סב:
האומר פרק שלישי קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גר
מו א מיי' פי"ג מהל' איסורי צריך שלשה משפט כתיב ביה כדין. נראה דוקא בקבלת מצות
צריך שלשה. ישראלים שנזקקין לו להטבילו ולהודיעו מקצת מצות קלות
א) יבמות מו: מז:, ב) [בכת"י
נוסף: לה], ג) [בכתב
ביאה הלכה ו ז יז סמג
וחמורות כדאמר ביבמות (דף מז.): משפט כתיב ביה. משפט אחד יהיה
הוא דבעינן ג' אבל בטבילה בחד סגיא אם כבר קיבל עליו
א
לאוין קטז טוש"ע י"ד סימן
יד: שאשחררך, וכנדצ"ל],
לכם כגר כאזרח: מי יימר דמזדקקו ליה. הלכך לאו בידו הוא: הכי
רסח סעיף ב ג: המצות וראיה מההיא דיבמות (דף מה: פ)) דקאמר התם ההוא דהוו קרי
ד) [בכת"י: מתקיף לה רב
נמי דהוו קידושין. הואיל ובידו לשחררה ולקדשה: ה"ג מעיקרא בהמה
מז ב טוש"ע אה"ע סי' מ
ליה בר ארמאי פירוש משום דמל ולא טבל אמר ריב"ל מי לא טבל
אושעיא אלא מעתה הנותן וכו'
סעיף ז:
שאגרשיך ה"נ לר' יוחנן. ותיבות
והשתא דעת אחרת. הלכך אין מחוסר
לקריו כלומר וכי לא ראה קרי מימיו
מח ג ד מיי' פ"ז מהל' אישות
"אינה מקודשת" ליתא.
מעשה גדול מזה: ה"ג הנותן פרוטה
דצריך לטבול א"כ משמע מדנפיק
גר צריך שלשה מ"ט משפט כתיב ביה
ה) נדרים ל., ו) [בנדרים:
א) א
הלכה יד סמג עשין מח
1
לאשתו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר
בטבילת קריו משמע דלא בעינן
הושעיא. ועיין ריטב"א ושלנ"ל],
טוש"ע שם [עי' מ"מ וכ"מ]:
כדין מי יימר דמזדקקו ליה הני תלתא מתקיף
מט ה מיי' פ"ה מהל'
ז) [תוספתא פ"ב דתרומות
שאגרשיך אינה מקודשת. אם גירשה
שלשה ב ומיהו קשה מהא דאמר (שם
לה ר' אבא בר ממל אלא מעתה הנותן פרוטה
ה"ז], ח) יבמות צג:, ט) [ר"ת
תרומות הלכה ט
דף מז:) דמושיבין אותה במים עד
הכי נמי דהוו קידושין לרבי יוחנן:
❖
טוש"ע י"ד סי' שלא סעיף נה:
אמר ר' אלעזר. וכ"ה ברש"ל
לשפחתו ואמרב) הרי את מקודשת לי לאחר
בידו לקדשה. בתמיה וכי בידו לקדשה
צוארה ושני תלמידי חכמים יושבים
(ובדפו"ר ר' אליעזר). ועי' שבת
שאשתחרריך ה"נ דהוו קידושין הכי השתא
נד:], י) [צ"ל דתנן], כ) [צ"ל
ג)
מבחוץ ומודיעין לה מקצת מצות קלות
אם יגרשנה שמא לא תתרצה בקידושיו:
דתנן], ל) יבמות צג: והתם
התם מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת
תורה אור השלם
תפשוט דבעי רבי אושעיא. מהא
ומקצת חמורות ופריך והא בעינן
מחשיב נמי אמוראי וגם ר'
ואלא הא דאמר ר' אושעיא הנותן פרוטה
1. מִשְׁפַּט אֶחָד ›הְיֶה לָכֶם
עקיבא [גיטין יג: מב: ב"מ לג:
שלשה ומשני תני שלשה אלמא משמע
דאמרן דמשום דאין בידו לקדשה
ד)
ב
ב"ב עט: קכז: קלא. קמא:
כַּגֵּר כָּאֶזְרָח ›הְיֶה כִּי אֲנִי יְיָ
לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר
דלטבילה נמי בעינן שלשה ויש לומר
משיגרשנה לא הוו קידושין ולא מידי
מ) [בדפו"ר: כדגמ',
קנז.],
ויקרא כד כב
אֱלֹהֵיכֶם:
דודאי למצוה בעינן שלשה ג אבל לא
תפשוט דבעי ר' אושעיא נמי דלא
ונדצ"ל כדגמרינן], נ) [ויקרא
שאגרשיך אינה מקודשת ה"נ לר' יוחנן דהוו
2. הֲכָזֶה ›הְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ
כה, כא], ס) [במהרש"ל
הוו קידושין דהשתא חלין לכשיגרשנה:
לעכב אי נמי י"ל דהא דבעי שלשה
יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף
קידושין נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה
ובדפו"ז כתוב: הא מעוברת],
כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר
דלמא כי היכי דתפסי כו'. כלומר
היינו טעמא משום קבלת מצותד וא"ת
ע) [יבמות מט ע"ב], פ) [ושם
תפשוט ה) דבעי רב ו) אושעיא ג הנותן שתי
יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם
❖
משום קבלת מצות נמי אמאי בעינן
להכי מספקא ליה לרבי אושעיא בהא
ד"ה מי לא], צ) [ויקרא יט, טו],
ישעיהו נח ה
רָצוֹן לַיְיָ:
פרוטות לאשה באחת אמר לה התקדשי
ק) [סנהדרין שם], ר) [לקמן
שלשה והרי הודאות והלואות דכתיב
משום דאיכא למימר דלמא סבירא לן
סח ע"א], ש) [ושם ד"ה
לי היום ובאחת אמר לה התקדשי לי לאחר
מגו דאי בעי לקדושי השתא מקדשי
בהן משפטצ) ואפ"ה אמרינן בסנהדרין
במילתא], ת) [במדבר טו, יד],
תוס' ר"י הזקן
שאגרשיך תפשוט מינה דלא הוו קידושין
(דף ג.) דדן אפילו יחידי ויש לומר
תפסי בה קידושין לאחר זמן מהשתא
א) [נדצ"ל לרבנן, או רבנן [ס"ל]
אין], ב) [כתובות יג ע"א],
משפט כתיב ביה. דכתיב
דלמא כי היכי דתפסי קידושין השתא תפסי
דיש לנו להשוותן לגזילות וחבלות
אבל המקדש את אשתו לא חזיא השתא
ד
ג) [יתכן דחסר כאן כל שבידו
[ויקרא כד, כב] משפט
דלעולם בעי שלשה ק) דכל היכא דאיכא
למתפס קדושי שהרי מקודשת ועומדת:
נמי לאחר כן תניא כותיה דרבי יוחנן אין
לאו], ד) [דיינינן. כנדצ"ל],
ז)
אחד יהיה לכם כגר כאזרח.
❖
תניא כוותיה דרבי יוחנן. דכל שבידו
ה) [יתכן דחסר כאן לא],
לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא
דמזדקקו ליה בי דינא. פיר"ש
תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם
שיודיעוהו מקצת מצות קלות
לאו כמחוסר מעשה דמי: אבל אם
מקשינןר) וא"ת א"כ ליבעי מומחין כמו
אין תרומתו תרומה כיצד אמר פירות ערוגה
ומקצת מצות חמורות הלכך
אמר לכשיתלשו תרומה ונתלשו דבריו
גזילות וחבלות ויש לומר דשליחותייהו
לאו בידו הוא. אלא מעתה.
זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו
הגהות הב"ח
קיימין. הואיל ובידו לתלוש ולהפריש:
עבדינן כדאמרינן בגיטין (דף פח: )
איכא מאן דדייק דעבד הלקוח
ש)
ה
מחוברת פירות ערוגה זו מחוברת יהיו
(א) תוס' ד"ה ואמר וכו'
מישראל כשם שאין צריך
יתר על כן. אפילו מה שאין בידו
עוד אמר הר"ר נתנאל דבגר כתיב
מקודשת לא תני בהדייהו
לקבל עליו מצות שכבר קבלם
תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לא אמר
לדורותיכם ת) דמשמע בכל ענין אע"ג
דקסבר אדם מקדיש ומקנה דשלב"ל:
בבא זו אם: (ב) בא"ד דאדם
כשטבל לשם עבדות כדאיתא
❖
כלום אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו דבריו
מקנה:
לכשיביאו שליש. שעדיין לא הביאו
שאינן מומחין דעל כרחך השתא
בפרק החולץ [יבמות מז,
ה
ב, עיי"ש] כך אין צריך ג'
קיימין יתר על כן א"ר אליעזר בן יעקב
ליכא מומחין שהרי אין סמוכין
שליש ואין בידו לתלוש ולהפריש
ח)
לטבילתו, והיינו דשניא ליה
ולדורותיכם משמע לדורות עולם ו:
דתבואה שלא הביאה שליש לאו תבואה
אפילו אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו
משום דהשתא דעת אחרת.
מוסף רש"י
אלא
והר"ם ז"ל כתב בקדושה פי"ג
היא מ) כדגמר בר"ה (דף יג.) מועשת
מעתה הנותן פרוטה לשפחתו
תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת פירות
❖
[הי"ב] דצריך ג'. ואיכא מאן
הובא בסוף המסכת.
כו'.
תימה אמאי לא משני ז
את התבואה לשלשנ) אל תקרי לשלש אלא
ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות
דמפרש דגבי עובד כוכבים
לשליש: אלא בשחת. שאע"פ שלא
נמי הכא מי יימר דמזדקקי לה תלתא
לאו בידו דמזדקק ליה ג',
ערוגה זו תלושין לכשיביאו שליש ויתלשו
אבל ה(י)כא גבי ישראל
כדמשני לעיל וא"כ אינו בידו וי"ל
נתבשלו הגרעינין שליש או אפי' עדיין
מוסף תוספות
שרוצה לשחרר שפחתו ודאי
והביאו שליש ונתלשו דבריו קיימין אמר
דסוגיא זו אתיא כמ"ד ביבמות
לא לבלבו החיטים שחת מיהא הוי
❖
מזדקקי ליה ג' ובידו הוא.
הובא בעמוד קודם.
רבה לא א"ר אליעזר בן יעקב אלא בשחת
(דף מז:) עבד אין חייב בקבלת
וראוי לקצור ולהאכיל לבהמה דמידי
והעיקר דהכי פירושא גבי גר
שצריך ג' שיודיעוהו מצות
אבל באגם לא רב יוסף אמר אפילו באגם
דמינכר וחשוב הוא: אבל באגם.
מצות לאחר שחרור לפי שהיה חייב
קלות וחמורות מאן יימר
קודם שחרור במצות אשהח א"כ בשעת
שאינה אלא צמחים רכים ולקמן מפרש
תוס' ר"י הזקן (המשך)
מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלנא
שימצא ת"ח ראויים להודיע,
מאי לשון אגם: לא. דכיון דלא חשיב
קניינו היו מטבילין אותו כדי לקבל
בפרוטה היום ובפרוטה לאחר
אבל גבי עבד הלקוח מישראל
הוא אר"א דאמר קרא הלכוף כאגמון ראשו
ט)
2
שאגרשיך אע"פ שכאן דעת
אע"ג דבעי ג' הואיל ואינן
המצות וטבילה דלאחר שחרור היינו
לא חייל עליה שם תרומה למפרע:
כמאן אזלא הא י) דתניא האומר לחברו אם
אחרת הואיל והגרושין בידו
צריכים חכמים ודאי ימצא
דבוצלנא. שהוא מבצל ועולה מן הארץ
טבילת גר וההיא לא בעי שלשה:
והיא מתרצית עתה להתקדש
ובידו הוא, שכל אדם ילך שם
ילדה אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר
נהי
דבידו לגרשה בידו לקדשה.
ויש בו כדי לכוף וחבירו בעירובין
לו תפסי בה קדושי דבתר
דמצוה קעביד, ומשום הכי
כלום וא"ר חנינא לא שנו אלא שאין אשתו
שעתא, והטעם דהגרושין
שני ליה דהשתא דעת אחרת,
ה"ה נמי דמצי לשנויי לעיל הכי:
(דף כט:) דלא איבצול זירתא שלא גדל
שהם בידו לאו כמחוסר
ולזה כיון ר"ש במ"ש למעלה.
ואמר
מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין
רבי חנינא לא שנו אלא
זרת: כמאן אזלא. אדרבי חנינא קאי
מעשה דמי וכאילו נעשה
כתב ר"ש ה"ג מעיקרא
כמאן אי כרבה כשהוכר עוברה אי כרב יוסף
שאין אשתו מעוברת.
הוא, וריצויה חשבינן ריצוי
בהמה הכא דעת אחרת.
כמאן פריש רבי חנינא אמתני' דאם
שהרי נתרצית להתקדש לו,
ע"כ. כלומר לא שייך הכא ג)
אע"פ שלא הוכר עוברה ואיכא דאמרי אמר
פי' בקונטרס דאיירי אליבא דר"א
אשתו מעוברת דבריו קיימין אלמא
הלכך הויא לה מקודשת
מחוסר מעשה שכשנשתחררה
בן יעקב דאילו א)רבנן אין אדם מקנה
דבר שלא בא כלל לעולם הוא דאין
רבה לא א"ר אליעזר בן יעקב אלא בשחת
כלומר שאם גירשה צריכה
היא בריה אחרת שאין לה
גט מקדושין שנים דאיסורא
שום דמיון [עכשיו] עם מה
מקנה אבל בא מקצתו מקנה: כמאן
דבר שלא בא לעולם וא"כ אפילו
דבי כיבשא אבל בשחת דבי שקיא לא רב
הוא ולחומרא עבדינן. ואע"ג
שהיתה תחלה. אלא הא וכו'.
אי כרבה. סבירא ליה דאוקמא לרבי
מעוברת לאו כלום הוא וא"ת מנ"ל
יוסף אמר אפילו בשחת דבי שקיא כמאן
דבנדרים פרק ד' נדרים
שהאשה אותה בריה שהיא
לרבי חנינא דאיירי כשאין אשתו
אליעזר בן יעקב בשחת הכא ס)מעוברת
[ל, א] מסיק עלה דהאי
קודם הגט היא לאחר שגרשה
אזלא הא דתניא האומר לחבירו אם ילדה
כ)
בעיא דרבי אושעיא דאשה
ה"נ דהוו קדושי. אין בידו
מעוברת ורבי אליעזר בן יעקב היא
נמי בשהוכר עוברה וכדרבי אליעזר
כפדאוה אחרים דמיא, כלומר
לקדשה. דהא ברשות עצמה
אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום
ודלמא איירי אף כשאשתו מעוברת
בן יעקב ואי כרב יוסף סבירא ליה
ואינה מקודשת, לחומרא
היא הואיל וגרשה ושמא
ואמר רבי חנינא לא שנו אלא שאין אשתו
ורבנן היא וא"כ אמאי קאמר לא שנו
דאפילו באגם אמרה רבי אליעזר הכא
עבדינן ואהאי מסקנא סמכינן.
לא תתרצה בקדושין אחר
ומסתברא שאם גירשה
שגרשה, כי אמרינן כל שבידו
מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימים
וי"ל משום דבכולה ברייתא דבסמוך
אפילו לא הוכר אמר רבי חנינא
מקדושי פרוטה ראשונה ובא
לאו כמחוסר מעשה דמי
הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר
מקודשת לדברי ר' אליעזר בן יעקב
כמאן כשהוכר עוברה ודברי הכל אמר אביי
אחר וקדשה צריכה גט מזה
במה שא"צ דעת אחרת, אבל
כו' דקתני רבי מאיר אומר מקודשת
וכדרבי אליעזר בן יעקב קי"ל דמשנתו
ומזה. ואע"פ שכתב הר"ם
במה שצריך דעת אחרת, אי
רבי אליעזר בן יעקב ורבי ורבי מאיר כולהו
פ"ז [הי"ד] דמקודשת, לא
חשבת מה שבידו לעשות
קב ונקי ע): דבי כיבשא. שדה של בית
(א) ולא תני בהדייהו זו אם ילדה
סבירא להו אדם מקנה דשלב"ל רבי
ר"ל אלא שצריכה הימנו גט
כאילו נעשה, לא תחשוב
ל)
הבעל שדייה במי גשמים: אבל
אשתך נקבה כו' אלמא קסבר דאפילו
ולחומרא הויא מקודשת ולא
רצויה אלא כמו שהיא עתה,
אליעזר בן יעקב הא
דאמרן רבי דתניא
בשחת דבי שקיא. של שדה בית
ר' מאיר מודה דאינה מקודשת היכא
לקולא. וזה אין בו ספק. יתר
שמא* אלו נעשה לא היתה
לא
על כן. אפילו מה שאינו בידו
מתרצית שזה שנתרצית עתה
דאמר ליה אם ילדה אשתך נקבה ורבי
השלחין שצריכה להשקות לא אמר
דקסבר אדם מקדיש ומקנה
מפני שאינו שוה כלום והני
דעבידא דפסידה כי לא משקה לה כדמיבעי לה הלכך כמי שלא באה
מאיר ורבי אליעזר אמרו דבר אחד כדאמר לקמן ולפיכך אתא
דבר שלא בא לעולם שהרי
קדושי כדהשתא הוא דיינינן
לא הביאה שליש עדיין ואין
להו ואינן כלום. וכן היא
לעולם כלל הוא: אפילו שחת דבי שקיא. הואיל והגיע לכלל שחת:
רבי חנינא לפרש דלא אמר רבי אליעזר בן יעקב אלא כשאין
בידו לתלוש ולהפריש תרומה
שטת התלמוד דמותיב ומשני
ודברי הכל. בין לרבה בין לרב יוסף הוכר עוברה בעינן דומיא
אשתו מעוברת וכו' כדפרי' דהא רבי אליעזר בן יעקב מודה
מתבואה עד שתביא שליש
תירוץ שאינו מספיק אלא
היכא דאמר לו אם ילדה אשתך נקבה לאו כלום הוא ונראה
דשחת דהא נמי כשחת
דבי כיבשא הוא שגמרו בידי שמים:
כדאיתא בראש השנה [יב,
לאותה קושיא ומטעי התלמוד
ב]. בשחת. שלא נתבשלו
כדי שיקשה ובתר הכי מקשה
שלא בא לעולם. ביאה גמורה כי הכא דלא הביא שליש:
דאע"ג דהלכה כרבי אליעזר בן יעקב בעלמא דקב ונקי הוא
הגרעינין או לא לבלבו החטים
ומשני, ובסוף משני תירוץ
הכא לית הלכתא כוותיה ולאו ככולהו תנאי דאמרי אדם מקנה
לא דכיון דראוי לקצור ולהאכיל
שהוא מספיק לכל הקושיות.
דשלב"ל דהא פליגי בב"מ (דף סו:) רב נחמן ורב הונא במוכר
פירות דקל לחבירו רב
הונא אמר עד שלא באו לעולם יכול
לבהמה מנכר וחשוב הוא.
תפשוט. הואיל דאמרת דמפני
אבל באגם. שאינם אלא
שאין בידו לקדשה משיגרשנה
לחזור בו משבאו לעולם אין יכול לחזור בו (ב) ואדם מקנה דבר שלא בא לעולם ורב נחמן אמר אפילו באו לעולם יכול לחזור
צמחים רכים. [ולקמן מפרש
[לא] הוי קדושי השתא.
בו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וזה מכרן קודם שבאו
לעולם והלכה כרב נחמן בדיני ב) וא"כ אין הלכה כר"א בן יעקב:
אמאי] קרי אגם. בבוצלא. מין
דלמא. פיר"ש משום הכי
כגון
בצל מבצבץ ועולה מן הארץ
מספקא ליה לר' אושעיא
ויש בו כדי לכוף. כמאן אזלא הא דתניא. אדרבי חנינא קאי כמאן פי' אמתני' דאם אשתו מעוברת דבריו קיימים דדבר שבא
דלמא ס"ל מגו דאי בעי לקדושה השתא מקדשה תפסי בה קדושי דלאחר זמן כי השתא, אבל המקדש אשתו לא חזיא
מקצתו לעולם מקנייא. כשהוכר עוברה הוא. דהא תנן גבי תבואה כשהיא שחת גדולה הרבה שהיא ראויה לקצור, אבל שגדלה
השתא למתפס קדושי שהרי מקודשת היא. ולא נהירא דהיכי שייך למימר הכא מגו אי לא אמרינן גבה טעמא דרצויא
מעט שאינה אלא כמו אגם ה) הרי דכותה גבי אשה כשהיא מעוברת [נמי כשהוכר עוברה]. וכתב הר"ש דהא דר' חנינא כר'
דהשתא מהני. ומסתברא דהכי פירושא דילמא כלומר אפילו לרב הושעיא דאמר גבי אשתו דאינה מקודשת דילמא הכא
אליעזר [בן יעקב] קיימא דמשנתו קב ונקי. דבי כבשה. שדה בית הבעל שא"צ אלא למי גשמים. דבי שקיא. שדה בית
מודה דמקודשת, והטעם דאמר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך הואיל ואחר שגירשה אין בידו לקדשה אע"פ
השלחין שצריך להשקותה תמיד אעפ"י שהיא שחת לא אמר דעבידא דפסדא אי לא משקי לה כדבעי לה,
שבידו לגרשה דיינין ד) הקדושין כדהשתא כדפרישנא לעיל. אבל נותן לפנויה שתי פרוטות ואומר לה הרי את מקודשת לי
*אולי צ"ל מ"מ לא תחשוב שתתרצה בקדושין כמו שרצונה עכשיו דשמא (ד"ו).