נו:
האיש מקדש
פרק שני קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כשברח.
הא
פי' ההיא דאין לוקחין עבדים: לא
ברח
כשברח. המוכר שהדמים בידו: ומתמהינן הא לא ברח קנסינן
קסג א מיי' פ"ה מהל' אישות
א) גיטין מה. ע"ש ערכין
ל. ע"ש, ב) נדרים מז:,
הל"א [והל"ב] סמג עשין
קנסינן למוכר. כמו ההוא דלעיל דאמר יחזרו
למוכר: אלא חורא גנב. אלמלא חור שהעכבר מצניע גניבתו שם
ג) ע"ז נד: סב., ד) ת"כ
מח טוש"ע אה"ע סי' כח סעי'
לא היה גונב: חורא מנא ליה. מאין לו הגניבה: מתני' המקדש
דמים למקומם שהוא קנסא למוכר שרוצה למכור בהמתו
פרשת קדושים פרשה ג פסחים
כא כב:
בערלה כו'. דכולהו איסורי
קסד ב מיי' פ"י מהל'
חוץ לירושלים דקנס הוא
כשתחזור לו:
הנאה נינהו כדיליף לה בגמרא:
כב: ע"ש ב"ק קא. ע"ש,
ונקנסיה ללוקח. פירוש שיאכל
ה) ["הנאה" ליתא בכת"י. וכ"ל
מאכלות אסורות הל'
מכרן וקידש בדמיהם מקודשת. דאין
בפסחים ובב"ק], ו) חולין קטו.,
ט סמג לאוין קמד טוש"ע יו"ד
כנגדו בירושלים ולא
הדמים נתפסין באיסור כדיליף לקמןת):
כשברח וטעמא דברח הא לא ברח קנסינן
ז) [צ"ל מנלן], ח) מכילתא
סי' רצד ס"א:
גמ'
קסה ג מיי' שם הל"ו סמג
מנלן. שאסורה בהנאה:
יתבטל ולפירוש ר"מ פריך שפיר
פ' משפטים פרשה י פסחים
למוכר א) ונקנסיה ללוקח לאו עכברא גנב אלא
כב: ב"ק מא., ט) [בכת"י
לאוין קמה טוש"ע יו"ד
מנין שלא יהנה ממנו. כגון שלא
שהמעות שביד המוכר יוצאין לחולין
חורא גנב ואי לא עכברא חורא מאי
נוסף: הכתוב, וכ"ה בפסחים
סי' רצו ס"ג:
(א)
על ידי הלוקח אבל לפי' ריב"א קשה
יצטבע בו בפירי הראוי ליצטבע בו
קסו ד מיי' שם פ"ד הל' כב
ובב"ק], י) [בכת"י: וממאי],
קעביד מסתברא כל היכא דאיכא איסורא
כ) [צ"ל והאי], ל) [בכת"י
סמג לאוין קמה: מאי פריך אדרבה מוטב לקנוס
כגון קליפי אגוזין ושומר לפירי אסור
התם קנסינן: מתני' המקדש בערלה
קסז ה מיי' שם פ"ח הלט"ו
נוסף: דאסור בהנאה. וכ"ה
ב) א
כפירי א): ולא ידליק בו את הנר.
המוכר להוציא איסור מידו מלקנוס
בב"ק], מ) פסחים כא: ע"ש
סמג לאוין קלט:
בכלאי הכרם בשור הנסקל ובעגלה ערופה
כגון מן השמן: אף כלאי הכרם
הלוקח וישאר האיסור ביד המוכר
קסח ו מיי' פ"א מהל'
ב"ק מא. חולין קיד:, נ) [צ"ל
בצפורי מצורע ובשער נזיר ופטר חמור ובשר
שחיטה הלי"ד סמג
איסור הנאה במשמע עד כו'
תופס את דמיו. אלמה תנן במתני'
כלומר המעות שלא נתחללו ושמא
וכ"א בשאר המקומות], ס) ע"ז
עשין סג טוש"ע יו"ד סי' ו
בחלב וחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת
יאכלם חוץ לירושלים דכסבור נתחללו
מכרן וקידש בדמיהם מקודשת אלמא
❖
כ., ע) [בכת"י: אע"ג דעבדיה
סעי' א:
מכרן וקידש בדמיהן מקודשת: גמ' בערלה
אין אוסרין את דמיהם: שהוא נבלה.
וי"ל דלדידיה הכי פריך וליקנסיה
כעין בשר דשחטיה אסור, וכ"ה
ג)
בב"ק], פ) חולין טו: ע"ש
ללוקח שילך לבית המוכר ויאמר לו
הואיל וסקלו ונבלה כבר למדנו מלא
א
מנלן דתניא ערלים לא יאכל אין לי אלא
ד)
1
ב"ק מא: ע"ש, צ) [בכת"י
תורה אור השלם
המעות שהן קדושין בידך תהא
תאכלו כל נבלה (דברים יד) שאסורה
איסור אכילה ב הנאהה) מנין שלא יהנה ממנו
נוסף: קמ"ל. וכ"ה בב"ק],
באכילה: מגיד דאם שחטו כו'.
קדושתן על אלו ואז יצאו לחולין:
ק) מכילתא פ' משפטים פרשה
1. וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ
ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר ת"ל
מסתברא כל היכא דאיכא
י, ר) ["האי" ליתא בדפו"ר,
ותרתי אשמועינן קרא סקול יסקל
וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל
וכ"ל בכת"י], ש) [בכת"י נוסף:
וערלתם (את) ערלתו לרבות את כולם:
וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ
איסור קנסינן ליה.
השור ואם נשחט לא יאכל: להיכא
נפקא להו, וכ"ה בב"ק], ת) [דף
שָׁלֹשׁ שָׁנִים ›הְיֶה לָכֶם
בכלאי הכרם: מנלן אמר חזקיה אמר קרא
דסקליה מסקל. ולאסריה בהנאה
פירוש והיינו המוכר שהרי המעות
ו)
ג
נח.], א) [עי' ברכות לו
עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:
ע"ב], ב) [דברים יד, כא],
ויקרא יט כג
פן תקדש פן תוקד אש רב אשי אמר פן יהיה
דמעשר ברשותו הוי קיימא ולפיכך
אתא דלא יאכל משמע איסורי הנאה
2
ג) [עי' פסחים כא סוע"ב],
2. לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָ›ם
קנסו ליה שיחזרו דמים למקומם
כדרבי אבהו דמנבילה [לא] נפקא
קדש אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין
ד) ["התם" יש למחוק. רש"ש],
פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע
ה) [נדצ"ל הא], ו) [כ"ה
והיינו שלא מכר בהמתו וזה דוחק
לן בה איסור הנאה שהנבלה פרט
אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם:
אף כלאי הכרם תופס את דמיו ויוצא לחולין
בדפו"ר, ורש"ל הגיה לפירוש
דברים כב ט
לפירוש ריב"א דפירש דלעולם המעות
בה הכתוב היתר הנאה ולהכי כתיב
אלא מחוורתא כדחזקיה: שור הנסקל מנין
ר"י], ז) [בדפו"ר: דקנסי',
3. וְכִי ›גַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ
ז)
שביד המוכר קדושים מקדושת מעשר
בדידיה בהדיא לא יאכל ולא פרט
וצ"ל דקנסינן], ח) [בדפו"ר:
אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל ›סָּקֵל
ח) דתניא דממשמע שנאמר 3 סקול יסקל השור
וצריך להעלותן לירושלים א"כ
אחריו היתר ובעל השור נקי לדרשא
וכשאמ', וצ"ל וכשאומרים],
הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ
איני יודע שנבילה היא ונבילה אסורה
ט) [בדפו"ר נוסף: הן. וצ"ל
וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי:
אדרבה זכות הוא לו ב מהא ה) דאמרן
אחרינא אתא לחצי כופר ודמי ולדות
❖
שאיסורי הנאה הן], י) [צ"ל
שמות כא כח
באכילה מה ת"ל לא יאכל את בשרו מגיד
כדלקמן: עד שיפרט לך הכתוב.
יחזרו דמים למקומם דטוב לו שיחזור
קידושי טעות], כ) [לקמן
לך שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור
נח ע"א], ל) [עי' ב"ק קא
לו בהמתו מלהעלות דמיו בירושלים
דמדאיצטריך לפרש בנבילה לגר אשר
ט)
ע"א], מ) [ובתוס' פסחים כב
מוסף רש"י אבל לפירוש הר"ם ניחא אך זה קשה
באכילה בהנאה מנין ת"ל ובעל השור נקי
בשעריך תתננה ואכלה ב) למשרייה
ע"ב ד"ה מנין], נ) [נדצ"ל
לפירוש הקונטרס לעיל דפי' גבי אבל
בהנאה ולא נכתב בו אלא לא תאכלו
בערלה], ס) [נדצ"ל לאוכוחי],
מאי משמע שמעון בן זומא אומר כאדם
לאו עכברא גנב אלא
ע) [ועי' תוס' חולין ד ע"ב
חורא גנב. עכבר הגונב ומניח
מתכוין להוציא מעות מעשר שני
ש"מ לא תאכלו איסור הנאה הוא
שאומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו
❖
בחור, אם לא היה לו חור
ד"ה מותר מיד],
לחולין דהמעות יצאו לחולין והבהמה
ובפסחים (דף כב.) פרכינן עלה
להניח בו לא היה גונב, הלכך
בהם הנאה של כלום י)ממאי דהאי לא יאכל
קדושה ועלה קאמר יחזרו דמים
טובא: לגר בנתינה ולעובד כוכבים
חורא קא גניב ליה (ערכין
את בשרו להיכא דשחיט לאחר שנגמר דינו
ל.). חור הכותל שהעכבר נכנס
למקומם ואם כן לפי סברא זו הוי
במכירה ל"ג במילתיה דרבי אבהו
הגהות הב"ח
לתוכו וניצול מפני רודפיו
הוא דאתא דילמא היכא דשחיט לאחר
ליה למקנסיה ללוקח למימר דיאכל
דאי הוה סבירא ליה דברים ככתבן
(א) גמ' חורא (מאי קעביד)
(גיטין מה.). מכרן וקידש
❖
שנגמר דינו שרי והא לא יאכל היכא
כנגדו בירושלים שהרי האיסור הוא
דוקא תו לא מצי יליף מיניה דהיכא
כ)
בדמיהן מקודשת. דלא
תא"מ ונ"ב ס"א מנא ליה:
מיתפסי באיסורא וממונא הוא
דסקליה מיסקל הוא דאתא וכדר' אבהו א"ר
בידו דהיינו בהמה אבל לפירוש
דלא פרט היתר ליתסר דהאי דנבלה
ל)
אע"ג דאיהו אסור לאתהנויי
ו) [ריב"א] ניחא שהרי האיסור הוא
לאו אתא להיתר הנאה אלא
אלעזר דא"ר אבהו א"ר אלעזר כל מקום
מינייהו מיהו ההיא הנאה
מ)
ה
מוסף תוספות
לאשמועינן דחילופא אסור : ה"מ.
ביד המוכר ואם תאמר לעיל דקאמר
מטיא ליה ע"י ערלה אבל איהי
ג)
שנאמר לא יאכל לא תאכל ולא תאכלו אחד
(האשה) לא מערלה קא מטיא
א. מאחר שהמוכר בפנינו.
גמרא ז)דקנסוהו ללוקח ויאכל כנגדן
דשמעינן איסור הנאה מלשון אכילה
איסור אכילה ואחד איסור הנאה עד
לה, ודוקא קידושי אשה אבל
תוס' הרא"ש. ב. טיבותא היא
נ)
מאי קנס הוא זהג כי נמי אמר יחזרו
היכא דנפקא לן איסור אכילה מיניה
איתהנויי מינייהו מדרבנן אסור
לגבי משום טירחא דאורחיא.
שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך ס)בנבילה
(ע"ז נד:). ולא יצבע בו.
תוס' רשב"י. ג. טפי משיחזרו
דמים למקומם צריך הלוקח להעלות
דכיון דמבעי ליה נמי לאזהורי
❖
הני מילי היכא דנפקא לן איסור אכילה מלא
כגון בקליפי אגוזים שהשומר
דמים למקומן. תוס' רשב"י.
המעות לירושלים וי"ל דהקנס הוי
אאכילה כלל כל הנאות בלשון אכילה
אסור משום ערלה כפרי עצמו
יאכל הכא איסור אכילה מסקול יסקל נפקא
מזה דמסתמא לקח הבהמה ביוקר
דילפינן מנבילה ד) התם דלא יאכל
(פסחים כב:). ולא ידליק בו
דאי ס"ד לאיסור הנאה הוא דכתיב נכתוב
את הנר. כגון בשמן של
ממעות מעשר שני ליפטר עצמו
איסור הנאה נמי משמע אבל הכא
תוס' ר"י הזקן
ערלה (שם). שאם שחטו
קרא לא יהנה אי נמי לא יאכל את בשרו
מלעלות לירושלים ח) וכשנאמר לו
דאיסור אכילה מקרא אחרינא נפיק
לאחר שנגמר דינו. והכי
הא לא ברח. בתמיה. חורא.
שיאכל כנגדו בירושלים והמקח יהיה
ולא הוצרך זה אלא להנאה למה לי
למה לי אע"ג דשחטיה כעין בשר אסור
אמר קרא סקול יסקל השור
חור שהעכבר מצניע שם
ע)
ואי לא סקלו אף על פי כן
גנבתו. מנא ליה. מאין לו
שלו יהיה לו הפסד גדול בלקיחת
לאפוקי הנאה בלשון אכילה ליכתוב
מתקיף לה מר זוטרא ואימא ה"מ היכא דבדק
הגנבה. מתני'. נ) בעגלה.
לא יאכל את בשרו (פסחים
הבהמה שלקח:
לא יהנה אלא ודאי לאכילה גופיה
כב:). דהכי משמע קרא משבא
צור ושחט בה דמיחזי כסקילה אבל שחטיה
כל הני אסורין נינהו. מכרן.
המקדש בערלה כו' אינה
איצטריך ולהיכא דשחטיה: אי נמי
שור לידי סקילה יסקל ושוב
עבר ומכרן מותרין שהדמים
בסכין לא מידי סכין באורייתא כתיב ועוד
לא יאכל את בשרו (ב"ק מא.).
מותרים שאינן תופסין דמיהם.
מקודשת. פירוש
לכתוב לא יאכל. ולשתוק את בשרו
נקי מנכסיו. חסר (נדה לא:).
ולפום מסקנא דנדרים פרק
פ) תניא ובכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית
למה לי: כעין בשר. ששחטו:
לפי שאיסור הנאה ט) וא"ת אמאי אינה
היכא דסקליה מיסקל.
השותפים [מז, ב] אע"פ
בין בקרומית של קנה והשתא דנפקא לן
ואימא ה"מ. דאשמעינן קרא דאפילו
מקודשת הא שרי ליהנות ממנו שלא
ואתא לא יאכל לאוסרו בהנאה
שאין תופסין דמיהן אסור
וכדר' אבהו, ונקי מבעיא
לכתחלה לקדש בהם את
איסור אכילה ואיסור הנאה תרוייהו מלא
כדרך הנאתו כדאמר בפ' כל שעה
שחטו אסור היכא דבדק צור ושחט
ליה לדרשה אחריתי, לחצי
האשה, דבעינן התם אי
(פסחים דף כד:) ויש לומר בכאן מיירי
בה דסקילה היא דמנבלה לא מצי
יאכל האי בעל השור נקי למאי אתא להנאת
כופר ולדמי ולדות כדלקמן
חלופין כגדולים דמי או
(ב"ק שם). עד שיפרט לך
דליכא שוה פרוטה אלא כדרך הנאתו
נפיק דלאו נבלה הוא אבל שחיטת
לא, ובעי ס) לאודוחי ממתני'
עורו סלקא דעתך אמינא לא יאכל את
הכתוב. שהוא מותר בהנאה,
דתנא מכרן וקדש בדמיהן
סכין לא: מידי סכין כתיבא
אי נמי יש לומר דמיירי שפיר דאיכא
בשרו כתיב בשרו אסור ועורו מותר צ) ולהנך
כדרך שפרט לך בנבלה.
מקודשת, אלמא לאו כגדולין
באורייתא. אצל שחיטה וכיון דהכי
שוה פרוטה אף שלא כדרך הנאתו
שאף על פי שלא כתב לך
דמי, ודחי הכא נמי לכתחלה
ק) תנאי דמפקי ליה ר) האי בעל השור נקי לחצי
אלא לא תאכל הוצרך לפרש
מ"מ כיון שהאשה סבורה שיש לה
הוא כי שחטה נמי בצור לאו סקילה
הוא דלא הא דיעבד עבד,
כופר ולדמי ולדות
הנאת עורו מנא
בה היתר הנאה, הא כל מקום
ולא איפשיטא ולחומרא.
ליהנות דרך הנאתן ואינו כן לא
היא אלא שחיטה ואסר לך הכתוב
שלא פירש לך בו היתר הנאה,
ואין הפרש בין קדושין
להו מאת בשרו את
הטפל לבשרו ואידך
ש)
בשרו והוא הדין סכין: ולהנך
סמכה דעתה והוי מקח טעות
י)
הוי במשמע איסור הנאה
ושאר הנאות כדמשמע הך
את
מלא תאכל (חולין קיד: וכעי"ז
שטה דנדרים כמו שבארנו
תנאי דמפקי ליה להאי ובעל השור
ואם תאמר ואמאי לא חשיב בהך
פסחים כא: וב"ק מא.). הני
בע"ז פרק ר' ישמעאל,
נקי. בב"ק (ד' מא:): לחצי כופר. שאם הרג את האדם נקי מחצי כופר
מתני' פיגול ונותר וטמא ויש לומר דבקדשים לא קא מיירי והא
מילי. דמפיק קרא לאיסור
ובריש השוכר שלא כדברי
דלא חשיב חמץ בפסח משום דקסבר כרבי יוסי הגלילי דשרי
ואע"ג דמועד משלם כופר שלם לא אמרינן תם ישלם חצי כופר
הנאה בלשון אכילה, היכא
(רש"ג) [ר"ש] שכתב בפרק
דנפקא לן איסור אכילה
ר' ישמעאל [ע"ז נד, ב
כי היכי דגבי נזקין משלם חצי נזק: ולדמי ולדות. אם נגף אשה
בהנאה בפרק כל שעה (שם דף כג.) והא דלא חשיב עבודת
ד"ה למעוטי ע)]. גמ'. לא
מלא יאכל. אגב דמורי לן
כוכבים משום דלא שייך למיתני ביה מכרן וקידש בדמיהן מקודשת
הרה ויצאו ילדיה אינו משלם דמי ולדות לבעל כמו שהאדם
נמי אאכילה מפיק ליה בלשון
יהנה. כגון שלא יצבע
שהרי עבודת כוכבים תופסת דמיה כ) ושביעית אחר הביעור:
הנוגף משלם כדכתיב
(שמות כא) ענוש יענש וגו':
אכילה, אבל הכא דאכילה נפקא
מהפירות שעושים מהם צבע.
מנין שלא יצבע בו. אע"ג דאמרינן לא יהנה אצטריך
לן מסקול יסקל, אי להנאה
ולא ידליק. מאותן פירות
את
גרידתא אתא לכתוב לא יהנה,
שמדליקין בהן.
לאשמועינן שלא יצבע דס"ד דשרי משום דחזותא לאו מילתא היא ל) ואיצטריך לאשמועינן שלא ידליק דסלקא דעתך דשרי משום
אי נמי. אפילו לדידך לכתוב
דמכלה אותו קמ"ל דאסור בכל ענין וכדרך הנאתו אבל שלא כדרך הנאתו שרי. [וע"ע
היטב תוס' ב"ק קא. ד"ה ולא יצבע] :
לא יאכל. ותו לא, את
מ)
בשרו למה לי. אלא לאו
כפרה
לאשמעינן אע"ג דעבדיה כעין
בשר שחוטה בהכשר אסור באכילה ובהנאה, דהשתא אצטריך ליה לקרא לאפוקי בלשון אכילה (ב"ק מא.). ואימא הני מילי. דאסור אם שחטו, היכא דבדק צור. דהיינו כעין סקילה באבנים (שם מא:). מידי סכין באורייתא כתיב. שתהא שחיטתו חשובה
להתיר יותר משחיטת צור (שם). בקרומית. צלע של קנה (חולין טו:). תרוייהו מלא יאכל. כר' אבהו להיכא דשחטיה וכל שכן להיכא דסקליה (ב"ק מא:). ולהנך תנאי. דבב"ק פרק שור שנגח (מא:). דמפקי ליה. להאי נקי לדרשא אחרינא, לאשמעינן דתם
פטור מחצי כופר, דקאמר נקי מחצי כופר, אם המית איש, דאילו מועד משלם כופר שלם והתם אפילו חצי כופר לא משלם, ואיכא דמפיק ליה לדמי ולדות, אם נגח אשה הרה ויצאו ילדיה (פסחים כב:).