האיש מקדש פרק שני קידושין
נז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כפרה
כתיב בה כקדשים. דכתיב (דברים כא) כפר לעמך ישראל
את לא דריש. לריבויא: כי האי תנא. שפירש מלדורשן: היה
קסט א מיי' פי"א מהל'
א) [פסחים כב: וש"נ],
ב) בכורות ו: ב"ק
טומאת צרעת הל"ז:
דורש כל אתין שבתורה. לריבויא: פירש. שירא לרבות שום
וקדשים אסורין בהנאה שהרי מועלין בהן תימה
קע ב מיי' פ"י מהל'
מא: פסחים כב: [חגיגה
דבר להשוותו למורא המקום: כפרה כתיב בה. כפר לעמך ישראל
דבכריתות (דף ו.) מפיק ליה מוערפו שם ו) שם תהא קבורתה וי"ל
יב. ע"ש], ג) [בכת"י
רוצח הל"ו:
(דברים כא): כקדשים. וקדשים אסורין
קעא ג מיי' פי"א מהל'
דתרוייהו צריכי דאי משום כפרה ה"א דוקא מחיים אסורה בהנאה
בהנאה שהרי מועלין בהן
נוסף: שכר, וכ"ה בב"ק
ובפסחים], ד) ע"ז כט:
טומאת צרעת הל"ט:
(ש)ולא פרכינן אי מה קדש כו'ת) דאין
כמו קדשים אבל לאחר עריפה מותרת
קעב ד ה ו מיי' שם
חולין יא. [זבחים ע: מגילה
משיבין על ההיקש): צפורי מצורע.
כיון שנעשית מצותה א להכי אצטריך
❖
את לא דריש כדתניא שמעון העמסוני
כא.], ה) חולין קמ. כריתות
א)
ב)
הלכה ז:
מכשירי בחוץ הן שהרי חוץ לעיר
וערפו שם ואי מוערפו שם לחוד
כה. ע"ש, ו) [בכת"י:
ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל
בפנים], ז) [בכת"י: בחוץ],
נעשית מצותן ולהכשיר את המצורע
ה"א דוקא לאחר עריפה אסורה
אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך
ח) חולין פב., ט) [ע'
1
תורה אור השלם
לבא במחנה: מכשיר בפנים. אשם
בהנאה אבל מחיים לא להכי אצטריך
חולין שם], י) ג"ז שם
תירא פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין
מצורע: מכפר בפנים. כל הקרבנות:
כפרה ב אי נמי יש לומר דהא דקאמר
1. אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא
זבחים ע: כריתות כה.,
שדרשת מה תהא עליהם אמר להם כשם
כ) [עי' תוס' חולין פב
וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ
מכפר בחוץ. עגלה ערופה: מה
הכא כפרה כתיב בה לא עיקר דרשא
ע"א ד"ה אמר רבי ינאי],
דברים ו יג
תִּשָּׁבֵעַ:
שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי ג) על
בפנים עשה מכשיר כמכפר. לא
היא דהא איצטריך לדרשה אחריתי
ל) ספרי פרשת ראה [חולין
2. כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה
❖
הפרישה עד שבא רבי עקיבא ולימד את
קמ.], מ) נגעים פי"ד מ"ה,
כדאמרינן בפ' קמא דחולין (דף יא.)
חלק בין אשם מצורע לשאר אשמות:
תֹּאכֵלוּ: דברים יד יא
נ) תוספתא דנגעים פ"ח
משעת שחיטה. נאסרת השחוטה
ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים:
דילמא טריפה היא וכי תימא מאי
ה"ח ע"ש, ס) [בכת"י:
והמשולחת מותרת כדלקמן: משעת
נפקא לן מינה כפרה כתיב בה
עקיבא], ע) כתובות לד.
בעגלה ערופה: מנלן אמרי דבי רבי ינאי
ד)
תוס' ר"י הזקן
ב"ק עא. חולין פ. פד.,
לקיחה. נאסרות שתיהן עד שישלח
כקדשים אלא עיקר דרשה דהכא
כפרה כתיב בה כקדשים: ציפורי מצורע:
פ) [בכת"י נוסף: אבל],
כפרה. כפר לעמך ישראל
המשולחת וניתרת בשילוחה: מעגלה
הוי מוערפו שם ז):
צ) [חולין קמ. כריתות
מנלן דתנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר
[דברים כא, ח], וקדשים
משעת שחיטה.
ה)
ערופה. מה התם מיתסרא מחיים
פי' ומשולחת
כה.],ק) [בכ"י בפנים],
אסירי בהנאה. צפורי
ומכפר מבפנים ונאמר מכשיר ומכפר מבחוץ
ו)
ז)
ר) ע"ז נד:, ש) עיין בח"ש
מצורע. מכשיר בחוץ
כקדשים אף כאן מחיים: ה"ג
נמי תיאסר משחיטת
ורש"א, ת) [ב"ק סג ע"ב],
מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו
הם שהרי חוץ לעיר
ועגלה ערופה מאימתי אמר רבי ינאי
חבירתה עד השילוח ואין לפרש משעת
א) [בדפו"ר: קדושי', ויתכן
נעשית מצותה להכשיר
מכשיר כמכפר אף מכשיר ומכפר האמור
כו'. מאימתי נאסרת הואיל ואין דמיה
שחיטה בשחוטה ובמשולחת ליכא
דצ"ל קדושים], ב) [עי'
המצורע לבא אל המחנה.
חולין קמ ע"א], ג) [שם
מכשיר בפנים. אשם
בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר איתמר
א) קדושין לא קדושת מזבח ולא קדושת
איסור כלל דהא תנא צפורי מצורע
מב ע"א], ד) [שם עו
מצורע. מכפר בפנים. כל
דמשמע תרוייהוג: מי אית ליה גבול
בדק הבית אלא היא עצמה לעריפה:
ח) ציפורי מצורע מאימתי אסורים רבי יוחנן
ע"א], ה) [עי' תוס'
הקרבנות. מכפר בחוץ.
אחרינא. דאין לומר הבאת ציפורים
גבול שמעתי בה ושכחתי. מאימת
הרא"ש דרש"י חזר בו],
עגלה ערופה. המשולחת.
אמר משעת שחיטה ור"ל אמר משעת
א
ו) [דברים כא, ד], ז) [וע"ע
אחת מהצפרים שהיה
נאסרת: ירידתה לנחל איתן. היא
כמו הורדת עגלה ערופה דהא הורדת
לקיחה ר' יוחנן אמר משעת שחיטה שחיטה
תוס' ע"ז כט: ד"ה כפרה
משלח שמותרת דכל
הגורמת לה שם עריפה ואוסרתה:
עגלה ערופה כתיב בפרשה (דברים
ובחולין פב. ד"ה א"ר
ריבויא הוא. השחוטה.
הוא דאסרה לה ר"ל אמר משעת לקיחה
❖
ינאי], ח) [פסחים כא:],
הכא מי אית לה גבול אחרינא. וכיון
כא) והורידו זקני העיר את העגלה ד
שאסורה.
מעגלה ערופה נפקא מה עגלה ערופה
ט) צ"ל ולא. רש"ל, י) [חולין
(א) ט)
דילפינן לה איסור מחיים ע"כ קיחה
אבל הבאת ציפורים לא כתיב ה אבל
מב ע"א], כ) [שם],
מחיים אף ציפורי מצורע מחיים ועגלה ערופה
היא דגרמה: כל. רבויא הוא:
לקיחה כתיבה דכתיב (ויקרא יד)
ל) [וע"ע תוס' כריתות
מוסף רש"י
וזה
גופה מאימתי א"ר ינאי גבול שמעתי בה
כה ע"א ד"ה תנאי,
ולקח למטהרו: אשר לא תאכלו
אשר. רבויא הוא: לאחר שחיטה
י)
כ)
את לא דריש. לריבויא
ותוס' חולין פב ע"א ד"ה
לרבות השחוטה. וא"ת להך תנא
מיבעיא. ולמה לי קרא למיסרה
ושכחתי ונסבין חבריא לומר ירידתה לנחל
ב
❖
גמר],
דסבר לה כשמעון העמסוני
בשלמא להיתרא דמשולחת איצטריך
איסור הנאה מנא ליה אליבא דחזקיה
איתן היא אוסרתה אי מה עגלה ערופה
שפירש כל אתים שבתורה
לרבות, כיון שהגיע לאת
דאמר לא תאכלו לא משמע איסור
קרא אלא איסורא דשחוטה למה לי:
ח)
משעת לקיחה לא מיתסרא אף ציפורי מצורע
ה' אלהיך תירא, אמר מה
ואתיא שחיטה ומכשרה לה. עם
הנאה וי"ל דגמרי איסור משולחת
הגהות הב"ח
ארבה לירא עמו, פירש
נמי משעת לקיחה לא מיתסרי הכי השתא
משחוטה ז מה שחוטה אסורה אף
שאר עבודות והא נמי תתכשר לאחר
מכולן וחזר בו מכל ריבויין
(א) גמ' משעת לקיחה
התם אית ליה גבול אחרינא הכא מי אית
שדרש, דמדהא לאו לרבויי
קיחה קיחה מעגלה
גמר מצותה: טריפה. פסולה
משולחת אסורה ואיסור דמשולחת
אתא, כולהו נמי לאו לרבויי
ליה גבול אחרינא איתיביה ר' יוחנן לריש
ערופה. נ"ב כ"ה
לטהרת מצורע דכתיב חיות ב) (ויקרא
הנאה הוא דמחיים לא שייך אכילהח:
אתו (פסחים כב:). פירש
בס"א [עי' מהרש"ל]:
שחטה ונמצאת טריפה. פירש
לקיש כל צפור טהורה תאכלו לרבות את
יד): ונמצאת טריפה. קס"ד כשבדק
ל)
2
מכל דרשות שדרש, דכל
(ב) תוס' ד"ה שחטה
אתין באין לרבות וזה אין
וכו' קרום של מוח או
המשולחת וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות
בסימנים נמצאת שנטרפה בשחיטתה
בקונטרס דקס"ד כשבדק
מה לרבות בו (בכורות ו:).
נחתכו וכו' שחיטה ולא
❖
דאי נטרפה מעיקרא כגון ניקב קרום
בסימנין נמצאת שנטרפה בשחיטה
את השחוטה ואי ס"ד מחיים אסורה לאחר
לרבות תלמידי חכמים.
מקודם:
של מוח או שנחתכו רגליה לא שייך
כגון שנקב הוושט דאי נטרפה
שיהא מורא רבך כמורא
ג)
ד)
שחיטה מיבעיא מהו דתימא מידי דהוה
שמים (פסחים כב:). כפרה
למיתני ה) ונמצאת: יקח זוג לשניה.
מעיקרא כגון ניקב קרום (ב) או
אקדשים דמחיים אסירי ואתיא שחיטה
כתיב בה כקדשים. כפר
מוסף תוספות
אין צריך להביא שתים אחרות:
נחתכו רגליה לא שייך למיתני נמצאת
לעמך ישראל, מה קדשים
ומכשרה להו קמ"ל איתיביה מ) ג שחטה
אסורין בהנאה אף היא
והראשונה מותרת בהנאה. דקס"ד
והיינו דקאמר גמרא אמאי מותרת
א. דאין לך דבר שנעשית
ונמצאת טריפה יקח זוג לשניה והראשונה
אסורה בהנאה (חולין יא.
מצותו ומועלין בו [יומא
שחיטה
היא דאסרה לה והא לאו
בהנאה כלומר איסור שבה היכן
וכעי"ז ע"ז כט:). נאמר
נט:]. תוס' ע"ז כט: דומיא
מותרת בהנאה ואי ס"ד מחיים אסורה
היא: אמאי מותרת בהנאה.
שחיטה
הלך ומשני שנמצאת טריפה בבני
מכשיר ומכפר מבפנים
דשחיטה בקדשים כדאמר
הראשונה אמאי מותרת בהנאה א"ל הכא
ונאמר מכשיר ומכפר
בסמוך. ריטב"א. ב. כתיב
דילמא בשעת קיחה ראויה היתה
מעים ולא חל בשעת שחיטה אלא
ט)
מבחוץ. מכשיר בפנים,
כקדשים דמיתסרי אף
הותר איסורה: שנמצאת
במאי עסקינן כגון שנמצאת טריפה בבני
והיכן
מקודם שחיטה ולהכי מוקי לה
אשם מצורע וחטאות
מחיים. תוס' ע"ז כט:
טריפה בבני מעים. דבשעת קיחה
בטרפות דבני מעיים דאי הוה מוקי
מעיה דלא חל עלה קדושה כלל איתיביה
מחוסרי כפרה דזבין
ג. ואין לומר ציפורי
ויולדות שאינן באין אלא
דעלמא דאם כן ליתני נמי
לא הויא חזיא ולא חל עלה איסור:
לה בטרפות שבחוץ וקודם שחיטה
שחטה שלא באזוב ושלא בעץ ארז ושלא
נ)
להכשירן בקדשים: מכפר
שורים הנסקלים. תוס' טוך.
ר' יעקב סבר שחיטה שאינה ראויה.
לא הוה קרי ליה נמצאת אלא השוחט
בפנים, כל חטאות ואשמות,
בשני תולעת ר' ס)יעקב אומר דהואיל והוקצה
ד. ויש בה מצות הורדה.
למצותה שמה שחיטה לאוסרה:
טריפה אבל בטרפות דבני מעיים
מכשיר בחוץ, צפורי מצורע
תוס' הרא"ש. ה. ומי לא
למצותה אסורה רבי שמעון אומר הואיל
שהן לטהר, מכפר בחוץ,
עסקינן שהם כבר אצלו.
מחיים לא מיתסרא. דאי איתסרא
נקרא שפיר נמצאת שהרי אינו נראה
שעיר המשתלח (חולין
שם. ו. היינו הפרשה
ונשחטה שלא כמצותה מותרת עד כאן לא
במאי פקע איסורה: תנאי היא.
וקשה כי נמי נמצאת טריפה שנקבו
קמ.). ועגלה ערופה
כדאמרינן אין הקינין
פליגי אלא מר סבר שחיטה שאינה ראויה
הני תנאי סבירא להו כדקאמרת דלא
הדקין שמא הטרפות בא אחר
ה
ע)
(כריתות כה.). עשה בו
י)
מתפרשין אלא בלקיחת
מכשיר כמכפר. אשם
בעלים או בעשית כהן.
שמה שחיטה ומר סבר שחיטה שאינה ראויה
מיתסרא ותנא דבי רבי ישמעאל
הלקיחה וא"כ אמאי מותרת תאסר
מצורע כשאר חטאות
שם. ז. דכיון דגלי לן קרא
דיליף מכשיר ממכפר סבירא ליה
מספק לכנ"ל דמעיקרא ס"ד שוחט
לא שמה שחיטה דכולי עלמא מיהא מחיים
ואשמות (כריתות כה.).
פ)
דשחוטה מיתסרא סברא
אף מכשיר ומכפר
דמיתסרא מחיים כמכפר: ואיפוך
ונמצאת טריפה כגון שנקבו הדקין
הוא דגם המשולחת
לא מיתסרא תנאי היא דתנא דבי ר'
צ)
האמור בחוץ עשה בו
שתאסר עד השילוח
אנא.
וזה אשר לא תאכלו לרבות
ופריך אמאי מותרת שמא אחר
ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר ק) מבפנים ונאמר
מכשיר. צפורי מצורע
שסברא הוא ששתיהן
המשולחת: לא מצינו בעלי
את
לקיחה היה ומשני שנמצאת טריפה
דאסורין בהנייה מחיים,
שוות עד גמר מצוותן.
מכשיר ומכפר בחוץ מה מכשיר ומכפר
כמכפר. כשעיר המשתלח
תוס' כריתות כה. ח. הלכך
חיים שאסורין. איסור עולם:
בבני מעיים כגון שניטל הכבד או
כ)
מוקצה האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר
ועגלה ערופה (שם).
שחוטה נמי תיאסר
טרפות אחרת שודאי היה משנולד:
משעת שחיטה. ונאסרת
בהנאה. תוס' שם. ט. גבי
תנאי היא נאמר מכשיר כו' אף
אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר גופא כל
שחוטה אבל המשולחת
פלוגתא דעגלה ערופה
צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת וזה אשר לא תאכלו
מותרת דכתיב (ויקרא
מתי נאסרת רב המנונא
מכשיר האמור בחוץ עשה
ו
יד) ושלח את הצפור
אמר מחיים רבה אמר
בו מכשיר כמכפר. פי' בקונטרס
מהם לרבות את השחוטה ואיפוך אנא אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי
החיה וגו', ולא אמרה
לאחר מיתה ודחיק
מכשיר היינו ציפורי מצורע ומכפר
תורה שלח לתקלה (חולין
לא מצינו בעלי חיים שאסורים מתקיף לה רב שמואל בר רב יצחק ולא הרי
לאשכוחי תנא כרב
ר)
פב.). משעת לקיחה.
המנונא ומייתי לה מהכא
עגלה ערופה תימה דהכא משמע
מוקצה
ושתיהן נאסרות עד שישלח
דגמיר מכשיר ממכפר.
דילפינן ציפורים דאסורים בהנאה
(שם). מה עגלה ערופה.
תוס' הרא"ש. י. דשני
מעגלה ערופה ובכריתות ט (דף כה.) משמע דילפינן
עגלה ערופה מציפורים ויש לומר דמעיקרא צריך למילף ציפורים
שנאמר בה קיחה, ולקחו
ציפורים גמר ממכפר
זקני העיר ההיא עגלת
אפילו המשולחת. שם.
מעגלה
ערופה
דמה
עגלה
ערופה אסורה לכל הפחות משעת עריפה אף ציפור
דמשולחת אסורה י לכל הפחות איסור
בקר, אסורה מחיים, אף
כ. דלאחר שילוח שריא
דשייך בה והיינו על כרחך
מחיים קודם שנשתלחה כ וכיון דאשכחן איסור מחיים במשולחת אם כן שפיר יליף התם עגלה
ולקח למטהר שתי צפרים
כדאמרינן בשמעתין. שם.
ערופה דנאסרת מחיים מציפור המשולחת ואחר כך ילפינן ציפור השחוטה דנאסרה אף מחיים דהיינו משעת לקיחה מעגלה ערופה :
חיות, אסורות מחיים,
ל)
ומיהו עגלה ערופה יש לה
הרי גבול ליאסר בירידתה לנחל
איתן, אבל אלו אין בהן מעשה מלקיחה ועד שחיטה, וכיון דנאסרות מחיים על כרחך משעת לקיחה (שם). גבול שמעתי. מאימתי נאסרת (שם. וזבחים ע: וכריתות כה.). ונסבין חבריא. וסבורין התלמידים מדעתם (זבחים
ע:). וזה אשר לא תאכלו מהם. יתירא הוא, מהם מן הטהורין, דהא אטהורין דלעיל מיניה קאי, לרבות את השחוטה. אבל המשולחת מותרת דלא אמרה תורה שלחנה כדי שיכשלו בה אחריני, שיהו צדין ואוכלין אותה
בני אדם, אלא ודאי מותר (חולין קמ.).