האומר פרק שלישי קידושין
סג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון
דכתב ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו. הכא
לא תסגיר. אזהרה לב"ד שלא יסגירוהו לבעליו להשתעבד בו:
נ א מיי' פי"ב מהלכות נדרים
א) יבמות צג: גיטין מה.,
ב) [יבמות צב: צג: כתובות נח:
הל' י סמג לאוין רמב
לכשאקחך. דבר שלא בא לעולם הוא: בלוקח עבד ע"מ
משמע דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל מ"מ צריך הוא לומר
(א)
ב"מ טז:], ג) [בכת"י נוסף:
טוש"ע י"ד סי' רלד סעי' עא
לשחררו. דאי בשיחררו ובא להשתעבד בו לא קרי ליה קרא עבד:
מעכשיו וכן משמע בפ"ק דב"מ (דף טז:) דקאמר התם אמר מ) רבא
באמת אמרו], ד) [שבת לב:
וטוש"ע אה"ע סימן פא סעיף
משום איבה. איבת אחותה ואיבת בעלה ואשארא כר"מ סבירא
שדה זו לכשאקחנה תהא קנוייה לך מעכשיו וקשה דהא מילתא
יבמות מה.], ה) [צ"ל דתנן],
ב:
נא ב ג מיי' פ"ה מהל'
ו) יבמות צג. כתובות נט.
ליה: קונם שאני עושה לפיך. מעשה
דרבי מאיר בסמוך גבי לאחר
סו. ע. נדרים פה., ז) [נדרים
אישות הלכה יט סמג
ידי יהיו לפיך כהקדש אין בעלה צריך
שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' דאמר
לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח
פה:], ח) [בכת"י נוסף: לי],
א)
עשין מח טוש"ע אה"ע סימן
1
להפר שאין נדרה חל שהרי משועבדת
ר"מ מקודשת ולא קאמר דליבעי
ט) [לעיל מח: וש"נ], י) לעיל
לח סעיף יב:
עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר היכי
נב ד מיי' שם הלכה כ טוש"ע
מח. [וש"נ], כ) [צ"ל יותר.
לו: שמא תעדיף. על מעשה ידיה
למימר מעכשיו א ואמאי צריך לומר
דמי אמר רב נחמן בר יצחק כגון דכתב
רש"ש], ל) [בדפו"ר: ידים],
שם סעיף יג:
יותר מן הראוי לו כ)ויותר ממה שהיא
בשדה ובעבד טפי מבגר וכי תימא
נג ה ו מיי' שם פ"ז הלכה א
מ) [צ"ל רב. מהרש"א. וכ"ה
ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו
בתוס' הרא"ש], נ) [נדצ"ל
חייבת לעשות לו ובכתובות (דף סד:)
דהא דקאמר מקודשת היינו היכא
סמג שם טוש"ע שם סעיף
❖
רבי מאיר דתניא האומר לאשה הרי את
אמרינן אמתניתין דהרי את.
ח ט י יא:
ב)
אמרינן מה היא עושה לו משקל
דאמר מעכשיו ואע"ג דליתיה בברייתא
ועי' לעיל נט ע"א רב
מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי
ה' סלעים שתי ביהודה שהן עשר
וכדאשכחן בפ' האשה שנפלו (כתובות
ושמואל דאמרי תרוייהו וכו'],
לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר
ס) [דף נט.], ע) ["ה"א"
סלעים בגליל ולכי אתיא העדפה
דף פב.) גבי משוך פרה זו ולא תהא
מוסף תוספות
יש למחוק, או לגרוס הא
שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך לאחר
קנוייה לך עד לאחר ל' יום ומוקי לה
קדשה (ב) אע"ג דלא באה לעולם
(בלא ר"ת). רש"ש], פ) [צ"ל
א. וכן גבי פירות ערוגה.
בשעת הנדר: לעושיהם. למי שבראם
דאמר מעכשיו ואע"ג דליתיה במילתיה
שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת רבי מאיר
קנין ושחרור אחר, רש"ש],
תוס' יבמות צג. ד"ה קנויה.
צ) [בדפו"ר: כשפודהו. וכצ"ל],
ב. שאין נדרים דאיסור חפצא
ומיהו במידי דמשתעבדי ידיה לבעל
הא לא נהירא לומר כן דמסברא
ל)
אומר מקודשת רבי יוחנן הסנדלר אומר
ק) [כתובות פב ע"א, ושם
חלים על דבר שאין בו ממש,
לא מצי לאקדושינהו: מתני' אעשה
מהני למ"ד אדם מקנה דשלב"ל כדבר
פו ע"ב], ר) [צ"ל בר בריה],
אינה מקודשת רבי יהודה הנשיא אומר ג)
כדמפרש במס' נדרים. ריטב"א
❖
עמך כפועל. בפעולת יום אחד:
שבא לעולם דלא מצינו חלוק בדבר
ש) רש"א, ת) [וע"ע תוס'
(ועי' מהרש"א).
מקודשת ומה טעם אמרו אינה מקודשת
גמ' והוא שנתן לה פרוטה. ואמר
כתובות נט ע"א ד"ה קונם,
ובדבר שבא לעולם לא מצרכינן לומר
ותוס' יבמות עא ע"א ד"ה
משום איבה ונחשוב נמי רבי יהודה הנשיא
לה התקדשי לי בפרוטה זו על מנת
מעכשיו דהא נ) אמר במתניתין הרי
שאני], א) [נדרים עט ע"א
תוס' ר"י הזקן
היינו ד) רבי היינו ר' יהודה הנשיא ונחשוב
כו' והא אתא לאשמועינן תנא דידן
את מקודשת לי לאחר ל' יום לא
וע"ש בע"ב], ב) [יתכן דיש
להוסיף: אפילו], ג) [יתכן
הלכך כמי שלא באה לעולם
נמי רבי עקיבא דתניא קונם שאני עושה
דבשכר דיבור או בשכר פעולה לא
בא אחר וקידשה מקודשת ואע"ג דלא
ה)
ו)
דצ"ל: דלר' אליעזר נמי
הוא. ודברי הכל. בין לרבה
מקדשה דישנה לשכירות מתחילה
אמר מעכשיו והדרא קושיא לדוכתיה
לפיך אין צריך להפר רבי עקיבא אומר
זרועים], ד) [נדצ"ל בקבלת],
בין לרב יוסף הוכר עוברה
❖
ה) [ברמב"ם: שיכניס],
ועד סוף ומלוה הוא ולקמן מפרש
לכך אומר ר"י דלא דמי דלגבי
בעינן דומיא דשחת. איכא
יפר שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו
מ"ד הואיל ומוקמינן להא
היכי שמע לה ר"ל ממתני':
קידושין היינו טעמא דלא בעי למימר
האיתמר עלה אמר רב הונא בריה דרב
ז)
דרבי חנינא כר' אליעזר [בן
שהרכבתיך. כבר נתחייבה לו והוי
מעכשיו משום דסתם קידושין בכסף
יעקב] וקי"ל דלאו הלכתא
יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהם וידים
תורה אור השלם
א
מלוה גבה: שארכיבך. והרכיבה:
וקנין מעות לא מתבטל כדאמר לעיל ס)
היא, דהא קי"ל אין אדם
איתנהו בעולם: מתני' האומר לאשה
1. לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו
מקנה דבר שלא בא לעולם,
ב
בצוותא. שלא אשב יחידי: דימוס.
לא בא אחר וקדשה מקודשת ואע"ג
הא דרבי חנינא נמי [לאו]
אֲשֶׁר ›נָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם
הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר
❖
בנין: ע"מ. תנאה משמע ולא
דנתאכלו המעות אבל הכא גבי
הלכתא היא ואפילו הוכר
דברים כג טז
אֲדֹנָיו:
בשכר: מתני' ע"מ שירצה
עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל דבר
שחרור של עבד וגבי שדה דהתם רוב
עוברה אינה מקודשת. וא"ת
והא ר' חנינא [אתא לפרושי]
אבא. אביו של חתן: רצה האב.
עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת
קניינם בשטר ואם לא אמר מעכשיו
מתני' ותנאי דמתני' ס"ל
גליון הש"ס
ואם לאו אינה מקודשת: גמ' אמר ריש
בגמ' מפרש לה: מלמדין וכו'.
ה"א אם נתקרע השטר בתוך הזמן
ע)
אין אדם מקנה דבר שלא
תוד"ה כגון וכו' נקרע השטר
בא לעולם. וי"ל שבא ר'
כדי לעקור את הקידושין למפרע
העבד לא יהא משוחרר וגבי שדה
לקיש והוא שנתן לה שוה פרוטה ובשכר
ג
כו' אתיא כשמואל. לשון זה
חנינא להודיענו דאפילו מאן
ולא תזקק ליבם: גמ'
נמי לא יהא קנוי לו להכי נקט בשדה
צ"ע דהא הכא רבי הוא דאמר
לא והתניא בשכר שהרכבתיך על החמור
דאית ליה אדם מקנה דבר
ובעבד לישנא דמהני בכל ענין אפי'
ע"מ
כן ואליבא דרבי גם רב מודה
שלא בא לעולם בשאין אשתו
שהושבתיך בקרון או בספינה אינה מקודשת
דמעכשיו ולאחר ל' יום הוי
מעוברת הואיל ולא בא ב)
נקרע השטר והיינו כשאמר לו
תנאי כמבואר בסוגיא דלעיל דף
מקצתו לעולם אינה מקודשת,
בשכר שארכיבך על החמור שאושיבך בקרון או בספינה מקודשת וכי
מעכשיו והר"ם פירש דלהכי נקט
נט ע"ב מהיום ולאחר מיתה
מיהו אם היא מעוברת שבא
❖
תימא ה"נ בדיהב לה שוה פרוטה והא בשכר קאמר ועוד תניא
מעכשיו גבי שדה ועבד לאשמועינן
הוי גט:
מקצתו לעולם למאן דאית
ליה אדם מקנה דבר שלא
שב עמי בצוותא ואקדש לך שחוק לפני רקוד לפני עשה כדימוס הזה
דסבר כר"מ דאמר אדם מקנה דבר
ח)
בא לעולם מקודשת. והר"ם
שלא בא לעולם אע"פ שרוצה שיחול
שמין אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכי תימא
ז"ל כתב בפ"ז [מאישות
הגהות הב"ח
הקנין מעכשיו קנה דאי לא נקט
הט"ז] שאם הוכר עוברה
ה"נ בדיהב לה שוה פרוטה והא שמין אותו קאמר תיובתא דריש לקיש
(א) רש"י ד"ה בלוקח צ"ל
מקודשת, ובתרומות פרק ה'
מעכשיו ה"א דאתיא אפילו כרבנן
אמר לך ריש לקיש האי תנא ברא סבר ט) אינה לשכירות אלא לבסוף ד ותנא
קודם ד"ה לכשאקחך: (ב) ד"ה
[ה"ט] כתב והוא שיביאו
וצריך לעשות קנין אחר פ) השחרור
שמא וכו' אע"ג דלא באה
שליש דלא כר' אליעזר. נראה
דידן סבר י) ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ומאי דוחקיה דריש לקיש
לעולם. נ"ב וצ"ע בכתובות
וא"ת כיון שלא חל הקנין אמאי
דעתו דמתניתין דאמר לא
לאוקמיה למתניתין בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ובדיהב לה אמר רבא
פרק אע"פ דף נט משמע
[אמר] כלום בין רבי אליעזר
הזהיר הכתוב שלא להסגיר עבד
דלר"ע אין הטעם משום
בין רבנן היא כר' ג) אליעזר
מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני על מנת ניתני בשכר אלא ש"מ כל על
אל אדוניו הא לא שיחרר ליה מ"מ
דבר שלא בא לעולם ע"ש
זרועים מיהא בעי, משום הכי
מנת היכא דיהב לה הוא: מתני' על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת
דמשמע דאי הוה ס"ל
מהדר לתרוצי למימריה דר'
כשפדוהו או קוניהו שליחותיה עבדינן
צ)
ה
שמואל כר"ע הוה ניחא
חנינא כדעתיה דר' אליעזר
ואם לאו אינה מקודשת מת האב הרי זו מקודשת מת הבן מלמדין האב
דניחא ליה דליקו בהימנותיה כדאמרי'
ולפי מה שגרסו התוס'
דמימרא דרבי חנינא לפרושי
לומר שאינו רוצה: גמ' מאי על מנת שירצה אבא אילימא עד דאמר
בפ"ק דב"מ (דף טו:) גבי גזל שדה
שם אתי שפיר ולפי פרש"י
מתני' קא אתיא. ומיהו ר'
ו
❖
צ"ע:
חנינא נמי אליבא דרבנן
וחזר ולקחה מבעלים הראשונים כו'
אבא אין אימא מציעתא מת האב הרי זו מקודשת והא לא אמר אין אלא
אמרה שאם הוכר עוברה
ומסיק דניחא ליה דליקו בהימנותיה
על
מקודשת. ואע"ג דס"ל דאין
אבל גבי קידושין לא שייך למימר הכי
אדם מקנה דבר שלא בא
מוסף רש"י
לעולם, הא קי"ל נמי המקנה
ולכך לא בעי אמר מעכשיו ומיהו קשה לפר"י דפירש דמעכשיו מהני אפי' נתקרע הגט א"כ ל"ל במשוך פרה זו מעכשיו לאחר ל'
בלוקח עבד על מנת
למי שלא בא לעולם [לא
יום דקא מוקי לה ר' יוחנן ק) אפי' בעומדת באגם דמקום ראוי למשיכה פירוש ולא מיבעיא בחצירו הא אפילו ברה"ר קיימא קנה כיון דאמר
לשחררו הכתוב מדבר.
קנה] ואפילו הכי אם מזכה
מעכשיו וי"ל דר' יוחנן לטעמיה לעיל בפירקין (דף ס.) מעכשיו ולאחר ל' יום שיורא הוי וה"ק מעכשיו יתחילו הקידושין ולא יגמרו אלא
ומוזהר שלא להשתעבד בו
לעובר [שלו] קנה, וקדושין
(יבמות צג:). והזהיר הכתוב
זכות הם לאישה דאתתא
עד לאחר ל' יום וכמו כן אמר גבי מעכשיו דמשיכה וכיון דלא קנה לגמרי צריך שיהו בשעת גמר המשיכה במקום ראוי למשיכה ומש"ה
לבית דין שיכפוהו שלא
ניחא לה בבעל, ואביה מזכה
מוקי לה ר' יוחנן התם בעומדת באגם דראוי למשיכה אבל ברה"ר לא והא דקאמר הכא $ דאפי' נקרע השטר מהני הואיל ואמר ליה
להשתעבד בו (גיטין מה.). הרי
לה במקבל ד) כסף קדושיה,
עצמך קנוי לך מעכשיו.
מעכשיו אתיא כשמואל דאמר לעיל (דף נט:) תנאה הוי וצריך לדקדק אליבא דרבי יוחנן איך אנו קונין שום דבר לאחר זמן כגון שידוכים
וכמו שהמתנה מתנה מפני
לכשאקחך, וכי זבין ליה הוה
שדעתו של אדם קרובה
ושאר תנאים דהא אפילו אמר ליה מעכשיו לא מהני לר' יוחנן אם חזר בו או אם הוא קנין סודר כיון שאין הסודר ביד הקונה בסוף
ליה משוחרר למפרע, ומהכא
אצל בנו ובתו להועילם גמר
הזמן דהדרא סודרא למריה דה"נ אמר (נדרים דף מח:) גבי ההוא גברא שרצה להקנות נכסים לבריה ע"מ שיהא בר בריה צורבא מרבנן
אמרינן ביבמות (צג:) דרבי
והקנה לזה מעתה שהוא
כר"מ סבירא ליה דאמר
(הוא) וקאמר התם דלא קני מהאי טעמא דאימת קא קני כי הויא בריה צורבא מרבנן וההיא שעתא כבר הדרא סודרא למריה ואמר
בעולם לקנותה תכף שתבא
ר)
אדם מקנה דבר שלא בא
בעולם מפני שזכות הוא
הר"ם דשמא ע"מ מהני אפילו לרבי יוחנן ולא הוי שיורא אלא תנאי ולכך טוב לומר ע"מ מעכשיו: ה"ג קונם מה שאני עושה
לעולם (גיטין מה.). לאחר
לה, וכ"ש הוא ומה אם
לפיך. ול"ג איני עושה כיון [דבלאו] דמשועבדת לבעלה לא מצית למיסר בקונם : יפר שמא תעדיף.
תימה הלא אינו מיפר אלא
ש)
ת)
שיחלוץ לך יבמיך. קסבר
ב
כשהקונה אינו בעולם מפני
האי תנא אין קידושין תופסין
שדעתו קרובה אצל בנו קנה
דברים שבינו לבינה ועינוי נפש א) וי"ל דהא נמי דברים שבינו לבינה שלפי שאי אפשר לצמצם ליהנות משלה מה שהיא חייבת לו ואי אפשר
ביבמה לשוק (לעיל סב.).
לכשיבא, כ"ש כשהקונה הוא
שלא יהנה יותר מן הראוי לו ויאסר אף בשאר מעשה ידיה ולכך צריך להפר: וידים איתנהו בעולם. והוי כמקדיש דקל לפירותיו
אינה מקודשת. דהוה ליה
בעולם והמתנה אינה בעולם
דמהני אפילו למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל וה"ה דמצי לשנויי שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו כדמשני בפ' אע"פ (כתובות דף נט.):
דברים שלא באו לעולם ועכשיו
שקנה מעתה המתנה לכשתבא
אין בידו לקדשה (שם). כיון
בעולם, הלכך קדושיו קדושין.
אלא
דהשתא לא תפסי בה קדושי
וכן כתב הר"ם פ"ז [שם]
לקמיה נמי לא תפסי, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם (יבמות צב:). קונם שאני עושה לפיך. אשה שאמרה לבעלה
ויראה לי שצריך לחזור ולקדש מאביה אחר שתלד כדי שתכנס ה) אותה בקדושין שאין בה דופי. ולשונו בפי' המשנה ואשר
מה שאני עושה מלאכה יהא אסור לפיך בקונם (יבמות צג.). מה שאני עושה יהיה קונם לפיך, יהי עליך כהקדש מליהנות
יתחזק אצלי שהוא יצטרך לקדש אותה אחר לידתה ואז יותר לו לבא עליה לפי שהעיקר אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
לו (כתובות נט. וכעי"ז שם סו.). אין צריך להפר. נדר זה, שאין בה כח להקדישו לפי שהוא שלו (שם נט.). דכיון דקא
ואמנם אמרנו דבריו קיימין להחמיר שהיא אשת איש. ע"כ. הא דאמרינן במתניתין לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת
משעבדא ליה למעשה ידיה לא מציא נדרה (יבמות צג.). דלא אמרה כלום דלאו כל כמינה לאפקועי מבעל מה דזכי ליה
אתיא כמ"ד דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק [יבמות צב, ב], אבל אנן דקי"ל דמספקא לן אי תפסי בה קדושי אי לאו, היא
ספק מקודשת וכן הוא בירושלמי וכ"כ הר"ם [אישות פ"ז הט"ו]. מתני'. כפועל. אעשה עמך בפעולה יום אחד. גמ'. פרוטה.
רחמנא (נדרים פה.). ואפילו לשמא תעדיף נמי לא חיישינן, דאי מעדפא נמי לבעל הוא (כתובות סו.). שמא תעדיף עליו
יתר מן הראוי לו. דתנן (כתובות סד:) מה היא עושה לו משקל ה' סלעים שתי כו' וטפי לא משעבדא ליה ואהעדפה
שאמר לה התקדשי לי בפרוטה זו על מנת שאעשה לך כך וכך. בצוותא ואקדש לך. שלא אשב יחידי ומיירי שאמר לה הרי
חייל נדר ואע"ג דעדיין לא נעשית המלאכה (יבמות צג.). דמותר זה אינו שלו ויכולה להקדישו (כתובות נט.). והעדפה
את מקודשת לי בצוות שאעשה לך. אינה אלא בסוף. וליכא מלוה ובמכוש האחרון חלו הקדושין וחיוב שכרו ולא קודם,
דידה הוא וחייל עלה קונם (שם סו.). אינה לשכירות אלא לבסוף. הלכך לאו מלוה הוא (ב"ק צט.). כדאמר באיזהו
נמצא דליכא מלוה. מתחלה ועד סוף. ומכוש האחרון שחלו הקדושין לית בה שוה פרוטה נמצא שקדשה במה שנתחייבה
נשך (ב"מ סה.) כשכיר שנה בשנה, שכירות שנה זו משתלמת בתחילת שנה אחרת (ב"מ קי:). ישנה לשכירות מתחילה
משכרו שהוא מלוה אצלה שהרי הרויחו והיה בידה מלוה. על מנת. תנאה משמע. וקי"ל דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף,
וכן פסק הר"ם פ"ה [ה"כ]. מתני'. על מנת שירצה. בגמ' מפרש. מלמדין. כדי לעקור הקדושין למפרע ולא תזקק ליבם. גמ'.
ועד סוף. אומן המקבל עליו לעשות בשכר, לא אמרינן בגמר המלאכה הוא קונה כל השכירות, אלא כל פורתא ופורתא
דעבד, קמא קמא קני אגרא
(ע"ז יט:). כיון שעלה שכרו לפרוטה נתחייבה לו מיד
פרוטה והויא
ליה מלוה גבה (ב"ק
דאמר אין. כלומר דעל מנת שירצה משמע שיאמר כשישמע רוצה אני אבל אם שתק לא הוי מקודשת. והא לא אמר אין. דאי
צט: וכעי"ז לעיל מח.).
מיירי שמת ואמר אין כי לא מת האב נמי מקודשת מכי אמר אין ואמאי נקט מת האב.