האיש מקדש פרק שני קידושין
נה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רב אושעיא בבא לחוב בדמיהן. פירש בקונטרס איהי
הכי גרסינן תנן התם בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר כו'
קנח א מיי' פ"ו מהל'
א) שקלים פ"ז מ"ד,
ב) [בכת"י נוסף: נינהו],
פסולי המוקדשין
זכרים עולות. משום דחיישינן שמא מירושלים יצאת ורוב בהמות
ודאי לא מקרבה ומיירי בבא להתחייב בדמיהם פירוש אדם
ג) מעילה יט:, ד) [בכת"י:
הלי"ח ופ"ד מהל' שקלים
זה המוצאה קבל עליו לתקן כל הספק שעליה ורוצה להוציאה לחולין
היוצאות ממנה זבחים הם ואיכא לספוקי בכל זבחים שהיא ראויה
אמר ר' חנינא אמר
הלכה ג:
להם הילכך זכר דחזי לעולה מספקא לעולה ולקמן פריך עלה: נקבות
קנט ב מיי' פ"ו מהל'
והכי קאמר חיישינן שמא עולות ויביא ב' בהמות או ב' דמים ויאמר
מר עוקבא אומר היה
❖
וכו'], ה) [אפשר דצ"ל
מעילה הל"ד:
זבחי שלמים. דאילו בעולה ליכא
אם זו עולה תהא מחוללת על זו
בר עוקבא], ו) [בדפו"ר:
לספוקי: שלמים לא הוו. בתמיה
והאחרת תהא שלמי נדבה ואם היתה
תנן התם בהמה שנמצאת מירושלים
דמים], ז) [בדפו"ר:
א)
א
זו שלמים תהא מחוללת על זו
דילמא שלמים היא והיכי מקריב לה
ולהקריב], ח) [בדפו"ר:
למגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות
הגהות הב"ח
אוקימנא], ט) [בדפו"ר:
עולה: אמר רבי אושעיא בבא לחוב
והאחרת תהא נדבת עולה ורבי מאיר
נקבות זבחי שלמים אלא זכרים עולות הוא
ואותו], י) [בתוס'
(א) רש"י ד"ה אימר וכו'
בדמיהן עסקינן. כלומר איהי ודאי
היא דאמר הקדש כו' משמע מתוך
כגון קדשי בדק הבית:
הרא"ש ועו"ר: ההקדש],
דהוו זבחי שלמים לא הוו אמר ר' אושעיא
כ) [תיבות ובכה"ג שרי.
(ב) תוס' ד"ה אין וכו'
פי' הקונטרס דצריך שיחלל הקדושה
לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה
הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינן והכי קאמר
נראה דאין כאן מקומם
דאמרינן הכא דאין מועל
שעל הבהמה הנמצאת על אותה
לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו
אחר מועל היינו היכא
אלא בסוה"ד, רש"ש ע"ש],
חיישינן שמא עולותב) ורבי מאיר היא דאמר
שהביא ובדרך חילול דוקא וקסבר
חוב כל ו) דמיה שהוא בספק ולהוציאה
ל) [צ"ל או אינו. רש"ש],
דנותנו לחבירו אי נמי
הקדש במזיד מתחלל וקדושת הגוף מי
מ) עיין בח"ש, נ) [עי'
כשהוא סבור שהכלי וכו'
ר' מאיר דנפדין תמימים וקשה שהרי
לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר
ז)
חגיגה י ע"ב], ס) [עי'
לגוזלה כדין שליחות
מתחלל והתנן אין מועל אחר מועל
לא מצינו דסבר רבי מאיר דתמימים
הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן
❖
ג)
ב
כצ"ל ע):
תוס' מנחות קא ע"א ד"ה
שמא עולות הן: ורבי מאיר היא
נפדין יותר משאר תנאים ולא שייך
במוקדשין אלא בבהמה ובכלי שרת בלבד
אע"ג. ותוס' ב"מ צט
ע"א ד"ה וחבירו. ותוס'
דאמר. במתניתין (לעיל דף נב:) הקדש
זה כלל בפלוגתא דידיה ור' יהודה
כיצד היה רוכב על גבי בהמה בא חבירו
חגיגה יא ע"א ד"ה עד],
מוסף תוספות
לכך פר"י דלעולם קסבר בעלמא
במזיד מתחלל ויכול זה להוציאן לחולין
ע) [ועיין הגהת המהרש"א,
ורכב בא חבירו ורכב כולם מעלו היה
❖
דתמימים אינם נפדין כגון דרך חילול
מזיד ויתפסו הדמים בקדושתם ועל
וברש"ש],
א. אלא בבא לגזלן
שותה בכוס של זהב בא חבירו ושתה בא
ולהוציאן מרשות הקדש
והכא מיירי שנתכוון לגוזלה א ולקנותה
ידי תנאי יביא שני דמים אחד לעולה
חבירו ושתה כולם מעלו ההיא ר' יהודה
כדי לחזור ולהתחייב בכל
ואחד לשלמים ויאמר אם עולה היא
מיד המקדיש י) ולזכות בה ולשנות בה
מה שאפשר לספק שגזל
מוסף רש"י
היא הא ר' מאיר מדרבי יהודה נשמע לרבי
הרי היא מתחללת על זו והשני יהא
כ) ובכה"ג שרי ואחר שהוציאה לחולין
מן ההקדש והשתא הוי
אלא בבהמה ובכלי
כעין פלוגתא דר"מ ור"י
מאיר לאו אמר רבי יהודה הקדש בשוגג
שלמי נדבה ואם שלמים היא הרי היא
עלה בדעתו לחוב בדמיהן כדפרישית:
שרת בלבד. דהני לאו
אין מועל אחר מועל. פירש
וכעין מועל אחר מועל
מחוללת על של שלמים והשני לנדבת
מתחלל וקדושת הגוף לא מתחלא לר"מ נמי
לדמי קיימי ולא בני
שנתכון לגזול מן ההקדש
עולה: וקדושת הגוף. דקדשי מזבח
בקונטרס אין מעילה זו אחר
איפגומי נינהו, שאפילו
ולהוציאו מרשותו לגמרי.
אע"ג דהקדש במזיד מתחלל קדושת הגוף
רכב על גבי בהמה
רשב"א. (ועי' מהרש"א).
מי מתחללת בלא מום: אין מועל
זו בקרן אחד של הקדש דכיון שמעל
לא מתחלא התם לא קא מכוין לאפוקינהו
והכחישה או תלש מצמרה,
ב. דאילו קדשים קלים
אחר מועל. אין שתי מעילות זו
בה הראשון יוצא לחולין אלא בהמה
עדיין ראויה היא לקרבן
רובו להדיוט דלא שייכא
לחולין הכא קא מכוין לאפוקינהו לחולין אימר
אחר זו בקרן אחד של הקדש דכיון
וכלי שרת בלבד תימה דבתוספתא
ולא פסלה בכך למזבח,
בהו מעילה והשתא קס"ד
דשמעת ליה לרבי מאיר בקדשי קדשים
דבין שמנה ובין כחושה
דכיון שיש לו חלק
שמועל בו הראשון יצא לחולין: אלא
דמעילה (פ"ב) תניא קרדום של
ראויה להקרבה ואין בה
בקדשים קלים כשמתכוין
בקדשים קלים מי שמעת ליה א"ל ההוא
בהמה. של קדשי מזבח הראויה
הקדש ביקע בו ובא חבירו וביקע
תורת פגימה, הלכך אכתי
לגזול לא חשיב כמוציאו
מרבנן ורבי יעקב שמיה קל וחומר קדשי
בקדושתה קיימא, הלכך יש
לקרבן לפי שאין יוצאה לחולין כשהיא
בו כולן מעלו נתנו לחבירו וחבירו
מרשות הקדש ומוליכו
בה מועל אחר מועל, וכן
לרשות בעלים. ריטב"א.
תמימה וכן כלי שרת: ההיא ר'
קדשים מתחללים קדשים קלים לא כל שכן
לחבירו הוא מעל וחבירו מותר לבקע
שתה אחד בכוס של זהב,
ועי' שלנ"ל.
יהודה היא. מדקתני אין מועל אחר
בו לכתחילה והשתא היכי דמי אי
איתמר נמי אמר ר' חמא בר' עקיבא אמר
אפילו איפחתו ופגמו, כיון
ד)
ה)
דקדושת הגוף היא ולא
מועל אלמא מקמא הוא דנפיק
האי קרדום כלי שרת כי נתנו לחבירו
רבי יוסי בר' חנינא אומר היה ר"מ הקדש
קדושת דמים דלאו לפדייה
לחולין אע"ג דשוגג הוא דאי מזיד
אמאי לא מעל חבירו הא אמרינן יש
קיימא עדיין קאי לשירות
במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל אחד קדשי
ליכא מעילה והאי סברא לרבי יהודה
מועל אחר מועל בכלי שרת ואם
ויש בו מועל אחר מועל
קדשים ואחד קדשים קלים קל וחומר קדשי
(מעילה יט:). אבל כל מידי
הוא דשמעת ליה דאמר במתניתין
אינה כלי שרת אמאי אמר כולן מעלו
אחרינא ממעילה ראשונה
קדשים מתחללים קדשים קלים לא כל שכן
(שם) הקדש בשוגג מתחלל: הא רבי
הא אין מועל אחר מועל אלא בהמה
נפקא לחולין, דקי"ל אין
תהי
מאיר היא. הך מתניתין דשקלים
וכלי שרת בלבד ויש לומר דלעולם
מעילה בכל מקום אלא
שינוי, שנשתנה מקדושתו
דבהמה שנמצאת כרבי מאיר ח) מוקמינן לה דאמר הקדש מתחלל
מיירי בקרדום שאינה כלי שרת ולא קשה מידי דהא דאמרי' הכא
(פסחים כז:).
במזיד ואפי' קדושת הגוף נמי מתחלל: ופרכינן מדר"י נשמע לרבי
דאין מועל אחר מועל היינו (ב) כשהוא סבור שהכלי של חבירו ואז
מאיר. בחילול מזיד דהא פלוגתייהו ליתא אלא במזיד ושוגג אבל
הוא מתכוין לגוזלה היכא דנתנו לחבירו כדין שליחות יד בפקדון
בקדושת הגוף וקדושת דמים אין מחלוקת ביניהם באותוט) הקדש שאין
דהיכא דמתכוין להוציאו מרשות לרשות נקרא גזלן על כל הפקדון
מתחלל לר' יהודה בשוגג אין מתחלל במזיד לר' מאיר: לאו א"ר
אפילו לא הוציאן אלא מקצתן אבל האי דתוספתא דקאמר בא
יהודה הקדש בשוגג מתחלל. והוא עיקר חילול וקאמר דקדושת
חבירו וביקע בו ובא חבירו וביקע בו דכולן מעלו מיירי דכל חד וחד
הגוף לא מתחללין שוגג: לר' מאיר נמי. דקאמר עיקר חילול הקדש
יסבור שהוא שלו ל) ואינו מתכוין להוציאו מרשות לרשות אלא ליהנות
במזיד קדושת גוף לא אמר דנתחיל: ומשני התם לא מכוין
ולהניחו אחר ההנאה ואז כשיהנה לא ימעול אלא כפי טובת הנאה
לאפוקינהו לחולין כו'. כלומר חילול דמזיד לר' מאיר עדיפא מחילול
שיש לו במלאכה ומשום הכי אמרינן שלא יצא לחולין ומעלו כולן
דשוגג לר' יהודה דאילו שוגג לא מכוין לאפוקינהו לחולין וגזירת
אבל נתנו לחבירו וחבירו לחבירו לא מעל אלא הראשון שהוציאו
הכתוב הוא מדמחייביה רחמנא קרבן מעילה הילכך קדושת הגוף לא
מרשות לרשות מ) ונהי נמי דסבר שהיא שלו מ"מ מתכוין הוא להוציאו
מיתחיל אבל חילול מזיד לר' מאיר מכוין לאפוקינהו לחולין הילכך
מרשותו לרשות חבירו ולפיכך צ"ל בא חבירו ורכב עליו ובא חבירו
קדושת הגוף נמי מיתחלא: אימר דשמעת ליה לר' מאיר כו'. אדרבי
ורכב עליו כולן מעלו ואע"ג שנתכוין לגוזלו ולהוציאו מרשות לרשות
אושעיא פריך דאוקמא ההיא דשקלים כר"מ אימר דשמעת ליה לר"מ
דאם לא כן מאי איריא בהמה וכלי שרת אפילו בקדשי בדק הבית
דאמר הקדש במזיד מתחלל בקדשי קדשים כגון קדשי (א) הבית דהיינו
יש מועל אחר מועל היכא דאינו מתכוין להוציאו מרשות לרשות אלא
סתם הקדש והוא הדין לקדשי קדשים דכולהו הוי לגבוה כקדשי בדק
ליהנות ממנו ולהניח כדפרישית אלא לעולם מיירי שמתכוין לגוזלה
הבית: בקדשים קלים מי שמעת ליה. וההיא דבהמה איכא לספוקי
ואפ"ה אמרינן דכולן מעלו כדפרישית וראיה לחלק בין נהנה מדבר
נמי בקדשים קלים והיכא שמעת ליה לרבי מאיר דמתחללין במזיד:
שסבור שהוא שלו לדבר שהיה סבור שהוא של אחרים מההיא דאמרינן
(מעילה דף כ.) גבי נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל נתנה לחבירו
תהי
הוא מעל וחבירו לא מעל ופריך נ) מכדי משקל שקלה מה לי שקלה הוא מה לי שקלה חבירו ומוקי רישא דלא מעל באבנים מסורות לגזבר שאינם
יוצאים מרשות הקדש וגם הגזבר לא נתכוון לגוזלם אלא ליהנות מהם דסבור שהם שלו וסיפא דקתני הוא מעל מיירי שנתכוון להוציאם מרשות
לרשות כדקתני נתנם לחבירו הוא מעל ועוד ראיה מההיא דפרק אלו נערות (כתובות לד:) דקאמר התם הניח להם אביהם פרה שאולה כסבורים
הם דשל אביהם היא טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול אבל כסבורים שהיא דפקדון וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר שלם אם
כן מצינו חילוק בין סבור שהוא שלו לסבור שהוא של אחרים ס): קדשים קלים מי שמעת ליה. אם היא של קדשים קלים מה תקנה
נעשה לה אפילו נתכוון לגוזלה לא תצא לחולין כיון דליכא מעילה בהן ב דבשלמא קדשי קדשים כגון בדק הבית וחטאת דין הוא
שיצאו לחולין על ידי מעילה שמועל בהן ואם תאמר מאי קשה ליה ולא יוציאנה לחולין אלא יביא בהמה אחרת ויאמר אם זו עולה
הרי אני גוזלה וזו תהא עולה תחתיה ואם היא קדשים קלים כגון שלמים היא עצמה תהא שלמים ולא יקריב אלא היא ואחרת
לעולת נדבה ויש
לומר דאי אפשר
למיעבד הכי שהרי יש לספק
בבהמה זאת הנמצאת משום חששת בכור ומעשר דלא הושוו
מתנותיהם