האומר
פרק
שלישי קידושין
נט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לקדושי איתתא לבריה.
גמ' ומאי שנא התם. בפ' האיש מקדש: דקתני האומר לשלוחו. צא
ומיירי דארצויי ארצי קמיה א ושתיק
ה א טוש"ע אה"ע סימן לה
א) לעיל נ., ב) [בכת"י
נוסף: קמ"ל], ג) [לעיל מח:
סעיף י:
וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה
דלשוייה שליח אמר לעיל (דף מה:) דלא חציף איניש
ו ב מיי' פ"ז מהלכות מכירה
וש"נ], ד) [בספר חסידים
מקודשת מאי שנא התם דנקט לשון שליחות ששלחו לשם כך והכא נקט
דמשוי אביו שליח אבל הכא דארצויי ארצי ושתיק ד)איכא למימר דסמיך
סימן תתשט"ז איתא רב
הל' י יא סמג עשין פב
עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה כו' .
חברו שלא שלחו לשם כך אלא אם יזדמן לו במקום פלוני דרך אצלה:
עליו:
ב פי' בקונטרס
עמרם] [ונזכר לקמן פא. ועי'
טוש"ע ח"מ סימן קפג סעיף
ב"ק ל.], ה) [בתוס' הרא"ש
ב:
דסבר. האי משלח לא טרח האי שליח
דמיירי בחררה של הפקר וקשה מהא
ז ג מיי' שם ופ"ט מהל'
וברשב"א הגירסא רבה בר
לבקשה לי במקום אחר ולא סמכה
דתנן בשנים אוחזין (ב"מ דף י. ה)) ראה
ומאי שנא התם דקתני האומר לשלוחו
א)
חנה. והוא הנזכר בסנהדרין
אישות הל' יז טוש"ע שם
את המציאה ונפל לו עליה או שפירש
דעתיה לשוויה שליח אלא באותו מקום:
ה ע"א ע"ש ובתוס' שם
סי' רלז סעיף א:
הכא רבותא קמ"ל והתם רבותא קמ"ל הכא
ח ד מיי' פי"ב מהל' זכייה
ד"ה רבה. ובריטב"א רבה
מראה מקום הוא לו. אם תמצאנה
טליתו עליה ובא אחר ונטלה הרי היא
רבותא קמ"ל דאי תנא שלוחו הוה אמינא
בר חנן], ו) [בכת"י נוסף:
הל' יז טוש"ע ח"מ סי'
שלו וכן הא דקאמר התם (שם) מי
שם קדשנה לי שם ואיני מטריחך
ליה זיל], ז) [תוספתא דיבמות
רמט סעי' ה:
שלוחו הוא דהוי רמאי דסמכה דעתיה סבר
ט ה ו מיי' פ"ז מהל' אישות
פ"ד ה"ג], ח) [בכת"י נוסף:
למקום אחר ומיהו אם עבד עבד:
שליקט מקצת הפאה ופירש טליתו
עבד לי שליחותי אבל חבירו דלא סמכה
א"ל], ט) [ברי"ף רא"ש ומאירי
הלכה י סמג עשין מח
לא יהבוה ניהליה. פ) לא רצו ליתנה לצורך
עליה מעבירים אותו הימנה ג ואמאי
נוסף: דאמר מר המוכר נכסיו
טוש"ע אה"ע סימן מ סעיף
דעתיה אימא לא ליהוי רמאי ב)התם רבותא
בנו: ומקשינן איבעי ליה לאודועיה.
עני מהפך בחררה הוא ואומר ר"ת
הראשונים אינו רואה סימן
א:
י ז מיי' פ"ד מהלכות תרומות
קמ"ל דאי תנא האומר לחבירו הוה אמינא
ברכה לעולם, וכ"ה ביש"ש],
להוציא עצמו מן מנהג רמאות: באגא
דאיסור דמהפך דנקט הכא לא שייך
י) ב"ב יג: [מגילה כח.
הל' ט טוש"ע י"ד סימן שלא
דאלימי. בקעה של בעלי זרוע היתה
חבירו הוא דכי קדשה במקום אחר אינה
אלא דוקא כשרוצה העני להרויח
חולין מד:], כ) נדרים כט:
סעיף לו:
בשכירות או כשרוצה לקנות דבר אחד
ולא יניחו לכל אדם לקנות קרקע
יא ח מיי' פ"ו מהלכות
בכורות מט., ל) [בבכורות איתא
מקודשת דסבר לא טרח אבל שלוחו דטרח
נתעכלו פרש"י שאינן בעין וכ"א
גירושין הל' טז סמג
אצלם: מהפך בההיא ארעא. מחזר
וחבירו מקדים וקונה והוי דומיא דרב
אימא מראה מקום הוא לו קמ"ל רבין
ג)
ד)
בנדרים], מ) גיטין לב: [נדרים
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
עליה לקנותה: קבליה. קבל צ) עליה
גידל ומש"ה קאמר דנקרא רשע כי
כט:], נ) תרומות פ"ג מ"ד,
חסידא אזיל לקדושי ליה איתתא לבריה
קמא סעיף נט:
סיפר דברי צעקתו לר' זירא: לרגל.
יב ט מיי' פ"ח מהל' כלים
למה מחזר על זאת שטרח בה חבירו
ס) גיטין לב., ע) תוספתא
קידשה לנפשיה והתניא מה שעשה עשוי
❖
דכלים ב"ב ספ"ג וספ"ו שבת
הלכה י:
ילך וישתכר במקום אחר ד אבל אם
כשדורשין בהלכות הרגל ק) היו מקבלין
נב: נח: סוכה יג: [כלים פ'
אלא שנהג בו מנהג רמאות א לא יהבוה
פני הרב ר): עני המהפך בחררה.
היתה החררה דהפקר ה ליכא איסור
כה מ"ט מנחות כט.], פ) ["לא
ניהליה איבעי ליה לאודועי סבר אדהכי והכי
מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר
שאם לא ו)זכה בזאת לא ימצא אחרת ו
רצו ליתנה" ליתא בדפו"ר ול"ה
מוסף תוספות
ברש"ל], צ) [ברש"י רי"ף:
אתא איניש אחרינא מקדש לה רבה בר בר
או שיתננה לו בעל הבית: נקרא רשע.
ומיהו קשה מההיא דפרק לא יחפור
ה)
עליו], ק) [מגילה לב ע"א],
א. (פ') בן קמיה אביו וגילה
שיורד לחיי חבירו: לא הוה ידענא.
(ב"ב דף כא: ז)) דקאמר התם
חנה יהיב ליה זוזי לרב אמר זבנה ניהלי להאי
ר) [ר"ה טז ע"ב], ש) [ברש"י
ו)
דעתו שהוא חפץ בה ואב
שרב גידל מתעסק בה: דארעא
רי"ף: אין זה], ת) [לעיל
מרחיקין מן הדג כמלא ריצת הדג
נעשה לו שליח מאליו וזכין
ז
ארעא אזל זבנה לנפשיה והתניא מה שעשה
ז)
ו ע"ב], א) [ברש"י רי"ף:
לאדם שלא בפניו. רש"י לעיל
קמייתא. זו היא לי ראשונה שלקחתי
אע"פ שהוא של הפקר ונראה דהתם
עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות באגא
מיקדשה], ב) [לב ע"א, וע"ש
מה: ד"ה ודלמא. ב. ופי' ר"ת
ב
מעולם: ולא מסמנא מילתא. ש) אינה
היינו טעמא מפני שהוא יורד לאומנתו
ברש"י], ג) [בדפו"ר: עליהם],
דכל היכא שנקרא רשע ב"ד
דאלימי הוה (א) ליה לרב נהגי ביה כבוד
ד) [צ"ל ואיכא. רש"ש], ה) [ושם
כי ההיא דקאמר התם (שם) האי בר
סימן טוב שימכור אדם מקחו הראשון:
מחייבין אותו להחזיר הדמים.
לרבה בר בר חנה לא נהגי ביה כבוד איבעי
ד"ה מעבירין], ו) [בדפו"ר:
ריטב"א. (ולפ"ז מתורץ מה ראי'
ארעא דרבנן. הפקר לתלמידים:
מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה
יזכה], ז) [ושם ד"ה מרחיקין],
התוס', עי' רש"ש). ג. ומדקאמר
ליה לאודועי סבר אדהכי והכי אתא איניש
ואע"פ שנתאכלו המעות. בתוך ל'
ואוקי בהדיה מצי לעכובי עליה
ח) [עיין הגהת מראה כהן],
מעבירין משמע אפי'
אחרינא זבין לה רב גידל הוה מהפיך בההיא
ט) [בדפו"ר ובהגהות מרדכי:
לכתחילה. רשב"א. ד. כי הרבה
יום דכי בעו קידושין למיחל ליתנייהו
דקאמר ליה דקא פסקת לחיותאי ועוד
שכור], י) [וכן ליתא בכת"י, וכן
כי"ב תמצא במעותיך.
למעות אפ"ה חיילי: לאו למלוה דמו.
ארעא אזל רבי אבא זבנה אזל רב גידל
אומר רבינו מאיר אביו של ר"ת ח דמיירי
❖
הגיה רש"ל],
ריטב"א. והיינו נמי עני
בדג מת שכן דרך הדייגים להשים
דנימא המקדש במלוה אינה מקודשת ת):
קבליה לרבי זירא אזל רבי זירא וקבליה לרב
המהפך בחררה שממציא
עצמו אצל בעל הבית לעובדו
ולאו לפקדון דמו. דנימא אם לא נשתייר
במצודות דג מת והדגים מתאספים
יצחק נפחא אמר ליה המתן עד שיעלה
כדי שיתן לו לפעמים חררה כי
תורה אור השלם
בה שוה פרוטה אינה מקודשת כדאמר
שם סביב אותו הדג וכיון שזה פירש
אצלנו לרגל כי סליק אשכחיה אמר ליה עני
זה יכול למצוא גם הוא
בהאיש מקדש (לעיל דף מז.) התקדשי
מצודתו תחילה וע"י מעשה שעשה זה
1. עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע
במקום אחר. תוס' הרא"ש.
מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מאי
ה. ומציאה. תוס' הרא"ש. א"נ
לי בפקדון והלכה ומצאתו שנגנב או
מתאספים שם סביב ודאי ח)אם היה
וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת ›חְיֶה:
❖
במתנה. ר"ן. ו. ואינו נקרא
משלי טו כז
אמר ליה ג נקרא רשעח) ואלא מר מאי טעמא
שנאבד אם נשתייר בו שוה פרוטה
חבירו פורש הוה כאילו גוזל לו טויכול
רשע דחייו קודמין לכל אדם.
עבד הכי א"ל לא הוה ידענא השתא נמי
מקודשת כו': להוצאה ניתנה. מקמי
לומר לו תוכל לעשות כן במקום אחר
ריטב"א. ולכתחילה יכול
לעשות כן וליכא משום
ניתבה ניהליה מר א"ל זבוני לא מזבנינא
דניתחלי קידושין וכי אמר לה התקדשי
ומכאן נראה למהר"ר יצחק שאסור
הגהות הב"ח
ועשית הישר והטוב. ר"ן.
לי בה לאו דידיה היא ולאו מידי יהיב
למלמד להשכיר עצמו לבעל הבית שיש
לה דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא
(א) גמ' באגא דאלימי הוה לרב
ט)
ז. ופרש"י התם כגון שארב דג
❖
לה אבל אלו לא ניתנו לה להוציאן
לו מלמד אחר בביתו כל זמן שהמלמד
כצ"ל ותיבת ליה נמחק י):
אחד לצודו שהדייגים אחרים
אי בעי במתנה נישקליה רב גידל לא נחית
ד
הבאים לפרוש מצודותיהם
אלא ע"מ שתתקדש בהן ולהכי כי
בביתו שמאחר שהוא ט) שכיר שם ילך
לה דכתיב ושונא מתנות יחיה רבי אבא לא
י)
מרחיקין אותם כמלא ריצת
1
אכלה דידה אכלה ולכי מטא זמנא
המלמד במקום אחר להשתכר שם אם
הדג. תוס' הרא"ש. ח. וי"מ דמן
נחית לה משום דהפיך בה רב גידל לא מר
מוסף רש"י
מקדש: וחזרה בה. בתוך ל' אמרה
תוס' רשב"י. ועי'
לא שיאמר בעה"ב דאין רצונו לעכב
הדג היינו.
א)
נחית לה ולא מר נחית לה ומיתקריא ארעא
האומר לשלוחו. צא וקדש
מהרש"א. ט. בראשונים הוא
אי אפשי בהן: ביטל אם עד שלא
המלמד שלו אבל אם שכר בעה"ב מלמד
לי אשה במקום פלוני והלך
תירוץ בפני עצמו, ראה תוס'
דרבנן: וכן האומר לאשה התקדשי לי כו':
❖
תרם ביטל. האומר לשלוחו צא ותרום
אחד יכול בע"ה אחר לשכור אותו מלמד
וקדשה במקום אחר אינה
טוך, ועוד.
לא בא אחר וקידשה בתוך שלשים מהו
מקודשת, דדוקא קאמר ליה
וחזר ובטלו מלהיות שלוחו או בפניו
עצמו ואינו יכול לומר לו הבעה"ב לך
מקום פלוני שיש לי שם
או שלא בפניו: דכי מעשה דמו.
ושכור מלמד אחר דנימא ליה אין
רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואע"פ
ה
כ)
אוהבים ואם בא אדם לומר
תוס' ר"י הזקן
ואע"פ שלא חלו מיד הוי מעשה מיהא
רצוני אלא לזה שהרי כמדומה לי
ל) שנתאכלו המעות מאי טעמא הני זוזי לא
דברים עלי בפניהם ימחו בידו
גמ'. לא יהבוה ניהליה.
(לעיל נ.). ואע"פ שנתאכלו
לחול אחר שלשים והא דקרי ליה דיבור
שזה ילמוד בני יפה ממלמד אחר:
למלוה דמו ולא לפקדון דמו לפקדון לא דמו
המעות. של קדושין שאינם
לא היו רוצים לתתה לבנו.
משום דלאו מעשה ממש הוא: והגיע
מיד איבעיא ליה לאודועי. להבן
בעולם, מקודשת לאחר ל'
פקדון ברשותא דמרא קא מתאכלי והני
בשליח. רבותא אשמועינן אע"פ
יום (נדרים כט:). ר' יוחנן
קודם שיקדשנה להוציא עצמו
ברשותא דידה קא מתאכלי למלוה נמי לא דמו מלוה להוצאה ניתנה הני
אמר חוזרת. בטלו הקדושין
ממנהג רמאות ואסור לעשות
שלא יצא אחריו לשם כך אלא שפגע
הואיל ובטלתן קודם שיהו חלין,
כן. באגא דאלימי. בקעה
בתורת קידושין יהבינהו ניהלה לא בא אחר וקידשה וחזרה בה מהו ר' יוחנן
בו ואמר לו הרי בטל ולא אמרינן
אתי דיבור ומבטל דיבור.
של בעלי זרועות היתה ולא
אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור ריש לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי
לצעורי בעלמא קא מכוין והכי
מ)
ו
מתחילה היתה מקודשת על
היו מניחים לקנות קרקע
ידי הדיבור שנתרצתה בקדושין,
אצלם אלא לאדם שהיה
דיבור ומבטל דיבור איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש ביטל אם עד שלא תרם ביטל
מפורשת בפ' השולח ב): כל כמה דלא
ז
נ)
אתי דיבור של חזרה ומבטל
נחשב בעיניהם. לאודועי.
מטא גיטא. ליד האשה לאו מידי הוא:
אין תרומתו תרומה והא הכא דדיבור ודיבור הוא וקאתי דיבור ומבטל דיבור
דיבור (גיטין לב:). והגיע.
שלא הניחו לו לקנותה
והשיג (שם לב.). יורדין לידי
יורדין לידי טומאה במחשבה. כגון
בשבילו קודם שיקחנה. מהפך
שאני נתינת מעות ליד אשה דכי מעשה דמו ולא אתי דיבור ומבטל מעשה
טומאתן. לידי תורת טומאה
עליה. לקנותה. קבליה. סיפר
גולמי כלים דאמר בהכל שוחטין (חולין
איתיביה השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר
. במחשבה. מאחר
תלונתו. לרגל. כשדורשים
ס)
ח
(שבת נח:)
דף כה.) כל שעתיד לשוף לשבץ ולגרר
שחישב עליו שיניחנו כמות
בהלכות הרגל והיו כולם
לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל והא נתינת גט ליד שליח דכי נתינת
שהוא עכשיו ולא יוסיף תיקון
ואמר התם דאכתי חסרון מלאכה הוא
באים לקבל פני הרב. חררה.
מעות ליד אשה דמי וקתני הרי זה בטל התם נמי כל כמה דלא מטא גיטא לידה
אחר הוא גמר מלאכתן ומקבל
עוגה. פרש"י מחזר לזכות בה
וטהורים ואם חישב ג)עליה שלא לשוף
טומאה (שם נב:). משחישב
מן ההפקר או שיתננה לו בעל
דיבור ודיבור הוא אתי דיבור ומבטל דיבור איתיביה ר"ל לר' יוחנן כל הכלים
ע)ט
ושלא לשבץ הביאתו מחשבה זו לידי גמר
עליו שזה יהא גמר מלאכתן
הבית, ע"כ. ולא נהירא דהא
יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולים מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה
כגון שעיבדו לדרגש או
תנן בפיאה פ"ד [מ"ג] נטל
מלאכה מכאן ולהבא: ואין עולין
לדולבקי, כיון שעיבדו מקבל
מקצת פיאה וזרקה על השאר
מעשה אין לו בה כלום, נפל לו עליה
מטומאתן. משקבלוה: אלא בשינוי
טומאה, ואלמלי עיבדו לרצועות
מעשה. שיעשה בה מעשה לקלקלם
וסנדלין אין מקבלים טומאה
או פירס טליתו עליה מעבירין
עד שיגמרו למלאכת הסנדלין
אותה הימנו, ובירושלמי [שם]
שישברם או ינקבם וכן עד שלא יקבלו טומאה אין עולין מתורת קבלת טומאה שירדו במחשבה זו אלא בשינוי מעשה עד שיתחיל לשוף לשבץ ולגרר:
(סוכה יד.). כגון עור מתוקן
ובתוספתא [שם פ"ב ה"א]
מעשה תני בשם ר' מאיר קונסין אותו
סתמו למנעלים עומד ואינו
מקבל טומאה עד שיעשו המנעלים, חישב עליו לעשותו שלחן, דאינו חסר שום מלאכה, דהשתא מיד ראוי לשלחן, מקבל טומאה מיד
ומוציאין הימנו את התלוש ואת המחובר. אלא ודאי לא בחררה דהפקר איירי אלא דההיא כי האי גוונא מפקינן לה מיניה,
(מנחות סט.). ואין עולים מידי טומאתן. ממחשבת תורת קבלת טומאה אין עולין במחשבה, כגון עיבדו לשלחן ולדרגש וחישב
אלא דומיא דהך עובדא שרוצה לקנותה או שישתכר עם בעל הבית כדי שיתפרנס, ובא אחר ועשה מה שהוא היה משתדל
עליו לרצועות וסנדלין, אין מחשבתו מבטלתן מתורת קבלת טומאה (סוכה יד.). מתורת טומאה שירדה להן, ואף על פי שעדיין
לעשות עם בעל הבית זה נקרא רשע, ומיהו אין מוציאין אותה מידו. רשע. שיורד לחיי חברו. קמייתא. ראשונה שלא קניתי
לא נטמאו משנמלך עליהן אין עולין מלקבל טומאה (שבת נח:). אלא בשינוי מעשה. עד שיתן איזמל (סוכה יד.). מאחר שחישב
מעולם ואם אמכרנה אינו סימן טוב. ארעא דרבנן. הפקר לתלמידים. מהו. דין אלו הקדושין. ואע"פ שנתאכלו כל המעות.
על העור לעשות שטיח, ירד לידי טומאה ואם חזר וחישב עליו לרצועות וסנדלים לא בטל מתורת כלי ולא טהר בכך עד שיתן בו
תוך שלשים יום וכי בעי למיחל הני קדושין ליתנהו למעות בעולם, אפ"ה מקודשת. לא למלוה. דאינה מקודשת, ולא לפקדון
איזמל דהוי שינוי מעשה (שבת נב:). אין עולים מידי טומאתן, אם נטמאו, אלא בשינוי מעשה, כגון נשברו טהרו (מנחות סט.).
שאם אין בפקדון שוה פרוטה בעין אינה מקודשת. מלוה להוצאה ניתנה. ולאו דידיה היא ולא יהב לה מידי. וחזרה בה. תוך
שלשים יום שאמרה בפני שנים אי אפשי בקדושין. אבל אם מת הוא או היא תוך ל' יום פשיטא שלא נגמרו הקדושין ואינה
זקוקה ליבם והוא מותר בקרובותיה. אתי דיבור. דהשתא ומבטל דיבור (דרצו הקדושין ואיכא) [דנתרצתה בקדושין ואף דאיכא] מעשה דנתינת מעות לאשה הכל תלוי בדבורה וכדבור הוא חשוב.