האומר פרק שלישי קידושין
סא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
המקדיש
שדהו בשעת היובל. פירוש בזמן שהיובל נוהג
בשעת היובל. בזמן שהיובל נוהג שכל שדה אחוזה פדיונו שוה
ה"ג
לה א מיי' פ"ד מהלכות
א) ב"ב קב: ערכין כה.
ת"כ פ' בחקותי פרק י,
ערכין הלכה ב:
מגזירת הכתוב אחת יפה ואחת רעה אבל בזמן שאין היובל נוהג
ול"ג בשנת היובל דאם כן משמע דמיירי
ז)
לו ב מיי' שם הלכה יג:
ב) [בכת"י נוסף: שם. וכ"ה
נפדי' בשויין ח): נקעים. כמין גומות: נהי דבהדי ארעא לא קדשי.
בשנה עצמה של יובל ובהא פליגי רב ושמואל במסכת ערכין (דף
לז ג מיי' שם הלכה יד:
בב"ב ובערכין], ג) [פי' תרי
לח ד מיי' שם הלכה יג:
להיות נמדדים בקרקע שוה להיות
קטפרס שלהן נמדד לעלות
כד.) חד אמר אינה קדושה
כל עיקר וחד אמר קדוש ויוצא ס):
וקב והיינו שלשה קבין שהוא
אין נמדדין עמה.
לט ה מיי' פכ"ח מהל'
חצי סאה. ערוך], ד) ב"ב
בחשבון: נקדשו באפי נפשייהו. להיות
פירש בקונטרס א
קב:, ה) [נדרים יא. ונזכר
מכירה הלכה א טוש"ע
נמדדין לפי מה שיש בהן ולא יעלה
להיות נגאלים בדין חומר
המקדיש שדהו בשעת היובל נותן בזרע
א)א
עוד שם יג: עוד בשבועות
ח"מ סימן ריח סעיף א:
מ ו מיי' פ"ז מהלכות אישות
מדרון שלהן בחשבון: שדה מה תלמוד
שעורין אבל ליגאל בשוויין מיהא
לו. עוד בגיטין מו: עה.
חומר שעורים חמשים שקל כסף בהיו ב)נקעים
הלכה ה סמג עשין מח
וענין תנאי כפול בפלוגתא עי'
לומר. והוה ליה למכתב ואם מאחוזתו
קדשי דאין לומר דלא קדשי כלל דהא
עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים
יבמות נג.], ו) [בכת"י נוסף:
טוש"ע אה"ע סי' לח סעיף
לא גרע מבור וגת ושובך דתנן ס"פ
יקדיש איש וגו' וכתב ואם משדה
משה], ז) [משנה בערכין יד
כב:
עשרה טפחים אין נמדדין עמה פחות מכאן
מא ז מיי' שם פ"ו הלכ' ב
ע"א, ע"ש], ח) [שם כז ע"א
אחוזתו: בענין הזה. כדי זרע חומר
המוכר את הבית
(ב"ב דף עא.)
נמדדין עמה והוינן בה נהי דבהדי ארעא
במשנה], ט) [בדפו"ר מקור,
סמג שם טוש"ע אה"ע
שעורים: לתך. חצי כור: תרקב.
המקדיש שדהו הקדיש כולו ואפילו
❖
ול"ה ברש"ל. ויתכן דצ"ל מקרו,
סי' לח סעיף ב:
לא קדשו ג נקדשו באפי נפשייהו וכי תימא
חצי סאה: דלאו בני זריעה נינהו.
בור וגת ושובך וכל שכן סלעים
והוא המשך הד"ה ומתה"ד
ונקעים : נקדשו באפי נפשייהו.
כמה דלא הוי בית כור לא חשיב ורמינהו
הסלעים], י) [בדפו"ר נוסף:
וכתב הכתוב זרע ומידי דלאו בני
ב
מקודשת], כ) [ברש"י רי"ף:
מוסף רש"י
שדה מה ת"ל לפי שנאמר זרע חומר שעורים
זריעה נינהו אינן נפדים בדמים הללו
פירש בקונט' להיות נמדדים לפי מה
1
כגון אמר הר"ז גיטך אם
❖
אלא בשוויה: דומיא דסלעים. שסתם
שיש בהן ולא יעלה מדרון שבהן
תתני לי], ל) [גיטין עה ע"א],
בחמשים אין לי אלא שהקדיש בענין הזה מנין
הובא בסוף המסכת.
מ) [שם בע"ב], נ) רש"ל
סלע אין ראוי לזריעה דקשה הוא:
לחשבון כי אם קרקעית הנקעים
לרבות לתך וחצי לתך סאה תרקב וחצי
ג)
ורש"א מוחקין כל זה, ס) [ועי'
נאגני דארעא מקרו. הנקעים קרויין
ובריש פ' בית כור (ב"ב קג.) פרשב"ם
תרקב ואפי' רובע מנין ת"ל שדה מכל מקום
היטיב תוס' ב"ב קב: ד"ה
תוס' ר"י הזקן
אגנות הקרקע שהמים מתמצין לתוכן
דהכי פריך נהי
דבהדי ארעא לא
המקדיש], ע) [ע"ע תוס' ב"ב
אמר מר עוקבא בר חמא הכא בנקעים
ד
קג. ד"ה ואמאי], פ) [בדפו"ר
בזמן שהיובל נוהג. שכל
כמו וישם באגנות (שמות כד):
קדשי כלומר אם אינו רוצה למודדו
ממשיך הדיבור וה"פ שאפי'
מלאים מים עסקינן משום דלאו בני זריעה
שדה אחוזה פדיונה שוה אחת
שידרא דארעא. ט)מקום הסלעים אין
עמה לפי שהיא שדה בפני עצמה
וכו'. ועיין מהרש"ל ומהרש"א],
יפה ואחת רעה, אבל בזמן
נינהו דיקא נמי דקתני דומיא דסלעים גבוהים
להם שם סלעים לעצמן אלא על שם
ויכול לפדות כל
אחד ואחד בפ"ע
צ) [יתכן דצ"ל נאגני], ק) [נדצ"ל
שאין היובל נוהג פודה בשוה.
עמוקים], ר) [נראה דיש
נקעים. גומות. בהדי ארעא.
ש"מ אי הכי אפילו פחות מיכן נמי הנהו
הקרקע הם נקראים שידראות
כאילו הקדיש שתי שדות שיכול לפדות
להוסיף: ואם], ש) [ב"מ צד
להיות נמדד קטפרס שלהם.
הקרקע: הכא מאי. גבי קידושי
זה בלא זה נקדשו באפי נפשייהו
❖
נאגני דארעא מיקרו שדרא דארעא מקרו גבי
ד)
ע"א, ע"ש],
באפי נפשייהו. להיות נמדדים
אשה אם היו בו סלעים ונקעים של
מכל מקום כשירצה יפדה אותן נקעים
לפי מה שיש בהם ולא יעלה
מכר תנן האומר לחבירו בית כור עפר אני
ה
תל שלהן בחשבון. דלאו
י' טפחים ואינן מלאים מים: להקדש
בפני עצמן לפי חשבון בית זרע חומר
מוכר לך והיו שם נקעים עמוקים עשרה
בני זריעה. וקרא כתיב זרע,
תורה אור השלם
מדמינן לה. י) ונמדדין עמה: או למכר
שעורין בנ' שקל כסף ולא נהירא
אבל מה שאינו ראוי לזריעה
טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים
מדמינן לה. ואין נמדדין: מתני' כל
1. וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ
דמשמע מתוך פירושו דהמקדיש שדה
אינו נפדה בזה הערך אלא
אין נמדדים עמה פחות מכאן נמדדים עמה
בשווי. נגרי. צ) כמו אגנות מי
אִישׁ לַיְיָ וְהָיָה עֶרְכְּךָ לְפִי
תנאי. שאין כפול: כתנאי בני גד
אחד שאין בו נקעים שאין יכול לפדותו
קרקע הם נקראים. הכא מאי.
זַרְעוֹ זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים
ואמר מר עוקבא בר חמא אע"פ שאין מלאים
ובני ראובן אינו תנאי. ואע"פ שלא
לחצאין וליתא דהא אמרינן לעיל בפ"ק
אמר לה על מנת שיש לו
בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף:
מים מ"ט אמר רב פפא לפי שאין אדם רוצה
(דף כ:) המקדיש שדה אחוזה לוה
נתקיים התנאי נתקיימו הדברים כגון
בית כור עפר ויש לו שם
ויקרא כז טז
כ)
2. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם
נקעים גבוהים ק) עשרה ואין
שיתן את מעותיו בשדה אחת ויראה לו
הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים
וגואל לחצאין לכך נראה כפירוש
בהם מים. להקדש מדמינן
יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן
הקונטרס ע): אי הכי אפילו פחות
זוז ולא פירש לכפול ואם לא תתני לי
כשנים וכשלשה מקומות הכא מאי להקדש
לה. ומקודשת. או למכירה
אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ
מכאן נמי. ק"ק מאי אא"ב איכא
מדמינן לה. ואינה מקודשת
לא יהא גט אין כאן תנאי של מאתים
לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְיָ וְנִכְבְּשָׁה
מדמינן לה או למכר מדמינן לה מסתברא
ו
שהרי אין לו בית כור שאין
הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם
הכא דהא אפי' מיירי בלא מלאים
זוז כלל ואפי' לא נתנה הוי גט וכמו
להקדש מדמינן לה דאמר לה אנא טרחנא
נמדדין עמה הנקעים. טרחנא.
אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:
❖
מים תקשי נמי מסלעיםג ונראה לר"י
שמצינו שהוצרך משה רבינו ע"ה
וזרענא ומייתינא: מתני' ר' מאיר אומר
ואע"ג דלעיל לא אמרינן
במדבר לב כט
ה) ז
טרחנא התם הוא שלא נתקיים
לפרש אי אמרת בשלמא דלא קפדינן
לכפול ואם לא יעברו חלוצים אתכם
התנאי שהרי אמר לה על
כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו
אראוי לזריעה ד ניחא דפחות נמדדין
ונאחזו בתוככם שמע מינה דאי לא
מנת שיש לי במקום פלוני,
מוסף תוספות
תנאי שנאמר 2 ויאמר ו) אליהם אם יעברו בני גד
עמה ה אבל השתא דבעינן ראוי
כפל היתה מתנתו קיימת ונוחלין ארץ
אבל הכא נתקיים התנאי
א. כל זה מפירוש רשב"ם בב"ב
דבית כור עפר קאמר לה
ובני ראובן וכתיב ואם לא יעברו חלוצים רבי
לזריעה פחות מכאן נמי אמאי נמדדין
גלעד אפילו לא יעברו את הירדן
דף קג. ב. ועוד דא"כ מאי
וזה המקום ראוי לזריעת בית
עמה : כל תנאי שאינו כתנאי בני
אע"פ שאמר אם יעברו ונתתם לית
חנינא בן גמליאל אומר צריך הדבר לאומרו
ו
מתני'.
כור.
הוי פריך בתר הכי והתניא
ר' מאיר אומר
גד ובני ראובן אינו תנאי. פי'
לן מכלל הן אתה שומע לאו. וה"ה נמי
שדה וכו' התם ודאי קדשי
וכו'. מסתברא דר' מאיר אתא
שאלמלא כן יש במשמע שאפי' בארץ כנען
לפי שמקדישו בפירוש אבל
לאפלוגי אהני מתני' דלעיל
לא ינחלו: גמ' שפיר קאמר ליה ר' חנינא בן
בקונטרס ואפילו לא נתקיים התנאי
דבעינן תנאי קודם למעשה ל) מדלא
הכא שאין מקדיש בפירוש
דס"ל דעל מנת הוי תנאי
אמר תנו להם אם יעברו משמע דאם
נתקיימו הדברים הואיל ואין התנאי
לא קדשי כלל. תוס' הרא"ש.
בלא כפילה וקאמר שכל תנאי
גמליאל לר"מ אמר לך רבי מאיר אי סלקא
אמר הכי לא אתי תנאה ומבטל
כפול כגון הרי זה גיטך אם תתני לי
ג. שאינם ראוים לזריעה אפי'
צריך כפילה ואפילו בעל מנת,
דעתך לאו לתנאי כפול הוא דאתא לכתוב
פחות מכאן נמי, דהשתא
ולית הלכתא כוותיה בהאי.
מעשה דמתנה דקדמיה. ושמעינן נמי
מאתים זוז ולא פירש לכפול ואם לא
נמי פריך מינייהו מדאצטריך
כתנאי בני גד ובני ראובן.
ואם לא יעברו ונאחזו
בתוככם בארץ כנען
דבעינן הן קודם ללאו מ) דלא אמר
תתני לא יהא גט אין כאן תנאי של
לשנויי שידרי דארעא מיקרו.
שהיה כפול שאמר ואם לא
למה
תוס' הרא"ש. ד. אלא אפי'
יעברו לא יתנו להם את ארץ
תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם
מאתים זוז כלל ואפי' לא נתנה לו
לא יהא ראוי לזריעה קדושה
גלעד. אינו תנאי. דלא אמרינן
יעברו ונתתם: ר"ח אמר. אתנאי כפול לחודיה פליג למימר דאין
המאתים זוז הוי גט כמו שמצינו שמשה הוצרך לכפול ואם לא
לפי חשבון בית זרע חומר
מכלל הן אתה שומע לאו
צריך לכפול דמכלל הן נשמע לאו וזה שכפלו משום צורך היה
יעברו חלוצים ונאחזו בתוככם בארץ כנען ש"מ דאי לא כפליה
שעורים. תוס' ב"ב קג. ד"ה
והמתנה או המעשה קיים
אי הכי. ה. דפחות מכאן
אע"פ שלא קיים את התנאי.
הדבר לאומרו מפני דבר אחר שאלמלא כן שכפלו יש במשמע
היתה מתנתו קיימת והיו נוחלין ארץ הגלעד ואפילו לא יעברו
הוי הכל שדה אחת, וגבוהין
והה"נ דילפינן מתנאי בני
שאם לא יעברו אף בארץ כנען שמעבר הירדן והלאה שהיו קצין
הירדן ואע"פ שאמר אם יעברו ונתתם להם את ארץ הגלעד
עשרה ועמוקין עשרה חשובין
גד ובני ראובן דבעינן הן
בה מפני מקנה רב שלהן אף בה לא יטלו דהכי הוה שמעינן
דמשמע הא אם לא יעברו לא לית ליה מכלל הן אתה שומע לאו
שדה בפ"ע. שם. ו. כיון
קודם ללאו שהרי אמר תחלה
דלאו בני זריעה נינהו. תוס'
אם יעברו ואח"כ אמר ר)
לה אם יעברו ונתתם להם את ארץ הגלעד בשביל כל חלקם הא
וה"ה נמי דבעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר תנו להם אם
הרא"ש. ז. ואף הלשון מעיד
לא יעברו. ובעינן נמי תנאי
אם לא יעברו יהיו נקנסים ולא יטלו חלק לא כאן ולא כאן כלל לכך
יעברו משמע דאם אמר הכי לא אתא תנאה ומבטל מעשה דמתנה
כן שהרי לא חלק בה אלא
קודם למעשה דקאמר אם
פירש שאם לא יעברו לא יפסידו חלקם בכך (דאי אתה שומע מכלל
דקדמיה ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו מדלא אמר תחלה
נ)
מטעם שצריך היה לאומרו
יעברו ונתתם, ולא אמר תנו
לאו אם אינו מפרש לכתוב) ויטלו כאן וכאן על פי הגורל: גמ' שפיר
ואין זה טעם אלא לתנאי
אם יעברו, כדאיתא בהשוכר
אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם מהכא נלמוד דר"מ
כפול. המאירי. ח. דלר"מ כיון
את הפועלים [ב"מ צד, א]
קאמר ליה. קושיא היא היכי יליף ר' מאיר מינה דבעינן כפילה הא
בעי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ר"ח בן גמליאל
דאיכא קרא יתירא שמעינן
ובפרק מי שאחזו [גיטין
שפיר קאמר ליה ר' חנינא דכפילה לאו למכפל אתא שלא יטלו ארץ
אומר צריך הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאפילו בארץ
מיניה דלא הוי תנאי אם לא
עה, א] שם בארנו שדעת
שיהא דומה לתנאי זה בכל
הר"ם [אישות פ"ו ה"ב] שאין
גלעד כולה דהא מכללא שמעינן לה אלא למימר ונאחזו בארץ כנען
כנען לא ינחלו פירש בקונטרס דאתנאי כפול לחודיה פליג ז אבל
ענין, ורחב"ג דלא מייתר ליה
במשפטי התנאי לר' מאיר
אפילו אין עוברין למלחמה: אמר לך ר' מאיר אי ס"ד. קרא
לעולם בעי תנאי קודם למעשה וקשה דהא אמר בסוף פ'
קרא הוי תנאי אע"ג דלא
אלא הני ג' ותנאי בדבר
דמי כלל. תוס' הרא"ש. ועי'
השוכר את הפועלים (ב"מ דף צד.) מאן שמעת ליה דאמר בעינן
לפרושי אתא דאפילו לא יעברו לא יפסידו חלקם בכל ארץ ישראל
שאפשר לקיימו, ש) והאי לא
לשון התוס' המובא במהרש"א.
חזינן ליה מתנאי בני גד
ולאו לתנאי כפול אתא להחזיק את התנאי שאם לא יעברו לא תהא
תנאי קודם למעשה רבי מאיר הוא משמע דרבי חנינא בן גמליאל
אלא דלא חש לאפלוגי אלא
ובני ראובן אלא ממה שהשיב
פליג אכולהו לכן נראה לי דפליג אכולהו פ)ח:
מתנת ארץ גלעד מתנה ואשמעינן דמכלל הן אי אתה שומע לאו אם
בתנאי כפול משום דשארא
משה וסדר דבריו שכפל תנאו
[ת"י שאלמלא כן יש במשמע אף בארץ כו'. פרש"י שהיו קצין
לא צריכי טעמא דמעשה
והקדים הן ללאו ואמר תנאי
אינו מפרשו: לכתוב ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם. ועל כרחך
שהיה כך היה אבל בכפל ודאי
קודם למעשה, מה לו לסדר
הייתי מפרשו שאם לא יעברו לא יפסידו בא ללמדינו:
בה ואין נראה לר"ת אלא] דה"פ שאפי' בארץ
צריך טעם למה הוצרך לכפול
דבריו כך אם לא להודיע
כנען לא ינחלו לא מבעיא בארץ גלעד לא ינחלו דכיון שהיה להם ייפוי
למה
התנאי. ר"ן. ט. משאר שבטים.
אם לא עשה כן היה תנאו
תוס' הרא"ש. י. שיפסידוה
בטל, אבל בשורש הדבר שהם
כחט בארץ גלעד אם יעברו דבשביל זה נתנה להם אם כן דין הוא שהורע כחםי אם לא יעברו אלא אפי' בארץ כנען שלא ייפו כחם אם יעברו שהרי
לגמרי. שם.
בקשוהו דהיינו ארץ סיחון
בשביל זה לא נתן להם בארץ כנען אפי' הכי הורע כחם אם לא יעברו אלמלא היתה הכפילות דואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען:
ועוג שהוא התנה להם שיעשו
אי לא גמרי מהאי אנפא כלל
שהם שאלו ממנו מה שיהיו
צריכים והוא שאל מהם מה שהיה צריך. ואע"ג דאמר ר' אדא בפרק מי שאחזו [שם ע"ב] מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן להו מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד, הא רבא ורב אשי פליגי
בההיא אוקימתא ודדמי ליה, כגון ההיא דפרק המדיר [כתובות עד, א] דבעי תנאי דאפשר לקיומי על ידי שליח, ופרישנא נמי התם שדעת רב אשי דמעכשיו ועל מנת (דעל מנת) לא צריך חד מאנפי דתנאי, תדע שזה דעת
הר"ם שהרי לא הביא במשפטי התנאי באישות פ"ו [שם] אלא הני ד'. וקאמר רבי מאיר שאם אמר הרי את מקודשת לי בפרוטה זו אם תתני לי כך וכך מכאן עד יום פלוני או ה"ז גיטיך אם תתני לי כך וכך, אם לא כפל
תנאו הרי היא מקודשת ומגורשת אעפ"י שלא נתנה שהתנאי בטל, ואם בא אחר וקדשה מקודשת לראשון, והה"נ אם גרע אחד מהני ד' משפטי