ס:
האומר פרק
שלישי קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא
בינייהו שנתקרע הגט או שנאבד. ולא רצה לשנויי איכא
מאי בינייהו. על כרחיך לרב הונא נמי אסורה לינשא עד שתתן שמא
א) [לעיל מז.], ב) גיטין עד.
א [מיי' פ"ח מהל' גירושין
הל"א טוש"ע אה"ע סי' קמג
תוספתא דגיטין פ"ה ה"ה,
לא יתקיים התנאי וגט בטל ובניה ממזרים: דלקרובה אתי. ומיהר
בינייהו דפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר כדלעיל דא"כ
ג) ג"ז שם, ד) לעיל ח. [ע"ש]
סעי' ב]:
לקרבה אליו וגמר קידושין בפרוטה שנתן לה: אימא מודה ליה לרב
היה צריך לומר דלרב הונא צריכה גט משני ולרב יהודה אינה צריכה
כז ב מיי' פ"ח מהל' גירושין
ע"ז לז. [ע"ש] גיטין עד. עה:
יהודה. דלא גמר למיהוי גיטא
גט משני והא ליתא דהא אפילו לרב יהודה נמי צריכה גט מספק א
עד שתתן אולי יתפייסו בינתיים שאין
עז., ה) [בכת"י: כי סליקית
הלכ"ב סמג עשין נ טוש"ע
להתם אשכחתיה לרב אסי],
אה"ע סימן קמג סעיף ג:
אדם ממהר לרחק את אשתו: בהך
ע) [כדפר"י] פרק מי שאחזו (גיטין עד. פ))
כח ג מיי' פ"ז מהל' אישות
ו) לעיל נט:, ז) [ברכות ס.
קאמר רב הונא. דמגורשת מיד לא
לכשתתן דמגורשת ואינה מגורשת
מאי בינייהו איכא בינייהו שנתקרע הגט או
וש"נ], ח) תוספתא דקדושין
הלכה ב סמג עשין מח
עד שתתן ולעיל נמי גבי קידושין לא
חשש הבעל לעכב גירושיה עד שיקבל
פ"ג ה"ה, ט) גם זה שם
טוש"ע אה"ע סי' לח סעיף יד:
שאבד לרב הונא הוי גט לרב יהודה לא
כט ד מיי' שם הלכה ד
ה"ו, י) ג"ז שם, כ) גם זה
מצי לשנויי איכא בינייהו שנאבדו
המעות משום דלא כסיף למתבע לה:
הוי גט וצריכא דאי אשמעינן גבי קידושין
שם, ל) [בדפו"ר: נותנ', וצ"ל
טוש"ע שם סעי' יח:
אימא מודה ליה לרב יהודה. שהרי
הקידושין שנתן לה בשעת קידושין
ל ה מיי' שם הלכה ב טוש"ע
נותנת], מ) [ברש"י שברי"ף:
בהא קאמר רב הונא משום דלקרובה קאתי
כדמשני הכא גבי גיטין שנאבד הגט
לא נתרצית בקידושיה עד שיתן:
שם סעיף יט:
ופריך אפי' כי לא ידעינן אם
אבל גירושין דלרחקה קאתי אימא מודי ליה
לא ו מיי' שם הלכה ג טוש"ע
יש לו ניחוש שמא יש לו
שנתקרע. קודם שנתנה: נתנה. קודם
והכי נפרש לעיל לרב הונא הוו
שם סעיף כ:
ולא נתירנה לינשא בלא גט
לרב יהודה ואי איתמר בהך בהך קאמר רב
שמת: אבל לכ"ע תנאה הוי. ואפילו
קידושין ולרב יהודה לא הוו קידושין
לב ז מיי' שם הלכה ד טוש"ע
לאחר], נ) [שמות כז, ועיין
הונא משום דאיהו לא כסיף ליה למתבעה
עירובין כג ע"ב], ס) עי' בסוף
שם סעיף כא:
דהא לכ"ע אפילו נתאכלו המעות
ת"ק מודה שאם פירש על מנת שתתן
לג ח מיי' שם הלכה ב טוש"ע
הספר דף פב:, ע) גירסת
אבל הכא דאיהי כסיפא לה למיתבעיה
הוו קידושין כיון דבתורת קידושין
לי או ליורשיי שאפילו מת ל) נותנה
א)
שם סעי' יט:
רש"א ורש"ל גרס והא דאמרינן
יהבינהו כדאמרינן בפרקין (לעיל דף
ליורשיו ופטורה מן החליצה דהוה ליה
לד ט מיי' שם הלכה ד
[ובדפ"ר כדא'], פ) [ושם ד"ה
אימא מודי ליה לרב יהודה צריכא מיתיבי
❖
אדמפלגי], צ) ["בין" יש למחוק.
טוש"ע שם סעיף כא:
גט למפרע משקבלתו: כאומר
נט.) האומר לאשה הרי את מקודשת
הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז
ב)א
רש"ש], ק) [בדפו"ר נוסף:
מעכשיו. ע"מ כך וכך דמי: כי
לי לאחר ל' יום מקודשת אפילו
תהא], ר) ["נמי" נראה למחוק.
אע"פ שנתקרע הגט או שאבד הרי זו מגורשת
נתאכלו המעות : אבל דכ"ע
סלקי להתם. כשעליתי לארץ ישראל:
רש"ש], ש) [יתכן דיש להוסיף:
ב
מוסף תוספות
לאחר לא תנשא עד שתתן ועוד תניא באמר
למפרע], ת) [עירובין כג
תנאה הוי. פירוש ואפילו ת"ק מודה
לא נחלקו. כלומר
לא מספקא להו
ע"ב], א) [בפירוש המשניות],
לה ג) הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים
א. דלר' יהודה מספקא ליה
שאם פירש ע"מ שתתני לי או ליורשיי
לרבנן אי תנאה אי חזרה אלא
ב) [יתכן דצ"ל: שאמר לה ע"מ
באומר ע"מ אי כמעכשיו
זוז ומת נתנה אין זקוקה ליבם לא נתנה
❖
במהיום ולאחר מיתה: והתניא. שיש לי במקום],
שאפי' מת נותנת ליורשים ופטורה
דמי. תוס' גיטין עד: ד"ה
אדמיפלגי. ב. ומאי טעמא גבי
זקוקה ליבם רשב"ג אומר נותנת לאחיו או
בניחותא: פשיטא. דאם לא נתן לה
מן החליצה דהוה ליה גיטא למפרע
גט בעינן שיהא בעין וגבי
בתוך ל' אינה מקודשת: לאו תנאה
משקבלתו ותיובתא דרב יהודה דאמר
לאביו או לאחד מן הקרובים עד כאן לא
קדושין לא בעינן שיהא בעין
גליון הש"ס
הוא. ולא קפדה אשלשים יום אלא
לעיל לכשתתן דלדידיה לא הוי גט
דקדושין מידי דאית לאישה
פליגי אלא דמר סבר לי ולא ליורשיי ומר
מתני' ע"מ שיש לי בית כור
הנאה בגוויהו נינהו ומכי
לזרוזיה בעלמא קאמרה: ויש לו.
דהא לכי יהבה ליה הוי גיטא והשתא
סבר אפי' ליורשיי דכולי עלמא מיהא תנאה
עפר. עיין ב"ב דף מד ע"ב
יהבינהו ניהליה כבר נהנית
❖
מיהא לא הוי גיטא דאין גט לאחר
משמע שיש עדים שיש לו הא לאו הכי תוד"ה דלא וצע"ג:
מהם שהיא רשאית לעשות
הוי תיובתא דרב יהודה אמר לך רב יהודה
מיתה ואם תאמר מאי מקשה לרב
אינה מקודשת ומותרת לאחר ואמאי מ)
בהן רצונה אבל גט דלאו
הא מני רבי היא דאמר רב הונא אמר
מידי דבר הנאה הוא אם
ד)
ניחוש שמא יש לו: קידושי ודאי הוו.
יהודה דלמא דכ"ע סברי לי ואפילו
הגט הפוטרה אינו בעין בעת
רבי כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי
הגהות הב"ח
אם אנו יודעים שיש לו ונפקא מינה
ליורשיי ובהא פליגי בין ת"ק לרשב"ג
צ)
שהיא מתגרשת אינו כלום.
ופליגי רבנן עליה ואנא דאמרי כרבנן גופא
(א) רש"י ד"ה בית כור
תוס' רי"ד. ג. בתוס' הרא"ש
דת"ק סבר כרב יהודה דאמר
שאם בא אחר וקידשה אינה מקודשת
❖
וכו' תמצאנו מאתים ושבעים
כתוב. דמצי ליבמה.
אמר רב הונא אמר רבי כל האומר ע"מ
לכשתתן ולא הוי גט ורשב"ג סבר
וכי לא ידעינן חיישינן שמא יש לו
ושלש אמה וחצי אמה
כרב הונא ומש"ה קאמר דנותנת
ואינה מותרת לאחר ומיהו צריכה
כאומר מעכשיו דמי אמר רבי זירא כי
ושני טפחים על מאתים
ושבעים ושלש אמה וחצי
ליורשים שהגט חל עליה למפרע
גט מן השני דשמא לא היו הראשונים
תוס' ר"י הזקן
הוינן בבבל הוה אמרינן הא דאמר רב הונא
אמה ושני טפחים ועוד
קידושין: לא נתכוונה זו אלא לראות
וי"ל דמשמע ליה לגמרא דהלשון
דבר מועט נ"ב והדבר מועט
אמר רבי כל האומר על מנת כאומר מעכשיו
נתקרע הגט. כשנתנה המאתים
משלו. לפיכך אם הראה על השלחן
דקאמר לא נתנה זקוקה ליבם ר"ל
הוא פחות מחצי רוחב אצבע
זוז לרב הונא הוי גט משעה
דמי פליגי רבנן עליה כי סלקי להתם
ה)
ויתר על שליש עיין בפרשב"ם
ראשונה ומגורשת, לרב יהודה
שלפניו והוא שולחני והמעות אינם
דמתייבמת אם תרצה ג ולרב יהודה
ר"פ בית כור וגם לשם יש
לא הוי גט עד השתא
אשכחיה לרבי אסי דיתיב וקאמר לה משמיה
שלו אינה מקודשת: בעיסקא.
מגורשת מיהא מספק למפרע
טעות סופר והגהתיו כראוי
ואינה מגורשת דליכא גט.
❖
דרבי יוחנן הכל מודים באומר על מנת
כדפירשתי לעיל לכשתתן מגורשת
למחצית שכר היו לפניו על שולחנו
בס"ד ע"ש:
לא תנשא. דדילמא לא תקיים
להחליף ולהשתכר: מתני' בית
תנאה ונמצא גט בטל ובניה
כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא מהיום
ואינה מגורשת עד שתתן וא"כ הוי
ממזרין. תנאה הוי. דאי אמר
כור. מקום הראוי לזרוע ל' סאין.
ספיקא של אשת אחיו שלא במקום
ולאחר מיתה והתניא מהיום ולאחר מיתה
ו)
לה על מנת שתתנם לי
מוסף רש"י
מצוה שהרי אם תתננה לאחד מן
וחשבינן לכל סאתים מאה על חמשים
וליורשי אפילו רבנן מודו
גט ואינו גט דברי חכמים רבי אומר כזה
לרב יהודה לא הוי גט.
דנותנת לאחר מיתה דמגורשת
הקרובים ק) מגורשת מספק למפרע
כחצר המשכןנ) חמשים על חמשים לבית
גט ולרב יהודה דאמר בעל מנת נמי פליגי
דלכשתתן כבר אזל ליה גיטא
היא משעה ראשונה. כאומר
ואם כן כיון דספיקא הוא חולצת
סאה ובית כור אלף ות"ק אורך על נ'
(גיטין עד.). דלקרובה קאתי.
מעכשיו. ומשעת נתינה חלו
אדמיפלגי במהיום ולאחר מיתה ניפלגי
הילכך מעכשיו קאמר לה
ולא מתייבמת ומהכא הוי ראיה
רוחב ואם אתה מרבעו תמצאנו
הקדושין או הגירושין ש). הכל
ס)
בעל מנת להודיעך כח דרבי דמהיום ולאחר
משעה שחפץ בה (שם).
מודים. כלומר אפילו רבנן
למאי דפרישית לעיל דלרב יהודה
מאתים ושבעים (א) ושלשה וה'
דלרחקה קאתי. ומסתמא
פשיטא להו דכמעכשיו דמי.
מיתה נמי הרי זה גט וניפלגי בעל מנת
דאמר לכשתתן הוי גט ואינו גט
טפחים על מאתים ושבעים ושלשה וה'
בקושי הוא מגרשה הילכך
לא נחלקו. עליה דרבי דליהוי
להודיעך כח דרבנן כח דהיתירא עדיף:
לכשתתן קאמר וקסבר אדהכי
טפחים ועוד דבר מועט: ואם הראה
ספק מאי הוי ולרבנן מספקא
עד שתתן דאם לא כן לישני הכא
ז)
והכי מפייסנא לה (שם). לא
להו אי תנאה או חזרה
בבקעה. הרי ליך בקעה גדולה ובה
על מנת שאתן לך מכאן וכו': פשיטא מהו
ר) נמי דקאי
כת"ק:
כסיף ליה למתבעה. מעותיו
הוי וכמעכשיו*. והא תניא.
כמה בתי כורין ואין אחד מהן שלו:
ה"ג
דתימא לאו תנאה הוא ולזרוזיה קאמר
הלכך לא צריך ליה למתלי
בניחותא. כחו דרבי. דקאמר
גמ' זוזי הוא דעבידי אינשי דמצנעי.
גיטא במתן מעות ומעכשיו
אף מהיום ולאחר מיתה הוי
קמ"ל: על מנת
שיש לי מאתים זוז וכו': וניחוש שמא יש לו ועוד תניא
קאמר לה (שם). לאחר לא
גט. אינה מקודשת. דעל מנת
והתם הוא דחזינא אי יש לו הוו קידושי
תנשא עד שתתן. דדילמא
ח) חיישינן שמא יש לו ג לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק:
תנאה הוי וכמעכשיו הוא
ודאי לא חזינא הוו קידושי ספק: אבל
לא יהבה ונמצא גט בטל (שם).
שאין צריך לכפול תנאו. ויש
ע"מ שאראך מאתים זוז וכו': תנא לא נתכונה אלא לראות משלו:
ט)
נתנה. לפני מותו, אינה זקוקה
לו. משמע שיש לו הויא
ארעא. אי לא ידעינן דיש לו אפילו
ליבם, לא נתנה זקוקה
מקודשת ודאי, ואם בא אחר
ואם הראה לה על השלחן אינה מקודשת: פשיטא ד לא צריכא דאע"ג
קידושי ספק ליכא דמאן דאית ליה
ליבם. ולא סגי לה ליתן
וקדשה אינה מקודשת לשני.
דנקט דמי בעיסקא: מתני' $ על מנת שיש לי בית כור עפר הרי זו
ארעא קלא אית ליה קמ"ל מדתננהו
ה
ליורשים (שם). ומר סבר.
אבל כי ליכא עדים שיש לו
ר"ש, אפילו ליורשיי. לי
הויא מקודשת מספק שמא יש
מקודשת ויש לו על מנת שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום
גבי הדדי למימרא דארעא כי זוזי מה
ו
משמע אפילו ליורשים כשאיני
לו, ואע"ג דאיהו אמר שאין
התם יש לו ודאי אין לו ספק אף קרקע
מקודשת ואם לאו אינה מקודשת על מנת שאראך בית כור עפר הרי זו
(שם). מיהא תנאה הוי.
ז
לו. וכ"כ הר"ם פ"ז [ה"ג],
מקודשת ויראנה ואם הראה בבקעה אינה מקודשת: גמ' וניחוש שמא יש
ולא תלה הגט בשעת מתן
יש לו ודאי אין לו ספק: מאי נפק' ליך מינה.
ואם בא אחר וקדשה תצא
מעות, דאי לכשתתן קאמר נהי
מזה ומזה. על השלחן. שהיה
אם רחוק הוא אנא טרחנא ומייתינא
לו ועוד תניא י) חיישינן שמא יש לו חל"ק הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק
נמי דלי ואפילו ליורשי משמע,
שולחני והראה לה מעות
התבואה לביתי: בדיסתורא. אריסות:
מיהו הוה ליה גט לאחר מיתה
שאינם שלו שלא נתכוונה
למה לי למיתנא גבי ארעא ולמה לי למיתנא גבי זוזי צריכא דאי אשמעינן
(שם). כאומר מעכשיו דמי.
אלא להראותה מעות שלו.
גבי זוזי משום דעבידי אינשי דמצנעי אבל ארעא אימא אי דאית ליה
ארעא קלא אית ליה קמ"ל:
דה"ק מעכשיו יהא גט ע"מ
בעיסקא. למחצית שכר היו
שתקיימי התנאי (שם). לא
לפניו על שלחנו להחליף
על מנת שיש לי במקום פלוני אם
יש לו וכו': פשיטא מהו דתימא אמר
לה מאי נפקא לך מינה אנא
ולהשתכר. מתני'. בית כור.
נחלקו אלא מהיום ולאחר
טרחנא ומייתינא קמשמע לן: על מנת שאראך בית כור עפר: תאנא לא נתכוונה זו אלא לראות
מיתה. דרבנן מספקא להו
מקום הראוי לזרוע ל' סאין.
כ)
אי תנאה הוי אי חזרה הוי
ובית סאתים הוא ע' אמה
משלו: ואם הראה בבקעה אינה
מקודשת: פשיטא לא צריכא דנקיט בדיסתורא גבי הקדש תנן
ט
ולרבי ודאי תנאה הוי (שם).
ושיריים על ע' אמה ושיריים
והתניא. בניחותא, דשמעינן
המקדיש
או (ע') [ק'] אמה על (ע')
מינה מדאצטריכו לאיפלוגי בהא
[נ'] אמה כחצר המשכן והכל
עולה לחשבון אחד. ת) גמ'. חיישינן. ואע"ג דאמר אין לו, וכן פיר' הר"ם א) למתני' הכי יש לו הוו קדושי ודאי וכי אין ידוע
מכלל דבעל מנת מודו (שם). מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט. מספקא לן אי תנאה הוי, מהיום אם אמות, וכיון שמת
נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו, או חזרה הוי, שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר לאחר מיתה יהא גט ואינו כלום,
הוי קדושי ספק. (על) במקום פלוני. איכא מ"ד דאבית כור עפר לחודיה קא מהדר, אבל מאתים זוז לא אכפת לן שהרי יכול
דבשלמא גבי מתנה איכא למימר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה, אבל הכא ליכא למימר הכי, ואי משום תנאה הוה ליה למימר
להביאן לכל מקום שירצה, וכן נראה מפי' ר"ש שפירש אנא טרחנא ומייתינא התבואה. והר"ם ז"ל [אישות פ"ז ה"ג, עיי"ש]
מהיום אם מתי (שם עב.). הלכך הוי ספק מגורשת, ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם (רשב"ם ב"ב קלו.).
פירש דאמעות נמי קאי דתנאה הוא ולא נתקיים התנאי ואינה מקודשת. וכן הוא בתוספתא [קידושין פ"ג ה"ה]. [ומה] שכתב
כח דהיתירא עדיף. טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא
להתיר, אבל כח האוסרין אינה
הר"ם שאעפ"י שאמר ב) לו במקום פלוני חיישינן שמא יש לו ולא כן נראה מהתוספתא, וצ"ע. תוספתא מקודשת מספק**.
ראיה, שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר (ביצה ב:).
בבקעה. שיש שם כמה כורין ואין אחד מהן משלו. בדיסתורא. אריסות.
*אולי צ"ל דלהוי ספק כי אם במהיום ולאחר מיתה דלרבנן מספקא וכו' אי חזרה הוי אבל בע"מ הוי כמעכשיו (ד"ו).
**אינו מובן ואולי צ"ל ואפשר דהתוספתא ר"ל דאינה מקודשת ודאי אבל מקודשת מספק (ד"ו).