נח:
האיש מקדש פרק שני קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מימיו
מי מערה. פי' בקונטרס מים סרוחים ובחנם דחק לפרש
הוצאה את הוא סבר משמעתא קאמר ליה. מוצא את משמועה זו
קפה א מיי' פ"ב מהל'
א) [עי' מגילה ה סוע"ב],
ב) נדרים פד: [ע"ש
גניבה הלכה ד:
כן דמצי לפרש מי מערה ממש כלומר מכונסים ואינן מים
נראה שאין אתה חכם בה. אי נמי קטיל קני באגמא את לשון הוצא
מ)
קפו ב מיי' פ"ג מהל'
פרש"י והר"ן וע"ע שם
ודפנא (סוכה דף כג.): לימא כתנאי. טובת הנאה ממון או אינה ממון:
חיים ואנן מים חיים בעינן ואפרו אפר מקלה פירוש שעבר על דברי
תרומות הל' א:
בפי' הרא"ש] תוספתא
משלם לו דמי טיבלו. אף דמי
תרומה ומעשר שבו: אלא דמי חולין
קפז ג מיי' פכ"ג מהל'
תורה דכתיב (דברים ד) ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים מה אני
דמעשר שני פ"ג ה"ט,
ג) [בכת"י נוסף: ואכלו.
סנהדרין הל' ה סמג
שבו. אבל בתרומה ומעשר אמר ליה
בחנם אף אתם בחנם וזה שעשה
וכ"ה בנדרים], ד) [לעיל
לאוין רס טוש"ע ח"מ
לאו בעל דברים דידי את וכשיבא כהן
בשכר עבר על דברי תורה ומקרא
א"ל הוצאה את איכסיף הוא סבר משמעתא
סימן ט סעיף ה:
נד: נדרים פה. חולין
קפח ד טוש"ע ח"מ
גם הוא לתובעו ידחהו ויאמר לא לך
ממש לא ק)נפק ליה דהא לא שמעינן
קל: מכות כ. בכורות יא.
קאמר ליה א"ל הכי קאמינא רב אסי דהוצלא)
סימן לד סעיף יח
ב"ב קכג: ע"ש תוס'
אתננה כי אם לכהן אחר: ה"ג לא
מיניה היכא דעבד בשכר דלא מהני
קאי כותיך נימא כתנאי הגונב טבלו של
ד"ה וקסבר], ה) ע"ז
בהג"ה:
ב)
א
דכ"ע טובת הנאה אינה ממון והכא
אלא אסמכתא בעלמא הוא דלא
קפט ה ו מיי' פ"ז מהל'
עג: חולין קלז: [שבת
חבירו ג) משלם לו דמי טבלו של חבירו דברי
יז:], ו) נדרים פה. ע"ש,
במתנות שלא הורמו קמיפלגי. וכגון
מהני אפילו דיעבד א:
פרה אדומה הל' ב
רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר אינו משלם אלא
ז) מלת תנן משולל הבנה
סמג עשין רלו:
שנפל לו טבל זה מבית אבי אמו כהן
א ז מיי' פ"ט מהלכות הדרן עלך האיש מקדש
אלא פיסקא היא [ובכת"י
דמי חולין שבו מאי לאו בהא קמיפלגי דמר
רבי סבר כמי שהורמו דמיין וזכה
ליתא], ח) [צ"ל ואפילו],
אישות הלכה יז סמג
האומר. והלך וקידשה לעצמו
סבר טובת הנאה ממון ומר סבר טובת הנאה
ט) בכורות כט. כתובות
עשין מח טוש"ע אה"ע
אבי אמו בתרומה ומעשרות שבו שאף
קה., י) [לעיל יט:],
סימן לה סעיף ט:
מקודשת. וא"ת מה
אינה ממון לא דכולי עלמא טובת הנאה
מעשר ראשון לכהנים מדקנסינהו
ב ח מיי' פ"ז שם הלכה
כ) [שם ע"ש], ל) תוספתא
עזרא ללויםנ): ורבי יוסי סבר לאו כמי
חידוש יש כאן פשיטא ב ויש לומר
דיבמות פ"ד ה"ג, מ) [עי'
אינה ממון והכא בטבלים שנפלו לו מבית
יא סמג שם טוש"ע
אה"ע סימן מ סעיף ב:
שבת צה ע"א ורש"י שם
שהורמו דמיין. וצריך היורש הזה
דמיירי כגון דאמר השליח לאשה
אבי אמו כהן ובמתנות שלא הורמו כמי
ג ט מיי' שם הלכה יב
ד"ה קטיל], נ) [יבמות
בשעת קדושין פלוני שלחני לקדשך לו
לתתן לכהן ואין לו בהן אלא טובת
פו ע"א], ס) [בדפו"ר:
טוש"ע שם סעיף ג:
שהורמו דמיין קמיפלגי $ מר סבר ד) כמי שהורמו
הנאה והיא אינה ממון: ואיבעית
ד י מיי' פ"ט מהל' אישות
ובתוך כך אמר לה הרי את מקודשת
הבאת], ע) [ובכורות כט.],
דמיין ומ"ס לאו כמי שהורמו דמיין ואיבעית
פ) [לקמן נט ע"ב],
הלכה יז סמג עשין מח
אימא דכ"ע כמי שהורמו דמיין וטובת
לי והיא ידעה דקידשה לנפשיהג דאל"כ
צ) [ברש"י שברי"ף נוסף
טוש"ע אה"ע סימן לה
אימא דכולי עלמא כמי שהורמו דמיין וטובת
הנאה אינה ממון. והכא לאו דנפלו
לא היתה מקודשת לו ואשמועינן חידוש
❖
סעיף ט:
ד"ה מה שעשה עשוי.
הנאה אינה ממון והכא בדשמואל קמיפלגי
דמהו דתימא הא דקאמר לי לצורך
לו מבית אבי אמו כהן עסקינן אלא
ומקודשת לשני כדקתני
מתניתין:], ק) [בדפו"ר:
דאמר שמואל חיטה אחת פוטרת את
משלחו קאמר ד קמ"ל דלא:
שגדלו בארצו וטעמא דרבי משום דאית
ה) ב
נפקא], ר) [נדצ"ל דאין],
מוסף תוספות
ליה דשמואל דאמר חטה אחת פוטרת
❖
לקדושי
הכרי דמר אית ליה דשמואל ומר לית ליה
ש) [לעיל ה ע"א],
את הכרי הילכך אמר ליה בעל הטבל
א. דקנסוה רבנן משום
דשמואל ואיבעית אימא דכולי עלמא לית להו דשמואל והכא היינו טעמא
ו)
דעבר על מה אני בחינם.
אל הגנב כולה דידי הוא דפטרנא
דרבי דקנסוהו רבנן לגנב ואיבעית אימא דכולי עלמא אית להו דשמואל
ריטב"א. ב. וכי בשביל
גליון הש"ס
נפשי בחטה אחת לתרומה וכי פליג
שנהג בה מנהג רמאות לא
והכא היינו טעמא דרבי יוסי בר' יהודה דקנסוהו רבנן לבעל הבית דלא
גמ' מר סבר כמי
רבי עליה דר' יוסי בר' יהודה בתרומה
תהיה מקודשת לו. תוס'
איבעי ליה לשהויה לטיבליה תנן המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות
שהורמו. ע' תוס' בבא
הרא"ש. ג. שהאשה שמעה
ז)
לחודה פליג אבל במעשר מודה דלאו
בתרא דף קכג ע"ב ד"ה
והבינה יפה קודם קבלת
במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת ח) ואף על פי ישראל ט) ורמינהו גהנוטל
❖
בעל דברים דידיה הוא: ורבי יוסי לית
וקסבר וצ"ע:
הקידושין שאמר הרי את
שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותו בטלה להזות ולקדש מימיו מי מערה
מקודשת לי. רא"ש סי' א'.
ליה דשמואל. הילכך בתרומה נמי לא
ד
ה
ד. כלומר לעשות
ואפרו אפר מקלה אמר אביי לא קשיא כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר
מצי תבע ליה. וה"ה דמצי לאוקמיה
ו
שליחותי לקדשך למי
הגהות הב"ח
נמי בטבלים שנפלו לו ודכ"ע כמי
הזאה וקידוש
דיקא נמי דקתני הכא במי חטאת ובאפר פרה וקתני התם
ששלחני לקדשך ותתקדש
❖
(א) רש"י ד"ה ור' יוסי
לראשון. שם.
שלא הורמו דמיין וטובת הנאה אינה
להזות ולקדש שמע מינה:
וכו' ומתנות שלא הורמו
ממון וקמיפלגי בדשמואל אלא אי
❖
לאו כהורמו דמיין:
הדרן עלך האיש מקדש
אוקמת הכי אוקמת ליה מתניתין
תוס' ר"י הזקן
דקתני מקודשת דלא כתרוייהו דכיון
האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת
הנוטל שכרו. משנה
ז
מוסף רש"י
דטובת הנאה אינה ממון ומתנות שלא
בבכורות פרק עד כמה
לשני חוכן י)האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא
הורמו (א) כלא הורמו דמיין היכי
דמר סבר טובת הנאה
[כט, א]. להזות. על
אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני בת ישראל לכהן תאכל בתרומה
ממון. רבי דאומר משלם
הטמא. ולקדש. כשנותן
מיקדשא הא אין לו בתרומה אלא
לו דמי טבלו סבר דטובת
אפר פרה במי חטאת
מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת
טובת הנאה ואפילו נפלו לו טבלים
כ)ט
הנאה שהיה שלו באותם
הרי קדוש. מי מערה.
ואינה מקודשת בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה: גמ'
מבית אבי אמו כהן אבל השתא
מתנות בהאי טבל שהיה
סרוחים שאינן שוים. אפר
נותן לכהן שירצה, הוי
מקלה. [שאינו] אפר פרה
דאמרינן כמי שהורמו דמיין ופלוגתייהו
האומר לחבירו צא וקדש תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות
ל)
י
ממון ולהכי משלם לו דמי
[אלא סתם] אפר הבא
בטיבלא דאתי מארעיה מתרצא מתני'
כולו, ור' יוסי סובר אינו
ותנא דידן הלך נמי דקתני הלך ברמאות מאי שנא הכא דקתני האומר לחבירו
מן הקלוי באש. וא"כ
ממון, ואינו משלם לו אלא
כדשנינן לעיל ודברי הכל: קנסוהו
היאך מקודשת. בשכר
ומאי
דמי חולין שבו (נדרים פה.).
הבאת. האפר או המים
לגנב. שלא תהא תרומה אצלו ממון
ובמתנות שלא הורמו
ממקום למקום או מילוי
שאין לו תובעים ונמצא חוטא נשכר: להזות ולקדש. משנה היא בבכורות הנוטל שכרו לדון דיניו
בטלים להזות ולקדש מימיו מי מערה
כו' קמיפלגי. דרבי סבר
המים יכול ליטול שכרו,
כמי שלא הורמו דמיין
ואפרו אפר מקלה: להזות. על הטמא. ולקדש מי חטאת. כשנותן האפר במים קרי קדושה: מי מערה. סרוחים הם: אפר מקלה.
דמילתא דטרחא היא ולא
ולהכי משלם לו דמי כולו,
רמא עליה רחמנא ושרי
כלומר סתם אפר שבא מן הקלוי באש: בשכר ס) הבאה. האפר ממקום למקום ושכר מילוי המים דמילתא דטירחא היא ורחמנא לא רמיא
ור' יוסי סבר כמי שהורמו
למשקל אגרא. כן פיר"ש.
עליה ושרי למשקל אגרא ומקודשת ומתניתין דבכורות בשכר הזאה וקידוש דליכא טירחא ושכר לימוד מצוה הוא נוטל והתורה אמרה (דברים ד)
דמיין ואינו משלם אלא
ואיכא מ"ד הטעם ר) אין
דמי חולין (שם). חטה
זה עיקר המצוה. כאן
וגו' כאשר צוני וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם (נדרים דף לז.) ע): דיקא נמי. דמתניתין לאו
ראה
למדתי אתכם
אהזאה וקידוש קאי
אחת פוטרת את הכרי.
בשכר הזאה וקדוש. שאין
דקתני מי חטאת ואפר חטאת שעדיין אינן מעורבין:
מתרומה, דהא לא אתפרש
בו טורח ושכר לימוד
שיעורא דידה אלא ראשית
המצוה הוא נוטל, ומה
הדרן עלך האיש מקדש
דגנך כתיב, ואפילו כל
אני בחנם אף אתה בחנם.
דהו, ורבנן הוא דאמרי עין
א"נ שהוא עיקר המצוה
האומר. מקודשת ואינה מקודשת. לשניהם דאסורה לשניהם אלא אם כן נתן האחד גט ולאדם אחר אסורה עד שיתנו שניהם
יפה אחד מארבעים עין
לאידך פירושא אסור
גט ובגמרא פליגי בה ומפרש טעמא: בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה. שמא אינן קדושין ובת כהן לישראל נמי
רעה אחד מששים, בינונית
פ)
ליקח שכר. איכא מאן
אחד מחמישים (ע"ז עג:).
דמפרש דמתני' מתוקמא
לא תאכל בתרומת בית אביה שמא הוו קידושין וזר פוסל בקדושין את בת כהן מן התרומה צ):
ולא יהיב ביה קרא שיעור
שקדשה בשכר שהביא
גמ' (חולין קלח:). הרי זו
לה המים והאפר, והעיקר
מקודשת. אלמא יכול ליטול שכר, דאי לא במאי מקדש לה, ואף על פי ישראל. ואפילו יזה ישראל, דכהנים רגילין בהזאה
שקדשה במי חטאת שהיו לו שלא הסיח דעתו מהם, וכן שהיה לו אפר פרה שאם יכול ליקח שכר הבאה ומילוי כ"ש
ובקידוש (בכורות כט.). להזות. מי חטאת, ולקדש. לערב אפר חטאת במים חיים אל כלי (שם). אפר מקלה. כלומר אפר
שיכול למוכרן ואינו מחוייב ליתנו לה [בחנם]. וכן נראה דעת הר"ם שהביא לשון המשנה [אישות פ"ה ה"ג]. ושמעינן
בעלמא, כל אפר קרוי אפר מקלה (שם). כאן בשכר הבאה ומילוי. שכר הבאת האפר שילך ממקום רחוק מירושלים להביא
מיהא שאין לאדם ליקח שכר ממצוה, ואם יש לו טורח בה מותר כפירוש ר"ש. סליק פירקא האומר.
מתני'. מקודשת לשני. שתלו קדושי ראשון והרי היא אשת איש. תאכל בתרומה. אם נשאה. [אי נמי] לדין תורה שארוסה
האפר, ושכר מילוי המים, מצי למישקל, דאגר טירחיה שקיל ולא הכשר המצוה, כאן בשכר הזאה וקידוש. שהיא הכשר
מצוה לא שקיל (שם). דקתני הכא במי חטאת. דמשמע מילוי המים, ובאפר פרה. איכא לאוקמא בהבאת אפר (שם).
אוכלת בתרומה דבר תורה. ש) מקודשת ואינה מקודשת. וצריכה גט משניהם. לא תאכל. שמא לאו קדושין הן. ובת כהן
הדרן עלך האיש מקדש
לישראל לא תאכל שמא קדושין הן ואירוסין פוסלים ולא מאכילין.