סה:
האומר
פרק
שלישי
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
איברו סהדי אלא לשקרי. מכאן אמר ר"ת דאין צריך עדים
אמרינן הן הן עדי יחוד כו'. משראוה שנתייחדה עמו אין צריך
פה א מיי' פי"ב מהל'
א) גיטין פא:, ב) [יבמות
גירושין הלכה י:
צט.] כתובות פא:,
להעיד על הביאה דכיון דלבו גס בה מחזקינן אותו בחזקת שבא
לעשות קנין והא דאמר פרק חזקת הבתים (ב"ב דף מ. ) קנין
ע)
א
פו ב מיי' פ"ה מהלכות
ג) [סוטה לא ע"ב ע"ש,
עליה לשם קידושין: ואיכא דאמרי. דרבה משמיה דרב אמר ומאן
בפני שנים ואין צריך לומר כתובו לאו משום דלא מהני בלא שנים
ובפנ"י], ד) גיטין מ: סד.
מכירה הל' ט סמג
צריכה שני גיטין. קס"ד כדי להתירה
דודאי מהני אפי' בלא שנים אלא ה"ק
קנין הרגיל בפני שנים אין
קרי רב בי דינא רבה רבי:
עשין פג טוש"ע ח"מ סי'
תוספתא דב"מ פ"ק ה"ו
[ב"מ ג:], ה) [בכת"י
קפט וסי' קצה סעיף א:
לינשא: וגובה כתובתה מן החבילה.
צריך לומר כתובו אבל ודאי אין צריך
פז ג מיי' פ"ג מהל'
אחא ותיבת "סבא" ליתא.
שנים וכן משמע בפרק הזהב (ב"מ
ממה נפשך והמותר מוטל בספק עד
אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה
א)
שגגות הלכה ב:
וכ"ה אחא ברי"ף, וכצ"ל.
פח ד (מיי' שם הלכה
יבא אליהו: אי דאית ליה סהדי להאי.
דף מה:) דקאמר התם היה עומד
סדר הדורות], ו) [בכת"י
ובית הלל סברי אמרינן הן הן עדי יחוד הן
א):
הדרינן, וכ"ה ברש"י],
בגורן ואין בידו מעות כו' ופריך עלה
שאמר בפנינו קדשה ואית ליה סהדי
הן עדי ביאה ומודים ודאי בנתגרשה מן
פט ה ו מיי' פי"ג מהל'
ז) כריתות יא: יבמות פז:
נמי להאי: מי מצי אמרה וכו'.
וניקנינהו ניהליה אגב סודר ומשני
(ב"מ ג:), ח) כריתות
טומאת משכב ומושב
האירוסין דלא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן
❖
דלית ליה סודר ב ואמאי לא משני
דתיהוי מותר ל) הכתובה שלה ושלהן
יב. טהרות פ"ה מ"ט,
הלכה ח:
עדי ביאה מפני שאין לבו גס בה אמר רב
ט) ס"א נטמאת, י) [ס"א
בספק: אלא לאו בעד אחד. לכל אחד
דלא היו שם עדים אלא ש"מ דקנין
לא נטמאתי], [וכ"ה בכת"י,
יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב
מהני בלא עדים וכן משמע בפ"ק
וש"מ דאפי' אינה מודה (א) צריכה
בדפו"ר, וברי"ף, ולפנינו
תורה אור השלם
המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו
ע"פ המהרש"ל, ועיין
גט: עד אחד בהכחשה. דאיכא חד
דסנהדרין (דף ו.) דקאמר התם פשרה
מהרש"א], כ) [במשנה
1. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד
ואפילו שניהם מודים אמר רבה בר רב הונא
סהדא דמכחיש ליה מי מהימן
ביחיד וקי"ל (שם) דפשרה צריכה
דטהרות איתא טהור],
בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל
קנין פ): אמר לו עד אחד אכלת
(ב) אפי' לא מכחשא ליה איהי ליכא
ל) [ברשב"א גרס ברש"י
המקדש בעד אחד בי דינא רבה אמרי אין
חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר
החבילה], מ) [שבועות מ
חלב והלה שותק נאמן. פירוש
למאן דאמר דאין האחד בא אלא
יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים
חוששין לקידושיו מאן בי דינא רבה רב ואיכא
ע"א], נ) [ברש"י רי"ף
אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים
דשתיקה כהודאה דמי צ) והוי נודע לו
לשבועה מ) והכא שבועה לא שייכא:
❖
נוסף: להכחיש], ס) יבמות,
דאמרי אמר רבה בר רב הונא אמר רב
יָקוּם דָּבָר: דברים יט טו
צריכה שני גיטין. כדי לגבות כתובתה
מעצמו אבל אמר לו איני יודע אינו
ע) [שם ד"ה קנין], פ) [ועי'
המקדש בעד אחד בי דינא רבה אמרי אין
היטב תוספות סנהדרין ו.
נאמן לחייבו קרבן דכתיב (ויקרא ד)
מן החבילה כלומר לעולם החבילה
סד"ה צריכא], צ) [יבמות פז
חוששין לקידושיו מאן בי דינא רבה רבי
תוס' ר"י הזקן
או הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים
מונחת עד שיבא אליהו אלא א"כ
ע"ב, ע"ש], ק) [בכריתות
מתיב רב אחדבוי בר אמי שנים שבאו
ודווקא אחד אבל שנים נאמנים
נתנו לה שניהם גט מעצמן והגט
יא ע"ב], ר) [ושם ד"ה
דבר. כי מצא בה ערות
אמר], ש) [בדפו"ר: בשע'.
דבר [דברים כד, א],
ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה עמהם
ומביא קרבן על ידם כדאמר התם
מביאה לידי גיבוי כתובה מן החבילה
ונדצ"ל בשעה], ת) [צ"ל
וכתיב [שם יט, טו] על פי
(כריתות דף יא:) אם הביאוהו שנים
ממה נפשך אם של זה הוא הרי
זה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי וזה
שהוא. רש"ש], א) [סוטה
שנים עדים יקום דבר. א)
לא ע"ב], ב) [לעיל מג ע"א,
לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי
מיחייב לה כתובה על פיו וכן זה
לאחריני. [קרובותיה]
אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי ואשה
וע"ש תוד"ה ולא אמר],
נאסרות וקרוביו נאסרין
וכ"ש אם כולה שלה: ור"מ היא
קרבן הקל וצריך נמי לפרש והלה
אומרת אלו שני עבדי וחבילה שלי צריכה
ג) [ובמהרש"ל מגיה אפילו
בה. איכא מ"ד שאם
וכו'. כלומר וכולה לא אשמועינן
שותק דאמר לו העד אכלת חלב
מכחשא וכו' ומוחק תיבת
קידש אשה בינו לבינה
והזמין עדים אחורי והיה לך לידע והוא שותק: שני גיטין וגובה כתובתה מן החבילה היכי
❖
אלא דמטלטלין משתעבדי לכתובה
לא, ע"ש],
ותנא תונא והלה אומר לא
דמי אי דאית ליה סהדי להאי ואית ליה
הכותל או אחורי הגדר
ור"מ היא דאמר במס' כתובות
והיא לא ידעה בהם
סהדי להאי מי מצי אמרה אלו שני עבדי
אכלתי. הא דנקט לא
בהאשה שנפלו לה נכסים (דף פ:) גבי
דהויא מקודשת, דהא עדי
הגהות הב"ח
וחבילה שלי אלא לאו בעד אחד ותסברא
אכלתי ה"ה אם אמר איני יודע
שומרת יבם שכתובתה על נכסי
קדושין א"צ לומר להם
(א) רש"י ד"ה אלא וכו'
אתם עדי ב) ואע"פ שלא
עד אחד בהכחשה מי מהימן אלא למישרי
דפטור משום דכתיב (שם) או הודע
בעלה הראשון הניח אחיו מעות
מודה לו צריכה: (ב) ד"ה
ידעה בהם מ"מ הא איכא
והא דנקט לא אכלתי משום דבעי
ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות
לעלמא דכ"ע לא פליגי דשרי והכא הכי
עד אחד וכו' ואפילו ג)לא
עדים. והעיקר דאינה
א
❖
מכחשא ליה אלא איהי:
מקודשת, דהיכא דקדשה
למיתני סיפא ק) גבי שנים אומרים
אלמא מעות משתעבדי לכתובה:
קאמר צריכה שני גיטין כדי לגבות כתובתה
בפני שנים הואיל וראו
הודאת בעל דין כמאה עדים. דכתיב
אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי
מן החבילה ור' מאיר היא דאמר ב)מטלטלי
המעשה לא שייך הכא
ובהא איכא רבותא לר"מ דאפילו
(שמות כב) אשר יאמר כי הוא זה הרי
שום השטאה שהרי היא
מוסף רש"י
משתעבדי לכתובה מאי הוי עלה רב כהנא
ראתה שהם ראו שקבלה
שסמך על מקצת הודאתו: לא קא
אמר לא אכלתי מחייב ר"מ:
הן הן עדי ביאה. כלומר
מזה, אבל כשקבלה
אמר אין חוששין לקידושיו רב פפא אמר
נטמאו
טהרותיך והלה שותק
חייב לאחריני. אינו חב לאחרים
כיון שראו שנתייחדו אין
קדושין ממנו במקום
חוששין לקדושיו אמר ליה רב אשי לרב
נאמן.
שאמר לו העד
בהודאתו זו שאין נפסד אלא הוא:
צריך עדות של ביאה גדול
שאין שם אחר ואינה
מזה, ודאי אנן סהדי
חושבת שיראה לה שום
כהנא מאי דעתיך דילפת דבר דבר מממון
הכא קא חייבה לאחריני. שקרובותיה
בפניך נטמאו וכן צריך לפרש באכלת
ג)
כיון דגייסי אהדדי לא
אדם יכלה למימר משטה
נאסרו בו וקרוביו נאסרין בה: בני
חלב כדפרישית וקשה דהא בפ' הנזקין
אי מה להלן הודאת בעל דין כמאה עדים
פרשו זה מזה (גיטין פא:).
ד)
הייתי בך, שהרי לא
רב מרי גרס. אחים הוו: על פי שנים.
(גיטין דף נד: ) מייתי היה עושה עמו
ומודים ודאי בנתגרשה
ר)
היתה חושבת שיראה
דמי אף כאן הודאת בעל דין כמאה עדים
מן האירוסין. דכל כמה
לה שום אדם, והדבר
בטהרות ואמר לו נטמאו טהרותיך
שהצריכה תורה למאי הלכתא הצריך
דמי א"ל התם לא קא חייב לאחריני הכא
דלא חזינן לא אמרינן בעל,
ידוע שהמקדש בלא עדים
נאמן טהרות שעשיתי עמך ביום
עדים משום דאי בעי למיהדר ולומר לא
דהא לא גייסי אהדדי
אינו כלום.
קא חייב לאחריני מר זוטרא ורב ה)אדא סבא
(שם). הודאת בעל דין
פלוני נטמאו אינו נאמן ופריך התם
כך היה לא יוכל לומר כן שאלו יעידום
בני דרב מרי בר איסור פליג ניכסייהו בהדי
כמאה עדים. ברייתא
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומשני
הוא שהצריכם הכתוב עדים ואנו אין אנו
היא בתוספתא דב"מ פרק
הדדי אתו לקמיה דרב אשי אמרו ליה 1על
❖
אמר אביי כל שבידו נאמן וכל שאינו
שקרנים ולא הדרינן בן ואין אנו צריכין ראשון (ב"מ ג:).
פי שני עדים אמר רחמנא דאי בעי למיהדר
עדים: או דלמא. שאפילו הם מודים אין
בידו אינו נאמן וסיפא איירי שאין
לא מצי הדרי בהו ואנן לא הדרי או דלמא
הטהרות בידו לכך אינו נאמן והיכי
דבריהם קיימים אלא בעדים ונמצא
ו)
מוסף תוספות
אמר אביי דנאמן כשאמר לו אכלת
אני מחזיק בשלו והוא בשלי שאין
לא מקיימא מלתא אלא בסהדי אמר להו
א. דקנין בלא עדים מהני
חלוקתנו כלום: לשקרי. נ) הכופרים
חלב ואע"ג שאין בידו להאכילו חלב
לא איברו סהדי אלא לשקרי אמר אביי
ב
היכא דקא מודו. שלנ"ל.
בדברים לומר לא כן הוא: אכלת
וכן קשה לקמן דנאמן לומר שורך
ב. בתוס' הרא"ש הוא בנ"א.
ג אמר לו עד אחד אכלת חלב והלה שותק
חלב. בשוגג וחייב אתה קרבן: נאמן.
נרבע אע"ג דאין בידו להרביע שורו
ודחיק לאוקמא בגברא
נאמן ותנא תונא אמר לו עד אחד אכלת
ז) ד
ערטילאי. ג. או אומר אינו
וי"ל דההיא דהנזקין מיירי כשאינו
העד וכשר הקרבן ואין כאן משום
יודע. תוס' גיטין נד: ד"ה
חלב והלה אומר לא אכלתי פטור טעמא
שותק אלא מכחישו ג והכא איירי
או הודע אליו חטאתו (ויקרא ד) ולא
אמר. ד.
והוי כהודאה.
דאמר לא הא אישתיק מהימן ואמר אביי
כששותק ואינו מכחישו ומיהו קשה
שיודיעוהו אחרים והכי דרשינן לה
תוס' רשב"י. ה. אלא
ד
באשתו זינתה אבל בהני
אמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך והלה
מרבא דהכא משמע דלא פליג רבא
בשמעתא קמייתא דהאשה רבה ס) (ד' פז:)
ה
מודה. תוס' טוך. ו. ואפי'
עליה דאביי ה דאמר דכל דבר שאין
ולא שיודיעוהו אחרים והוא מכחיש:
שותק נאמן ותנא תונא עד אחד אומר
ח) ו
היכא דלא מהימן מכל
בידו בעי שותק והתם קאמר רבא
שורך
מקום לדידיה אסור דשויא
נטמאו והלה אומר לא נטמאו פטור
ט)
י)
כ)
אנפשיה חתיכה דאיסורא.
אשכחיה ולא אמר ליה והדר אשכחיה
טעמא דאמר לא הא אישתיק מהימן ואמר אביי אמר לו עד אחד
תוס' גיטין נד:
ואמר ליה אינו נאמן משמע אבל
שורך
אי אמר ליה מיד נאמן בכל ענין
אפי' אין בידו ואפי' אין שותק והכא לא פליג אאביי דבאין בידו בעי שותק וי"ל שאני התם לפי שהיה בידו פעם אחת דהיינו ש)בשעת שעשאו
אבל הכא מעולם לא היה בידו כלל ולכן בעי שותק ונראה דהלכה כרבא לגבי אביי ועתה בענין זה יש שלשה דינים בדבר ת) שהיה בידו כגון
ההיא דהיה עושה עמו בטהרות נאמן ואפי' לא היה שותק ובדבר שאין בידו לעולם כגון אכלת חלב ושורך נרבע אי שתיק מהימן ואי לא
שתיק לא מהימן ובדבר שאין בידו עתה אבל היה בידו פעם אחרת בהא פליגי אביי ורבא כדפירשתי התם גבי טהרות שעשיתי עמך דלרבא
היכא דאשכחיה ואמר ליה מהימן ואפילו אינו שותק והלכה כרבא כדפרישית ושותק דאמר בשמעתין דנאמן נראה לר"י דהיינו בדבר שיש לו
לידע כגון שאמר לו נתנסך יינך בפניך דומיא דאכלת חלב אבל אם אמר לו נתנסך יינך שלא בפניך ושותק ההיא שתיקה אינה כהודאה שלכך
לא ישיב לו לפי שלא היה יודע בירור הדבר ומה שאמרנו דבר שאינו בידו כי אינו שותק לא מהימן היינו גברא דלא מהימן כבי תרי אבל אי
מהימן ליה כבי תרי נאמןו כדאמר בסמוך גבי סמיא דקאמר רבא דנאמן אע"ג דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים כל שכן
דנאמן במילתא אחריתי וצריך לומר דהא דאמר בכל דוכתין (גיטין דף ב:) עד אחד נאמן באיסורין היינו דוקא להתיר כגון בשר זו מנוקרת
או חתיכה זו של שומן אבל לאסור הדבר אינו נאמן אלא כמו
שפירשתי
והא דאמרינן
דבדבר
שאינו בידו כי אינו שותק לא מהימן
היינו דוקא בדבר
שאינו יכול להתברר אבל בדבר שיכול
להתברר
כגון
שאמר
לו יש
שרץ בטהרותיך
או עובד כוכבים
מנסך