האומר פרק שלישי
קידושין
סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשלמא
לרבי חנינא בן גמליאל היינו דכתיב אם לא שכב
כ) חרב תאכלו. משמע אכילתכם הוא חרב תהיו נשבעים: גללניתא.
א) חולין קיג., ב) יומא לז:
א
[מיי' פי"א מהל' פרה
גיטין ס., ג) שבועות לו.
הלכה א]:
הנקי. פירש בקונטרס שלא כפל אם שכב לא הנקי
גסה: היינו דכתיב אם לא שכב הנקי. לא כפל ואם שכב לא
ע"ש סוטה יז., ד) [עי' פי'
ב [מיי' שם הלכה ב]:
הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה
אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי
מב ג מיי' פ"ח מהל'
משובח וטוב בערוך ערך
ואת כי שטית וגו' ההוא לא מפרש
ביה קללה אשבועה קמייתא
שטית וגו' ההיא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה
הנקי], ה) [נראה להגיה
אישות הלכה ו סמג
יסורים, רש"ש. ועיין מאירי,
עשין מח טוש"ע אה"ע
אלא אשבועה דבתריה קאי דסמיך
בתרייתא קאי דסמיך ליה והשביע
שלנ"ל, וגליוני הש"ס],
סימן לח סעיף כד:
ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת
הכהן את האשה בשבועת האלה
חרב תאכלו אמר רבא מילחא גללניתא
מג ד מיי' שם פ"ז הלכה
ו) [עי' תוס' יומא ח.
א)
האלה וקמייתא שבועה שאין בה אלה
וגו' ושבועה קמייתא אין בה אלה
ד"ה מקשינן], ז) לעיל נ.,
יד סמג שם טוש"ע
נהמא דשערי אקושא ובצלי דאמר מר פת
ח) ב"מ טז: יבמות צב:
אה"ע סי' מ סעיף ה:
דהכי כתיב והשביע אותה הכהן ל)וגו'
דהכי כתיב והשביע אותה הכהן
פורני חריבה במלח ובצלים קשים לגוף
מד ה מיי' שם הלכה טז
צג: כתובות נח:, ט) [ממה
ולא פירש בה קללה אלא מכלל
ולא פי' קללה אלא מכלל ברכה:
דאמר רב חנינא לקמן
טוש"ע שם סעיף ח:
כחרבות בשלמא לרבי חנינא בן גמליאל
מה ו מיי' פ"ה מהל'
אלא לרבי מאיר. ואם שכב חנקי
ברכה וקשה דהא כל תנאי מבני
בע"ב לא שנו אלא שאין
היינו דכתיב אם לא שכב איש אותך ואם
תרומות הלכה ט
אשתו מעוברת כו' וסוגיא
ב)
1
מיבעי ליה: הנקי כתיב. בלא יו"ד
גד ומבני ראובן גמרי' וא"כ בעינן פ)
טוש"ע יו"ד סי' שלא סעיף
שעליו מוכח דלא גרסי' להך
לא שטית טומאה תחת אישך הנקי אלא
❖
למידרשיה כמקראו לשבועה ראשונה
הן קודם ללאו והכא הוה לאו קודם
נה:
סיפא במשנה וכ"מ בתוי"ט
לרבי מאיר חנקי מיבעי ליה אמר ר' תנחום
וכ"כ מהרש"א] [ובכת"י
אם לא שכב תהא נקייה. ובמסורת
להן דהא אם לא שכב כתיב ברישא
ג)
ודפו"ר ליתא כל הך סיפא,
הנקי כתיב בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב
וי"ל דאם לא שכב חשוב הן שמה
נמי מידריש אשבועה קמייתא למישדייה
ד)
ונוסף בדפוס נאפולי כנראה
הגהות הב"ח
שאנו רוצים שתעשה חשוב הן דומיא
אקרא דבתריה ולמימר חנקי ואת כי
הנקי אלא לרבי חנינא ב"ג למה לי אצטריך
ע"פ הרמב"ם בפירוש
(א) תוס' ד"ה בשלמא וכו'
המשניות, ועיין בשינויי
דאם יעברו שאנו רוצים שיעברו
שטית כלומר אם שטית תתחנקי:
סד"א אם לא שכב איש הנקי ואם שכב לא
אנו רוצים שיתקיימו
נוסחאות שבמשנה, ובביאור
אלא לרבי חנינא. דלא בעי כפילה
ואם לא יעברו יפסידו כך אנו
❖
דבריה שלא שכב:
הגר"א לשו"ע אה"ע סוף
הנקי ולא חנקי אלא ה)איסורא בעלמא קמ"ל
למה לי למיכתב כי האי לישנא ואיכא
רוצים (א) שתתקיים דברים שלא שכב
סימן מ] י) תרומות
בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב 2 הוא
פ"א מ"ה, כ) [דיבור
למידרשיה הכי והכי נכתוב מ) תחיה או
איש אותה וזהו הן ואם שכב תפסיד
זה ליתא בדפו"ר ונוסף
יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי
וזהו לאו: הנקי כתיב. פירש
הגהות הגר"א
לשון אחר: סד"א מצות הזאה בג'
ע"פ רש"ל], ל) [סוטה יח
יטהר ואם לא יתחטא וגו' אלא לרבי חנינא
ובז' ואי עבד בחד מנייהו עבד.
בקונטרס והכי כופל צ) ואם לא שכב
ע"א, ע"ש], מ) [בדפו"ר:
[א] גמ' והזה הטהור על
חיי, וברש"ל מגיה תחיי],
הטמא. נ"ב צ"ל וחטאו
ב"ג למה לי אצטריך סד"א מצות הזאה
דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה
הנקי ואם שכב חנקי ואת כי שטית
נ) [בדפו"ר ורש"י שברי"ף
ביום השביעי: [ב] שם
כתיב דלא כתיב אם יתחטא בו למשמע
דקאי חנקי אואת כי שטית דכתיב
בשלישי ובשביעי והיכא דעבד בחד מינייהו
נוסף: ואמר], ס) [ברש"י
ה"מ לקדשים כו'. נ"ב
❖
מיניה הא אם לא יתחטא לא יטהר
בתריה וקשה דא"כ הוה ליה מעשה
רי"ף נוסף: דברים שבלב
למקדש:
עבד אקמ"ל [א] 3והזה הטהור על הטמא ביום
אינם דברים (לעיל מט:)],
אלא הוא יתחטא בו ואיכא למימר
קודם לתנאי ואנן אמרינן במתני' ק)
השלישי וביום השביעי למה לי אצטריך
ע) [יבמות צב ע"ב,
לשון ציווי בעלמא הוא: והזה הטהור
דר"מ בעי תנאי קודם למעשה לכן
ע"ש], פ) [גיטין עה:],
סד"א שלישי למעוטי שני שביעי למעוטי
מוסף רש"י
צ) ["ואם לא שכב הנקי"
על הטמא וגו' למה לי. לאו לרבי
פר"י דלא קאי כלל אואת כי שטית
ששי דקא ממעט בימי טהרה אבל היכא
מילחא גללניתא. מלח
ליתא בדפו"ר ול"ה ברש"ל.
חנינא פריך אלא לדברי הכל בעי לה:
דכתיב בתריה אלא כתיב הנקי והוי
גסה (חולין קיג.). הנקי
וברש"ש מוחק תיבות "ואם
דעבד ו) בשלישי ובשמיני דקא מפיש בימי
למעוטי ששי. שלא ריחק הזאתו
כאילו היה כתיב חנקי א והכהן היה
שכב"], ק) [ב"מ צד ע"א],
כתיב. בלא יו"ד דמשתמע
טהרה אימא שפיר דמי קמ"ל וחטאו ביום
ר) [וע"ע תוס' יומא
הנקי אם לא שכב,
מטומאתו: ה"ג אבל היכא דעבד
חוזר וכופל אם שכב חנקי והשתא
ר)
ב
לז ע"ב ד"ה אם שכב,
ונדרוש הכי טומאה תחת
בשלישי ובשמיני דקא מפיש בימי
השביעי למה לי אצטריך סד"א הני מילי
הוי תנאי קודם למעשה:
ותוס' גיטין ס ע"א ד"ה
אישך חנקי
.
(סוטה יז.)
[חנקי
טהרה אימא שפיר דמי. ולא גריס
ש)
אם שכב], ש) [נרדצ"ל
כתיב. פי' ר"ח דה"ק ב אם לא
[ב] לקדשים אבל לתרומה בחד נמי סגיא קמ"ל:
הנקי כתיב בלא יו"ד
מתני' המקדש את האשה ואמר כסבור
הנקי, וכ"ה במהרש"א],
כמו חנקי וקאי אקרא
ברביעי ובשמיני דהא ודאי שפיר דמי
שכב וגו' תחת אישך כלומר תשאר
ז) ג
ת) [צ"ל למחלוקתם.
דבתריה דכתיב ואת כי
דכל מה שמשהה הזאה ראשונה אין
תחת אישך ג ואת כי שטית וגו' מבלעדי
ובדפו"ר: למחלוקת'],
שטית, למשמע הכי חנקי
הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה לויה
בכך כלום ובלבד שלא ירבה ושלא
אישך כלומר תלכי ממנו ד והוי תנאי קודם
א) [במדבר יח, כו],
ממים המאררים האלה
והרי היא כהנת עניה והרי היא עשירה
ב) [פרשת קרח פיסקא
ואת כי שטית (שבועות
ה
למעשה ואע"ג דהוי לאו קודם להן הא
ימעט בימים שבין הזאה להזאה
❖
לו.). האומר לאשה הרי
קכ],
עשירה והרי היא עניה הרי זו מקודשת מפני
אמרינן מהכא (סנהדרין לב: לג.) פותחין
כדאמר גבי כהן הפורש שבעה לפני
את מקודשת לי לאחר
בזכות תחילה]: ת"י
שלא הטעתו האומר לאשה הרי את
יום הכפורים (יומא דף ח:) בשלמא
ח) ד
שאתגייר כו' אינה
בשלמא
לר"מ היינו דכתיב
מקודשת. כיון דהשתא
מקודשת לי לאחר שאתגייר או
לאחר
ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי
תורה אור השלם
הוא יתחטא וגו'
לא תפסי בה קדושי,
ואע"ג דאיכא לספוקי נמי שמא עשירי
שתתגיירי לאחר שאשתחרר או לאחר
1. וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן
לקמיה נמי לא תפסי, דאין
ואם לא יתחטא. תימה מה ענין
או יותר הוא ואי גרסי' הכי לענין
אדם מקנה דבר שלא בא
וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא
שתשתחררי לאחר שימות בעליך או
לאחר
❖
זה ת)למחלוקת אפילו לר"מ למה לי
לעולם (יבמות צב:).
שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא
מצות הזאה בזמנה הוא דגרסינן:
שתמות אחותיך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך
והלא בהרבה מקומות כתיב (ויקרא יד)
שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת
דקא מפיש בימי טהרה. מרחיק והולך
אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים
אינה מקודשת וכן האומר לחבירו אם
ורחץ במים וטהר ולא הוצרך לומר
ה
מיום מגע הטומאה: מתני' שלא
הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה:
מוסף תוספות
ואם לא ירחץ לא יטהר וי"ל דלא דמי
ילדה אשתך נקבה הרי זו מקודשת לי
במדבר ה יט
הטעתו. אלא הוא הטעה את עצמו
2. הוּא ›תְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם
א. דרוש בה [שהכהן].
דהתם מילתא דפשיטא כיון דמצוה
אינה מקודשת (אם היתה אשת חברו
ט)
וכיון דלא פירש נ) לאו כל כמיניה דהוו
תוס' הרא"ש. ב. הנקי
הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
הוא שצוה הקב"ה אם לא עשה לא
מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין ואם
להו דברים שבלב ס): לאחר שיחלוץ
כתיב הכל לשון נקיון
›טְהָר וְאִם לֹא ›תְחַטָּא
יצא אבל הכא משמע קצת שהוא
גמ'
ויש לפרשו בשני ענינים.
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם
ליך יבמיך. קסבר האי תנא אין
ילדה נקבה מקודשת): תנן התם אין
י)
ו
תוס' הרא"ש. ג.
נקיה
הַשְּׁבִיעִי לֹא ›טְהָר:
לשון תנאי מדכתיב הוא יתחטא והוי
קידושין תופסין ביבמה לשוקע): אינה
תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם אין
כמו בני גד ובני ראובן
במדבר יט יב
כאילו כתיב אם יתחטא בו יטהר ולא
3. וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל
בארץ הגלעדי הנקי ממנו.
מקודשת. דהוה ליה דברים שלא באו
תרומתו תרומה בעא מיניה רב אסי מר' יוחנן
כתיב ויתחטא ויטהר ואז הוי ציווי
שם. ד. כמו יצא פלוני
הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה:
כמו ורחץ וטהר: אין תורמין מן
$ אמר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה
נקי מנכסיו כלומר הנקי
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ
גמ'
מחובר אינו חייב בתרומה
מאישך ולא ישאר לך
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס
התלוש על המחובר. פי' בקונטרס
על פירות ערוגה זו מחוברים פירות ערוגה
וכו'. תוס' טוך. הנקי
בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּ›ם וְטָהֵר
דראשית דגנך כתיב (דברים יח) מידי
❖
המחובר אינו חייב בתרומה דכתיב
מלשון ונקתה לארץ תשב
בָּעָרֶב: במדבר יט יט
זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה
דמידגן שנאסף בכרי הלכך לא חל
[ישעיה ג' כו'] כלומר
(דברים יח) ראשית דגנך דבעינן מידי
זו תלושים לכשיתלשו ונתלשו מהו א"ל
שם תרומה על התלוש שהופרש עליו
ישאר גופך נקי מנשמתך.
דמידגן וא"כ הוי מן החיוב על
רשב"א. ה. דכתיב מבלעדי
כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי
וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה
גליון הש"ס
הפטור וקשה דאם כן לדבריו בתלוש
אישך בתר כי שטית דהוי
ממקום אחר וכולה חולין והמחובר
איתיביה האומר לאשה הרי את מקודשת
גמ' אמר פירות ערוגה.
תנאי קודם למעשה. תוס'
נמי קודם שנתמרח לא הוי תרומה
לפענ"ד ה"ה אם אמר
שהופרש עליו לא נתקן ולכשיתלוש צריך
הרא"ש. ו. וכי כתיב דגנך
לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר
שהרי לא מידגן וליתא דהא אמר
פירות ערוגה זו לכשיתלשו
היינו לחיובא ולקביעות
לתרום: פירות ערוגה זו מחוברים.
שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות
יהיו תרומה על פירות
מעשרות. ריטב"א. וע"ש
בעלמא (עירובין דף לא:) מעשר ראשון
כלומר או שאמר פירות ערוגה זו
ערוגה זו כשיתלשו עי'
ישוב לדברי רש"י.
בעליך לאחר שתמות אחותיך לאחר
שהקדימו בשבולים פטור מתרומה
תוס' ריש מעילה ד"ה
מחוברים יהיו תרומה כו': ונתלשו מהו.
ז. והרמותם ממנו תרומת
❖
גדולה דמשמע דמהני וע"ק מההיא
שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת בשלמא
ששחטן בדרום:
ה'. תוס' הרא"ש.
שתהא תרומה למפרע מי הוי כמקדיש
ח. כדכתיב לעיל מיניה
דאמר (תרומות פ"א מ"י) התורם מדבר
כולהו לאו בידו אלא גר הוי בידו גר נמי לאו
דבר שלא בא לעולם או לא: כל שבידו.
כי תקחו מאת בני
שנגמר מלאכתו דהיינו אחר מירוח
בידו דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן
ישראל את המעשר דלשון
כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד:
תוס' ר"י הזקן
על דבר שלא נגמרה מלאכתו והיינו
קיחה משמע דבר הניקח
גר
צריך
מתני'. שלא הטעתו.
ביד. שם.
קודם מירוח תרומתו תרומה ו לכ"נ
מכאן שייך לעמוד הבא
הוא הטעה את עצמו
לר"י הא דמחובר פטור נפקא לן מדכתיב ממנו דדריש בספרי ממנו ולא מן המחובר דהא קרא בתלוש מיירי וע"כ אתא למימר
א) ז
ב)
ח
ובתוס' טוך כתוב. אבל
[וכיון] דלא פריש דברים
א.
ממנו אפילו בדיעבד נמי אסור דאי משום לכתחילה אתא תיפוק לי משום דכתיב דגנך ומחובר לאו מידגן הוא אלא שמע
בשעת טבילה לא בעי.
שבלב אינן דברים. לאחר
ב. דאין דרך הטובלים
שיחלוץ. קסבר האי
מינה דפסול אפילו בדיעבד במחובר וההיא דמעשר שהקדימו בשבולים דמהני בדיעבד מיירי בתלוש וקודם מירוח:
להביא עמהם שלשה.
תנא אין קדושין תופסין
גר תוס' הרא"ש. ג. ומדרבנן.
ביבמה לשוק. אינה
מקודשת. דהו"ל דבר שלא בא לעולם ועכשיו אין כחו לקדשה. גמ'. מחובר אינו חייב בתרומה דדגן כתוב ודגן נאסף
שם: היינו לכתחילה דעדיף טפי. תוס' יבמות מה ע"ב. ד. וההוא [דהוי קרו ליה בר ארמאי] כבר קיבל עליו מצות בפני בי"ד,
בכרי משמע ותורם מן הפטור על החיוב הוא טבל ביד ישראל. ומן החיוב על הפטור הוא טבל ביד כהן. לכשיתלשו אלא שלא טבל בפני בי"ד. רשב"א. ה. וכמו שחשו לנעילת דלת בפני לווין (סנהדרין ג.) חשו נמי לנעילת דלת בפני גרים.
ונתלשו. מי חיילה עליה שם תרומה למפרע. ופירות ערוגה. כלומר או שאמר פירות וכו'. כל שבידו. לתלוש ולהפריש תוספות יבמות מו: ד"ה משפט. ו. ומהאי קרא הוא דנפקא להו בפ"ב דכריתות (דף ט.) דמקבלים גרים בזה"ז אע"ג דליכא
הרצאת דמים. רשב"א יבמות מו ע"ב. ז. דבפרק החולץ משמע דעבד המשתחרר צריך טבילה ולא סגי ליה בטבילה ראשונה
מיד. והרי גר. שבא להתגייר ותנן לאחר שאתגייר אינה מקודשת.
וכיון דבעי טבילה בעי נמי שלושה וכו' ואע"ג דפרישית דעיקר מצות שלשה בשעת קבלת מצות במשוחרר נמי שייך
קבלת מצות. תוס' הרא"ש. ח. אע"ג שצריך לקבל עליו מצות שלא היה חייב בהם מתחילה כגון איסור אשת אב (סנהדרין נח:) ובא על אמו וכו'. י"ל כיון שהיה חייב ברוב מצות אין צריך ג'. תוספות טוך.