האומר
פרק שלישי קידושין
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפילו
מאה תופסין בה. פירוש דהא
ובא אחר ואמר מעכשיו ולאחר עשרה. וה"ה בהאי ט) אחר אם קדשה
קונין ומשיירים שהרי
כ
א) לעיל נט: גיטין עב. ב"ב
א מיי' פ"ז מהלכות
קלו. תוספתא דגיטין פ"ה
אישות הל' יב סמג
סתם הואיל ולא בא אחר אחריו מה לי ולתנאו אלא סידרא נקט
המקדש ר"ל מעכשיו יתחילו הקידושין ולאחר ל' יום יגמרו
ה"ג, ב) [בכת"י: יבומי
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
ותנא: אי חזרה הוי דבתרא הוו קידושין. שלא בא אחר אחריו וגמרו
ופי' בקונטרס דליכא למימר נ) דטעם דרבי יוחנן משום דקסבר
נמי תתייבם], ג) [בכת"י
מ סעיף ד:
קידושין לאחר עשרה (א): האי לישנא
משמע תנאה ומשמע חזרה.
כא ב מיי' פ"ו מהלכות
דמספקא ליה אי הלשון משמע תנאה או חזרה דא"כ לא שייך למימר
נוסף: דתנן מהיום אם
יבום הלכה ז סמג
מתי מעכשיו אם מתי],
שתי לשונות במשמע יש אומרה בלשון
ולמיתני לשון תופסין דהא אין קדושין
ד) [גיטין עב ע"א],
עשין נא נב טוש"ע אה"ע
תנאי ויש אומרה בלשון חזרה ואיכא
תופסין אלא באחד מהן ואנן לא
ובא אחר ואמר לה
הרי את מקודשת לי
ה) יבמות לא., ו) גיטין
סימן קעג סעיף טו:
כב ג ד מיי' פ"ז מהל'
למימר להאי תנאה ולהאי חזרה ותבעי
ידעינן הי נינהו ומספיקא ס) צריך גט
עד., ז) גם זה שם,
מעכשיו ולאחר עשרה ימים מראשון ומאחרון
ח) [בכת"י: ואיתמר],
אישות הלכה י [ופ"ו
גיטא מכל חד וחד דלמא קמא לחזרה
מכולהו ולישנא דתופסין משמע
צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט מה
ט) [בדפו"ר: בתרא],
הל' טו טז] סמג עשין מח
מכוין וחלו של שני ושני לתנאה
דסבירא ליה שיש בכולם צד קידושין
י) [ברש"י גיטין עב.
טוש"ע אה"ע סי' לח סעיף
נפשך אי תנאה הואי דקמא קידושי דהנך
איכוון ושלו קיימין ואין של ראשון
ואם תאמר אמאי אמרי' הכא
נוסף: הואיל ולא החזירה],
ו:
לאו קידושי אי חזרה הואי דבתרא קידושי
כג
כ) [לעיל ה ע"א, וגיטין פב
ה מיי' פ"ז מהל'
ושל אחרון קידושין ובעיא גיטא
דמקודשת והא אמר לעיל בפ"ק (דף
ע"ב.], ל) [בדפו"ר: דאמ',
אישות הל' ב טוש"ע
דהנך לאו קידושי פשיטא מהו דתימא האי
מאמצעי ואיכא למימר דקמא תנאה
ז.) האומר לאשה חצייך מקודשת לי
וצ"ל דאמרי], מ) [ברש"י
שם סעיף יד:
כד
לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ותיבעי
ו מיי' שם הלכה ד
רי"ף: ואז הקידושין],
ושלו קיימין ואיכא למימר דכולהו
אינה מקודשת ויש לומר דהתם היינו
נ) [בדפו"ר: דטע', וצ"ל
טוש"ע שם סעי' יח:
גיטא מכל חד וחד קמ"ל עולא אמר רבי
חזרה ושל אחרון לבד קיימין קמ"ל
טעמא לפי שאין אשה מתקדשת לחצאין
כה
דטעמא], ס) [בדפו"ר:
ז ח מיי' פ"ו מהל'
דלאו תרוייהו משתמעי מינה אלא
והוא שייר בגוף האשה אבל הכא לא
צרי', וצ"ל צריכה], ע) לעיל
יוחנן אפי' מאה תופסין בה וכן אמר ר'
אישות הל' טו טז
א
ה ע"א, וגיטין פב
טוש"ע שם סעי' ו:
ספק תנאה ספק חזרה ואי תנאה הוא
שייר בגוף האשה כלום אלא גומרין
אסי אמר רבי יוחנן אפילו מאה תופסין בה
כו ט מיי' פ"ח מהל'
ע"ב, פ) [לעיל ז ע"א],
כולם : כל גיטא דמשייר ביה
לכולהו הוי תנאה ואין לשון חזרה
(ב) א
צ) [אצ"ל: אמר רבא
אמר ליה רב משרשיא בריה דרב אמי
גירושין הלכה כא
לא כלום הוא. פירש בקונטר' דלא
כלל ואי חזרה הוי לא הוה ביה לישנא
גט להוציא וכו'. דפשיטא],
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
לר' אסי אסברה לך טעמא דרבי יוחנן
❖
❖
ק) [ובדפו"ר: בכולם],
סימן קמג סעיף ב:
דתנאה כלל וממה נפשך אמצעי לא
הוי גט כריתות כיון דשייר בה ולא
שוו נפשיה כי שרגא דליבני דכל חד וחד
הוו קידושין: אסברה לך כו'. דהא
נהירא דאם כן תקשי ליה מקידושין
רוחא לחבריה שבק מתיב רב חנינא א)מהיום
ליכא למימר טעמא דר' יוחנן משום
גופייהו דהיכי אמר רבי יוחנן אפילו
הגהות הב"ח
תוס' ר"י הזקן (המשך)
ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת
דקסבר שתי לשונות במשמע ומספקא
מאה תופסין בה כיון דמשייר לאו
ב
(א) רש"י ד"ה אי חזרה
תוך שלשים יום, משום
ליה לגבי האי גברא בתנאה ולגבי האי
כלום הוא דהא איתקש הויה ע)ליציאהב
ולא מתייבמת בשלמא לרב מסייעא ליה
וכו' לאחר עשרה והנך
הכי תפסי קדושי כולם
בחזרה דאם כן לא שייך למיתני
לכך נראה לומר דודאי בכי האי גוונא
קמאי לאו קידושי
ואפילו הם מאה. כשרגא
לשמואל נמי הא מני רבנן היא ואנן דאמרי
הס"ד: (ב) תוס' ד"ה
דליבני. כלומר עושה
תופסין דאין תפיסה אלא באחד מהן
הוי כריתות אלא ה"פ כל גיטא
כרבי אלא לר' יוחנן דאמר שיורא הוי כל
אפילו וכו' גומרין
שורות הלבנים מניח ריוח
❖
דמשייר בה לאו כלום הוא כיון שאינו
ואנן הוא דלא ידעינן הי נינהו ומדקתני
ק) בכולה הס"ד:
בין השורות והשלישית
גיטא דמשייר בה ולא כלום הוא יבומי
תופסין משמע דסבירא ליה שיש בה
יכול להיות נגמר אלא אחר מיתה
(תקח מזו ומזו) [מונחת
מייבם אמר רבא גט להוציא ומיתה להוציא
על זו ועל זו]. חולצת.
ב)
צד קידושין לכולהו: דשוו נפשייהו
אינו גט דאין גט לאחר מיתה ה"ה
דדילמא חזרה הוי ואין גט
מה ששייר גט גמרתו מיתה אמר ליה אביי
מוסף רש"י
כי שרגא דליבני. המסדר לבינים
בקידושין אם אמר מהיום ולאחר מיתה
לאחר מיתה וזקוקה היא.
מי דמי גט מוציאה מרשות יבם מיתה
רב הונא אמר והיא
ורחב כולן שוה אינו מסדר ממש זו
דאינה מקודשת והיכא דאמר מהיום
ולא מתיבמת. דדלמא
תתן. תנאי בעלמא הוא וכי
תנאה הוי, כלומר אם
מכנסה לרשות יבם אלא אמר אביי התם
על זו דא"כ הרי שורה החיצונה
ולאחר ל' יום מקודשת דהא קידושין
מקיימא ליה איגלאי מילתא
אמות ומגורשת היא בזה.
נופלת וחבירתה אחריה אלא מסדר
תופסין בה אחר ל' כמו לפני ל':
טעמא מאי גזירה משום מהיום אם מתי
דמשעת נתינה גיטא הוי
שיורא הוא. והוי כמאן
ג)
דכל על מנת מעכשיו הוא
דאמר חוץ ממי שיבא
תחילה זו אצל זו וחוזר ומסדר עליה
איכא
הרי זה גט ונגזור מהיום אם מתי דתחלוץ
ד)
ועל מנת כן דליקיים
עליך או שיקדשך עד
שורה אחרת ונותן החיצונה משוכה
❖
(גיטין עד.).
אטו מהיום ולאחר מיתה ה) אם אתה אומר חולצת מתייבמת הכא נמי אם
שאמות. צ) גט. דפשיטא
לחוץ כדי שישאר ריוח בתחתונה
ליה דתנאה הוי. מהיום
אתה אומר חולצת מתייבמת תתייבם ואין בכך כלום חששא דרבנן הוא:
אם מתי. תנאה הוי
להיות שניה יושבת מקצת עליה ומקצת
מתני' ג האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז
ומגורשת. אטו מהיום
מוסף תוספות
על שאצלה ונשאר ריוח גם בשניה
ולאחר מיתה. דלר' יוחנן
הרי זו מקודשת והוא יתן על מנת שאתן לך מכאן ועד ל' יום נתן לה
להיות שלישית מקצת עליה וכן כולם
ד
א. [עי' שלנ"ל].
ודאי שיורא הוי ולא הוי
גט כלל. אשתכח השתא
ב. כדאמרינן בריש
בתוך שלשים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ע"מ שיש לי מאתים זוז
הכא נמי כל אחד מצא מקום זמן
ה
מהיום ולאחר ל' יום
המגרש. (גיטין פב:) גבי
פנוי לקדושין ותפסו כולן לאוסרה:
הרי זו מקודשת ויש לו על מנת שאראך מאתים זוז הרי זו מקודשת ויראה
ו
מספקא לן אי תנאה הוי
חוץ מפלוני וכו'.
❖
לה ואם הראה על השלחן אינה מקודשת: גמ' איתמר רב הונא אמר
חולצת. שמא אינו גט וזקוקה ליבם:
תוס' הרא"ש.
אי חזרה הוי, ואם קדשוה
ו)
אנשים רבים במהיום
ולא מתייבמת. שמא גט הוא והויא
והוא יתן רב יהודה אמר לכשיתן רב הונא אמר והוא יתן תנאה הוי מקיים
ז
ולאחר עשרים ואחר
לה גרושת אחיו והרי היא לו בכרת
מהיום ולאחר עשרה א"צ
תנאה ואזיל רב יהודה אמר לכשיתן לכי יהיב הוו קידושי השתא מיהא לא
תוס' ר"י הזקן
שאין עליה זיקת יבום: הא מני רבנן
גט דדלמא תנאה הוי או
י)
הוו קידושי מאי בינייהו איכא בינייהו שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר
דילמא חזרה הוי משום
שלשים יום אינה צריכה
ח
היא. דמספקא להו אי תנאה אי
הכי חולצת* ולא
גט. כדמפרש ממה נפשך.
לרב הונא לא הוו קידושי לרב יהודה הוו קידושי ותנן נמי גבי גיטין כי
חזרה: גיטא דשייר ביה לא כלום
מתייבמת, וכן נמי במהיום
משמע הכי ומשמע הכי.
האי גוונא האומר לאשה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי
הוא. דרחמנא אמר (דברים כד)
ולאחר ל' ונאבד הגט
כלומר איכא אינשי דאמרי
ז)
בתוך ל'. ולר' יוחנן גבי
משום תנאה ואיכא דאמרי
כריתותכ): אם מתי. פשיטא לן דתנאה
זו מגורשת והיא תתן איתמר רב
הונא אמר והיא תתן רב יהודה אמר
ח)
ט
גט לא הוי גט כלל מן
משום חזרה ודלמא קמא
הוא והוי גיטא למפרע לכשימות:
לכשתתן רב הונא אמר והיא תתן תנאה הוי מקיימא תנאה ואזלה רב
הדין, ואם תתייבם אין
ובתרא אמרי משום חזרה
בכך כלום, ולגבי קדושין
ואמצעי משום תנאה,
הרי זה גט. ואינה צריכה חליצה
יהודה אמר לכשתתן לכי יהיבה ליה
הוא דהוי גט השתא מיהא לא הוי גט
צריכה גט מכולם וכן
נמצא שקדושי אמצעי
משימות: אטו מהיום ולאחר מיתה.
מאי
בהרי היא מקודשת חוץ
חלו תכף שקדש ותבעי
דפשיטא לרבי יוחנן דשיורא הוא ולא
מפלוני
מקודשת.
נמי גיטא מאמצעי, קמ"ל
ומסתברא דהא מילתא
דמלתא דפשיטא לה
הוי גט כלל: ומשני אם אתה מצריכה חליצה אתו נמי ליבומה. ל) דאמר מדאצרכוה חליצה קים להו לרבנן דלאו גיטא הוא ואתו
אסורא היא ולחומרא
דבכולהו אמרי ליה משום
לייבומי גרושה והיא בכרת. ופרכינן הכא נמי במהיום ולאחר מיתה ניחוש דלמא אתי ליבומה שאם אתה אומר חולצת מתייבמת. ומשני תתייבם
עבדינן, גבי גט פסקינן
תנאה [או] משום חזרה,
ואין בכך כלום דגיטא דשייר ביה לאו גיטא הוא כלל והא דקתני לא מתייבמת חששא דרבנן היא דגזרו אטו מהיום אם מתי. אחזקה דיבם
כרב והוי ספק ולא
הלכך א"צ גט מהאמצעי.
מתייבמת דדילמא תנאה
טעמיה דר' יוחנן. פי'
מוקמינן לה לא שייך למיתני הכא אלא ביבמות גבי מילתא אחריתי דמשום ספיקא בפרק ד' אחין (יבמות לא.) אבל הכא דאפילו ספיקא ליכא לא
הוי וחולצת דדלמא חזרה
מדקאמר תופסין ודאי לא
בעי חזקה דהא ודאי יבמה היא: מתני' הרי את מקודשת לי. בפרוטה זו על מנת שאתן ליך מאתים זוז: ה"ג ואם הראה על השלחן
הוי, וגבי קדושין פסקינן
הוי טעמיה דר' יוחנן
אינה מקודשת. והכי פירושה ואם היה שולחני והראה לה מעות שאינן שלו והם על שלחן שלפניו אינה מקודשת דלא נתכוונה זו אלא לראות
כר' יוחנן שצריכה גט
דהאי לישנא משמע תנאה
משלו: גמ' אמר רב הונא והוא יתן. לכשירצה מ) וקידושין חלין למפרע משעת קידושין ומיהו מודה רב הונא דאם מת קודם שניתנו
מכולם, וגבי הרי את
ומשמע חזרה, דלהאי
מקודשת לי חוץ מפלוני
טעמא אין הקדושין אלא
אינה צריכה חליצה שהרי לא קיים תנאו: וקיבלה קידושין מאחר. קודם שיקיים תנאו ואח"כ עמד זה וקיים
תנאו: לרב הונא לא
מקודשת מספק, יהיה
לאחד ואין אנו יודעים מי
הוו קידושי. שני קידושין דהא גמרו קידושי ראשון למפרע: לרב יהודה הוו קידושי. שני קדושין שהרי הראשון לא נתכוון
דעת ר' יוחנן שמקודשת
הוא ומספק צריכה גט
ודאי או ספק שאין בזה
מכולם, אבל תופסין
לקדשה בפרוטה אלא במאתים זוז דלית ליה לרב יהודה באומר על מנת כאומר מעכשיו דמי והרי קדמו קידושי שני:
הכרע, דאע"ג דגבי גיטין
משמע שכל אחד ואחד
מאי חוץ ודאי הוא דלא הוי
מצא מקום פנוי ויש בו
גט, גבי קדושין אפשר
צד קדושין לה לאסרה.
שהוא ספק לר' יוחנן ותפסי בה קדושין אפילו לאחר, לחומרא עבדינן ומקודשת מספק ואם בא אחר וקדשה תצא מזה
וקשיא לן והיכן מצינו קדושין בעולם שלא יפשטו בכולה (קדושי) [אשה] שאם לא קדשה כולה אשה אמר רחמנא ולא
ומזה. וכן נראה דעת הר"ם שפסק לר' יוחנן כמ"ש באישות פ"ז [הי"ב] ושם כתב ההיא דחוץ מפלוני וכתב שמקודשת
חצי אשה פ). משום הכי נראה דקסבר ר' יוחנן שהאומר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני שמקודשת בזו מספק,
מספק. ובגרושין פ"ט [הי"ד] כתב שדלמא חזרה הוי. מתני'. הרי את מקודשת. בפרוטה זו על מנת שאתן לך מאתים זוז.
דאע"ג דגבי גט לא הוי גט, התם הוא דבעינן כריתות אבל הכא קנין בעינן והא איכא. ואע"ג דבעי לה רבי אבא בפרק
גמ'. והוא יתן. לכשיתן הקדושין חלין למפרע משעה ראשונה ואם קבלה בינתים קדושין מאחר הואיל ונתן לא הוו קדושין.
המגרש [גיטין פב, ב] ופשיט דאינה מקודשת דאיתקש הויה ליציאה וכי היכי דגבי גט חוץ מפלוני אינה מגורשת ה"נ
בקדושין חוץ מפלוני אינה מקודשת, ר' יוחנן לא ס"ל הכי, דה"נ אשכחן לר' יוחנן פרק האיש מקדש [לעיל מד, א] דלית
מיהו אם מת ולא נתן, קדושין ודאי לא הוו ואינה צריכה חליצה שהרי לא קיים תנאו. לכשיתן. הוו קדושי מקמי הכי לא
ליה ויצאה והיתה שיהיה כלל בכל מקום, כדאמרינן צווח ריש לקיש ככרוכיא ויצאה והיתה וליכא דאשגח ביה, וקאמר ר'
הוו קדושי, ואם קבלה קדושין מאחר בינתים מקודשת לשני.
יוחנן דהאי דקאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום שייר מקום לכל מי שיקדש תוך זה הזמן, כאילו אמר חוץ ממי שיקדשך
*ולאחר עשרה דלמא תנאה הוי ואין צריכה גט או דלמא חזרה הוי וצריכה גט ומשום הכי חולצת. כצ"ל (ד"ו).