האשה נקנית
פרק
ראשון
קידושין
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אף
שוה כסף
דקיץ. הא דאמרינן
ע) שוה כסף ככסף. גבי קידושין כסף כתיב ושוה כסף איתרבי ככסף
לקמן (דף יב.) ההוא
גברא
נז א מיי' פ"ב מהל'
א) [לקמן טז.], ב) [בכת"י
נוסף: לא.], ג) ס"א לא
עבדים הל' א והל' ח
כדאמרינן לקמן ישיב לרבות שוה כסף הלכך כי כסף בעינן דקייץ:
דקדיש בזוודא דאורדי יתיב רב שימי בר חייא וקא מעיין בה אי
ק)
ה"ק [וכן הוא בכת"י,
[ופ"ה הל' ב טוש"ע י"ד
מכסף מקנתו. בעבד עברי כתיב: ישיב גאולתו. ישיב קרא יתירא
אית בה שוה פרוטה אין אי לא לא לכאורה דומה דלא כרב יוסף:
ולפנינו ברש"ל], ד) [לקמן
סי' רסז סעי' כו]:
ומאי
ניהו חליפין. אין עבד עברי נקנה בחליפין ולא קונה עצמו
נח ב מיי' פי"א מהל'
הוא דמצי למכתב לפיהן גאולתו לרבות שוה כסף לענין פדיון
כח:] ב"מ מז, ה) [לקמן
מו.], ו) תוספתא דבכורות
בכורים הלכה ז סמג
וכיון דמיפרוק ביה איקנויי נמי מקנה
בחליפין דמה שהוא קונהר) בכסף נפקא
פ"ו ה"ד, ז) [צ"ל
עשין קמד טוש"ע י"ד
אף שוה כסף נמי דקייץ אמר רב יוסף מנא
ביה דכתיב גאולתו מכסף מקנתו:
לן מהאי קרא דמכסף מקנתו לקמן
בפדיון וכן העתיקו תוס'
סימן שה סעיף ה:
נט ג מיי' פ"ז מהלכות
וכיון דלא קייץ לא. וה"ק ואינו נקנה
(דף יד:) אבל עבד כנעני נקנה [ב]
אמינא לה דתניא $מכסף מקנתו בכסף הוא
לעיל ב. ד"ה בפרוטה],
1
ח) ["ליה" ליתא בכת"י.
אישות הלכה יז
בתבואה וכלים אלא א"כ קצץ דמיה:
בחליפין ש) כדתני א בפ' השולח (גיטין
נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים האי תבואה
ושם: אמר לדידי שוי לי.
טוש"ע אה"ע סימן כט
בתורת כסף וכו'. בתורת דמים הוא
דף לט:) גבי שקל כומתא ושדא בה
וכ"ה ברש"י], ט) [בכת"י
סעיף ז:
וכלים היכי דמי אילימא דלא מקנו בהו כלל
ס ד מיי' פ"ו שם הלכה
נקנה בין שנותנין עליו כסף בין שוה
אמר לה קני האי וקנה נפשך ומשמע
ודפו"ר: בתריסר. ועיין
ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה
א)
א
יעב"ץ], י) לקמן מז, כ) ע"ז
יז ופ"ג מהל' זכייה
כסף בתורת דמים אקנו ולא בתורת
משום דהויא ליה כליו של מקנה לא
לז. ע"ש גיטין עד. [ועה:
ומתנה הלכה ח סמג עשין
כסף ככסף ואי דלית בהו שוה פרוטה מאי
חליפין שדרך לעשות חליפין בתבואה
עשה ולא כלום אבל בכליו של קונה
עז.] לקמן ס: [ע"ש],
מח טוש"ע אה"ע סי' לח
איריא תבואה וכלים אפי' כסף נמי אלא לאו
ל) ["אמר רב" ליתא בכת"י.
ב)
סעיף ג:
וכלים כלים שנאמר (רות ד) שלף איש
קנתה ומתורת חליפין משמע ולא
סא ה ו ז ח ט מיי' פ"ז
וצ"ל אמר רבי. (רש"ש,
דאית בהו שוה פרוטה וכיון דלא קייצי לא
בתורת כסף וכך פירש רבינו חננאל
נעלו ותבואה נמי דכתיב (שם) כל
ע"ש)], מ) [תוספתא פ"ב
מהלכות אישות הלכה
שם ת): מנא אמינא לה דתניא עגל
ואידך ה"ק בתורת כסף הוא נקנה ואין נקנה
דברפ): ולרב נחמן דאמר. בפרק הזהב
ה"י], נ) [שם], ס) [בכת"י:
יז סמג עשין מח טוש"ע
ג)
ניהלה], ע) [שייך לדף ז:],
אה"ע סי' כט סעיף ז:
זה. ללישנא קמא מייתי ראיה :
פירי לא עבדי חליפין אם נתן תבואה
בתורת תבואה וכלים ומאי נינהו חליפין
ב
סב י מיי' פ"ה מהל'
פ) [ב"מ מז ע"א], צ) [שם],
רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן.
בתורת חליפין כמו סודר לקנות בהן
ולרב נחמן דאמר פירות לא עבדי חליפין
ק) [בדפו"ר: דאודרי. ועי'
אישות הלכה כג
ד)
שדה או שום דבר בחליפין לא קנו
משמע הכא דרב כהנא היה
מסה"ש לקמן יב ע"א],
סמג שם טוש"ע שם סעיף
מאי איכא למימר אלא לעולם דלית בהו שוה
❖
ר) [יש להוסיף ונקנה.
ו:
והאי כל דבר מפרש ליה צ) דהכל נקנה
כהן ותימה דבסוף אלו עוברין (פסחים
פרוטה ודקאמרת מאי איריא תבואה וכלים
(רש"ש, ע"ש)], ש) [צ"ל
במנעל השתא ליכא למימר תורת
דף מט.) משמע דלא היה כהן דקאמר
כדאמרינן], ת) [ועי' היטב
אפי' כסף נמי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא
תבואה וכלים היינו חליפין מאי איכא
אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי וי"ל
תוס' גיטין לט: ד"ה
גליון הש"ס
משום], א) [ועי' תוס'
כסף דאי אית ביה שוה פרוטה אין אי לא
למימר: אלא לעולם. ואינו נקנה
דתרי רב כהנא הוו ג אי נמי י"ל
גמ' מכסף מקנתו בכסף
פסחים מט: ד"ה אמר
לא אבל תבואה וכלים אימא מדמקרבא
בתבואה וכלים דקאמר בדלית בהו
דבשביל אשתו היה לוקח כדאשכחן
ה)
ותוס' ב"ב קי. ד"ה ולא
הוא נקנה. ע"ל יד ע"ב
❖
שוה פרוטה: מקרבא הנאתייהו.
בפרק הזרוע (חולין דף קלב.) רב
הנאתייהו גמר ומקני נפשיה קא משמע לן
ובחולין קלב. ד"ה רב],
תד"ה מוכר עצמו:
❖
ב) [לעיל ז ע"א],
מזומנין ליהנות מהם: לפדיון בני.
כהנא אכל בשביל אשתו א):
אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא עגל זה
ו)
אבל כולי עלמא לא. וא"ת מאי
לחמש סלעים של פדיון הבכור דכתיב
לפדיון בני טלית זה לפדיון בני לא אמר כלום
הגהות הב"ח
(במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה
טעמא דלא מהני מי גרע
תורה אור השלם
עגל זה בחמש סלעים לפדיון בני טלית זו
(א) רש"י ד"ה כיצד דאמר
בערכך כסף חמשת שקלים: לא אמר
ממתנה ע"מ להחזיר דאמרינן לעיל
1. אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים
לה במנה זו ונמצא:
בחמש סלעים לפדיון בני בנו פדוי האי פדיון
כלום. אפי' נתנו לכהן: כל כמיניה.
(דף ו:) דשמה מתנה וי"ל דאין הכי
(ב) ד"ה במנה וכו' חסר
לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ
❖
היכי דמי אילימא דלא שוי כל כמיניה אלא
דינר דהשתא:
כי אמר בחמש סלעים בתמיה:
נמי דמיגרע גרע דהתם איכא דבר
מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ:
❖
ויקרא כה נא
לאו אף על גב דשוי וכיון דלא קייצי לא
דשוי. ואפי' הכי קתני רישא לא אמר
חשוב דהוי מתנה אע"פ שנתן ע"מ
לא לעולם דלא שוי וכגון דקביל כהן
כלום הואיל ולא נישומו: לדידי שוי
להחזיר אבל הכא גבי פדיון לא היה
ב
הגהות הגר"א
לי. אני שם אותו לעצמי ואקבלו
שוה אותו סודר ד חמש סלעים
עילויה כי הא דרב כהנא שקיל סודרא מבי
מוסף רש"י
ז)
[א] גמ' כגון רב כהנא
בכך: דגברא רבה הוא. ולא אזיל
ומתחילה כשנתן לו לא יצא ידי נתינה:
פדיון הבן אמר ליה לדידי חזי לי חמש
פירות לא עבדי
דגברא רבא הוא. נ"ב
ח)
השתא
במנה סתם לא הוו
בגילוי הראש: מקובי. שם מקום:
חליפין. כל דבר שאינו
וידע למחולי אבל כ"ע לא
סלעים אמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב
כלי ואפילו שוה הרבה
כי הא דמר בר רב אשי כו'.
קידושין במנה זו מיבעיא. וא"ת
ונתן לה דינר. מיד מקודשת דקיבלה
כהנא דגברא רבה הוא ומיבעי ליה סודרא
כ"ה גירסת בה"ג ורמב"ם
(ב"מ מז.). ומשום דפירי
[א]
ליה לשם קידושין וע"מ שישלים תנאו:
דלמא הא קמ"ל דבמנה זו אע"ג דלא
ומפרשים לענין שאין בו
שכיחי נקט פירי (לקמן
ארישיה אבל כולי עלמא לא כי הא דמר
הרשות בידו. שאין הקידושין חלין
חזרה בה לא הוי קידושין כיון שנמצא
כח:). כאומר מעכשיו.
משום אונאה (ועמ"ש רבינו
בר רב אשי זבן סודרא מאימיה דרבה מקובי
ביו"ד סי' ש"ה ס"ק ח):
על מנת כך וכך (לקמן ס:).
עד שתקבל את כולו ואת אמרת
חסר ה ויש לומר דמרישא שמעת מינה
[ב] תוס' ד"ה ומאי כו'
דינר רע. שאינו יוצא כי
שוי עשרה בתליסר: אמר רבי אלעזר
מקודשת: במנה זו. דדעתה אכולה:
כיון דבמנה סתם יכולה לחזור בה
ט)
י)
אם על ידי הדחק ולא דמי
עבד כנעני נקנה. נ"ב
❖
דינר רע. לקמן מפרש: כיצד דאמר
ולא אמרינן ישלים אלמא לא חלו
לדינר של נחושת שאינו
וקונה עצמו:
התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו
(א)
ו
ג
❖
יוצא כלל (רש"י רי"ף).
במנה זו. ונמצא חסר דינר אינה
הקידושין כלל עד שישלים הכי נמי
מקודשת וישלים מאי טעמא כיון דאמר לה
מקודשת והיינו דקאמר רצה אחד
כי אמר לה במנה זו ונמצא חסר לא
מנה ויהב לה דינר כמאן דאמר לה על מנת
תוס' ר"י הזקן
לחזור הרשות בידו: מסתברא. דפרושי
חלו הקידושין ואף ההשלמה לא מהניא
מוסף תוספות
דמי ואמר רב הונא אמר רב כל האומר ע"מ
כ)
ל)
ד
עגל זה. לכהן קאמר,
מפרש: השתא במנה סתם. תנא
שהרי לא סמכה דעתה להשלמתו אלא
א. בתוס' טוך כתוב. עבד
שיקח העגל או הטלית
כאומר מעכשיו דמי מיתיבימ) ה התקדשי לי
ליה דיכולים לחזור כל זמן שלא קבלה
למנה שמראה לה והרי הוא חסר:
כנעני נקנה כדתניא לקמן
בדמי פדיון בנו. ומבעי
במנה והיה מונה והולך ורצה אחד מהן
את כולה: במנה זו. ונמצא חסר
(כב:) וקונה את עצמו
ליה סודרא. וכן נמי
מנה
(ב)
בחליפין כדמשמע בפ'
עגל וטלית לכל אדם,
לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו הכא במאי עסקינן דאמר במנה
דהשתא לא קבלה כולה מיבעי' דמצי
ו
השולח וכו'. (עי' רש"ש).
שהרי לכל אדם הן צורך,
זו הא מדסיפא במנה זו רישא במנה סתם דקא תני סיפא אמר לה התקדשי
הדרא: מונה והולך שאני. ואע"ג
נ)
משום דחליפין דמי לכסף
אבל (טלית) [סודר] אינו
וכל היכא דכסף קני
צריך לכל אדם, ולא מצי
דאמר במנה סתם כיון דחזיתיה מונה
לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודשת ז דינר
חליפין נמי קני לבר
למימר לדידי שוה לי
והולך דעתה אכולה אבל כי לא נתן
רע הרי זו מקודשת ויחליף לא רישא וסיפא דאמר במנה זו ופרושי קא
מאשה וכו'. תוס' גיטין לט:
אלא מדבר שהוא צריך
ח
לה אלא דינר וקבילתיה ודאי לשם
ד"ה משום. ב. דאי ללישנא
לו, שפעמים שאדם קונה
מפרש רצה אחד מהן לחזור אפי' בדינר האחרון הרשות בידו כיצד כגון
בתרא מנ"ל דבעינן מידי
אותם יותר משוייהם מפני
קידושין קבילתיה ועל מנת שישלים:
דאמר לה במנה זו והכי נמי מסתברא דאי ס"ד רישא במנה סתם השתא
דקיץ דילמא שאני הכא
הצורך. ה"ז מקודשת. מיד
דאישתכח ביני זוזי. ולא הכירה בו
דצריך שומא ולא סמכה
כשנתן לה הדינר ואינה
במנה סתם לא הוו קידושי במנה זו מיבעיא אי משום הא לא איריא תנא
מתחילה שהיה מעורב ביניהם: היינו
דעתיה. תוס' הרא"ש. ג. חד
יכולה לחזור בה, דהו"ל
סיפא לגלוי רישא שלא תאמר רישא במנה זו אבל במנה סתם
הוו
בימי רב ורבי יוחנן וחד
כמאן דאמר לה הרי את
דינר של נחשת. ואמאי מקודשת:
בימי רב אשי, והראשון
מקודשת לי בדינר על
קידושין תנא סיפא במנה זו מכלל דרישא במנה סתם ואפילו הכי
מנה
היה כהן. תוס' רי"ד. ורב
מנת שאשלים לך מנה,
לא הוו קידושין רב אשי אמר מונה והולך שאני דדעתה אכוליה האי דינר של נחשת היכי
דמי
כהנא שאכל בשביל אשתו
ומיהו אם לא השלים לה
זהו רב כהנא שגלה מבבל
המנה אינה צריכה גט
אי דידעה ביה הא סברה וקבלה לא צריכא דיהביה ניהליה בליליא אי נמי דאשתכח ליה ביני
ס)
לארץ ישראל דפרק הגוזל
שהרי לא השלים תנאו,
בתרא שלא היה כהן. תוס'
נמצא שהוא יכול לחזור
זוזי האי דינר רע היכי דמי אי דלא נפיק היינו דינר של נחשת אמר רב פפא ט כגון דנפיק על ידי
חולין קלב. ד. בריטב"א
בו והיא אינה יכולה
הדחק: אמר רבא אמר רב נחמן אמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליה אינה מקודשת
י
ד"ה רב כהנא כתוב.
לחזור בה. והוא הדין אם
דבמתנה עמ"ל מ"מ ה'
נתן לה פרוטה מקודשת
מנה
סלעים שלמים נתן לו
וישלים לה המנה. ואורחא
וזכה בהן כיון דקימ"ל דמעמ"ל שמה מתנה ובעלים מכוחו חוזרין וזוכין בהם אבל היכא דמעיקרא לא שוין ה' סלעים לא דמילתא נקט שמי שרוצה למנות מנה אינו מונה לו בפרוטות אלא בדינרין שמקצר חשבונו. ודינר הוא כמו פשוט של
קיים מצות נתינה של תורה דגזה"כ שיתן הפודה לכהן ה' סלעים. ה. והא ודאי אצטריך לאשמועינן הני תרתי גווני דהאי כסף וא"ו מעות כדמפרש לקמן [יב, א]. ואיכא מ"ד שאע"פ שלא השלים לה המנה צריכה גט, וטעות הוא בידם דמה בין
דינא לחוד והאי דינא לחוד. רשב"א. ו. [ד]לאו ע"מ שאתן לך מנה קאמר. שם.
תנאי זה לשאר תנאים. במנה זה. משמע כל המנה ולא חלו הקדושין עד שהגיע בידה כל המנה, אבל במנה סתם אפילו
מונה והולך מקודשת בדינר הראשון שנתן לה. רב אשי אמר. אפילו במנה סתם אם היה מונה והולך אינה מקודשת עד
שהגיע בידה כל המנה, והאי ברייתא [ב]סתם איירי, (ומהא) [ובהא] מילתא פליג עם ההיא אוקימתא דר' אליעזר כמו שנפרש לקמן [ט, א ד"ה והלכתא כר' אליעזר]. דידעה ביה. שהכירה אותו ומחלה אותו הדינר. שמעינן מיהא דאע"ג דאמרינן ב)
דקדושין לא ניתנו לימחל, היינו דבעינן (שיש לה) [שישלים] ויתן לה שוה פרוטה, ואפילו אמרה הריני כאילו קבלתיה אינו מועיל, אבל אם אמר לה התקדשי במאה דינרים יכולה היא למחול מקצתם הואיל ומגיע בידה פרוטה. בלילה. ולא הכירתו.
ביני זוזי. שלא ראתו. היינו [דינר] של נחשת. והיכי תני מקודשת. על ידי הדחק. משום הכי מקודשת שהרי יכולה להוציא בדוחק, ומיהו יחליף אותו הואיל ואינה יכולה להוציאו בלא טורח. תוספתא. תבעו זה את זה, האיש תבע תחלה ואמר לה
קבלי קדושין. ואם האשה תבעה תחלה שאמרה לו (תני) [תן] לי קדושין וקדשו סתם, הואיל ותבעה האיש תחלה והיא אמרה לו כבר שלא תתקדש לו אלא במאתים, ודאי על מנת ליתן מאתים קדש, ומנה או מאתים סתם הוא זה ומקודשת כמה
שנתן לה והוא ישלים המאתים, מיהו אם אינו רוצה להשלים אינה מקודשת כדפרישנא לעיל גבי ההיא דרבי אליעזר. [וכן המוכר חפץ לחבירו וכו'] תבעו זה את זה, אם הלוקח תבע ואמר לו קנה החפץ ונתנו לו [יעשו דברי לוקח], אם הלוקח תבע
ואמר לו תן לי החפץ ובא ומשכו [יעשו דברי מוכר]. ע"כ התוספתא פ"ב [הי"א].