סג:
האומר פרק
שלישי קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
ע"מ שישתוק אבא. פירש בקונטרס שישתוק בשעת שמיעה
ע"מ שישתוק. כשישמע. רצה האב ששתק בשעת שמיעה מקודשת. לא
נד א מיי' פ"ט מהלכות
א) מנחות נה., ב) [בכת"י
אישות הלכה יב סמג
ודפו"ר מדרבי, וכנדצ"ל],
רצה שמיחה: והא שתיק ליה. וחלו קידושין: אלא ע"מ שלא ימחה
ואין לפרש שישתוק לעולם דא"כ היינו שלא ימחה דבסמוך
ג) ב"מ ה: [שבועות מב:
עשין מח טוש"ע אה"ע
אבא. הך סיפא דקתני מלמדין לא מתוקמא כרישא בע"מ שישתוק אלא
והיכי אמר בהם רצה האב מקודשת והרי שמא ימחה אח"כ מ)ויבטל
ערכין כג.], ד) תוספתא
סימן לז סעיף כא:
נה ב מיי' שם הלכה יג
הקידושין אלא ש"מ שישתוק בשעת שמיעה קאמר וה"פ דמתני' רצה
בע"מ שלא ימחה וכל כמה דמחי עקר להו שהרי לא קבע זמן למחאה
דקדושין פ"ד ה"ט,
ה) תוספתא דטהרות פ"ו
טוש"ע שם סעי' כב:
האב כלומר ששתק בשעת שמיעה
דרישא ליכא לאוקמא בהכי דא"כ מאי
נו ג מיי' שם הלכה יב
ה"ט [ע"ש], ו) [בתוס'
מקודשת לא רצה האב אלא מיחה
רצה ו)האב והלא יש בידו למחות לעולם
על מנת שישתוק אבא אימא סיפא מת הבן
טוש"ע שם סעי' כא:
ר"י הזקן נוסף כאן:
נז ד מיי' שם הלכה יד
אינה מקודשת מת האב מקודשת
דאין כאן קידושין לעולם ועל כרחך
דמקודשת], ז) [לקמן סד
מלמדין את האב לומר שאינו רוצה אמאי
ע"א], ח) [עיין כתובות כב
טוש"ע שם סעיף כד:
פי' מת האב קודם השמיעה דאין
הכי קתני על מנת שישתוק אבא
והא שתיק אלא אמר לה על מנת שלא
נח ה מיי' שם הלכה יג
ע"א], ט) [נדה מה ע"א],
לומר אחר השמיעה ושתק ולא מיחה
שתק הרי זו מקודשת לא שתק אלא
י) [שם מד ע"ב], כ) [שם
טוש"ע שם סעיף כד:
ימחה אבא רישא בחד טעמא ומציעתא
נט ו ז מיי' פ"א מהל'
מה ע"ב], ל) [ברש"י
דאין זה חידוש וא"ת מאחר דמת
מיחה לאלתר אינה מקודשת ואם אמר
וסיפא בחד טעמא א"ר ינאי אין אמר ריש
איסורי ביאה הלכה
שברי"ף: ואפילו הביאו וכו'
קודם השמיעה היאך היא מקודשת
ע"מ שלא ימחה אבא מת האב עד
כג סמג עשין נ:
אמרינן שומא. ועיין לעיל
לקיש א) ש"מ ב) לדרבי ינאי דחקינן ומוקמינן
דלמא אי הוה שמע הוה מוחה וי"ל
שלא מיחה הרי זו מקודשת אבל כל
ס ח ט מיי' פ"ב מהלכות
טז:, ורש"ש], מ) [בדפו"ר:
מתני' בתרי טעמא ואליבא דחד תנא ולא
ויבטלו], נ) [במהרש"א
אישות הלכה כג סמג
דיש לנו לדון דעתו שלא ימחה וא"ת
ימי חייו אינם קידושין מת הבן
❖
שם:
(שהוא מקור הדיבור):
מלמדין וכו': ולא מוקמינן בתרי
מוקמינן בתרי תנאי ובחד טעמא רב יוסף
אם כן מאי פריך והא לא אמר אין
דמלמדין], ס) [ב"מ מא
תנאי. לאוקמי באומר על מנת
אמאי לא אמרי' דעתו היה לומר אין
בר אמי אמר לעולם חד טעמא הוא ומאי
ע"א. וע"ע שבת פו ע"א
וברש"י שם], ע) [בדפו"ר:
אם הוה שמע כדצריכינן למימר גבי
שירצה אבא כדקתני ומי ששנה זו לא
מוסף תוספות
על מנת שירצה אבא ע"מ שלא ימחה אבא
דא'. וצ"ל דאת בתי, ותיבת
שתיקה כדפי' ואומר ר"מ דיש לחלק
שנה זו ובמשמעות לשון קמיפלגי
מכאן ועד שלשים יום: מתני' א קדשתי
דאמר ט"ס], פ) [דברים
דע"כ מדאינו מוחה
א.
בין היכא דמחוסר אמירה להיכא
תנא דרישא סבר לשון שתיקה הוא
כב, טו], צ) [שם שם, כא],
אלא בלימוד, בין שמיעה
את בתי ואיני יודע למי קידשתיה ובא אחד
ק) [בדפו"ר: וצ"ל דוסקלוה
ללימוד איכא שתיקה.
דלא מחוסר אלא שתיקה:
וכיון ששתק חלו קידושין מיד ותנא
מיירי], ר) [סד ע"א],
רשב"א. ב. שמא יביא
ואמר אני קידשתיה נאמן ב זה אמר אני
[והא שתיק. וליכא למימר מלמדין האב
דסיפא סבר לשון לא ימחה הוא
ש) [במהרש"א (שהוא מקור
חבירו עדים שנתקדשה לו
קידשתיה וזה אמר אני קידשתיה שניהם
ואינם קידושין עד שימות: ומאי
הדיבור): הימניה], ת) [נדה
היינו קודם שמיעה נ) שמלמדין משמע
או מתוך ערעור שמערער
מז ע"ב], א) [שם מו ע"א
חבירו יתברר הדבר ויבואו
נותנים גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס:
ע"מ שירצה ע"מ שלא ימחה. וכשקבע
א
לאחר שמיעה להכי פריך והא שתיק ומאי
ולעיל טז ע"ב], ב) [פי'
עדים למי נתקדשה. שיטה
גמ' אמר רב $ נאמן ליתן גט ואין נאמן
אהני ליה תו אחרי כן]: ת"י
זמן למחאתו הלכך רצה האב שעברו
לפירושם מכות מרדות
לא נודע למי. ג.
דמיניה
[ולא
שלשים ולא מיחה הרי זו מקודשת
דאין בו דיני התראה כמו
מוקמינן בתרי תנאי. דלא כר"י
ילפינן הימנותיה דאב לא
לכנוס נאמן ליתן גט אין אדם חוטא ולא לו
ג)
בעונשין דאורייתא ולהכי
ילפינן אלא מאי דאיכתב
לא רצה שמיחה תוך שלשים אינה
בפרק המפקיד ס) גבי חבית]: ת"י
ואין נאמן לכנוס אימא יצרו תוקפו רב אסי
הוצרך למיתני למכות אף
כיון דאיכא חד בהדיה ארתותי
ביה נתתי לאיש הזה לומר
מקודשת מת האב בתוך שלשים
שהוא בכלל עונשין להורות
דבנתינתו נעשית א"א
אמר ג אף נאמן לכנוס ומודה רב אסי
מירתת. ואע"ג דע"כ איכא
מקודשת דאמרי' תו מאן מחי מת
דגם במכות מרדות ואפילו
ואסורה לעלמא. רשב"א.
באומרת נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי
מדרבנן אינו נאמן], ג) ע'
ד. דהא לחליצה בעי
ד
חד מינייהו דמשקר מיהו אותו שכיחש
הבן בתוך שלשים מלמדין את האב
באשר"י, ד) [דברים כה, ז -
בדיקה אפי' הגיע לכלל
ובא אחד ואמר קידשתיה שאין נאמן לכנוס
כו': מתני' שניהם נותנים גט.
מתיירא לכונסה ונותן גט:
ב
ט. ועיין יבמות קד ע"ב -
שנים כדאיתא בנדה
לקטלא לא הימניה. וא"ת והא
❖
להתירה לאחרים: גמ' אמר רב.
תנן רצו אחד נותן גט ואחד כונס תיובתא
קה ע"ב], ה) [אצ"ל: שירצה
(מו:). תוס' הרא"ש.
משמע על מנת שישתוק],
כתיב באותה פרשה
דרב אמר לך רב שאני התם דכיון דאיכא
הא דתנן בא אחד ואמר אני קידשתיה
ו) [נראה דיש להוסיף כאן
דאמר ע) בתי נתתי לאיש הזהפ) וסקלוהצ)
נאמן ליתן גט קאמר דנאמן וסמכינן
אחר בהדיה אירתותי מירתת תניא כוותיה
תחילת דיבור: רב יוסף בר
תוס' ר"י הזקן
אמי אמר וכו' כתב ר"ש],
אלמא לקטלא נמי הימניה רחמנא
עליה שהוא קידשה וגיטו גט: שאין
דרב אסי קידשתי את בתי ואיני יודע למי
❖
ד)
ז) [ע"מ] שישתוק],
אלא ע"מ שישתוק.
וי"ל ק) דסקלוה מיירי היכא דאיכא
אדם חוטא. בדבר שאינו נהנה ממנו
קידשתיה ובא אחד ואמר קידשתיה אף נאמן
פיר"ש דרישא דתני על
עדים מיהו לאיסורא הימניה רחמנא
להתיר אשת איש חנם: אף נאמן
מנת שירצה על מנת
לכנוס כנסה ובא אחר ואמר אני קדשתיה
ה
שישתוק כשישמע משמע,
כדכתיב את בתי נתתי לאיש ג:
לכנוס. דלא חציף למימר לפני האב
גליון הש"ס
ואם לא שמע נמי
לא כל הימנו לאוסרה עליו האשה שאמרה
[ולא לעונשין. תימה היכי מייתי דרב
שקבל הקידושין אני הוא דמירתת
גמ' נאמן ליתן גט. עיין
מקודשת ורוצה האב
נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי ובא
חסדא לטעמיה הא מסתמא רב
דלמא מכחיש ליה ואמר ידענא דלאו
נ"י פי"ב דיבמות דף לט
ששתק בשעת שמיעה.
❖
ע"ב:
ר)
לא רצה, שמחה בשעת
אחד ואמר אני קידשתיה אין נאמן לכנוס מפני
אסי לא פליג אמתניתין דלקמן דאשבויה
את יהבת לי קידושין: כיון דאיכא
שמיעה. והא שתיק ליה.
לא הימנו ש) ולמכות ולעונשין אין להאמינו
אחר בהדיה. שאומר אני קדשתיה
שהיא מחפה עליו איבעיא להו מהו לסקול
והויא מקודשת ותו
טפי משבויה]: ת"י
מירתת מעיקרא שמא יכיר האב
[מאי] מהניא, דמדקאמר
על ידו רב אמר אין סוקלין ורב אסי אמר
בני זה בן י"ג שנה ויום אחד. פי'
מוסף רש"י
ו
מלמדין ולא אמר מודיעין
שחבירו קידשה ולא הוא והאי קושטא
סוקלין רב אמר אין סוקלין כי הימניה רחמנא
אין אדם חוטא ולא לו.
ומלמדין, ש"מ דמיירי
בקונט' דמיירי שהביא ב'
אמר ושכנגדו שכיחש ירא לכונסה
להרויח בשביל אחר לא
ששמע והואיל ושמע
לאב לאיסורא לקטלא לא הימניה רב אסי
שערות ואפ"ה צריכין אנו לידע
❖
יחטא (ערכין כג.).
ונותן גט: קדשתי את בתי. קטנה
ושתיק הויא לה מקודשת.
אמר סוקלין לכולה מילתיה הימניה רחמנא
שנותיו שהרי שנים בלא שערות אין
אלא. האי סיפא מתוקמא
והוא לא ידע למי: נאמן לכנוס.
כשאמר בפירוש על מנת
מועילין ד עד ל"ו שנה דהיינו רוב
לאב אמר רב אסי ומודינא באומרת
ז
דמירתת דאב ודאי לא יחפה עליו
שלא ימחה והואיל ולא
תוס' ר"י הזקן (המשך)
שנותיו ת) וסימנים בלא שנים דהיינו
נתקדשתי שאין סוקלים ואמר רב אסי הני
קבע זמן למחאתו כל
אבל האשה שקבלה קידושין ואינה
לפני י"ג שומא נינהו ואעפ"כ קאמר
מנת שירצה שלא ימחה
אימת דהוה מחי עקר
א)
שמעתתא דידי מרפסן איגרי השתא ומה
יודעת ממי ובא אחד כו' לא מירתת
כשקבע זמן למחאתו,
להני קדושי משום הכי
הכא גמרא דלמכות ועונשים אינו
דיודע הוא שתהא מחפה עליו ותתרצה
במקום שאם בא לכנוס כונס אמרת סוקלים
ורצה האב מקודשת שלא
מלמדין את האב שימחה.
נאמן פי' דלמכות היכא דלא התרו
ב)
מיחה תוך ל' יום, לא
כתב ר"ש ורישא לא
בו ותכחיש את כל הבא לומר עוד
מקום שאם בא לכנוס אין כונס אינו דין
בו ולעונשין היכא דהתרו בו וקשה
רצה שמיחה תוך ל' יום,
מצי לאוקומי בשלא ימחה
אני הוא: מהו לסקול על ידו. של
שסוקלין ולא היא לאב הימניה רחמנא
מלמדין האב, שימחה תוך
האב, דא"כ מאי רצה
ג) דא"כ כל הנשים הבאות לפנינו
האב כלומר על פיו אם אמר קדשתי
ל' יום. משמע דרב יוסף
דמקודשת והרי יש בידו
לדידה לא הימנה ורב חסדא אמר אחד זה
לחלוץ היאך יחלוצו אע"ג שיש להם
סבר בעל מנת שרצה
למחות לעולם. עכ"ל
את בתי ועדי קידושין אין באין לפנינו
שלא ימחה משמע. ואית
ר"ש. ודקדק מכאן בעל
ואחד זה אין סוקלין ואזדא רב חסדא לטעמיה
סימנים כיון שאין אנו יודעים שנותיהם
וזינתה מהו להחזיק על פיו כדין
דגרסי מאי על מנת
ההשלמה דשלא ימחה
לא מהני דשמא היבם קטן ואיש כתיב
דאמר רב חסדא בני זה חבן תשע שנים ויום
נערה המאורסה ולסוקלה: כי
שירצה דאמר לה, כלומר
אע"ג (דמ"ד) [דאמר] אין
בפרשה ד) דמשמע ולא קטן וכל
בפירוש. והראב"ד פירש
יכול למחות שהרי עשה
אחד בתי זו בת ג' שנים ויום אחד
נאמן
הימניה רחמנא לאב. את בתי נתתי
[ראה בהשגות אישות
תנאי שלא ימחה, ולעולם
האנשים הבאים על העריות היאך
לאיש הזה (דברים כב ): לאיסורא.
לקרבן אבל לא למכות ולא לעונשין תניא
ז)
פ"ז ה"א] ע"מ שישתוק
קדושיה תלויים עד
הן נהרגים ואע"ג שיש להם שערות
לאוסרה על כל העולם: באומרת
שישמע וישתוק ואם לא
שימות. ואיכא מ"ד דע"מ
כוותיה דרב חסדא ה) ט בני זה בן י"ג
שנה
מ"מ אין אנו יודעים שנותיהן ושמא
שמע אינה מקודשת והאי
דשלא ימחה יכול למחות
נתקדשתי. וזינתה אחר כן שאין
ויום אחד בתי זו בת י"ב שנה ויום אחד
דתני מת האב מקודשת
לעולם [עד] שיאמר אין
הם קטנים ואור"י דאי איכא
סוקלין אותה על פיה ואע"פ שהחזיקה
ה"ה אפילו לא מת, דהא
רוצה אני, ומיהו אם אמר
נאמן
ריבוי
עצמה קודם הזנות בחזקת ארוסה
שמע ושתק ומשום הכי
אינו יכול למחות שמיד
נקט מת האב לאשמועינן
חלו הקדושין, ומשום הכי
וטעמא מפרש ואזיל: מרפסן איגרי. משברות גגין ועליות כלומר קשות לשומעיהן שאינם מבינים טעמם: השתא במקום שאם בא. האומר
דע"מ שירצה ז) שישתוק
לא אוקים רישא בשלא
לפני האב אני קידשתיה אמרתי נאמן לכנוס וכונס אלמא לא מחזקינן לה כל כך ע"פ האב כמקודשת שנחמיר עליה לאוסרה על זה אמינא
הוא, דהא אמר כי מת
ימחה דרצה האב משמע
האב אחר ששמע ושתק
שלא מיחה דהא לא ימחה
סוקלין ע"פ האב: מקום שאם בא לכנוס אינו כונס. כגון שאמרה נתקדשתי ואיני יודעת למי שהחמרנו עליה לאוסרה למי שבא ואמר אני
דתו לא מצי למימר
קאמר, אבל אי אמר אין,
קידשתיה אלמא בחזקת מקודשת היא ואין אנו יודעים למי אינו דין שאם זינתה סוקלים: ולא היא וכו'. רב אסי קא מסיק למילתיה ואומר ולא
אין מקודשת. אימא סיפא
אין יכול למחות ולזה
היא אין זו קושיא למבין בטעמי שמועתי: לאב הימניה. הלכך סוקלין: לדידה לא הימנה. ואין סוקלין ולענין דיני נפשות לא קטלינן
והא שתיק, דמדרישא מת
כוון ר"ש. רישא ומציעתא
האב מיירי ששמע ושתק
בחד טעמא. מיירי באמר
משום חששא ולענין איסורא טעמא אחרינא הוא דשויתא לנפשה חתיכה דאיסורא ח) והאי לא מירתת מפני שמחפה עליו ולגבי אב מירתת:
ואח"כ מת, סיפא דמת
לה ע"מ שירצה דמשמע
לטעמיה. דאמר אין האב נאמן להחזיק את הבן ליענש על פיו לא הוא ולא אחר: בן ט' שנים. ביאתו ביאה לחייב אחת מן העריות
הבן נמי איירי ששמע
שישתוק וסיפא בחד
מיתה וקרבן ט) וכן קטנה בת ג' ביאתה ביאה לחייב גדול הבא עליה והיא ערוה עליו למיתה וקרבן אם יש עדים שהיא בת ג' י) וכן
האב ושתק ואח"כ מת
טעמא דמשמע דמיירי
הבן. אשתכח השתא דעל
שאמר לה ע"מ שלא
הקטן והוא בן ט' שנים אבל ע"פ האב נאמן הוא לקרבן לשוגג: אבל לא למכות. וליענש מיתה אם בא עליה מזיד: בן י"ג ובת י"ב
מנת שלא ימחה יוכל
ימחה. ואית דמפרשי אלא
נדריהן נדר והקדישן הקדש כ) ולענין עונשין של כל המצות אם הביאו שתי שערות סימן הוא והרי הם גדולים לכל דבר אבל קודם
למחות לעולם עד שמת,
ע"מ שישתוק דמציעתא
לכן אין נדרן נדר ואין הקדישן הקדש ואם הביאו שתי שערות
חוששין שמא שומא בעלמא הן ואין נענשין בכך על שום עבירה:
ואע"ג דאמר אין לדעת
מיירי דאמר לה בפירוש
ל)
בעל ההשלמה, ולדעת
ע"מ שישתוק ורישא
ולחרמים אחרים עד שמת או דאמר
מיירי בעל מנת שירצה עד
אין. ע"מ שישתוק, כשישמע משמע, לא שמע מקודשת לפירוש ר"ש, ולדעת הראב"ד לא שמע אינה מקודשת עד שישמע
דאמר אין משמע, וגרסינן רישא בחד טעמא מציעתא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא. מדר' ינאי. דאוקמי כדאסיק המקשה
וישתוק. ע"מ שירצה אבא סתמא לגירסא קמא שישתוק הוא. לגי' בתרא דאמר אין הוא. ובפ' המדיר [כתובות עג, ב]
ולא אוקמא כולה בע"מ שירצה ומי ששנה זו לא שנה זו, דמי ששנה רישא ומציעתא סבר ע"מ שירצהה) שישתוק ומי ששנה
איכא אמורא דסבר דבהא פליגי ר' שמעון ות"ק, ת"ק סבר ע"מ שישתוק משמע, ור' שמעון סבר
סיפא סבר דע"מ שלא ימחה הוא, ולאידך פירושא מי ששנה (סיפא) [רישא] סבר דאמר אין משמע. ו)כתב ר"ש ומאי על