סא:
האומר פרק
שלישי קידושין
תוס' ר"י הזקן
מסורת הש"ס
אי
לא כתב ארץ כנען ה"א בתוככם בארץ גלעד. פי' בקונט'
למה לי. בארץ כנען דמשמע מיעוטא למעוטי שלא יטלו בארץ גלעד
א) [הוקף ע"פ מהרש"ל.
התנאי שכתבנו. ור' חנינא
ובכת"י: אמר לך, וכ"נ לשון
פליג אתנאי כפול לחודיה
דאם לא יעברו יטלו חלקם כפי המגיעם בארץ גלעד שנאחזו בה
כנגד חלקם שבארץ כנען (הרי משמע נמי מונאחזו בתוככם שלא יטלו
ד)
רש"י], ב) [בכת"י נוסף:
וקאמר שלא אמר אם לא
כבר והם סייעו [אתכם] לכבשה אבל בארץ כנען כלל וכלל לא שהרי
בארץ גלעד כנגד חלקם שבארץ ישראל אלא קרא יתירא הוא למדרש
וכ"ש בארץ גלעד], ג) [בכת"י
יעברו להורות שצריך תנאי
ביה תנאי כפול) ש"מ הוצרך לכפול ולומר אם לא יעברו לא יהא בדברי
לא סייעו לכבשה קא משמע לן דאעפ"כ יטלו א וקשה וכי איזו סברא היא
נוסף: איצטריך], ד) רש"א
כפול דודאי אין צריך דמכלל
מ"ז, ה) [בדפו"ר: בחלקם.
הן אתה שומע לאו, אלא
שישבו בבתיהם וירשו עם אחיהם
כלום ואי לא כפלו היתה מתנתו
ול"ה ברש"ל], ו) [אצ"ל
להורות (שלא) [שאף אם לא]
קיימת דמכלל הן לא נשמע לאו: ורבי
שיצאו למלחמה ט)[ועוד דאינו דומה
למה לי שמע מינה לתנאי כפול הוא דאתא
במשמע], ז) [אצ"ל ואמר],
יעברו [מ"מ] ינחלו בארץ
חנינא. אמר לך לעולם לא בא
למשל דמייתי] ב לכך נראה לר"י לפרש
ח) [צ"ל לא תיטיב], ט) ת"י,
כנען. ומיהו צריך תנאי קודם
ור' חנינא בן גמליאל א)(אמר) אי לא כתב
י) [צ"ל מחלוקתם. ובדפו"ר:
למעשה וכן צריך הן קודם
דפשטיה דקרא הכי אם יעברו חלוצים
לכפול אלא לפרש שאפי' לא יעברו
רחמנא בארץ כנען הוה אמינא ונאחזו
ללאו. גמ'. שפיר קאמר ליה.
מחלוקת'], כ) [הרש"ל מוחק
1
בראשי הצבא להיות ראשונים במלחמה
לא יפסידו ה)נחלתם מכל ארץ ישראל
ולמה"ר יצחק וגורס ונראה,
כלומר הואיל ואיכא למימר
בתוככם בארץ גלעד אבל ארץ כנען כלל
ע"ש], ל) [בראשית כד, ח],
בשכר טובה זו שיעשו עם אחיהם
ואם כתב ונאחזו בתוככם ותו לא
טעמא דמשום הכי אצטריך
לא ורבי מאיר בתוככם כל היכא דאית לכו
מ) [יתכן שנפל ט"ס בזה
ליה למימר הכי תו לא גמרינן
תנתן להם ארץ הגלעד ואם לא
ה"א ואם לא יעברו יטלו כפי
הדיבור וצ"ל: דמשמע שלא
שכך הוא משפט התנאי.
משמע תניא אמר רבי חנינא בן גמליאל
יתאמצו יותר מאחיהם ונאחזו והכי
המגיעם בארץ הגלעד שנאחזתם בה
יטלו בארץ הגלעד כנגד
ונאחזו בתוככם. דמשמע
משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מחלק
חלקם שבארץ כנען אלא
נפרש דאי לא כתב בארץ כנען ה"א
כבר והם סייעו אתכם לכבשה אבל
שאם לא יעברו לא יפסידו
יטלו חלקם ג"כ בארץ כנען
חלקם. בארץ כנען למה לי.
נכסיו לבניו אמר פלוני בני יירש שדה פלונית
שאם לא יעברו חלוצים בראש
בארץ כנען כלל לא לא בתוכה יטלו
ש"מ שבא לומר שלא יהיה
ש"מ מ) שבא לומר שלא יהיה
המלחמה ולא יסייעו בכיבוש הארץ
ולא בארץ גלעד כנגדה להכי כתב
ופלוני בני יירש שדה פלונית ופלוני בני יתן
המעשה כלום שהמעשה בטל
התנאי כלום, שלא יטלו בארץ
וכו'., נ) [נרדצ"ל שהתנה],
הגלעד כנגד חלקם שבארץ
אלא כשאר שבטים כלל וכלל לא
בארץ כנען שאף בארץ כנען יטלו
מאתים זוז ויירש שדה פלונית ואם לא יתן
ס) [גיטין עה ע"ב], ע) [גיטין
כנען, אלא יטלו חלקם ג"כ
יטלו מארץ כנען קמשמע לן דאף
אע"פ שלא סייעו לכובשה אבל
❖
יירש עם אחיו בשאר נכסים מי גרם
שם],
בארץ כנען, שהמעשה בטל
למעוטי שלא יטלו ארץ הגלעד
על פי כן יטלו ג וקשה דהיכי תיסק
מפני זאת הכפילה. ירושלמי.
לו לירש עם אחיו בשאר נכסים כפילו
בכל אתר [אית לר"מ ממשמע
כנגדה לא איצטריך דמכלל הן הוה
אדעתיה שלא יטלו כלל בארץ כנען
גרם לו והא לא דמיא משל למתניתין
לאו את שומע הין והכא
תורה אור השלם
שמעינן לאו: כל היכא דאית לכו
כיון שסייעו בכיבוש כמו אחרים
לית ליה]. פי' באיסורא דוקא
התם קתני יש במשמע שאפילו בארץ
משמע. ועל כרחך לא כתב בארץ
וי"ל דסד"א כיון שהוקצה ארץ כנען
1. וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים
כדאיתא בס"פ שבועת העדות
[שבועות לו, ב] מודה ר'
כנען לא ינחלו אלמא כפילה לארץ
אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ
לשאר שבטים שהרי מאותה שעה
כנען אלא למעוטי ארץ גלעד שלא
ב)
מאיר באיסורא, ובהא אפילו
במדבר לב ל
כְּנָעַן:
ששאלו בני גד ובני ראובן ארץ גלעד
יטלוה כולה על פי מתנתו שאמר להם
גלעד נמי מהני והכא קתני מי גרם
2. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת
גבי איסורא לית ליה, דהא
נעשו כמו שסלקו עצמן מלחלוק
ונתתם להם וללמדינו דמכלל הן לא
בכולי תלמודא אמרינן לרבי
וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת
לו לירש עם אחיו בשאר נכסים כפילו
מאיר לית ליה מכלל לאו
רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה
הוה שמעינן לאו: משל. דמשה:
בארץ כנען ד ונימא שאם לא יקיימו
גרם לו אלמא כפילה לשאר נכסים הוא
אתה שומע הן כדאיתא פ"ק
תִּמְשָׁל בּוֹ: בראשית ד ז
למה הדבר דומה כו'. כך שאר
תנאם לא יהיה להם חלק בה קא
3. אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא
דנדרים [יא, א]. וכתב הרב
דקמהני לא קשיא הא מקמי דנימא ליה רבי
משמע לן בארץ כנען לומר שיטלו
השבטים יטלו ארץ כנען ושני שבטים
בתשובת שאלה [שו"ת הרי"ף
אֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְאִם לֹא ›תְּנוּ
מאיר ונאחזו הא לבתר דנימא ליה ר' מאיר
ליוורנו סימן לא] שאין צריך
לָךְ וְהָ›יתָ נָקִי מֵאָלָתִי:
חלקם כשאר שבטים כאן וכאן ואם
אלו יעברו את הירדן למלחמה דהיינו
לכפול התנאי אלא בגיטין
בראשית כד מא
ונאחזו בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב 2אם
תאמר לכתוב קרא בארץ כנען בלבד
דומיא דיתן להם מאתים זוז ויטלו
4. וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה
וקידושין אבל בממונא לא
תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת
ולא נכתוב ונאחזו בתוככם וממילא
ארץ הגלעד ואם לא יעברו לא
בעינן תנאי כפול. איכא מ"ד
לָלֶכֶת
אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ
שהטעם הוא שאין זה מוכר
מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא
רובץ אלא לר' חנינא למה לי סלקא דעתך
ידענו כיון שנוטלים חלקם בארץ
יפסידו חלקם בארץ כנען דהיינו
ג)
ונותן קרקעות אלא על תנאי
תָשֵׁב שָׁמָּה: בראשית כד ח
שאר נכסים: מי גרם לו ליטול עם
שהוקצה לשאר שבטים כ"ש שיטלו
5. אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת
אמינא אם תיטיב אגרא אם לא תיטיב לא אגרא
שהקנה נ) ואיך נוציא אותו
מידו אם לא על תנאי שהתנה,
אחיו בשאר נכסים כפילו גרמה לו.
חלקם בארץ גלעד שלא הוקצה לשאר
מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם
ולא דינא קא משמע לן בשלמא לר' מאיר
אבל גיטין וקדושין אומדן
ויקרא כו ג
אֹתָם:
שבטים וי"ל דאדרבה ה"א בארץ
דאם לא כפל הייתי שומע דאם לא
6. וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם
היינו דכתיב 3 אז תנקה מאלתי אלא לרבי
דעת הוא מכיון שנתן דעתו
כנען שלא נתייפה כחם דין הוא
יתן יטול באותו שדה כפי חלק
לגרש או לקדש אין התנאי
אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם
חנינא בן גמליאל למה לי איצטריך סלקא
אלא כמפליגה בדברים וקירוב
שיטלו אבל בארץ גלעד שנתייפה
המגיעו בו אבל בשתי שדות שהקציתים
לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי
הדעת הוא וריחוק הדעת הוא,
דעתך אמינא היכא דניחא לה לדידה ולא
לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי:
לאחיו לא יטול כלום וכל שכן שלא
כחם בה יקנסו ממנה ולא יקחו בה
ואין תנאי מועיל בו לקרב
ויקרא כו טו
ניחא ליה לדידהו מייתי בעל כרחייהו קא
כלל ה לכך נכתבו שניהםו:
יטול באותו שדה כנגד שאר נכסים.
7. אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב
ולרחק אא"כ חזקו בתנאים
בשלמא לרבי מאיר היינו
שנתפרשו בו, ותנאי בני גד
משמע לן אם לא תאבה האשה למה לי
הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ:
אף בני גד ובני ראובן כפילת הדברים
4
❖
ובני ראובן לא היתה הארץ
ישעיהו א יט
דכתיב אז תנקה
גרמה להם ליטול חלקם בארץ כנען
איצטריך סד"א היכא דניחא להו לדידהו
מוחזקת בידיהם, ומשום הכי
מאלתי אלא לר' חנינא למה לי.
שאם לא כפל הייתי אומר לא יטלו
הוצרכו לחזק התנאים. אבל
ולא ניחא לה לדידה נייתי בעל כרחה
קרקע המוחזק לו לאדם
בה כלום אלא בארץ גלעד מה הגהות הב"ח
תימה מה ענין זה אצל מחלוקת י)
קא משמע לן בשלמא לר' מאיר היינו
מירושתו או ממקחו א"צ
שמגיעם בה: התם. מתני' קתני
והלא לא היה תנאי אלא בפירוש אמר
(א) רש"י ד"ה למה לי אם וכו'
חזוק לתנאו ואם לא נתקיים
דכתיב 5 אם בחקותי תלכו 6 ואם בחקותי
נשמעיניה מכללא: (ב) תוס'
שישבע לו שיקח אשה לבנו ממשפחתו
שאם לא כפל לא היו נוטלין כלום לא
מה שהתנה לא נוציאנו
תמאסו אלא לר' חנינא בן גמליאל למה
ד"ה בשלמא וכו' אתן לך זה
מידו. ע"כ. [וכן] כתב הר"ם
ואם לא פירש הקרא תנקה מאלתי
כאן ולא כאן דקאמר שאף בארץ
שאם לא יעשה לא יתן לו
בזכייה פ"ג [ה"ח] ורבותי
לי איצטריך ס"ד אמינא אם בחקותי תלכו
❖
אם לא יתנו לך הייתי אומר שהיה
כנען שאיננה חביבה להם לא יטלו
כמו כן:
הורו שאין צריך לכפול את
ברכה אם בחקותי תמאסו לא ברכה ולא
התנאי ולהקדים הן ללאו
עובר שבועה בין יתנו ובין לא יתנו
מדקתני שאף משמע דכל שכן בארץ
אלא בגיטין וקדושין בלבד
גלעד שבחרו בה: ה"ג אלמא כפילה
קללה קא משמע לן בשלמא לר"מ היינו
אם לא היה מביא אשה ומה שפירש
ואין לדבר זה ראיה. ע"כ.
מוסף תוספות
לארץ גלעד נמי אהני והכא קתני
הקונטרס קשה להבין שהרי משמע
דכתיב אם תאבו ושמעתם וגו' ואם תמאנו
ובעל התשלום כתב בנדרים
7
פ"ק [יא, א] דשאר משפטי
א. דלהכי כתיב בארץ כנען
מי גרם לו כו'. אלמא לא אהני אלא
מתוך פי' שאם הלך אליעזר למשפחת
ומריתם וגו' אלא לרבי חנינא בן גמליאל
התנאי בעי הרי"ף אפילו
שיטלו אע"פ שלא יסייעו
אברהם והם לא ירצו ליתן לו שיהא
אארץ כנען דבלאו כפילה נמי הוו
לכובשה. תוס' טוך. ב. מה
למה לי אצטריך סד"א אם תאבו טובה
בממונא דהא אפילו ר' חנינא
שקלי מה שמגיעם בארץ גלעד: לא
מותר בבנות כנען וזה אינו ט)[דלפי
מודה בהו כדפרישנא ואף
שתלה רש"י הטעם בסיוע
ואם תמאנו לא טובה
ולא רעה קמ"ל מאי
רבנן לא פליגי עליה אלא
כיבוש לא נהירא דבמשל
קשיא. מתני' דקתני שאף דמשמע
זה סד"א דר"ח ב"ג איירי בע"א ממה
במכלל לאו אתה שומע הן,
שהביא אח"כ לא שייך טעם
חרב
דכל שכן בארץ גלעד: מקמי דנימא
שאמר ר"מ] לכן פר"י בשלמא לר'
זה. תוס' הרא"ש. ג. והשתא
ויחיד ורבים הלכה כרבים,
ליה ר' מאיר. אם כן נכתוב ונאחזו והוה סבר ר' חנינא דכולא
מאיר דלית ליה מכלל הן אתה שומע לאו אע"פ שסברא הוא
והאי דגבי גיטין וקדושין
ניחא דהעברת החלוץ הוי
בעינן תנאי כפול משום
כעין נתינת מאתיים זוז
כשאדם מתנה עם חבירו אם תעשה זה אתן לך זה (ב) ואם לא
מילתא דריש רבי מאיר לתנאי כפול הלכך אמר ליה שאלמלא כן
שבמשל. שם. ד. וכן פירש"י
דאשכחן לשמואל דאתקין
תעשה לא אתן לך כמו כן כאן אע"פ שהוא סברא שלא השביעו
שכפל דבריו יש ו)משמע שאף בארץ כנען לא יטלו וכ"ש במקום החביב
בגיטא דשכיב מרע תנאי
לקמן [ד"ה מי גרם] טעם
אלא על מנת שיתנו הוצרך לפרש אם לא יתנו תהיה נקי אבל לר'
להם דמכלל הן היינו שומעין לאו ואם לא יעברו לא תתנו להם את
כפול ס) ועשה זה שמואל
המשל שאם לא הזכיר
שחשש לב"ד טועין דלמא
בכפילתו לשאר נכסים לא היה
חנינא דאזיל בתר סברא לפי דעת בעלי התנאים למה פירש אם
ארץ גלעד וממילא דבארץ כנען לא שקלי דהא לא אזלי למכבשה
איכא ב"ד דס"ל כר' מאיר
נוטל בהם לפי שהוקצו לשאר
לא יתנו לך פשיטא אם לא ירצו ליתן דיהיה נקי ולמה"ר כ) יצחק
וברייתא דקתני דלא אהני כפילה אלא לארץ כנען אמר רבי חנינא
אחים. שם. ה. וכן במשל
דבעי תנאי כפול ואתי למשרי
נראה ששתי שבועות השביעו אחת שיקח אשה לבנו ממשפחתו
בתר דאמר ליה ר' מאיר נכתוב קרא ונאחזו למ"ל בארץ כנען
אשת איש לעלמא ולרווחא
דבסמוך אם לא אמר אלא
דמילתא הוא דעבד, הלכך
יירש בשאר נכסים ולא אמר
ושבועה אחרת שאם לא יתנו לא תקח אשה מבנות כנען ודייק
ז) אמר ליה ר' חנינא ליטול חלק בארץ כנען אהני דאי לא כתביה
הואיל וחשש שמואל לזה
עם אחיו הו"א דוקא בשאר
הוה אמינא ונאחזו בתוככם בארץ גלעד: שאת. משאת שכר:
מדכתיב ל) ונקית משבועתי זאת משמע שיש שבועה אחרת:
אנן נמי נחוש לחומרא ולא
נכסים יירש עמהן אבל באותו
לקולא, אבל בדיני ממונות
שדה החשובה שראוי ליתן
ואם לא תיטיב לפתח. פורענות מוכנת לבא אלמא כפילה בעינן
בשלמא
לא חיישינן לר' מאיר. ע"כ.
עליה מאתים זוז לא יטול
ואם לא כפליה מכי אמר אם תיטיב שאת הוה שמעי' דאפי' אם לא תיטיב נמי שאת דתנאי שלא כפלו אינו מבטל מתנה: למה לי. אם
וליכא למימר דר' מאיר לא
שנקנוס אותו כנגד היפוי כח.
ח) תיטיב (א)נשמעת מכללא: ס"ד כו'. כלומר מכללא לא הוה נפקא לן אלא ביטול מתנה הא אם לא תיטיב לא תשא שכר ופורענותא נמי
שם. ו. כי שתי הסברות אמת
בעי תנאי כפול בדיני ממונות
דהא תנאי בני גד ובני ראובן
הם ואיזו מהם שלא היה
לא תשקול להכי איצטריך כפילה דינא דפורענותא: בשלמא לר' מאיר. דאמר מכללא לא שמעי' היינו דכתיב אז תנקה מאלתי לפי שהשביעו
בדיני ממונות הוא. ובעל
כותב הייתי אומר שלא יטלו
אם לא אל בית אבי תלך תחול עליך שבועה ומכללא לא שמעינן דאם תלך לא תחול: למה לי. לפרושי אם תלך תנקה אלא דאי לא כפליה
בה. שם.
ההשלמה כתב שהרי"ף כתב
לא הוה מבטל תנאה לשבועה דאפי' ילך תחול עליו אם יקח לו אשה מבנות כנען: היכא דניחא לה. לאשה: ולא ניחא להו. לקרובים:
בתשובה דבממונא לא בעינן
תנאי כפול והן קודם ללאו
נייתי. להכי נכתב האי למיתלי נמי בקרובים ואם לא יתנו לך קרובים והיית נקי: למה לי. ואם בחקותי תמאסו נשמע מכלל ברכה קללה:
ותנאי קודם למעשה ולא חד
מאנפי דתנאי, ואין להביא
ראיה ממה שפירש [הרי"ף] במי שמת [רמז תתפט] בההיא עובדא דפרק יום טוב שחל [ביצה כ, א] טעמא דאמר הבו ליה ולינסיב, שלא פירשה משום מעשה קודם לתנאי כמו שפירשו שאר המפרשים, שהרי הר"ם פירשה כן*, והטעם דשכיב מרע היה
וא"צ חד מאנפי דתנאי, דאילו רישא כי אמר הבו ולינסיב והוי ולינסיב תנאי, אי נסיב שקיל ואי לא לא, ואעפ"י שהמעשה קודם לתנאי. תדע דהא בסיפא דאמר לינסיב והבו ליה אע"פ שלא כפל את תנאו הוי תנאו תנאי אפילו לדעת הר"ם שכתב בממון
בעינן תנאי כפול אלא ודאי בשכיב מרע לא בעינן חד מאנפי דתנאי דאיכא קנין וקנין כמעכשיו דמי**. ואיכא מאן דפסק כרב אדא (ופסק) [דבעינן נמי] תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ע) ועשה משפטי התנאי ששה. אבל הר"ם [אישות שם] כתב שאינן
אלא ארבעה כמ"ש, ופסק כר' מאיר ל"ש באיסורא ול"ש בממונא. ומיהו הרי"ף הביא בתשובות [שו"ת הרי"ף שם] משפטי התנאי דפרק מי שאחזו וביאר תנאי ומעשה בדבר אחד כדאיתא במי שאחזו [גיטין שם].
*ר"ל שהרי הר"ם מפרש ג"כ כהרי"ף שם ואף שהר"ם ס"ל דבעינן תנאי קודם למעשה (ד"ו). **זה אינו מובן דאף אם נאמר דהיה מתנת שכ"מ דבעי קנין מ"מ מתנת בריא בוודאי בעי קנין ואעפ"כ בעינן משפטי התנאים ואולי דחסר כאן וצ"ע (ד"ו).