נט:
האומר פרק שלישי
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מיד
מחשבה מיהא תפיק. תימה ליפרוך נמי גבי תרומה לעיל לר"י
מעשה מוציא מיד מעשה. התחיל לשוף ביטל מהם תורת גמר מלאכה
יג א מיי' פ"א מהל'
א) [בכת"י אינה, וכ"ה
ברש"ל], ב) [בכת"י נוסף:
טומאת אוכלין הל"ב
דקאמר אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה אבל אם
לשם כלי בין שירד להו ע"י מעשה שהחליקן וגילה דעתו שאין מחוסרין
אמר ליה], ג) ב"מ כב:,
[ופי"ב שם הל"א] סמג
עוד תיקון בין שירד להו ע"י מחשבה: מחשבה אינה מוציאה. חישב
משתרם ביטל תרומתו תרומה ואפילו תרם השליח במחשבה דהא
ד) לקמן עט. ע"ש, ה) שבת
עשין רמו:
יד ב מיי' פ"ט מהל'
עליהן לשוף לשבץ אחר שחישב עליהן שלא לשוף שלא לשבץ אין
תרומה ניטלת באומד ומחשבהע) אלמא לא אתי דיבור ומבטל דיבור וי"ל
נב: נח: כלים פכ"ה
אישות הלכה ד סמג
מ"ט סוכה יג: תוספתא
יוצאין מידי מחשבתן הראשונה: דכי
דמחשבה דתרומה היה יודע דכמעשה
עשין מח טוש"ע אה"ע
דכלים ב"ב ספ"ג וספ"ו,
מעשה דמיא. דרחמנא קרייה מעשה
דמי דכתיב (במדבר יח) ונחשב לכם
מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה
ו) [כתובות יג. וש"נ],
סימן לו סעיף ז:
טו ג מיי' שם הל' כ
והוי כאילו תרם בידים ואפילו מעשה
דכתיב כי יתן והיינו בידים ואע"ג
ז) גיטין לב:, ח) [בכת"י
מחשבה א) אין מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד
טוש"ע שם סעיף ו:
במקום וכו' נוסף: ובא
אינו מוציא אפילו תרם אח"כ כריו
דמחשבה בעלמא הוא דאפילו נפלו
מחשבה בשלמא מיד מעשה לא מפקה דלא
טז ד ה מיי' פ"ו מהל'
אחר וקידשה בתוך ל' יום
אחר מחשבת השליח אבל גבי טומאה
ממילא וניחא ליה הוי הכשר ומיקרי
גירושין הלכה כא סמג
מקודשת ואינה מקודשת
אתי דיבור ומבטל מעשה אלא מיד מחשבה
רב אמר], ט) ["אלא"
כי יותן: להא שמעתתא. דרבי יוחנן
אין המחשבה מטמאתו אבל מביאתו
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
מיהא תפיק שאני מחשבה דטומאה דכי
ליתא בכת"י], י) גיטין
קמא סעיף סו:
ב)
וריש לקיש: וכן היא שנתנה כו'.
לידי תורת קבלת טומאה ואותה הבאה
יז ו מיי' פ"ז מהלכות
עב: ב"ב קלו. [תוספתא
מעשה דמי וכדרב פפא ג)דרב פפא רמי כתיב
משנה היא לקמן בפ' בתרא: וחזרה
יכולה להתבטל דהכל מודים דע"י
דגיטין פ"ה ה"ג], כ) [ע'
אישות הל' יא סמג
כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד כי יותן דומיא
עשין מח טוש"ע אה"ע
תוס' מנחות ל: ד"ה
בה. בין בפני שליח בין שלא בפניו:
המעשה מתבטלת א"כ תתבטל על ידי
א
1
ולימא], ל) [בדפו"ר: להן],
סימן מ סעיף ב:
מחשבה: לא קידשה עצמה וחזרה
אינה חוזרת. ולקמן מותבינן ליה מהא
דכי יתן מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא
יח ז מיי' שם הל' יב
מ) [ברש"י רי"ף נוסף: ולא
בה מהו. נראה לפרש וחזרה בה
דהשולח גט: ואפילו בקמייתא. גבי
ליה רב זביד מתני להא שמעתתא אהא וכן
טוש"ע שם סעי' ג:
פקעו קידושיה אלא בגט
ד)ב
יט ח מיי' פ"ט מהל'
דאפילו וכו'], נ) [בדפו"ר:
בלא אמירתה לשליח דאי אמרה לשליח
מתני' לא בא אחר וקידשה וחזרה בה
היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה
אחד], ס) [בדפו"ר:
גירושין הל' יד סמג
אין רצוני שתקדשני פשיטא דאינה
קי"ל הילכתא כר' יוחנן דאתי דיבור
כמה], ע) [ביצה יג
היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמו
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
❖
ומבטל דיבור: מהו שיחזור ויגרש
מקודשת דאטו משום דאמרה לו תיהוי
ע"ב], פ) [בדפו"ר: בטל],
קמה סעיף ג:
קידושיה קידושין ואם של שלוחה קדמו אין
צ) [ושם ד"ה התם],
בו. בגט לאחר שאמר לשליח גט
לי שליח לקדשני לא מצי' חוזרת:
ק) [בדפו"ר: גר', וצ"ל
קידושיה קידושין לא קדשה את עצמה וחזרה
אם
ביטל עד שלא תרם כו'. הכא
שנתתי לך בטל הוא: לעולם. אין
גרסינן], ר) [נדצ"ל מהאי
מוסף תוספות
בה מהו רבי יוחנן אמר ג חוזרת ור"ל אמר אינה
לא משני כדלעיל שאני נתינת
בטלין לאחר ל' שהרי ניתן ל) לה זמן
מעכשיו], ש) [עי' נדרים
פז ע"א], ת) [עי' כתובות
א. לישנא דשמעתין. תוס'
חוזרת ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל
מעות ליד האשה דכמעשה דמי היינו
לחול בתוך ל' שיהו כולן פנויין
נז ע"א], א) [יתכן דיש
טוך. ב. ודומה לאשה
מקידושי ראשון: ושמואל אמר כו'.
משום דהכא ליכא נתינת מעות אלא
דיבור ר"ל אמר אינה חוזרת לא אתי דיבור
כאן ט"ס וצ"ל ורב ס"ל
שאומרת הריני חוזרת בי
❖
מתורת
גט לא
לקמן פריך עלה רב חסדא: מר
דיבור לבד:
דמספקא אי תנאה הוי],
שלא אתקדש בכסף זה
ומבטל דיבור איתיביה רבי יוחנן לר"ל ביטל
לפלוני לעולם, שאם חזר
בטליה. פי' דמסתמא אינו מתכוין
ארישא. דמתני' דלא אמר מעכשיו
אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה
וקידשה בו מקודשת.
לבטל אלא השליח ולפי זה אם אמר
מתני לה להך פלוגתא ומשום הכי
רמב"ן. ג. דחשיב מעשה.
אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שקדם
תורה אור השלם
❖
בפירוש אני מבטל הגט עצמו שהוא
קשיא ליה למר מאי דקשיא ליה:
תוס' הרא"ש.
בעל הבית ותרם את כריו דהוה ליה מעשה
1. וְכִי יֻתַּן מַ›ם עַל זֶרַע
מקודשת ואינה מקודשת לעולם מ).
פ)בטול ופסול לגרש בו ובפרק השולח
וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא
איתיביה ריש לקיש כל הכלים יורדים
❖
(א) ה)
(גיטין דף לב: ) גריס גיטא גופיה מי
ואפילו לאחר שלשים עומדת בספק
צ) ק)
הוּא לָכֶם: ויקרא יא לח
תוס' ר"י הזקן
לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מטומאתן
קא בטל משמע שאין הגט מתבטל
קידושי שניהם ואסורה לשניהם בלא
וכן היא שנתנה רשות.
אלא בשינוי מעשה מעשה מוציא מיד מעשה
וצריך לפרש א אתה סבור שהגט יכול
גט האחד נ) כדמפרש טעמא לקמן:
מתני' היא בפרק בתרא
הגהות הב"ח
ושמואל אמר. אינה בספיקא אלא עד
ליפסל בביטול ולא היא דהרי הוא
ומיד מחשבה מחשבה אינה מוציאה לא מיד
[עט, א]. ולהאי לישנא
(א) גמ' איתיביה ריש לקיש
סבר ר"ל דלא אתי
כמו מעות שאינן מתבטלות דמאחר
שלשים יום שמא ימות הראשון ולא
ב
מעשה ולא מיד מחשבה בשלמא מיד מעשה
❖
לרבי יוחנן כל הכלים:
דבור ומבטל דבור גרידא.
דהגט כתוב כהלכתו אינו יכול
יגמרו הקדושין ונמצאו קדושי שני חיילי
לא מפקה לא אתי דיבור ומבטל מעשה אלא
מהו שיחזור ויגרש
למפרע: מספקא ליה. האי לאחר
לבטלו ג ואם ירצה יחזור ויגרש בו:
בו. כשאומר לשליח
אפילו מיד מחשבה מיהא תפיק א"ל שאני מחשבה
גט שנתתי לך בטל
שלשים אי תנאה הוי אם לא אחזור בי
מוסף רש"י
הוא. מתורת גט לא
דטומאה דכי מעשה דמי וכדרב פפא דרב
בתוך ל' יהיו קדושין מעכשיו: אי
מעשה מוציא מיד
בטליה. בהאי לישנא כמו
פפא רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד כי יותן דומיא דיתן מה יתן
חזרה הוי. ממאי דקאמר מעכשיו
מעשה. אפילו עשה בו
שבארנו פרק השולח.
מעשה מוכיח מתחלה
במאי פקעו. דהא כשחלין
דניחא ליה אף יותן נמי דניחא ליה איתיביה רבי יוחנן לר"ל השולח גט לאשתו
וקאמר איני אומר מעכשיו אלא
לשלחן כגון שקיצצו
קדושי ראשון אשת איש
התקדשי לי לאחר ל' הילכך לעולם
והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי
סביבותיו ליפותו, כיון שנתן
גמורה היא. מר. רב
היא בספיקא דאי הוי תנאה קידושי
איזמל בו לחתכו לסנדלין
חסדא. ארישא. דלא אמר
זה בטל תיובתא דר"ל תיובתא והילכתא כוותיה דר"י ואפילו בקמייתא ואע"ג
מבטל מעשה ראשון, וכל
מעכשיו. אי תנאה הוי.
ראשון חיילי קידושי שני לא חיילי
דאיכא למימר שאני נתינת מעות ליד אשה דכמעשה דמי אפילו הכי אתי
שכן שמוציא מידי מחשבה
האי ולאחר ל' יום, כלומר
ואם חזרה הוי קידושי שני חיילי קידושי
שלא היה בה מעשה (סוכה
התקדשי לי מעכשיו אם
דיבור ומבטל דיבור קשיא הילכתא אהילכתא אמרת הילכתא כרבי יוחנן
יד.). כתיב כי יתן. ולא
ראשון לא חיילי: לשמואל פשיטא
לא אחזור תוך ל' יום
וקיימא לן הילכתא כרב נחמן דאיבעיא להו מהו שיחזור ויגרש בו רב נחמן
כתיב כי יותן (ב"מ כב:).
ואם לא חזר בו מקודשת
ו)
ליה דתנאה הוי. הילכך כל ל' יום
דניחא ליה. שידע בנתינה
היא לו משעה ראשונה.
אמר ז) דחוזר ומגרש בו רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו וקיימא לן הילכתא
הוו קידושין תלוין שמא יחזור בו
והוכשר בעיניו (שם). מהו
אי חזרה הוי. שחזר בו
כותיה דרב נחמן נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה: מקודשת
שיחזור ויגרש בו.
מל' ואילך גמרו: גט ואינו גט.
ר) מעכשיו דקאמר ואינו
ה
אם נמלך הבעל לחזור
רוצה שיחולו הקדושין
לשני: אמר רב מקודשת לשני לעולם ושמואל אמר מקודשת לשני עד
מספקא ליה האי ולאחר מיתה אי
ו
ולגרש בגט שבטלו, מי
עד אחר ל' יום, ויכול
הוי תנאה מהיום יהיה גט אם אמות
ל' יום לאחר ל' יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון יתיב רב חסדא
אמרינן בטל גיטא והוה
לחזור ש) שהרי לא נתן
ליה כחספא, או דילמא
לה הכסף עד שחזר
ולכשימות נמצא גט למפרע מאותו
וקא קשיא ליה קידושי שני במאי פקעי אמר ליה רב יוסף מר ארישא מתני
שליחותא דשליח הוא דבטיל
בו, ואי חזרה הוי הויא
יום אי חזרה הוי וחזר בו ממהיום
ליה עד דהדר ומשוי ליה
לה וקשיא ליה רב יהודה אסיפא מתני לה ולא קשיא ליה מעכשיו ולאחר
מקודשת לשני שחלו מיד.
ואמר זה גיטך לאחר מיתה ולא
שליח, אבל גיטא לא בטיל
הילכך הרי היא בזה
שלשים יום וכו' אמר רב מקודשת ואינה מקודשת לעולם ושמואל אמר
ח)
ז
(גיטין לב:). מתורת גט
הספק לעולם וצריכה
אמר כלום דאין גט לאחר מיתה דכיון
לא בטליה. האי דאמר
גט משניהם. ושמואל
מקודשת ואינה מקודשת ט)אלא עד ל' יום לאחר ל' פקעי קידושי שני וגמרי
כזה גט. דתנאה
דמית היכי מגרש:
בטל הוא, לשליח הוא
אמר. אינו בזה הספק
קידושי ראשון לרב מספקא ליה אי תנאה הואי אי חזרה הואי לשמואל פשיטא
הוי: התם. הוא דאיכא לספוקי
דבטליה שלא יהא שלוחו
אלא ל' יום שמא
לגרשה בגט זה דאתי
ימות הראשון ולא יגמרו
ליה דתנאה הואי ובפלוגתא דהני תנאי דתניא מהיום ולאחר מיתה גט
ולמימר חזרה הוי משום דלרחוקה
י)
ח
דיבור ומבטל דיבור, אבל
הקדושין ונמצא קדושי
אתי וקשה בעיניו לרחקה ולגרשה
ואינו גט דברי חכמים רבי אומר כזה גט ונימא רב הלכה כרבנן ונימא
גט שהוא בעין אינו נפסל
כ)
שני חלין למפרע. עכ"ל
(שם). מהיום ולאחר
ולהכי הדר ביה ממעכשיו אבל הכא
ר"ש. ולהאי פירושא
שמואל הלכה כרבי צריכא דאילו אמר רב הלכה כרבנן הוה אמינא התם
מיתה גט ואינו גט.
האומר לאשה הרי את
דלקרובה קאמר כל ס) מה דמצי לקרובה
דלרחוקה קאתי אבל הכא דלקרובה קאתי אימא מודה ליה לשמואל דתנאה
מספקא לן אי תנאה הוי,
מקודשת לי מעכשיו
מקרב לה וכי אמר לאחר שלשים
מהיום אם אמות, וכיון
ולאחר שלשים יום ובא
הואי ואי אמר שמואל הלכה כרבי הוה אמינא התם הוא דאין גט לאחר
שמת נתקיים התנאי ונמצא
לא הדר ביה ממעכשיו: התם.
אחר וקדשה בתוך שלשים
מיתה אבל הכא דיש קידושין לאחר ל' אימא מודי ליה לרב צריכא אמר
שהוא גט משעת נתינתו,
יום ואח"כ מת או חזר בו
הוא דאמר תנאה הוא ולא חזרה
או חזרה הוי, שחזר בו
הראשון בתוך שלשים יום
אביי ולטעמיה דרב בא אחד ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר
דאדם יודע דאין גט לאחר מיתה
ממאי דאמר מהיום ואמר
מקודשת לשני, דאגלאי
ל' יום
ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום
לאחר מיתה יהא גט ואינו
מילתא למפרע דקדושי
ומידי דכדי לא עביד איניש דאמר:
כלום, דבשלמא גבי מתנה
ראשון לא הוו קדושי
אבל הכא. דיש קדושין לאחר ל'
ובא
איכא למימר גופא מהיום
שהרי חזר בו או מת,
יום אם לא קדשה אחר בנתיים אימא דילמא הוי חזרה דלא רצה לקדשה מעכשיו שמא דעתו
על אחרת וימלך בתוך שלשים יום
ופירא לאחר מיתה, אבל
כמו שנראה מלשון ר"ש
הכא ליכא למימר הכי,
לשמואל דאמר תנאה
קמשמע לן: ולטעמיה דרב. דמספקא ליה בחזרה ותנאה בא אחד ואמר
מעכשיו ולאחר
שלשים ובא אחר ואמר מעכשיו
ואי משום תנאה הוה ליה
הוי אם מת ראשון תוך
ולאחר עשרים שכלו של שני בתוך של ראשון ואם דראשון חזרה הוו להו
דשני קידושין
דהא ראשון הדר ביה ממעכשיו:
למימר מהיום אם מתי
שלשים יום הוו קדושי
ובא (גיטין עב.). הלכך הוי
שני קדושין, אלמא יכול
ספק מגורשת, ואם פשטה
לחזור בו. והר"ם ז"ל כתב
ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם (רשב"ם ב"ב קלו.).
בפ"ז [מאישות הי"ב] שצריכה גט משניהם אפילו תוך שלשים יום, אלמא ראשון לא סגי ליה בחזרה תוך ל'. ונראה
שפירש תנאה הוי דה"ק לה קדושי נתחלו מהאידנא, מגמר לא מגמרו עד לאחר שלשים יום, והויא מקודשת בהאי לישנא
לראשון תוך שלשים יום ואינו יכול לחזור בו. והאי דקאמר לא לגמרו אהני ליה שאם תבעה אותו לנישואין נותנין לו זמן (לפדות) [להכין] את עצמו ת) משלשים ואילך, ואם מת תוך שלשים יום א"צ חליצה או יבום שהרי משעה ראשונה נתן לה
הקדושין שלא יגמרו עד לאחר שלשים, וכן נמי אם מתה היא תוך שלשים יום הוא מותר בקרובותיה שהקדושין לא נגמרו. ושמואל א) ס"ל דתנאה הוי הילכך הקדושין תלויין כל שלשים שאם ימות קדושי שני הוו קדושין. או חזרה הוי כדפרישנא
שחזר בו מעכשיו דקאמר ולא רצה שיחולו עד לאחר שלשים ומקודשת לשני. הילכך לענין בעיין אם מת הראשון תוך שלשים ויש לו אח פטורה מן החליצה ומן היבום שאין כאן קדושין כלל, ואם קדשה אחר אפילו קודם שמת כונסה דקדושי
שני קדושין. לשמואל פשיטא ליה דתנאה הוי דאפילו תנאה הוי הבעל יכול לחזור בו כל [ל'] יום. דהני תנאי. דאיפליגי בגיטין כה"ג.