האומר פרק שלישי קידושין
סד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולחרמים. אם החרימו מנכסיהם הוי חרם לבדק הבית וקדשים וכן
ריבוי שערות סמכינן אריבוי שערות דאין דרכם לבא קודם י"ג
סא א מיי' פי"ח מהל' איסורי
א) הקטנה. רש"ל וכ"ה ברי"ף
ורא"ש [וכ"ה בכת"י ועי'
ביאה הלכה כד סמג לאוין
אם אמר ערכי עלי נערך: אבל לא למכות. להחזיק שערותיהן
שנה אי נמי אם הם גדולים בקומה יש לסמוך על הסימנים והקומה
י)
א
בהגר"א שבהגהות וחידושים],
רכא טוש"ע אה"ע סימן לז
בחזקת סימן ללקות ולהעניש: מתני' גירשתיה. קבלתי את
ואפי' אין לו כי אם ב' שערות אבל הכא מיירי שלא הביא רק ב'
ב) [לקמן סז. עד: עז.],
סעיף כה:
גיטה: והרי היא קטנה. עכשיו כשאמר עליה כך: נאמן. לפוסלה
סב ב מיי' שם טוש"ע שם
שערות ולא הגדיל בקומה ולכך קאמר גמרא דלמכות ועונשין אינו
ג) [יבמות י: וש"נ], ד) יבמות
מט. כתובות כט: לקמן
סעיף כו:
מן הכהונה: והרי היא גדולה.
נאמן עוד פר"י שיטה אחרת דבמקום
סג ג מיי' שם טוש"ע אה"ע
סח., ה) [בכת"י נוסף:
סימנין א"צ עדות שנים ב וא"ת א"כ
משגדלה אמר כן ובקטנותה לא אמר
נאמן לנדרים ולחרמים ולהקדשות ולערכים
לאב], ו) כתובות כב. ע"ש
סי' ז סעי' ח:
אבל לא למכות ולעונשין: מתני' אקדשתי
סד ד מיי' פ"ט מהלכות
אינו נאמן ומותרת לכהן: נשבית.
מה אנו צריכין לנאמנותו של אביו
היטב, ז) [בכת"י: לנישואין,
וכצ"ל. רש"ל], ח) ב"ב קלד:,
אישות הלכה י טוש"ע
וי"ל דמיירי הכא שאביו העיד שכבר
הרי היא פסולה לכהונה משום ספק
את בתי קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה
ט) [בכת"י ודפו"ר: אימר],
אה"ע סי' לז סעיף כ:
א)
עבר שנה או שנתים שאכל בנו חלב
זונה ובגמרא מפרש טעמא:
סה ה מיי' פ"ג מהלכות יבום
י) [ברש"י רי"ף נוסף: ערך
והרי היא קטנה נאמן ב קדשתיה וגרשתיה
גמ' רישא בידו. בעודנה קטנה בידו
פלוני עלי], כ) [לקמן עה
או בא על הערוה והיה גדול כשעשה הלכה א סמג עשין נא
כשהיא קטנה והרי היא גדולה אינו נאמן
ע"א], ל) [ברש"י רי"ף: אשתי],
טוש"ע אה"ע סי' קנו סעיף ו:
את העבירות אבל אין אנו יודעים
לקדשה לאחר ולחזור ולקבל גט
סו ו מיי' שם הלכה ב וסמג
מ) [אצ"ל דשעת], נ) [בדפו"ר:
ג נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה בין שהיא
הימנו הלכך נאמן דמה לו לשקר אי
אם היו לו נ) שנים באותו הזמן או
אם היו לו באותו הזמן לא
שם טוש"ע אה"ע סי' קנז
גדולה אינו נאמן: גמ' מאי שנא רישא ומאי
שנים ולא סימנים. ועיין רש"ל],
סעיף ו:
בעי פסיל לה: סיפא לאו בידו.
סימנים ובא לאשמעינן דהאב נאמן
סז ז טוש"ע אה"ע סי' קנו
ס) [גיטין ב ע"ב], ע) [שם נד
שנא סיפא רישא בידיה סיפא לאו בידיה ולא
לומר דאותו הזמן היו לו שנים או
לקדשה משגדלה ולא למוסרה ביד
ע"ב], פ) [לקמן עד ע"ב, עז
סעיף ז:
❖
סימנים דהיינו שתי שערות והא דלא
עובד כוכבים לא גדולה ולא קטנה:
סח ח טוש"ע אה"ע סי' קנז
ע"א], צ) [אצ"ל שתתרצה],
והרי בידו להשיאה לחלל דקא פסלה
❖
סעיף ו:
והרי בידו. כשהיא קטנה: להשיאה
חשיב סימנין חד מינייהו נקט:
מכהונה הא לא קשיא כרבי דוסתאי בן
ב)
נאמן לנדרים. דעד אחד נאמן
לחלל. לנולד מאלמנה לכ"ג דאמר לקמן
יהודה דאמר בנות ישראל מקוה טהרה
תורה אור השלם
בפרק בתרא (דף עד:) עמוני ומואבי
באיסורין תימה הא אין
ס)
מוסף רש"י
לחללין והרי בידו להשיאה לממזר כרבי
1. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה
כותי נתין חלל וממזר מצרי ואדומי
נאמן אלא בדבר ע) שבידו ג וי"ל כיון
דאמר אין קדושין תופסין
עקיבא ג) דאמר אין קדושין תופסין בחייבי
זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא ›קָּח כִּי אִם
שבאו על כהנת לוייה וישראלית
דסופו ליגדל ד עשאוהו כדבר שבידו
בחייבי לאוין. אין קדושין
בְּתוּלָה מֵעַמָּיו ›קַּח אִשָּׁה:
לאוין הרי בידו להשיאה אלמנה לכהן גדול
פסלוה: כר' דוסתאי בן יהודה. ס"ל
מיהו קשה מאי איריא אב אפי' אחר
תופסין לאשה האסורה על
ויקרא כא יד
2. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי
המקדשה בלאו, ופליגי רבנן
וכר' סימאי דתניא ר' סימאי אומר מן הכל
לתנא דידן דאמר לקמן (דף עז.) בנות
נמי וי"ל דאב דייק טפי לדעת שניו
ד)
עליה ואמרי בחייבי כריתות
אֲנִי יְיָ מְקַדְּשׁוֹ: ויקרא כא טו
ישראל מקוה טהרה לחללים דבת
לפי שעליו מוטל להודיעו לאחרים ה ולכך
עושה ר' עקיבא ממזר חוץ מאלמנה לכהן
3. וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל
הוא דלא תפסי אבל
חלל זכר כשרה לכהונה שאשתו
לאב עשאוהו כבידו ולא לאחרים:
בחייבי לאוין תפסי (סוטה
הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ
גדול שהרי אמרה תורה 1לא יקח 2ולא יחלל
יח:). בהחולץ (מד:) בברייתא
הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ:
טהרה את זרעו וכיון דבתו כשרה
[כר' דוסתאי וכו'. פרש"י כיון שבתו
❖
חלולים עושה ואין עושה ממזרים כר' ישבב
המחזיר גרושתו ר"ע אומר
דברים כב טז
אלמנתו כשרה דכל שאתה נושא
אין לו בה קדושין (כתובות
כשרה אלמנתו כשרה וכו' ור"י אומר
דאמר בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף שהיה
כט:). מן הכל עושה ר'
בתו אתה נושא אלמנתו כ) הלכך אין
טעם אחר דאם היה פוסלה בביאתו לא
אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר
עקיבא ממזר. כל הנולדים
בידו לפסול בתו קטנה מן הכהונה
מוסף תוספות
היו הבנים כשרים דה"ל כחלל שנשא
מחייבי לאוין (כתובות כט:).
הניחא לר' ישבב אי לטעמיה דנפשיה שפיר חללה דלכ"ע הולד חלל. פ) ת"י]:
וא"ת הרי בידו לפסלה בקידושין
מנין לאב שנאמן לאסור
א. דסמכינן ארובא, ואפי'
אלא אי לאפוקי מטעמא דר' סימאי קאתי
את בתו. כשהיא קטנה או
רבי
וגירושין התם מכהונה פסיל לה
למאן דחייש למיעוטא מודה
נערה שבידו לקדשה, כדאמרינן
בהא דמילתא דלא שכיחא
הרי בידו להשיאה לחייבי עשה אמר רב אשי ותסברא רישא משום
מתרומה לא פסיל לה אם בת כהן
בפרק נערה שנתפתתה (מו:)
היא כלל. תוס' הרא"ש. ב.
אף
היא אבל נשבית פסולה אף מן
דבידו הוא נהי דבידו לקדשה בידו לגרשה ועוד אילו אמר האי דלא
מנין שאם אמר קדשתיה לפלוני
למכות ועונשין. שם. ג. לאביי
שהוא נאמן לאוסרה על הכל
דאמר בפ' הנזקין (גיטין נד:)
התרומה: והרי בידו להשיאה לממזר.
ניחא בגוה מי מצי מקדש ניהליה בעל כרחיה אלא אמר רב אשי רישא
(כתובות כב.). לאיש אסרה.
גבי טהרות שעשיתי עמך
דקיימא לן (לקמן דף סח.) קידושין
לכל העולם, דלא ידעינן למאן,
רחמנא הימניה ה)כרב הונא ו) דאמר רב הונא אמר רב ד מנין לאב שנאמן
נטמאו דלא מהימן אלא היכא
תופסין בחייבי לאוין וביד האב
וכי אמר הזה התירה לו (שם
דהוי בידו, ורבא נמי לא פליג
לאסור את בתו מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה
❖
3
עי"ש). המשך בסוף המסכת.
אלא היכא דכי הוו בידו
להשיאה לו בעבירה ותפסל מן
התירה ז)בנישואין הימניה רחמנא לאב בשבוייה לא הימניה: מתני' ח)מי ה שאמר
דבזימנא קמייתא דאשכחיה
התרומה: אין קידושין תופסין בחייבי
לא אמר ליה ובתר הכי אמר
בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן: גמ' אלמא נאמן
לאוין. דאין ביד האב להשיאה אלא
ו
ליה דאינו נאמן. תוס' הרא"ש.
תוס' ר"י הזקן (המשך)
ועי' תוס' רשב"י ותוס' טוך
להתיר ואין נאמן לאסור נימא מתניתין דלא כר' נתן דתניא בשעת קידושין
למי שקידושין תופסין בה והא דר"ע
ז
שהקשו רק לאביי ועי' לקמן דף
לי אחים. ומאחים מקשה
לקמן בפרקין (שם): ה"ג הרי בידו
אמר יש לו בנים בשעת מיתה אמר אין לו בנים בשעת קידושין אמר אין לו
סה: תוס' ד"ה נטמאו ועי' פנ"י.
דאילו מבנים מצינן למימר
להשיאה אלמנה לכ"ג וכר' סימאי.
ד. שמאליו נעשה גדול הילכך
דנאמן כל כמה דלא הדר ביה.
אחים בשעת מיתה אמר יש לו אחים נאמן להתיר ואין נאמן לאסור דברי
בקל יש לנו להאמינו
[שאני התם. בברייתא כיון
כלומר אם אלמנה היא הרי בידו
רבי ר' נתן אומר אף נאמן לאסור אמר רבא שאני התם כיון דבשעת מיתה
ולהוציאו מחזקת קטן. שם.
דהדר ביה] מדיבוריה קמא
להשיאה לכ"ג ואפי' לר"ע דאע"ג
ה. ויודע שסומכין עליו ודמי
ודאי בשעת (קדושין) [מיתה]
קא הדר ביה ט) אימא קושטא קאמר אמר ליה אביי ולאו כל דכן הוא השתא
דחייבי לאוין היא מודה ר' עקיבא
קצת להא דאמרינן לקמן
קושטא קאמר שלא יהיה זה
ומה התם דקא מרע ליה לדבוריה אמרת קושטא קאמר מתני' דלא קא מרע
(עד.) ג' נאמנים על הבכור,
העון תלוי בו, אבל מתני'
דקידושין תופסין לו בה: וכדרבי
❖
חיה ואביו ואמו. שם.
שלא אמר בשעת קדושין יש
ליה לדבוריה לא כ"ש אלא אמר אביי ח מתני' דלא מוחזק לן באחי ולא מוחזק
סימאי. דאמר מן הכל שהן חייבי
לי אחים, כי אמר השתא יש
לן בבני דאמרינן כיון דלא מוחזק לן בבני ולא באחי אמר יש לי בנים נאמן
לי אחים לצעורה ולמיסרה קא
לאוין עושה ר' עקיבא הוולד ממזר
מכוון. ודעת אביי דכ"ש היא.
תוס' ר"י הזקן
יש לי אחים אינו נאמן לאו כל כמיניה דאסר לה אכולי עלמא ברייתא
דקסבר אין קידושין תופסין בחייבי
הלכך לפום האי טעמא אע"ג
לאוין חוץ מאלמנה לכ"ג: שהרי אמרה
דמוחזק
דמוחזק לן באחי ואמר אין לי
עד דאמר אין משמע.
אחים בשעת מיתה נאמן
ומסתברא לחומרא עד דאמר
תורה אלמנה לא יקח. וסמיך ליה
הואיל ובידו לגרשה, כדגרסינן
אין משמע* ומכאן אתה למד
ולא יחלל זרעו בעמיו דמשמע חללין הוא עושה זרעו שמחוללין מן הכהונה ואינו עושה ממזרין וכיון דאין הולד ממזר ש"מ ס"ל קידושין
ביש נוחלין [שם] ההוא
דליכא מ"ד דע"מ שירצה
תופסין בחייבי לאוין דכהונה דאי אין קידושין תופסין הוי הולד ממזר כדתנן בפרקין (לקמן סו:) כל שאין לה קידושין עליו הולד ממזר:
דמוחזק לן דלית ליה ואמר
שלא ימחה משמע. ואע"ג
בשעת מיתה דלית ליה, אמר
דבפרק כל הגט [גיטין כה,
כרבי ישבב. מתני' כרבי ישבב אליבא דרבי עקיבא ס"ל דאמר בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף שמרבה פסולין בישראל שהיה אומר כל
רב יוסף למאי נחוש לה חדא
ב]** אמרינן דמ"ד רצה האב
שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר כל איש בישראל שאין ביאתו מותרת באשה שיבא עליה הולד שנולד מאותה ביאה ממזר: הניחא
דהא מוחזק לן דלית ליה אחי,
אינה מקודשת סבר אין
אי טעמא דנפשיה קאמר. ולאו לאפוקי מדר' סימאי לחודיה אתי לאיפלוגי אחייבי לאוין דכהונה לחודייהו אלא כלל הוא בידו שכל ביאה
ועוד הא אמר בשעת מיתה
ברירה, [ו]קי"ל ביו"ט פרק
דלית ליה אחי, מדקאמר ועוד
בתרא [לח, א] דבדאורייתא
שהיא בעבירה הולד ממזר ושפיר מתרצינן למתני' דאין קידושי עבירה קידושין ואין ביד האב להשיא בתו למי שמחללה בביאתו: אלא אי
ש"מ דה"ק ועוד אפילו מוחזק
אין ברירה, (ו)מסתברא דהאי
לאפוקי מדר' סימאי אתי. ולא להוסיף אלא אחייבי לאוין דכהונה אבל במצרי ואדומי תוך ג' דורות שהן חייבי עשה מודה דקידושין
דאית ליה אחי, ורבנו שמואל
שיטה אליבא דמאן דלית ליה
תופסין לו בה הרי בידו להשיאה להן והן מחללין אותה מתרומה ומן הכהונה כדלקמן (דף עד:): ותסברא. דהאי שינויא דלעיל שינויא
כתב שם (כאן) [כן]. ור' נתן
ע"מ כמעכשיו הוא ואין
אמר אף נאמן. מדברים שהיא
הקדושין כלום בשעת נתינה,
הוא וטעמא דרישא משום דבידו הוא נהי דבידו לקבל קידושין מאיש שבא לקדשה: אילו אמר האי גברא לא ניחא לי. לקדשה מי מצי
אוסרה, ואע"ג דמכחיש עצמו
אלא בשעת רצוי האב הוא
וכו': לאיש אסרה. על הכל שאין אנו יודעים למי וכי אמר הזה התירה לזה: לנישואין הימניה. אם נערה אם קטנה אבל בבוגרת לא
קאמר ר' נתן דנאמן בשעת
דצריכינן למימר כשנתרצה
מישתעי קרא דנערה כתיב הלכך לא מהימן משגדלה: בשבויה. לא הימנוהו כלל: מתני' יש לי בנים. ואין אשתו זקוקה ליבם: יש
מיתה לאסרה, כ"ש במתני'
האב הוברר הדבר דבשעת
ל)
דליכא הכחשה. ושני רבא
נתינה הוו קדושין, אבל לרבי
לי אחים. זקוקה ליבם והיא היתה עד הנה בחזקת שאינה זקוקה: גמ' בשעת קידושין אמר יש לי בנים. כדי שלא תדאג מן הייבום ותתרצה
דהיא הנותנת שיהיה נאמן
דס"ל ע"מ כמעכשיו דמי
לו ומיהו כשקידשה לא אמר על מנת: בשעת קידושין אמר שאין לו אחים. ואין לדאג מן הייבום: נאמן להתיר כו'. כלומר נאמן במה
ומתני' וברייתא כולהו מיירי
תנאה הוא ולא צריכינן
בחד גוונא דלא מוחזק לן לא
לברירה שהרי מקודשת משעה
שאמר בשעת קידושין ואין נאמן במה שאמר בשעת מיתה: שאני התם. בברייתא כיון דהדר ביה מדיבורא קמא בשעת מיתה קושטא קאמר
באחי ולא בבני. ואקשי אביי
ראשונה ויתקיים התנאי,
שלא יהא עון תלוי בו אבל מתני' שלא אמר בשעת קידושין אין לי אחים כי אמר השתא יש לי אינו נאמן דלצעורה קא מכוין: דקא מרע
דכ"ש הוא, אלא ודאי בתרי
והיינו דסתם לן תנא במתני'
לדיבוריה. מ)בשעת קידושין: דלא מוחזק לן. האי גברא בשעת מיתה לא באחי ולא בבני וקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה לייבום הלכך
גווני איירי דמתני' דקאמר
רצה האב מקודשת כמו
שבארנו שם. מתני'. נשבית
דאומר יש לי אחים אינו נאמן
אמר יש לי בנים אחזקה קמייתא הוא דקא מוקים לה הלכך נאמן ואי אתי אח לאחר מכאן ואמר אחוה דמיתנא אנא לאו כל כמיניה
איירי דלא מוחזק לן באחי,
ופדיתיה. והרי היא פסולה
דאהני דיבור לחזקה: אמר יש לי אחים. ואין לי בנים לאו כל
כמיניה דמפקינן לה מחזקה: ברייתא. דקא"ר נתן נאמן לאסור:
הלכך אינו נאמן שרוצה
לכהונה משום ספק זונה אינו
נאמן, ובגמ' מפרש. גמ'.
לאוסרה ולאו כל כמיניה,
ורישא דקאמר יש לי בנים נאמן אע"ג דאית ליה אחי ולא מוחזק לן [בבני] דנאמן מטעם הואיל ובידו לגרשה כדאיתא ביש
רישא. נאמן לפסלה לכהונה כשהיא קטנה וגבי גדולה או שבויה אינו נאמן לפסלה לכהונה. רישא בידו. לקדשה לאחר ויתן לה
נוחלין, ואע"ג דקאמר התם דלא מוחזק לן באחי, הכי פירושא, אי מהתם ה"מ דרישא דומיא דסיפא מה סיפא דלית ליה אחי
גט והיא פסולה לכהונה, הלכך נאמן דמה לו לשקר איבעי פסיל לה. סיפא לאו בידו. לא לקדשה משגדלה ולא למסרה ביד
אף רישא דלית ליה אחי וכו'. הלכך באמר יש לו בנים נאמן הואיל ובידו לגרשה. ואע"ג דבעל שאמר גרשתי את אשתי דבידו
עובדי כוכבים. נהי דבידו לקדשה. לקבל הקדושין ממי שבא לקדשה. בידו לגרשה. והגירושין פוסלין אותה לכהונה. וקדושין
לגרשה חולצת ולא מתייבמת, שאני התם דקא מרע לנשואין והואיל וחזינן לה דיתבא תותי בעלה ולא נפק עלה קלא דאיגרשא,
עצמן אינן בידו אלא*** מחלקו ממי שירצה ליתן. הימניה רחמנא. בין לאסור בין להתיר. אסרה. על הכל, שאין אנו יודעין
משום דבידו לגרשה לא מהימנינן ליה אלא לחומרא. אבל יש לי בנים דאמלתא אחריתי קא מסהיד לא מרע להו לנשואין משום
למי, וכי אמר לזה התירה הלכך כי אמר קדשתיה נאמן לאוסרה וכי אמר גרשתיה נאמן להתירה לכל העולם, ומיהא אסורה
דבידו לגרשה מהימנינן ליה בין לקולא בין לחומרא. ברייתא דאתחזק לן באחי ולא בבני. דקאמר יש לו בנים בשעת קדושין
לכהן, וקרא בנערה משתעי ולא בבוגרת ומשום הכי אינו נאמן אפילו בנשואין כשהיא בוגרת. ולנשואין הימנה רחמנא. כלומר
היתר או אסור הבא מחמת נשואין, אבל לומר שבויה היא לא הימניה. מתני'. יש לי בנים. ואין אשתו זקוקה ליבם. נאמן.
וקאמר רבי דהאי דקאמר יש לי בנים או אין לי אחים בשעת קדושין, מה לו לשקר, מאי אהני דבוריה לרצויי להתקדש הרי יכול
לרצותה בדרך אחר שיאמר לה שיגרשנה מחיים אם תצטרך ויעשה לה תנאי על זה, הלכך מה לו לשקר.
ואפילו מוחזק לן דאית ליה אח כדאיתא ביש נוחלין [ב"ב קלד, ב]. יש לי אחים. ואשתו זקוקה ליבם, ועד הנה היתה בחזקת
שאינה זקוקה. גמ'. בשעת קדושין. לא אמר לה על מנת אלא אמר לה שיש לו בנים או שאין לו אחים כדי שתרצה צ) לו שלא
*אינו מובן דאדרבה קולא הוא דכל זמן דלא אמר אין אינה מקודשת ועוד דודאי הלכה כת"ק ועי' רמב"ם בפ"ז מהל' אישות וצ"ע
תדאג מן היבום. להתיר. כלומר ממה שאמר בשעת קדושין ואינו נאמן ממה שאמר בשעת מיתה. אף לאסור. אלמא אע"ג דאמר
(ד"ו). **נראה שצ"ל דבפ' כל הגט משמע דלמ"ד דלא אמרינן ברירה אפי' רצה האב אינה מקודשת וקי"ל ביו"ט וכו'. ***אולי
בשעת קדושין אין לי אחים הואיל ובשעת מיתה אמר יש לי אחים נאמן וכ"ש אם לא דבר כלום עד עתה דנאמן כי אמר יש
צ"ל אלא דיכול למוסרה למי שירצה לקדשה.