האומר פרק שלישי קידושין
סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואם
נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה. מכאן יש להוכיח
אמצעית שבכת שניה תשתרי. ארישא קאי דמספקא לכל כת שניה
עו
א) רב אדא בר מתנה לאביי
א מיי' פ"ט מהל'
והא, ס"א [מהרש"ל עי"ש],
אישות הלכה טו סמג
דאלמנה מן האירוסין יש לה כתובה ואפילו לא כתב דהא
בגדולה אמצעית לגבי מאן קרי לה גדולה אי לא לגבי קטנה דההיא
ט)
א
ב) כתובות ט., ג) [לעיל
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
כת אלמא בכת אחת פליגי: בשאין שם. בכת שניה שום אמצעית
מסתמא הכא מיירי דלא כתב לה דאי כתב לה א"כ מאי מבקשין שייך
סד ע"א], ד) [בכת"י:
מח סעיף א:
עז ב מיי' שם טוש"ע שם
להכי תני אסורות כולן אבל אי הוי התם אמצעית הוי תני מתניתין
למימר הכאב אלא ש"מ דמיירי הכא דלא כתב לה כתובה ואפ"ה קאמר
בקרובותיה], ה) [שבת
קיג. קטז. ב"מ יד:],
סעיף ב:
חוץ מן הקטנות שבקטנות ולא הוה
כופין אותו ליתן כתובה ובפרק
עח ג מיי' שם טור שו"ע
ו) [בכת"י נוסף: היכי דמי],
אמצעית שבכת שניה תשתרי הכא במאי הכותב (כתובות פט:) דבעי אלמנה מן
תני חוץ מן הקטנה: והכי נמי
ז) [בכת"י נוסף: אמר
שם סעיף ג:
עט ד מיי' שם טוש"ע
מסתברא. דבדליכא אמצעית עסקינן:
האירוסין יש לה כתובה או אין לה
ליה], ח) גיטין פא. עדיות
עסקינן בשאין שם אלא גדולה וקטנה והכי
פ"ד מ"ז תוספתא דגיטין
שם סעיף ד:
דאם איתא דאיכא. אמצעית וכולהו
כתובה היה יכול להוכיח מהכא אבל
נמי מסתברא דאם איתא דאיכא ליתנייה
פ ה מיי' שם הלכה טז
פ"ו ה"ט [ע"ש] תוס'
בעי לאשמועינן דאסירן נתנייה גבי
לא רצה $ שהרי לא רצה להוכיח
טוש"ע שם סעיף ו:
דעדיות פ"ב ה"ד [ע"ש],
ולטעמיך אמצעית שבכת ראשונה דודאי מהאמוראין כי אם מן המשנה ר):
פא ו מיי' וסמג שם טור
ט) [בדפו"ר: בגדולות],
אינו יודע ונימא הכי ואינו יודע אם
ספיקא ואסירא ליה מי קתני לה הכי השתא
י) [בדפו"ר: מודית],
אה"ע שם:
גדולה שבגדולות אם גדולה שבקטנות
לא
פב ז ח מיי' פ"ד מהל'
כ) [ברש"י רי"ף ובר"ן:
התם תנא קטנה דידה לאיסורא והוא הדין להך דקשישא מינה הכא אם
או אמצעית שבקטנות כולן אסורות
ונאסרת בקרוביו. ועיין
אישות הלכה ו סמג
איתא דאיכא ניתנייה אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא הא
רש"ש], ל) [צ"ל בקרוביו,
עשין מח טוש"ע אה"ע
אלא מדלא תנייה לאשמעינן בה
א)
רש"ש], מ) [ברש"י רי"ף
סימן מב סעיף ב:
פסח דכי כת אחת דמי ופליגי אמר ליה התם בלישנא דעלמא קמיפלגי מר
איסורא שמע מינה סבירא ליה דלא
פג ט מיי' שם פ"ט הלכ'
נוסף: מנה ומאתים. ועיין
אסירא וכי קתני כולן אסורות בדליכא
כתובות נז ע"ב], נ) [צ"ל
סבר עד פני הפסח עד קמי פיסחא ומר סבר עד דמיפני פיסחא:
טז סמג שם טוש"ע
דאמרת. רש"ש], ס) [לקמן
אה"ע סימן מח סעיף ה:
מתני'
אמצעית: וליטעמיך. דאמרת דאי
האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור
ב)
א
פד י כ מיי' פ"י מהל'
בעמוד ב'], ע) [צ"ל
ס"ל דאסורות אאמצעית נמי קאי
בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ב היא אומרת קדשתני והוא אומר לא
אמרינן. ובדפו"ר אמ'],
גירושין הלכה יח
הוה מפרש לה: אמצעית שבכת
פ) [צ"ל אמרינן. ובדפו"ר
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו קידשתיך והיא אומרת
❖
ג
אמר'], צ) [שבועות מ
סימן קמט סעיף ב:
ראשונה. דודאי אסירא אם ישנה
ע"א], ק) [ברש"י רי"ף:
לא קידשת אלא בתי הוא אסור בקרובות גדולה וגדולה מותרת בקרוביו
שם דהא י) מודים דכל כת ראשונה לגבי
דלדבריו הוו קידושין גמורין
הוא מותר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו קדשתי את בתך והיא
כת שניה גדולה קרי לה ואסורה
ד
דהוא נאמן לאסור א"ע.
מוסף תוספות
ובר"ן: דהוו להו קידושין
אומרת לא קדשת אלא אותי הוא אסור בקרובות קטנה וקטנה מותרת
ניתנייה ברישא כי היכי דנשמע מינה
גמורים כדבריו. ועיין
א. מתנאי ב"ד. תוס' רי"ד.
בקרוביו הוא מותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו: גמ' האומר
דאסורות עלה קאי ולא תיסק אדעתין
רש"ש], ר) [וע"ע תוס'
וליכא למימר דהכא מיירי
למישרי ולומר דכי קתני כולן אסורות
ב"מ יז: ד"ה מן ותוס' יומא
כגון דאמרה קדשתני
לאשה קדשתיך וכו': וצריכא דאי אשמעינן גביה דידיה משום דגברא לא
❖
יט: ד"ה מי],
והכנסתני לחופה, דא"כ
כשאין שם אמצעית: הכי השתא.
איכפת ליה ומיקרי אמר אבל איהי אימא אי לאו דקים לה בדיבורה לא הות
כשנתן גט אמאי כופין
בההיא לא איצטריך ליה לפרושי דאף
ליתן כתובה דלמא על
אמרה וליתסר איהו בקרובותיה קמ"ל: קידשתיך והיא אומרת וכו': הא תו
ע"ג דמתניתין כולה בשאין שם אלא
הקדושין הודה ולא על
גליון הש"ס
למה לי איצטריך ס"ד אמינא מדאורייתא הימניה רחמנא לאב מדרבנן
תוס' הרא"ש.
הנישואין.
ג)
שתים בכל כת לא תיסק אדעתין דאי
תוס' ד"ה ואם נתן
ב. דאי כתב לה היכי מצי
הימנוה לדידה ותיתסר ברתה בדיבורה קא משמע לן: קידשתי את בתך
הוה שם אמצעית לא הוה תני כולן
גט מעצמו כופין וכו'
למימר לא קדשתיך דאין
וכו': הא תו למה לי איידי דתנא הא תנא נמי הא איתמר רב אמר כופין
שהרי לא רצה להוכיח
אסורות דכיון דתנא קטנה דידיה
דרך לכתוב כתובה קודם
מהאמוראים. וכעין זה
קידושין. תוס' ב"מ יז: אפי'
ושמואל אמר מבקשין אהייא אילימא ארישא לאו כופין איכא ולא מבקשין
לאיסורא ואשמעינן דקרי לה גדולה
כתבו התוס' לעיל דף
באתרא דכתבי והדר
כ"ש אמצעית דקשישא מינה אלא כת
איכא אלא אסיפא בשלמא מבקשין לחיי אלא כופין אמאי אמר לא ניחא לי
כג ע"ב ד"ה דאר"ה
מקדשי לא היתה הכתובה
ועיין כתובות דף מ"ד
באה ליד האישה קודם
שניה דכי לא תנא לה איכא למימר
דאיתסר בקריבה אלא שמעתתא אהדדי איתמר אמר שמואל מבקשין ממנו
ד)
ה
ע"א תד"ה והלכתא ובר"ן
קידושה. תוס' הרא"ש.
דמתניתין בשאין שם אלא גדולה
נדרים דף עב ע"א ד"ה
ליתן גט אמר רב ו אם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה איתמר נמי
❖
ולענין הלכה: וקטנה אבל אמצעית לא הוה קרי
אמר רב אחא בר אדא אמר רב ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר
לה גדולה אם איתא דאיכא אמצעית
רב המנונא אמר רב כופין ומבקשין תרתי ה"ק מבקשין ממנו ליתן גט ואם
ואכולהו קאי אסורות ליתנייה בהדיא
מוסף רש"י
נתן מעצמו כופין אותו ליתן כתובה אמר רב יהודה זהמקדש בעד אחד אין
ונשמע דאף היא אסורה דלא נטעי
הוא אסור בקרובותיה.
חוששין לקידושיו בעו מיניה מרב יהודה שניהם מודים מאי אין ולא ורפיא
לאוקמא בשאין שם אמצעית: והרי
ה)
באמה ובתה ואחותה,
פסח וכו' ופליגי. דאיכא למ"ד לימים
בידיה איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד אחד אין חוששין
דשוינהו אנפשיה חתיכה
אמצעיים נמי קרי פני הואיל ויש
דאיסורא (כתובות ט.).
לקידושיו ואפי' שניהם מודים איתיביה רבא לרב נחמן האומר לאשה קדשתיך
ח
והיא מותרת בקרוביו.
מאוחר ממנו: התם בלישנא דעלמא
והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ו) אי
שהרי אינה מודה בקדושין
פליגי. דמאן דאסר לאו משום
(שם). אין ולא ורפיא
דאיכא עדים אמאי מותרת בקרוביו ואי דליכא עדים אמאי אסור בקרובותיה
בידיה. רפויה היתה
דסבירא ליה דכל שיש מאוחר ממנו
אלא לאו בעד אחד הכא במאי עסקינן כגון דאמר לה קידשתיך בפני פלוני
התשובה בפיו אם לאסור
ז) ט
קרי פני אלא משום דמשמע ליה
אם להתיר (שבת קיג.).
ופלוני והלכו להם למדינת הים איתיביה המגרש את אשתו ולנה עמו
ח)
בלשון בני אדם מיפני פיסחא קאמר
תחלה אמר אין וחזר ואמר
בפונדקי ב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט שני וב"ה אומרים צריכה
לאו, רפוי היה הדבר בידו,
שיהא הפסח פנוי פונה ועובר:
י
שלא היה יודע טעמו של
מתני' הוא אסור בקרובותיה.
הימנו גט שני היכי דמי אי דאיכא עדים מאי טעמייהו דב"ש ואי דליכא עדים
דבר יפה
.
(ב"מ יד:)
דשוינהו עליה חתיכה דאיסורא
מאי טעמייהו דבית הלל אלא לאו בעד אחד וליטעמיך אימא סיפא ומודים
בהודאתו: ומותר בקרובות קטנה
בנתגרשה מן האירוסין שאין צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה ואי
וכו'. שאין אמה נאמנת עליה ואף
סלקא דעתך עד אחד מהימן מה לי מן האירוסין מה לי מן הנשואין אלא כהכא
היא אינה צריכה גט דאי בעיא גט
במאי עסקינן כגון דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה בית שמאי סברי לא
הויא לה גרושתו כ) ונאסר בקרובותיה:
אמרינן
קטנה. הבת: גדולה. האם:
גמ' וצריכא. לאשמעינן בכולהו דמי שאסר עצמו בדיבורו נאסר ומי שלא אסר עצמו אינו נאסר: גבי דידיה. כי אמר קידשתיך לא מיתסרא
איהי בקרוביו משום דאיהו שקורי משקר וגברא לא איכפת ליה אם אוסר עצמו בקרובותיה חנם: ומקרי ואמר. קדשתיה ואע"ג דלא קדשה:
אבל איהי. כי אמרה קדשתני דאסרה נפשה אכולי עלמא עד שיתן לה גט אי לאו דקים לה דקדיש לא הוה אמרה ונתסר איהו על פיה בקרובותיה
ואפי' לא נתן לה גט: מדרבנן הימנוה. רבנן לאמה על הבת ותהא צריכה גט ותאסר בקרובותיו ל): כופין. ליתן לה גט: לא כופין איכא כו'.
דאין צריכה ממנו גט דהא קתני מותרת בקרוביו ואי בעיא גט הוה מיתסרא באחיו דהויא לה גרושת אחיו: ואלא אסיפא. דאמרה קדשתני
דבעיא גט: בשלמא מבקשין. ממנו ליתן גט: לחיי. שצריך בקשה לאסור עצמו בקרובותיה כדי להתירה לינשא הואיל ואין חפץ בה:
ושמעתתא דרב ושמואל אהדדי אתמר. לא לחלוק זו על זו באו אלא להוסיף האחרון מה שלא פירש הראשון: ואם נתן מעצמו. בלא בקשה כופין
אותו ליתן כתובה דגלי דעתיה דקדשה וארוסה יש לה מ)כתובה: שניהם מודים. לדברי העד: מהו. הא נ) דתניא אין חוששין משום דלא מהימן
הוא והא הימנוה או דלמא משום דאין קדושין חלין בלא עדים ויליף דבר דבר מממון ס) כתיב בעריות ערות דבר (דברים כד) ובממון כתיב על פי
שני עדים יקום דבר (שם יט): אין ולא. לא היה מחזיק בדבריו לא לאיסור ולא להיתר פעמים שאמר הן ופעמים שאמר לאו ורפיא בידיה
ולא היתה מוחזקת הוראה זו בידו: איתמר נמי. לא גרסינן נמי: ואי ליכא עדים. ואפי' מודה אמאי אסור בקרובותיה ע"פ עצמו הלא
אינן קידושין אפילו לדבריו דאי נמי ע) אמר בעד אחד הוו קידושין בששניהם מודים היכא דאין עד אחד לא פ) אמרת דעד אחד חשיב לחייב
שבועה בדיני ממונות צ) הלכך בערוה נמי חשיב להתקיים קידושין בפניו ובלבד שיהו שניהם מודים: אלא לאו בעד אחד. וקתני הוא אסור
בקרובותיה אלמא זה שמודה לו נאסר דחשיב לאיתפוסי קדושין קמיה: קידשתיה בפני פלוני ופלוני. ק)דהוו להו קידושין גמורין לכל דבריו ונאמן
הוא לאסור את עצמו: ולנה עמו בפונדקי.
ואפי' לאחר זמן: אי דאיכא
עדים. דנתקדשה בביאה: אלא לאו בעד אחד. ושניהם מודים:
אמרינן