נג:
האיש מקדש פרק שני קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איהו
לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא. פי' בקונטרס דעל
ולאו ממילא שמעת מינה. בתמיה מדכתיב קדש ישראל לה' ראשית
קמה א מיי' פ"ז מהל'
א) [בכת"י: תרגמה רב
❖
מעילה הל"י:
ייבא סבא קמיה דרב
תבואתו כתרומה הם לו וש"מ תרומה נמי הויא קדש לה': אמר
כרחך אונסא דאורחא עליה דידיה רמיא שהמעשר אין כאן
פפא], ב) [בכת"י: דניתחל,
קרא. גבי מעשר לה' הוא בהווייתו יהא לה': שמעית מיניה דר'
בו שוה פרוטה שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים שאפי' ימכרנו דמיו
וכן לקמן], ג) מעילה
יוחנן תרתי. טעמא דמתרתי ד) בבי דמתני' דקתני בה בשוגג לא קידש
נתפסין בקדושתו וקידושין צריכין שיהו שוים שוה פרוטה א הילכך אי
כא: ב"מ מג. תוספתא
מוסף תוספות
דמעילה ספ"ב, ד) [בס"א:
הוה ידע מעיקרא דמעשר הוי כיון
שגגת מעשר לר' יהודה הואיל ואית
דתרתי], ה) [ויקרא
א. ולפירוש זה משמע
דבעי לקבולי עליה אונסא דאורחא
ליה מעשר ממון הדיוט הוא אמאי
ולאו ממילא שמעת מינה תרגמה רבין סבא
ה, טו], ו) [בדפו"ר:
א)
שאין בו אלא שו"פ
לא הוה מקדש לה ביה דשכיח
בשוגג לא קידש ושגגת הקדש לר"מ
וקידושין צריכין שיהיו שוה],
מצומצם בירושלים וכי
קמיה דרב אמר קרא הוא בהוייתו יהא:
ז) [במהרש"א נוסף אפילו,
מדלת מיניה טרחא
לאיתנוסי גבי איתתא טפי מגברא
כיון דאית ליה במזיד קידש שוגג
ובהקדש במזיד קידש בשוגג לא קידש דברי
וכ"נ מהתוס'], ח) [כא:],
ואונסא דאורחא אינו שוה
מאי שנא: ושניהם אין אשה מתקדשת
משמע מתוך פירושו שלא יחולו
ט) [וע"ע תוס' בכורות
כאן פרוטה שאם היה
ר"מ ר"י אומר בשוגג קידש במזיד לא
בהן. כלומר שמעית מר' יוחנן
הקידושין במזיד עד שיהו בירושלים
ט: ד"ה ותנן וע' היטב
כ"כ מן המעשר שהיה
קידש: א"ר יעקב שמעית מינה דר' יוחנן
תוס' סוכה לה. סד"ה
שוה בכאן פרוטה היתה
וקשה דפריך בבכורות ב (דף ט:) והרי
טעמא דתרתי בבי דמתני' דאיירי
לפי], י) [חולין קלט.],
מתקדשת. תוס' הרא"ש.
תרתי שגגת מעשר דר' יהודה שגגת הקדש
מעשר שהקפידה תורה בכסף צורה
בשגגות ותני תנא דידן בתרוייהו
כ) [צ"ל דתמעל מעל.
ב. גבי הא דאסר ר'
דר"מ שניהם אין אשה מתקדשת בהם
רש"א], ל) [מעילה יח.
אין אשה מתקדשת בהן: חדא לפי
פי' כשפודה אותו צריך לפדותו בכסף
יהודה פטר חמור בהנאה
ע"ש], מ) [צ"ל דתמעל
מחיים ומפרש משום דלא
שאין אשה רוצה. בחדא מינייהו
חדא לפי שאין אשה רוצה וחדא לפי שאין
שיש בו צורה וקאמר ר' יהודה
❖
מעל],
מצינו דבר שהקפידה
במזיד קידשג ומאי פריך והא איהו לא
פירש לפי שאין אשה רוצה אם היתה
שניהם רוצים ולא ידענא הי מינייהו אמר
עליו תורה לפדותו בשה
ומותר בהנאה ופריך. שם.
אמר שיגמרו עד שיהיה המעשר
יודעת שהוא כן לא קבלתו לשם
ר' ירמיה ניחזי אנן מעשר איהי לא ניחא
ג. כלומר שמותר בהנאה
גליון הש"ס
בירושלים ואירושלים לא הקפידה
קידושין והוו להו קידושי טעות:
לה משום טרחא דאורחא איהו ניחא ליה
בגבולין אע"פ שהקפידה
וחדא לפי שאין שניהם רוצים.
תורה בכסף צורה דכתיב (דברים יד)
תוס' ד"ה איהו בסה"ד
עליו תורה שאינה מותר
דניקני איתתא ממילא אלא הקדש תרוייהו
הואיל ואין ראויה שם
בגבולין אלא בכסף צורה.
ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך
דנפקא מינה דבההיא דפריש בה ר'
לאכול. עיין ב"מ ד' צ ע"א
שם. ד. ומיהו קשה
לא ניחא להו ב) דנתחיל הקדש על ידייהו
אלא ש"מ מקודשת אפי' בגבולין אם
יוחנן לפי שאין אשה רוצה אם
❖
תד"ה כאן:
לפי' זה דהו"ל למימר
ור' יעקב אמר איפכא מסתברא מי לא
קבלה את המעשר לכן נ"ל כפירוש
בדקנוה ואמרה רוצה אני ואינה
תרוויהו לא ניחא להו
משום אונסא דאורחא
איכא למימר מעשר איהי לא ניחא לה
הקונטרס שני דפירש אי נמי אפי'
מקפדת אין אנו צריכין לבדוק אותו
וי"ל דניחא ליה לפרושי
הגהות הב"ח
דמסתמא מינח ניחא ליה: ולא ידענא
דאין אחריות מוטל עליו לא ניחא ליה
משום טירחא דאורחא איהו לא ניחא ליה
טעמא אחרינא גבי דידה
הי מינייהו. באיזה מהן תלה באשה
(א) רש"י ד"ה לדידי וכו'
דתיהוי לה תרעומת עליה לומר לו
דאפי' קיבל עליו אחריות
משום אונסא דאורחא אלא הקדש בשלמא
❖
באוכלין אלא לדידך:
מ"מ לא ניחא לה
ואיזו תלה בשניהם: משום טירחא
קדשתני בדבר שלא הועיל לי ד מיהו
איהי לא ניחא לה דנתחיל הקדש על ידה
משום טירחא דאורחא.
דאורחא. להצריכה להעלותו לירושלים:
קשה דמשמע הכא דמתני' איירי
שם. (ועי' מהרש"א על
אלא איהו מי לא ניחא ליה דניקני איתתא
ממילא. בחנם בלא טורח: דניתחיל
בגבולין ה ואפ"ה קאמר ר' יהודה
הגהות מהר"ב
רש"י ד"ה משום אונסא).
ממילא בעא מיניה רבא מרב חסדא אשה
ה. דבירושלים לא שייך
הקדש על ידייהו. שהוא דבר איסור
דבמזיד קידש דמעשר ממון הדיוט
רנשבורג
טירחא דאורחא. תוס'
אין מתקדשת מעות מהו שיצאו לחולין אמר
הוא וכן משמע לקמן (דף נד:)
וקראן הכתוב ה) מועלי מעל ואם
א] תוס' ד"ה איהו וכו'
הרא"ש. ו. דלא קרינין
ליה אשה אין מתקדשת מעות היאך יצאו
וההיא ע"כ בגבולין איירי.
דקאמר הפודה מעשר שני שלו מוסיף
קידושין הן הרי נתחלל שזו היא
ביה עריסותיכם בגבולין.
❖
עי' שו"ת שאגת ארי' סימן
תוס' הרא"ש.
לחולין בעא מינה רב חייא בר אבין מרב
חומש ומוקי לה כר' יהודה א] וההיא
הוצאתו כשהוציאו מרשות גבוה ונתנו
❖
צ"ז דף פ"ו ע"א וע"ב:
לה: ור' יעקב. דאמר לא ידעינן
ע"כ בגבולין איירי דאי בירושלים
חסדא במכר מאי אמר ליה אף במכר לא קנה
אין פודין בו מעשר שני אלמא
הי מינייהו אמר לך אטו איפכא נמי
תוס' ר"י הזקן
איתיביה חנוני כבעל הבית דברי ר"מ ר'
ג)
מוסף רש"י
משמע דמעשר שני ממון הדיוט הוא
מי ליכא לפרושי ולמימר במעשר לפי
יהודה אומר א חנוני כשולחני עד כאן לא קא
בהויתו יהא. קודש לה'.
לר' יהודה אפי' בגבולין וקשה מפרק
שאין שניהן רוצים ובהקדש לפי שאין
חנוני כבעל הבית.
תרתי. טעמא דתרתי
מיפלגי אלא דמר סבר חנוני כשולחני ומר
הפקידן אצל חנוני הרי
בבי דמתניתין דתני לר'
אשה רוצה: משום אונסא דאורחא.
חלק (סנהדרין דף קיב:) דמשמע התם
הוא כבעל הבית, שאינו
יהודה בשוגג לא קדש,
סבר חנוני כבעל הבית אבל דכולי עלמא
דבגבולין כ"ע לא פליגי דממון גבוה
דעל כרחך אונסא דאורחא עליה
רגיל בחילופין כשולחני ובין
אמאי הא אית ליה
אם הוציא מעל רבי מאיר לדבריו דר' יהודה
גבי עיסת מעשר שני ר"מ פוטר מן
רמיא שהמעשר אין בו כאן שוה
כך ובין כך לא יגע בהן
לר' יהודה מעשר ממון
(מעילה כא:). כשולחני.
הדיוט הוא, ובהקדש לר'
קאמר לדידי אם
הוציא נמי לא מעל
החלה וחכמים מחייבין ואמר רב
פרוטה שלא ניתן להוציאו אלא
דלפעמים נמי הוא רגיל
מאיר. (הכא) [בחדא]
חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלים
בירושלים שאפי' תמכרנו דמיו
אלא לדידך אודי לי מיהא דחנוני כבעל
להחליף כשולחני לפיכך
יהיב טעמא שהיא אינה
דר"מ סבר ממון גבוה הוא ורבנן
נתפסין בקדושתו וקידושיה צריכין
דינו כשולחני (שם).
ו)
רוצה, ונפקא מינה שאם
הבית ואמר ליה
לא כשולחני אמר רב
בדקנוה ואומרת רוצה אני
סברי ממון הדיוט הוא אבל בגבולין
שיהו שוה פרוטה הילכך אי הוה
חזרנו
אין צריך לבדוק אותו
דברי הכל פטורים וי"ל דאע"ג דלר'
ידע מעיקרא דמעשר הוא כיון
דמסתמא ניחא ליה. טרחא
יהודה ממון הדיוט הוא אפי' בגבולין מ"מ קאמר רב חסדא דלאו
דבעי לקבולי עליה אונסא דאורחא לא הוה מקדשה לה ביה
דאורחא. צריכה להעלותו
לירושלם. דנתחל. שאם
עיסה היא להתחייב בחלה ו $ הואיל ואין ראויה שם לאכול ט):
דשכיח לאיתנוסי טפי גבי איתתא מגברא. א"נ ז) לא רמי אחריות
הם קדושין הרי מתחלל
אף
במכר לא קנה. ולא יצאו מעות לחולין ואין מעילה לר"מ אלא
עליה לא ניחא ליה דליתניס מינה פן תיעצב ותאמר לו קידשתני
שזו היא הוצאתו והוא
בדבר שלא נהניתי בו: בשלמא איהי לא ניחא לה דניתחל הקדש
דבר אסור. ור' יעקב.
באוכל הקדש אבל במוציא הקדש אין לו מעילה דכל מקום
דלא ידע הי מינייהו.
על ידה. דמה הנאה יש לה בחילולו אם לא תקבלנו יצטרך זה
שהוא שם הקדש חל עליו דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתיה י)
אנסא דאורחא. עליה רמי
לקדשה בהיתר משלו: דניקני איתתא ממילא. ואע"פ שעליו לשלם
כיון דאי הוה ידע לא הוה מפיק אבל במזיד קידש דר"מ לטעמיה
שהמעשר אין בו כאן ש"פ
שלא ניתן להוציאו [חוץ]
להקדש השתא מיהא ניחא ליה שמא אין לו משלו עכשיו כלום: אשה.
דאמר הקדש במזיד מתחלל ומפיק לה מקרא כ)(או מעלה מעל) ואין
לירושלם, ואפילו נמכרו
הא קאמרינן דאינה מקודשת בשגגת הקדש לרבי מאיר: מעות מהו
מעילה אלא בשינוי ל) כלומר במזיד דאם ירצה לגוזלו יקננו מיד וזה
דמיו נתפסין בקדושתו.
שיצאו לחולין. להנות מהן עתה וזה יתחייב בהן קרבן מעילה: היאך
שינה היכא דקידש במזיד וראיה מ) דמעלה מעל הוי במזיד דכתיב
ואתתא שכיחא לאתנוסי
טפי מגברא. ממילא.
יצאו לחולין. במה יצאו מרשות הקדש אחרי שאין דבריהם קיימין: במכר
(במדבר ה) גבי סוטה גבי איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל
ואע"פ שעליו לשלם
מאי. לקח החפץ במעות הקדש בשוגג לרבי מאיר קנה או לא קנה: לא
והתם על כרחך במזיד קאמר דודאי כשמזנה מזידה היא וקרא
ההקדש השתא ניחא
קנה. ולא יצאו מעות לחולין ואין מעילה לרבי מאיר בהקדשות אלא
דונתן הכסף וקם לו למצוה בעלמא דבלאו כסף הוא מתחלל אם ירצה
ליה שמא אין לו עתה
כלום. שיצאו לחולין.
לגוזלו ומיהו במעשר קאמר רבי מאיר דבין בשוגג ובין במזיד לא
באוכל אוכלי הקדש אבל המוציא מעות הקדש אין לו מעילה בכל מקום
להנות בהן מעתה, ושגגת
שהן שם הקדש עליהם: חנוני כבעל הבית. משנה היא במעילהח) גזבר
קידש דבמעילה הוא דגלי קרא דבמזיד מתחלל אבל מעשר דכל
הקדש לר' מאיר בעי.
היכא דאיתא שם מעשר עליו ורבי יהודה סבר ממון בעלים הוא ולכך
המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהם לפיכך אם הוציא
היאך יצאו. במאי יצאו
מרשות הקדש אחרי שאין
במזיד קידש דממונא הוא אבל בשוגג לא משום טירחא דאורחא:
לא מעל הגזבר אלא שולחני ואם מותרים ישתמש בהם לפיכך אם הוציא
דבריהם קיימים. במכר
מעל הגזבר דברשותיה עבד דמידע ידע דשולחני צריך למעות תדיר אבל
בכתנות
מאי. אם קונה חפץ
במעות הקדש לר' מאיר
בעה"ב בין כך ובין כך לא ישתמש בהן דלאו אדעתא דהכי אפקדינהו גביה דסתם בעה"ב אינו משתמש תמיד במעות לפיכך אם הוציא מעל בעה"ב ולא
בשוגג קנה או לא קנה.
הגזבר שהפקידו: חנוני כבעה"ב. שאינו צריך תמיד למעות שנותנים לו פירות וכל מכר חנותם באשראי ודי לו במיעוט מעות שבידו ר' יהודה אומר
חנוני כשולחני: אבל דכ"ע. המוציא מעות הקדש מעל אחד מהם אלמא במכר לר' מאיר קנה דאם לא קנה היאך יצאו מעות לחולין: לדידי. אם
הוציא לא מעל לא זה ולא זה שאין מעילה במעות אלא באוכלין: (א)לדידך. דיש מעילה במעות: אודי לי מיהא דחנוני כבעה"ב. והוא מעל ולא גזבר
דלאו ברשותיה עבד
וא"ל ר' יהודה לא
מודינא לך בהא אלא כשולחני הוא ומעל גזבר דמידע ידע
דצריך תמיד למעות לקנות סחורה:
חזרנו