סד:
האומר פרק שלישי קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
סבר מה לי לשקר. פי' ג) הקונטרס דשעת קידושין כעדים דמו
דמוחזק לן האי גברא באחי.
ולא שיש עדים
בדבר אלא חזקה
סט א מיי' פ"ג מהלכות יבום
א) כתובות כז: יבמות קיד:
הלכה ג סמג עשין נא
קטו. ב"ב לא. [ה: ו. לב: לג:
ועקר ליה לחזקה דהא מחזקינן ליה מעיקרא באחי ולא
בעלמא כך שמענו עליו קודם קידושין וכי אמר בשעת קידושין יש
(א)
מ)
בכורות לו.] ב"מ פא:, ב) [עי'
טוש"ע אה"ע סימן קנז סעיף
בבני וקיימא לה הך איתתא בחזקת שאין זקוקה ליבם וכי אתי בשעת
לי בנים ואין לי אחין אי לאו דהדר ביה בשעת מיתה הוה מהימנינן
תוס' יבמות קטו. ד"ה או
ח:
מאי קאמר. כלומר למאי קא מהני ליה
ע ב מיי' פ"ט מהלכות אישות
מיתה לאפוקה מחזקתה לאו כל כמיניה
ור' נתן סבר מה לי לשקר
ליה דאמרי' מה לי לשקר:
דלמא], ג) לעיל נא:, ד) ג"ז שם
נדרים סא:, ה) [צ"ל הגדולה.
הלכה ח סמג עשין מח
כחזקה דמי ולא אתי חזקה ועקרה
האי דיבור אי למיפטרה מיבם הוא
טוש"ע אה"ע סי' לז סעיף טו
רש"ש, וכ"ה בכת"י ודפו"ר],
חזקה פי' מעיקרא הות האי אתתא
דאתי מצי אמר לה פטרנא ליך בגיטא
דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרינן
ו) [צ"ל הקטנה. רש"ש, וכ"ה
וסעי' יז:
עא ג מיי' שם הלכה ט
בחזקה שזקוקה ליבם שהרי מוחזק לן
מחיים סמוך למיתתי וכי הדר ביה
בכת"י], ז) [לעיל נא.], ח) [שם:
מה לי לשקר מאי קאמר למיפטרה מיבם מצי
כל הענין], ט) שם, י) נדרים ס.,
טוש"ע שם סעי' יז:
בשעת מיתה בהא פליגי: רבי סבר
באחי ולא בבני וכי הדר ואמר בשעת
אמר פטרנא לך בגיטא רבי סבר מה לי
עב ד מיי' שם טוש"ע שם
כ) שם סא: [תוס' נדרים פ"ד
א)
מה לי לשקר. דשעת קידושין כאילו
קדושין יש לי בנים אי לאו דהדר ביה
ה"ו ע"ש], ל) [בכת"י גדולה
סעי' יח:
ב)לשקר כי עדים דמי ואתו עדים עקרי חזקה
עג ה ו מיי' שם הלכה ח
בשעת מיתה הוה מהימן דאמר ד) מה
באו עדים בדבר זה דמי ועקר ליה
גדולה ממש קטנה קטנה ממש],
ורבי נתן סבר מה לי לשקר כי חזקה דמי
מ) [בר"ן: שכך], נ) [בר"ן
טוש"ע שם סעי' טו:
א
לי לשקר אי למיפטרה מיבם קאתי
לחזקה דהוה מחזקינן ליה מעיקרא
עד ז ח מיי' פ"י מהלכות
נוסף: ליבם], ס) [בר"ן:
לא אתי חזקה ועקרה חזקה לגמרי:
מצי למיפטרה בגיטא שעה אחת
באחי בלא בנים וקיימא לה הך
מחזקתה], ע) [בר"ן: להך
נדרים הלכה ז סמג לאוין
מתני' המקדש את בתו סתם אין הבוגרות
רמב טוש"ע י"ד סי' רכ סעי'
איתתא בחזקת שאינה זקוקה
קודם מיתתו [ואין נראה לר"י
איתתא בחזקת שאינה זקוקה וכי
נ)
ג)ב
יא:
ליבם למיפסל דיבוריה דבשעת
בכלל מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי
שנאמין אותו במה שאמר בשעת
אתי בשעת מיתה לאפוקה ס)מחזקה
ד)
עה ט מיי' שם הלכ' ח
מיתה], פ) [לעיל סג ע"ב],
❖
לאו כל כמיניה: ור' נתן סבר כו'.
קדושין שהרי דעתו לקיימה אלא
צ) [ברש"י שברי"ף: שאמר
נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני
טוש"ע שם סעי' יב:
בתי], ק) [בדפו"י: הכתות.
נראה לפרש מגו דאי בעי יכתוב לה
ולא אתיא חזקה דמה לו לשקר
יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה
ויתכן שכצ"ל], ר) [ברש"י רי"ף:
גט בשעת קדושין לגרשה כ"ז שירצה א
ועקרה חזקה קמייתא דהוי קאי בה
שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה
גדולה שבכולן קאמר, ובר"ן:
גליון הש"ס
אע"ג דאסור לגרש בגט ה)ישן ב $מ"מ
קודם קידושין לאוקמה ע)להך בחזקת
גדולה ממש שבכולן קאמר],
מן הגדולות שבקטנות כולן אסורות חוץ מן
ה)
תוס' ד"ה רבי סבר מה
ש) ["כיון דאינן בכלל" וכן
שאינה זקוקה למיפסל דיבוריה
כיון דדיעבד מהניג חשיב שפיר מגוד ת"י]
לי לשקר. בתו"י מ"מ כיון
"הוו להו" ליתא בדפו"ר, וגם
הקטנה שבקטנות דברי ר' מאיר רבי יוסי
אבל כי הדר ביה בשעת מיתה
בשעת מיתה ומיהו אי לא הדר ביה
דדיעבד מהני חשיב שפיר מגו.
לא בגירסת מהרש"ל. וגירסת
אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות
אוקמא אחזקה קמייתא דסבר מה
הוה שריא לעלמא נהי דלא אתיא
ג
עיין גיטין דף כו ע"ב תד"ה
מהרש"ל "דקטנה קידושי
לכשאכניסנה: בא"ד בסופו
אלא"], ת) [לעיל ל ע"ב, ועיין
קדשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה
לי לשקר כחזקה דמי ואין לו לעקור
חזקה ועקרה חזקה לגמרי אורעי
כתובות נב ע"ב], א) [נדרים סא
דבשעת מיתה לא שייך
החזקה שהיתה קודם הקדושין מיהו
מיהא איתרעאי וכל כמה דלא
שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה
ע"ב במשנה], ב) [במהרש"ל
למימר פטר כו'. קשה לי הא
מגיה ובצירו, ע"ש], ג) ["פירש
אי לא הדר ביה שריא לעלמא משום
איתכחש דיבוריה קמא מהימן דאין
בב"ב דף קלה ע"א אההיא דכי
שבקטנות שהיא קטנה מן ו) הקטנות שבגדולות
שכיב וכו' הרי דאפילו סמוך
הקונטרס" ליתא בדפו"ר, ולא
דאין אדם חוטא ולא לו ואילו היתה
אדם חוטא ולא לו פ) ואילו אית ליה
כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות
למיתה נאמן לומר גירשתי במגו
הוגה ברש"ל. ועיין מהרש"א],
❖
זקוקה הוה הדר בשעת מיתה וא"ת
אחי הוה הדר ביה בשעת מיתה:
ד) [נדצ"ל דאמרינן. ובדפו"ר:
דבידו לגרשה:
דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר דכולן מותרות
מתני' המקדש את בתו סתם.
דא'], ה) [גיטין עט ע"ב],
א"כ אמאי מוקי מתני' דלא מוחזק
חוץ מן הקטנה שבקטנות: גמ' הא קטנות
ו) [יתכן דצ"ל: הלכך מה
לן באחי אפי' מוחזק לן באחי יהא
צ) בתי מקודשת לך ולא פירש איזו
לי לשקר עדיף מהחזקה],
בכלל שמעת מינה קידושין שאין מסורים
מוסף רש"י
ז)
מהם: אין הבוגרת בכלל. ומותרת
נאמן במה שאמר יש לי בנים
(ב)
ז) [ובתוס' דפו"ר: נאמן כמו
❖
לביאה הוו קידושין הכא במאי עסקינן
המקדש את בתו סתם.
שאם יש לו בנים],
מטעם דפירש הקונטרס דאין אדם
לכל אדם ואין צריכה גט מזה לפי
ח)
אחת מבנותיך מקודשת לי.
שאינה ברשות האב לקדשה: משתי
כשאין שם אלא גדולה וקטנה והא בוגרות
חוטא ולא לו וי"ל משום דתנן במתני'
אין הבוגרות בכלל. אם
נשים. שנשא שניה לאחר מיתת
יש לי אחים אינו נאמן משום הכי
קתני מאי בוגרות בוגרות דעלמא פשיטא
יש בוגרות הרבה אין אחת
הגהות הב"ח
מהן בספק קדושין הללו
הראשונה: גדולות. כת הראשונה:
צריך לאוקמיה בהכי אי נמי י"ל דאי
בוגרות מאי עבידתייהו הכא במאי עסקינן
ה
(א) תוס' ד"ה רבי וכו' ועקר
להצטרך גט, לפי שאינן ברשותו
קטנות. כת שניה: כולן אסורות.
מוחזק לן באחי לא יהא נאמן במה
ליה לחזקה דהוה מחזקינן:
לקבל להו קדושין (לעיל נא:).
דשויתיה שליח מהו דתימא כי מקבל קידושי
קס"ד אפי' הן מאה שכל אחת קרויה
שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים
(ב) בא"ד יהא נאמן ז)כמו כן
שבגדולות. בנות הראשונה
אדעתא דידה קא מקבל קמ"ל לא שביק
❖
(שם). שבקטנות. בנות השניה
כשאומר יש לי בנים:
$ דבשעת מיתה לא שייך למימר
גדולה אצל קטנה הימנה ובגמרא
(שם). אם קטנה שבגדולות.
איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה ועביד מידי
פטר לה בגיטא דשמא אין לו כח:
פריך אמאי לא תנא ספיקא אמצעית
וכל שכן אמצעית שבגדולות
דלית ליה הנאה מיניה מי לא עסקינן
שבשתי ק) הבנות שהן גדולות לגבי
ואם
בספק זה ולגבי בנות שניה
מוסף תוספות
מקרי כולהו בנות גדולות
לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד
דאמרה ליה קדושיי לך אפ"ה
קטנות שבכולן: כולן מותרות. דלא
ו
ט)
(שם). כולן אסורות. לאחרים
בתוס' הרא"ש הוא בנ"א.
א.
מחית איניש למימר מילתא דליתי
מצוה דלא רמיא עליה: מי שיש לו שתי כיתי בנות: וצריכא דאי
עד שיתן גט ואפילו אמצעית
שיכתוב לה גט שיחול סמוך
ביה לידי שאילה לחכמים וכי אמר
שבקטנות, דלגבי קטנות אותה
למיתה. ב. [ד]הו"ל גט ישן
אשמעינן קמייתא בהך קאמר ר' מאיר דכיון דאיכא זוטרא מינה להך
הבת גדולה היא (שם). הא
כיון שמתיחד עמה. שם.
גדולה גדולה שבגדולות ר) קאמר:
גדולה קרי לה אבל בהא אימא מודי ליה לר' יוסי דקטנה להך קטנה
קטנות בכלל. וצריכות גט
ג. דבדיעבד אם פטרה בגט
גמ' הכי גרסינן הא קטנות בכלל.
ואפילו הרבה (שם). קידושין
ישן תינשא לכתחילה ואפי'
דכולהו קרי לה ואי איתמר בהא בהא קאמר ר' יוסי אבל בהך אימא מודי
שאין מסורים לביאה. שאין
ואפילו יש שם שתי קטנות דאיכא
למ"ד לא תינשא מ"מ כיון
ליה לר"מ צריכא למימרא דר"מ סבר מחית איניש נפשיה לספיקא ור' יוסי
סופן לבא לידי ביאה (יבמות
דאם נשאת לא תצא חשבינן
לספוקי הי מנייהו והוו להו קידושין
כג:). קידש אחת משתי אחיות
ליה מיגו דקודם היה פוטרה
סבר לא מחית איניש לספיקא והאיפכא שמעינן להו י) דתנן זהנודר עד הפסח
שאין מסורין לביאה דכל אחת ספק
ולא פירש איזוהי מהן, דאין
בענין זה ממה שיפטרנה
אסור עד שיגיע עד שיהא פסח אסור עד שיצא עד פני פסח רבי מאיר אומר
יכול לישא אחת מהן דשמא
בשקר. שם. ד. אע"ג דהאי
אחות אשה אפ"ה הוו בכלל ספק
זו היא אחות אשתו (לעיל
מיגו לא חשיבא שאם היה
קדושין וצריכות גט: כשאין שם אלא
אסור עד שיגיע רבי יוסי אומר עד שיצא אמר רבי חנינא בר אבדימי
ח
. שאינו יודע איזו אשתו
מגרשה היה פוסלה מן
נא.)
גדולה וקטנה. בוגרת וקטנה דכיון
אמר רב מוחלפת השיטה והתניא זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר
ואיזו אחות אשתו שהיא בכרת
הכהונה והשתא שאומר זה
כ)
ט
(לעיל ט:). כשאין שם אלא
בני לא פסול לה מ"מ חשיב
דבוגרת לא קידש שוב אין כאן ספק
עד פני רבי מאיר אומר עד שיצא רבי יוסי אומר עד שיגיע אמר אביי
גדולה וקטנה. בוגרת אחת
מיגו לפוטרה מיבם. תוס' ב"ב
ומותר בקטנה: והא בוגרות קתני.
❖
וקטנה אחת, וכיון שאין
קלד: ד"ה הואיל.
מחלוקת בשתי כיתי בנות אבל בכת אחת דברי הכל גדולה ל) ממש קטנה
דמשמע טובא ודכוותיה תידוק הא
הגדולה בספק אין קדושין
ממש אמצעית בשמה קרי לה אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי אלא מעתה
אלא בקטנה, וקידושי ודאי הן,
קטנות טובא בכלל: בוגרות דעלמא.
והוא הדין אם היו שם גדולות
אמצעית
תוס' ר"י הזקן
של כל איש ואיש המקדשים את
הרבה כיון דאינן בכלל הוו להו
בנותיהן סתם אין הבוגרות בכלל הא קטנות בכלל וכגון דליכא אלא חדא קטנה. והאי דמתרץ בשאין שם אלא גדולה וקטנה ה"ה דאי הוו בוגרות
קדושין בקטנה, ולהכי אצטריך
כעדים דמו. כלומר שמבטלין
לשנויי כשאין שם אלא גדולה
החזקה הראשונה וישאר זה
טובא ש)כיון דאינן בכלל דקטנה הוו להו קידושין אלא להכי נקט אחת גבי בוגרת משום דמיבעי ליה למידק קטנות דומיא דגדולות: פשיטא. דכיון
אחת, דעל כרחך קטנות דומיא
מוחזק שיש לו בנים ואין
דאין שם אלא גדולה וקטנה דגדולה אינה מקודשת וקטנה מקודשת: מאי עבידתיה. דאב בבתו בוגרת אי אמרת בשלמא בדאיכא טובא
דגדולות דייקינן, ומהשתא דייק
לו אחים. הלכך אי אמר
הכי הא קטנה בכלל (לעיל
אצטריך לאשמועינן משום דיוקא דידיה הא קטנות בכלל למימרא דקדושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין אלא השתא לא איהו אצטריך
בשעת מיתתו אין לי בנים
נא:). והא בוגרות קתני.
או אין לי אחים אינו נאמן
ולא דיוקא דידיה: אדעתא דידה מקבל. ואף היא בספק והוו להו קידושין שאין מסורים לביאה קמ"ל: דאית ליה הנאה. שכסף קידושיה
טובא, ודכוותה דייקינן על
שאינו אומר אלא לאוסרה,
שלו: מי לא עסקינן. קושיא היא וכי לא משמע נמי ממתני' דאפי' אמרה לו קידושי יהו שלך קתני נמי דאין הבוגרת בכלל: ומשני אין
כרחיך הא קטנות בכלל ודאיכא
דהואיל וזה שמוחזק לן
תרתי (שם). בוגרות דעלמא.
ואפ"ה לא שביק אינש. בתו קטנה דרמיא עליה להשיאה ומצוה הוא עליו דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים (ירמיה כט): דלא רמיא עליה.
באחים אינו [ידוע] לנו בבירור
ת)
כל איש שיש לו בת בוגרת אין
אלא ששמענו ו) מה לי לשקר
אלא שליח בעלמא הוא והיא יש לה דעת להשיא את עצמה: וצריכא. לאיפלוגי בקדשתי את בתי הגדולה ובקדשתי את בתי הקטנה:
אותן הבוגרות בכלל קדושין
מהחזקה דכעדים דמי שיש
בההיא קאמר ר"מ. כולן בספק דשבח הוא לאדם לקרות בתו בלשון גדולה אם יש קטנה ממנה: אבל קטנה אימא מודה לר' יוסי. דכל
שקבל אביה (שם). פשיטא.
לו בנים ואין לו אחים.
אי אמרת בשלמא בדאיכא
ור' נתן [סבר]. דנאמן ממאי
שהוא יכול לקרות בתו גדולה אין קורא אותה קטנה: עד הפסח. לענין נדרים קונם שאיני נהנה לך עד הפסח אסור עד שיגיע ומשנכנס
טובא אצטריך למתני משום
דאמר בשעת מיתה דלא אתי
ליל ראשון מותר ואם אמר עד שיהא פסח אסור עד שיצא פסח דכיון דאמר לישנא יתירא בעוד שיהא פסח קאמר: נדר עד פני הפסח
דיוקא דידה למידק הא קטנה
מה לי לשקר ומבטל לחזקה
ר"מ אומר עד שיגיע. ומשיגיע אין כאן פני פסח ואע"פ שכל יום ויום של פסח פני הוא לחבירו לא מחית איניש נפשיה לספיקא שיהא צריך
בכלל, לאשמועינן דקדושין שאין
ראשונה אלא הרי היא עומדת
מסורין לביאה הוי קדושין, אלא
במקומה, וכי אמר אין לי
לשאול איזה הוא וכי קאמר פני קמא דכולה קאמר שהוא פני שבכולן: ור' יוסי אומר עד שיצא. דכל חד וחד הוי פני לחבירו ולא
השתא לא איהו אצטריך ולא
בנים נאמן דהא מוחזק הוא
ידעי הי נינהו אפי' אחרון הוי תחלתו פני לסופו: מוחלפת השיטה. הך דנדרים: והתניא. בניחותא: כל שזמנו קבוע. מספר ימי משך
דיוקא דידה אצטריך, דפשיטא
שאין לו בנים וכי אמר יש לי
זמנו קבועים כגון פסח וי"ט למעוטי קיץ וקציר ובציר דאם אמר עד פני או אפילו עד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע א) דכיון דאין משך
דבבוגרת אין לו רשות ואין
אחים נאמן דהא מוחזק הוא
כאן עוד אלא קטנה וקידושיה
שיש לו אחים.
זמנו קבוע שזה ממהר לכלות קייצו ב) וקצירו וזה מאחר לא נתכוין זה אלא לתחילתו משיתחילו העם לקצור: מחלוקת בשתי כיתי בנות.
מסורין לביאה הן ופשיטא
התם הוא דאיכא
למימר כל כת ראשונה עביד איניש דקרי גדולה לגבי כת שניה וכל
כת שניה עביד איניש דקרי קטנה לגבי כת
דהוו קידושין (שם). דשויתיה
ראשונה: אבל כת
אחת. שנולדו מאשה
אמצעית בשמה קרי
לה. פלונית בתי הוא
אחת:
אומר
ואין קורא לה לא
גדולה ולא קטנה:
שליח. לקדשה לכל הבא (שם).
אמצעית