נד:
האיש
מקדש פרק שני קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תרי
תנאי ואליבא דר' יהודה. פ"ה איכא למ"ד ירושלים מקדשא
תרי תנאי ואליבא דר' יהודה. איכא למ"ד ירושלים מיקדשא כהקדש
קנ א מיי' פ"ג מהל' מעשר
א) [עי' תוס' תמורה י. ד"ה
אתמר], ב) מעשר שני פ"ה
שני הלי"ז:
שאם יטול מאבני החומה לבנותם בביתו מעל ואיכא למ"ד
שאם יטול מאבני החומה לבנות בביתו מעל ואיכא למ"ד לא מיקדשא:
ש)
קנא ב מיי' פ"ו מהל' מעילה
מ"ג פאה פ"ז מ"ו עדיות
בר פדא פליג אדרב וס"ל
לא מקדשא מיהו קשה דבפ' שני דייני גזירות (כתובות דף קו:) תני
כר' יוחנן דטעמא דר"מ במתני' משום
הל"ג:
פ"ד מ"ה [תוספתא דמ"ש
קנב ג מיי' פ"ט מהל' מעשר
אבני מזבח וההיכל והעזרה באין מבדק הבית חוץ לחומת העזרה
דקסבר אין הקדש מתחלל
בשוגג דמקח טעות הוא דלא ניחא ליה
פ"ה הי"א], ג) [ב"ק סט:
ע"ש], ד) ["אומרים" ליתא
שני הל"ב:
דנתחלל הקדש על ידיה: ולא אמרו
כגון חומת העיר באין משירי לשכה
קנג ד מיי' שם הל"ד טוש"ע
בכת"י, ושם וב"ה במעשר
בשוגג מתחלל. ת) כלומר לא כתיב
ובמסכת שקלים (דף ז.) כ) תניא אבני
תרי תנאי נינהו ואליבא דר' יהודה אמר
יו"ד סי' רצד סעי' ו:
כמאן, וכנדצ"ל, וכ"מ מרש"י],
קנד ה מיי' פ"ז מהל' מעילה
מזבח וההיכל והעזרות משירי
בתורה מתחלל אלא שצריך קרבן
ה) [ב"מ צ. מנחות פב.],
עולא משמיה א) דבר פדא אומר היה ר"מ
ו) מעילה כא., ז) מעשר שני
הל"ה:
הלשכה חוץ לחומת העזרה כגון חומת
מעילה אבל המעות כל מקום
הקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל
קנה ו ז מיי' פ"ה מהל'
פ"ד מ"ג [ב"מ נה:], ח) ב"ק
שהולכות הקדש הם: לענין אכילה.
העיר באים מלשכת בדק הבית וי"ל
סט: לעיל כד. [וש"נ], ט) חולין
מעשר שני הל"א (ופ"ב
ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין קרבן
קל: [לקמן נח: וש"נ], י) מעשר
דבהא פליגי דההיא דשני דייני גזירות
האוכל ככר של הקדש דאזל ליה
הל' ב טוש"ע יו"ד סי' שלא
בלבד וכי מאחר דאין מתחלל קרבן במאי
שני פ"ה משנה ה ב"מ נה:,
סעי' קלג):
ס"ל אין מועלין בשירים וכמאן דאמר
הקדש וה"ה להדלקת נר ולכל הנאה
קנו ח ט מיי' פ"י מהל'
כ) [בכת"י נוסף: במתנה],
מחייב אלא כי אתא רבין פריש משמיה
ירושלים אינה קדושה והכי קאמר
אבל הוצאת מעות הקדש אין בהם
ל) ערלה פ"א מ"ז [פסחים
מאכלות אסורות הלט"ז
דבר פדא אומר היה ר"מ הקדש במזיד
נב:] ברכות לו:, מ) מעשר שני
ופ"ט מהל' מעשר שני הל"ב
דאבני מזבח וההיכל והעזרות
מעילה דלא נפקי מרשות הקדש:
פ"ד מ"ו, נ) [בכת"י ודפו"ר:
סמג עשין קלז טוש"ע יו"ד סי'
במעשר. דממון גבוה הוא: כר'
מתחלל בשוגג אין מתחלל ולא אמרו בשוגג
דקדושים באין מבדק הבית דקדוש
רצד סעי' ו:
מפני שמעשר שני שלו, וכ"ה
יהודה בהקדש. דשוגג מתחלל ולא
כמו כן וחומת העיר דאינו קדוש
מתחלל אלא לענין אכילה בלבד אמר רב
י [מיי' פ"ט מהל' מעשר שני
ברש"י ולפנינו ע"פ הרש"ל,
ע"ש], ס) [ע' תוספות שבת
הלי"ג טוש"ע שם סעי' א]:
מזיד: אין לו חומש. המחלל פירותיו
בא משירי הלשכה וההיא דמסכת
נחמן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר"מ
א
קנז כ מיי' פ"ח מהל' מעשר
קכח. ד"ה ונתן], ע) יבמות
שקלים דקאמר אבני מזבח וההיכל
להעלות הדמים לירושלים אין צריך
❖
קא:, פ) [בכת"י נוסף: מכדי
במעשר הואיל וסתם לן תנא כותיה
שני הל"ז:
להוסיף חומש ואפי' בעליו: אין לו
והעזרה באין משירי לשכה סבר
הא סתמא והא סתמא, וכ"ה
והלכה כר' יהודה בהקדש הואיל וסתם לן
ב
ביבמות], צ) שם, ק) [בכת"י
ביעור. בשנה שלישית וששית של
דמועלין בשירי הלשכה ולכך עושין
נוסף: אלא], ר) ברכות כז.
תנא כותיה כר"מ במעשר מאי היא דתנן
תורה אור השלם
מהן דבר קדושה וכ"ש מבדק הבית
שמיטה שהמעשרות מתבערים מן
[בכורות כו.], ש) [בדפו"ר
כרם רבעי ב"ש אומרים אין לו חומש ואין
דקדיש טפי חוץ לחומת העזרה כגון
הבית שאסור להשהותן יותר כדכתיב
ב)
לבנותם], ת) [מתיבת כלומר
1. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת ›הְיֶה כָּל
א)
עד אלא ליתא בדפו"ר ול"ה
לו ביעור וב"ה אומרים יש לו ב"ש אומרים
כי תכלה לעשר וגו': יש לו. כדיליף
פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיְיָ:
חומות העיר ומגדלותיה באין מבדק
ג
ברש"ל], א) [דברים כו, יב],
ויקרא יט כד
לקמן: יש לו דין פרט ויש לו דין
הבית כלומר אף מבדק הבית דקדוש
יש לו פרט ויש לו עוללות
וב"ה אומרים
ב) [ויקרא יט], ג) [פאה פ"ז
2. וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע
עוללות. דכרמך ב) קרינא ביה והעניים
מ"ו], ד) [פאה פ"ז מ"ג],
קדושה גדולה דקסבר ירושלים קדשה:
הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַיְיָ הוּא
ד כולו לגת מ"ט דב"ה גמרי
1 קודש 2 קודש
קרבן מי מחייב. דלא היה חייב
ה) [עי' פאה פ"ז מ"ד], ו) [עי'
ויקרא כז ל
קֹדֶשׁ לַיְיָ:
אוכלין אותן בירושלים או פודין אותן
ממעשר מה מעשר יש לו
חומש ויש לו
3. וְאִם גָּאֹל ›גְאַל אֶת
ברכות לו רע"ב וברש"י שם],
ג)
ומעלין דמיהן ג): כולו לגת. דקסברי
בהוצאה אלא באכילה או
ז) [מעילה כא.], ח) [ירושלמי
הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף
ביעור אף כרם רבעי יש לו
חומש ויש לו
בהנאת הגוף: גמר קדש קדש
כולו ממון גבוה הוא כמעשר שני
מע"ש פ"ד ה"ג, וע"ש במשנה
חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם
❖
ביעור וב"ש לא גמרי קודש קודש ממעשר
ד], ט) [ויקרא יט], י) [לעיל
ויקרא כז יט
לוֹ:
ממעשר. וא"ת א"כ ל"ל הלולים דדריש
דיליף מיניה כדמפרש ואזיל ולא
כח: - כט.], כ) [בירושלמי פ"ד
וב"ה ד) אומרים כמעשר כמאן סבירא להו אי
קרינא ביה כרמך: פרט. הנושר
מיניה בפ' כיצד מברכין (ברכות דף לה.)
ה"ב], ל) [בדפו"ר דגמרת],
כר' יהודה אמאי כולו לגת האמר מעשר
מ) [לקמן נח ע"א], נ) [כל
אחליה והדר אכליה תיפוק ליה מהך
בשעת בצירה וכתיב (ויקרא יט) ופרט
ד)
ה)
א
מוסף תוספות
המוקף מופיע בדפו"ר, ול"ה
כרמך לא תלקט: עוללות. אשכול
ממון הדיוט הוא אלא לאו כר"מ כר' יהודה
ג"ש וי"ל דאי מג"ש לא הוה ידעינן
ברש"ל וצ"ע מדוע הוקף],
פירוש שכרם רבעי טעון
א.
דפדיון רבעי נוהג אלא בזמן שמעשר
שאין לו פסיגין אלא אחת היא
ס) [ועי' תוס' ברכות לה.
בהקדש מאי היא דתנן שילח ביד פיקח
חילול. תוס' ב"ק סט: ב. כמו
ו)
ה
ד"ה אחליה ותוס' ב"ק סט:
בשנה ראשונה ושניה ורביעית
כולה : וב"ה. דמדמו כרם רבעי
שני נוהג ולא בשנה שלישית אי נמי
ה)
ב
ונזכר עד שלא הגיע אצל חנווני חנווני מעל
❖
ד"ה קודש],
וחמישית לשמיטה נוהג
ה"א מאי חזית ל) דגמר ממעשר
למעשר כמאן סבירא להו במעשר
חילול. תוס' ברכות לה ע"א:
לכשיוציא וכר' יהודה במעשר מי לא תנן
נילף ג משביעית שתופס דמיו ד ואינו
לענין ממון גבוה או ממון הדיוט:
קמ"ל אם אינו ענין לשאר
והתנן הפודה מעשר שני שלו מוסיף עליו
ז)
ו
שנים דגמרי קדש קדש
אלא לאו כר"מ. וב"ה כסתם משנה
יוצא לחולין מ) נ) (אבל מאחר דגמרי
מוסף רש"י
ממעשר תנהו ענין לשנה
חמישיתו בין משלו בין שניתן לו במתנה
חשיב להו דהלכה כמותן ו): וכר'
מהלולים שאינו תופס דמיו גמר
גמרי קודש קודש
שלישית ושביעית. ריטב"א.
ממעשר) : לעיל לא אמרו אלא
מני אילימא ר"מ היא מי מצי יהיב ליה
יהודה בהקדש מאי היא. היכן תנן
ממעשר. גבי נטע רבעי כתיב
ה ס)
ג. לחומרא קדש קדש
קדש הלולים, וגבי מעשר כתיב
משביעית. תוס' ברכות לה.
במתנה והאמר מעשר ממון גבוה הוא אלא
לענין אכילה. הא דנקט אכילה
בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל:
ח)
כל מעשר הארץ מזרע הארץ
שאין לו פדיון כלל. תוס'
ד.
שילח ביד פיקח. רישא הכי תנן
לאו דוקא דה"ה אם היה שמן
לאו ר' יהודה לא לעולם ר"מ והכא במאי
וגו' קדש לה' (ב"מ נה:).
ב"ק סט: ה. ואין להקשות כלל
דהקדש והדליק בו הנר דמעל
שלח ביד חרש שוטה וקטן עשו
שילח. פרוטה של הקדש,
למה לי קדש תיפוק ליה
עסקינן כגון דיהיב ניהליה בטיבליה וקסבר
ז
ביד פיקח ונזכר. בעל הבית
מהילולים דג"ש דקדש
שהרי כילה אותם מן העולם וא"ת
שליחותן גזבר מעל לא עשו שליחותן
ט) מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין
שהיה של הקדש קודם שהגיעה
איצטריך למימר דיש לו
א"כ אמאי מועלין בחדתין וי"ל
לא מעל שלח ביד פיקח ונזכר עד
ליד חנוני, חנוני מעל. ולא
חומש כדאמר בפ"ב דקדושין.
ת"ש י) ח הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו
בעל הבית ולא שליח, דכיון
תוס' ב"ק שם. ו. הוצאת מעות
דהתם נמי איירי ששקל כנגדן
שלא הגיע אצל חנוני ואוקמינן התם ז)
חמישיתו בין משלו בין שניתן לו במתנה
דבעל הבית נזכר שהיא של
הקדש. תוס' רשב"י. דאין
כשהוזכרו שניהם גיזבר ושליח: חנוני
משקולות שנהנה מגוף השקלים
הקדש קודם שנעשה שליחותו
מתחלל בהוצאת שוגג משום
מני אילימא ר"מ מי מצי יהיב ליהכ) והא גמרי
מעל לכשיוציא. דשגגה גביה איתיה
והוי כמו אכילה ולא אתא אלא
איפטר ליה ממעילה דהוה
דלא ניחא להו דמתחיל הקדש
❖
קודש קודש ממעשר אלא לאו ר' יהודה
ליה מזיד ומעילה אינה נוהגת
על ידייהו. תוס' הרא"ש.
למעוטי הוצאה :
אבל הני מזידין נינהו ולא מחייבי
ו
אלא בשגגה, דכתיב וחטאה
שילח
ביד פיקח ונזכר כו'.
לעולם ר"מ והכא במאי עסקינן כגון דיהיב
מעילה אלמא שוגג מתחלל מזיד אין
ט
בשגגה מקדשי ה', ושליח נמי
מתחלל: משלו. שהפריש מכריו:
וא"ת אמאי לא מייתי
כשהוא סמדר ודלא כר' יוסי דאמר סמדר
לא מעל שהרי עשה שליחותו,
י
ל)
תוס' ר"י הזקן
אבל חנוני מעל לכשיוציא.
בין שניתן לו במתנה. קס"ד לאחר
מרישא דקאמר שילח ביד חרש
אסור מפני שהוא פרי ת"ש משך הימנו
מ) כ
דהואיל ואינו יודע דשל הקדש
כר' מאיר במעשר וכו', כרם
שוטה וקטן עשו שליחותו גזבר מעל
שהפריש ניתן לו וקתני מוסיף חומש
היא הויא שגגה גביה (מעילה
מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד
רבעי. במעשר שני פ"ה [מ"ג]
לא עשו שליחותו חנוני מעל אלמא
דשלו הוא וקרינן ביה אם גאל יגאל
כא.). סמדר אסור מפני
היא שנויה. הפודה מעשר
שעמד בשתים נותן סלע ומשתכר בסלע
שהוא פרי. ענבים כיון
שני. במעשר שני פ"ד [מ"ג]
איש ממעשרו (ויקרא כז): ממון גבוה
היכא דהוי שוגג חייב קרבן מעילה וי"ל
שנפל הפרח וכל גרגיר נראה
היא שנויה. בטיבליה וקסבר
נ) ומעשר שני שלו מני אילימא ר"מ אמאי
הוא. ולא מצי יהיב ליה והוה ליה
דמההיא לא מוכח אלא דבשוגג מתחלל
לעצמו קרוי סמדר, וקאמר ר'
וכו'. אע"ג דקי"ל מתנות
משתכר בסלע ונתן את הכסף וקם לו
אבל דבמזיד לא מתחלל לא שמעינן
זה שניתן לו כאילו אינו שלו ואין
ס) 3
יוסי כיון שבא לכלל סמדר
שלא הורמו כמי שהורמו כמו
קרוי פרי ואסור משום ערלה
שנבאר בסוף פרקין, אפילו
אמר רחמנא אלא לאו ר' יהודה לעולם ר'
ומהך דהכא שמעינן תרי מדקאמר
מוסיף חומש אלא בעלים ח) דלא קרינא
הכי הלכתא כהך מתניתין
(ברכות לו: וכעי"ז פסחים
ביה ממעשרו: וקסבר כו'. דאיכא
נזכר עד שלא הגיע אצל חנוני חנוני
יהודה והכא חד סתמא והכא תרי סתמי
נב:). בבחירתא. עדיות קרי
ע)
שאם נתנו לו טבל שלא הורם
בחירתא שהלכה כאותן עדיות
מעל ולא בעל הבית אלמא משמע
למ"ד בעלמא כמי שהורמו דמיין ואיהו
ממנו מעשר שני שאם בא
ואי סתמא דוקא מה לי חד סתמא מה לי
פ)
צ)
❖
(ברכות כז.).
לפדותו מוסיף בו חומש דהא
דבמזיד אינו מתחלל ומדקאמר חנוני
ס"ל כל זמן שלא הורם לאו ממון
תרי
סתמי ק)אמר רב נחמן בר יצחק הלכה
דפסקינן הלכה כר"מ דאמר
מעל לכשיוציא מכלל דבשוגג מתחלל:
גבוה הוא דאין שם מעשר עליו
ממון גבוה הוא הטעם הוא
כר' מאיר ר) הואיל ותנן בבחירתא כוותיה
לכלום: והא גמר קדש קדש. האי
משום דב"ה דאמרי בכרם
אמר
תוס' ר"י הזקן (המשך)
תנן
רבעי כולו לגת, דילפי קדש
תנא גמר ממעשר דאי לא גמיר
[שכתב] פ"ג דמעשר שני
קדש ממעשר, ובמעשר כתיב
חומש בנטע רבעי מנ"ל אלמא מעשר נמי ניתן במתנה ור' יהודה היא: כשהוא סמדר. כשהענבים ניכרים לאחר
[הי"ז] מעשר שני ממון גבוה
[ויקרא כז, ל] כל מעשר הארץ
הוא שנאמר לה' הוא, לפיכך
לה' הוא ולא קרי לה' אלא
שנפל הפרח וקמ"ל דכל זמן שהוא סמדר יכול לתתן במתנה שאין שם רבעי עליו ודלא כר' יוסי דאמר במסכת ערלה
אינו נקנה במתנה אא"כ נתן
כשהוא יקרא מעשר, דכתיב
סמדר ערלה אסור מפני שהוא פרי וקרינא ביה ערלתו את פריו ט): משך הימנו. איש מחבירו: נותן סלע. וקנה את המעשר
לו את הטבל ומקבל מפריש
כל מעשר ולא קרי רחמנא לה'
שמשעה שמשכו קנאו ולא אמרינן ברשות בעליו מעשר אייקר וצריך לחללו בשנים: מפני שמעשר שני שלו. שהמעשר ממון הדיוט ונקנה
מעשר וכו'. וכתב הר"ם פ"ה
עד שיהא שם מעשר עליו.
[ה"א] הפודה מעשר לעצמו
ואע"ג דהכא מסיק דטעמא
במשיכה: ונתן הכסף וקם לו. אין הקדש נקנה במשיכה י) דכתיב ביה ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו ואין שטר וחזקה קונין קרקעותיו
בין שהיה שלו בין שנפל לו
דהך מתני' דתני בין שניתן
ולא משיכה את מטלטלין: הכי גרסינן לעולם ר' יהודה
והכא חד סתמא והתם תרי סתמי. כר"מ סתם לן תרי זמני. בשתי מקומות
בירושה בין שניתן לו במתנה
לו במתנה בטבלו שמוסיף
תנא רבי משנה זו דכרם רבעי חדא בסדר זרעים (מעשר שני פ"ה מ"ג) וחדא בעדיות (פ"ד מ"ה): הכי גרסינן ואי סתמא
הרי זה מוסיף עליו חומש
חומש משום דקסבר מתנות
וכו'. ושם [אישות] פ"ה [ה"ו]
שלא הורמו לאו כמי שהורמו
דוקא מה לי חד סתמא כו': הואיל ותנן בבחירתא כוותיה. מסכת עדיות קרי בחירתא שכל דבריהם העידו מפי הגדולים והלכה כמותן:
כתב מתנות שלא הורמו הרי
דמיין, אוקימתא בעלמא היא
הכי הן כמו שהורמו לפיכך ישראל
ולא סמכינן עלה אלא טעמא
שנפלו לו טבלים וכו'. בבחירתא. עדיות, העידו כל דבריה מפי גדולים וחשובים. וממתני' דכרם רבעי יש לו חומש קאמר
דמתני' הוא כדכתיבנא. א"נ נוכל לפרש דקסבר גבי מעשר למשוייה ממון גבוה דמתנות שלא הורמו לאו כמי
דטעמא דב"ה דגמרי קדש קדש ממעשר אלמא ממון גבוה הוא.
שהורמו דמיין וטעמא דמילתא כדכתיבנא דלא קרייה רחמנא לה' עד שנקרא מעשר. ודעת
הר"ם תבין
כמו שכתבנו