ח:
האשה
נקנית פרק
ראשון
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנה
אין כאן משכון אין כאן. פי' ואינה מקודשת לפי שהאשה
מנה אין כאן. הלכך משכון (א) אינו שוה (כאן) כלום ה) שאין המשכון
סג א מיי' פ"ה מהל' אישות
א) גיטין לז. פסחים לא: שבועות
מד. ב"מ פב, ב) [בכת"י
הלכה כג סמג עשין מח
מתנה: במשכון דאחרים. שהיה בידו וקדשה בחוב שיש לו עליו
נקנית בכסף והכסף אינו בעין היאך יקנה שאין המשכון
טוש"ע אה"ע סי' כח סעיף
נוסף: פריטי, ושם אותיבו
הלכך מקודשת שהמשכון עצמו קנוי לה: בפריטי. על מנת
תחת הכסף כיון שלא ישאר ביד האשה ודאי אי אמר לה התקדשי
נסכא עילווה], ג) תוספתא
יב:
לקבל פרוטות של נחשת: נסכא. חתיכה של כסף: פריטי אין כאן.
סד ב מיי' פ"י מהלכות
לי במשכון זה והמשכון יהיה שלך פשיטא דמקודשת וכמו כן אם
דקדושין פ"ב ה"ט, ד) [בכת"י
שכירות הלכה א סמג
ודפו"ר: עליה מאי טעמא
אדם אומר לחבירו אתן לך מנה
שהתנו עליה הלכך נסכא שהוא משכון
דאמרה ליה], ה) [בדפו"ר:
עשין צד טוש"ע ח"מ סי' עב
מנה אין כאן משכון אין כאן איתיביה רבא
במתנה והניח לו משכון עליה לא
אין כאן להיות במקומו לקנות שאם
סעיף ב:
כלו'. ויתכן לפותרו כלומר. ועי'
סה ג ד מיי' פ"ד מהל'
נתנו הפרוטות היתה קנוייה להם
קנה המנה במשיכת המשכון ואין לחלק
רש"י רי"ף ורש"ל], ו) [לקמן
לרב נחמן קידשה במשכון מקודשת התם
א
כב ע"ב], ז) [לעיל ו:], ח) [צ"ל
אישות הלכה ג סמג
דעבד כנעני נקנה בכסף ו): נטלתו
בין מתנה לקידושין א ורבינו חיים כהן
במשכון דאחרים וכדרבי יצחק דאמר רבי
א)
שליחותה. רש"ל], ט) [ב"מ יא
עשין מח טוש"ע אה"ע סימן ל
וזרקתו לים. בפניו לומר איני רוצה:
בשם ר"ת אומר שאם אמר אדם
ע"א], י) [שם עח.], כ) [ב"מ
סעיף ז:
יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר
ב
סו ה מיי' שם טוש"ע שם
פ"ב ע"א], ל) [ד"ה שאני],
מ)
הא שדיתינהו קמיה. במקום שאינו
לחבירו אתן לך מנה במתנה והילך
ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה
[ד"ה והא], נ) [דברים טו], ס)
1
סעיף ח:
אבוד הוו קידושין בתמיה: מדאיחייבא
משכון עליו ואל תחזיר לי המשכון
סז ו ז מיי' שם הלכ' ד
[ד"ה בדרבי יצחק], ע) [פסחים
מנין מכאן לבעל חוב שקונה משכון בני רב
ביה. לשלומי גמרה וקדשה נפשה
עד שאתן לך המנה דאז ודאי יכול
ה ע"ב], פ) [בפסחים לא
טוש"ע שם סעיף ט:
הונא בר אבין זבון ההיא אמתא בפריטי
סח ח ט מיי' שם טוש"ע שם
ע"ב ובב"מ פא ע"ב. אמנם
לעכב המשכון עד שיתן לו המנה
ולפי שהוא שלה זרקתו לנסות את זה
סעיף יא:
עיין רש"י גיטין לז ע"א],
לא הוו בהדייהו אותיבי נסכא עליה לסוף
אם הוא רגזן: אינה מקודשת. ואינו
ותימה מהא דאמר בהשוכר את
ב)
סט י מיי' שם טוש"ע שם
צ) [ב"מ פ:], ק) [ב"מ עה
❖
אייקר אמתא אתו לקמיה דרבי אמי אמר
האומנין (ב"מ דף עה:) גבי השוכר את
דומה לתן מנה לפלוני ואיקדש
ע"ב], ר) [יתכן שצ"ל כשאמרה
סעיף י:
ע"מ לפלוני מכשאמרה ע"מ
הפועלים להעלות פשתן וכל דבר
לך דהתם איהי קאמרה ליה מעיקרא
ז)
להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן ג ת"ר
לאביך. רש"ש], ש) [ו ע"ב
שהוא אבוד מקום שאין שם אדם
אבל כאן משטה היא בו כלומר תן
התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או
ד"ה תן מנה], ת) [יתכן
ג)
תוס' ר"י הזקן
מעותיך לאחרים: להודיעך כח
וחזרו בהן שוכר עליהן או מטען
דצ"ל: כדאמרינן לקמן בעני],
לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת הא
א) [אצ"ל בחדא], ב) [אצ"ל
מנה אין כאן. לא המנה
דרישא. דאף על גב דאביה הוא לא
וקאמרינן י) עד כמה שוכר עליהן א"ר
❖
שדיתינהו קמיה הוו קידושין הא קאמרה ליה
במצוה],
הגיע לידה ולא המשכון נתן
גמרה וקדשה נפשה: כח דסיפא.
נחמן עד כדי שכרן איתיביה רבא
לה להיות שלה דנימא שוה
שקיל לא בעינא ד לא מיבעיא קא אמר לא
לרב נחמן עד ארבעים וחמשים זוז
דאמר מקודשת דאע"ג דלא קרוב
כסף ככסף, הלכך אין לה
מיבעיא שדיתינהו קמיה דלא הוו קידושין
על המשכון כלום. במשכון
שלה הוא: סמכה עליה. דעביד
התם כשבאת חבילה בידו פירוש
תורה אור השלם
מקודשת. וקס"ד דמיירי כה"ג
אבל זרקתו לים או לאור אימא כיון דמיחייבא
שבאו כלי אומנות של פועל ליד בעל
שליחותיהח) וכי מקבל להו הוה שלוחה
1. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת
דאמר לה התקדשי לי במנה
ומקדשה: ואם היה סלע שלה מקודשת.
הבית והשתא כי באת חבילה בידו
בהו קדושי קדיש נפשה והא דקא עבדא
והניח לה משכון. [במשכון]
הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב
דאחרים. במשכון שמסרו לו
בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶJָ וּלְךָ תִּהְיֶה
מאי הוי הא מנה אין כאן משכון אין
שחצרו של אדם קונה ט) והרי הוא כמו
הכי סברא איבדקיה להאי גברא אי רתחנא
ב"ד על חוב שיש לו אצל
צְדָקָה לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ:
❖
שמקבלתו: רץ אחריה. לנושכה:
כאן וי"ל דלא דמי דהתם גרמו לו
הוא או לא קמ"ל תנו רבנן ה התקדשי לי
אחרים, וקדשה באותו זכות
דברים כד יג
הפסד ועוד שאין החבילה בתורת
חומרי
שיש לו על המשכון. דאי
ב
במנה תנם לאבא ולאביך אינה מקודשת
אמר לה התקדשי לי בזה,
משכון אלא קנוייה לו לשכור פועלין
הואיל ואחרים מוציאין אותו
על מנת שיקבלום לי מקודשת תנא אבא להודיעך כח דרישא תנא אביך הגהות הב"ח
וכשרגילין לעשות שידוכין צריך ליזהר
המשכון מידה אינה מקודשת,
להודיעך כח דסיפא התקדשי לי במנה תנם לפלוני אינה מקודשת על
(א) רש"י ד"ה מנה וכו' משכון
בדבר יפה שיאמר הרי אני מקנה לך
אלא ודאי דאמר לה התקדשי
אין כאן אינו שוה כלום וכו'
לי במשכון זה שיש לי מפלוני
מנת שיקבלם לי מקודשת וצריכא דאי אשמעינן אבא ואביך התם הוא קנוי לו הס"ד:
כך וכך בגוף החפץ ג דאם אמר אם
❖
או התקדשי לי במאה זוז שיש
דכי אמרה על מנת שיקבלום לי הוו קידושין דסמכה דעתה עילייהו
אחזור בי אתן לך כך וכך והא לך
לי על משכון זה מקודשת.
וכי תימא הכא נמי מנה לא
משכון מנה אין כאן משכון אין כאן
סברה עבדין לי שליחותאי אבל פלוני לא ואי אשמעינן פלוני הכא
הגיע בידה ומשכון לא נתן
מוסף רש"י
ושמא בשדוכין לא אמרינן מנה אין
הוא דכי אמרה תנם לפלוני לא הוו קידושי דלא מקרבא דעתה לגביה
לה להיות שלה ואין לה
❖
כאן משכון אין כאן כיון שכשהאחד
על המשכון כלום, שהרי*
הובא בסוף המסכת.
למיתבה ליה במתנה אבל אבא ואביך דמקרבא דעתה לגבייהו אימא
הוא קונה המשכון עד אותו
מהן חוזר בו השני מתבייש בדבר ד:
במתנה יהביתיה ניהלייהו צריכא ת"ר התקדשי לי במנה תנם על גבי
סך וגוף המשכון הקנה לה
משכון
ו
דאחרים וכדרבי יצחק.
עד אותו מנה. והוא הדין
מוסף תוספות
סלע אינה מקודשת ואם היה סלע שלה מקודשת בעי רב ביבי סלע של
ז
אע"ג דרבי יצחק איירי
נמי אם בעל חוב עצמו
שניהם מהו תיקו התקדשי לי בככר תנהו לכלב אינה מקודשת ואם
תפשו אחר ההלואה דכה"ג
א. וטעם אחד לכולן לפי
ח
במשכון שלא בשעת הלואתו כ) מצינו
נמי קני ביה זכותא כנגד
שאין המשכון משועבד
היה כלב שלה מקודשת בעי רב מרי כלב רץ אחריה מהו בההוא
למימר כיון דבעל חוב קונה משכון
ט
אותו סך כמו שביארנו בסוף
לכלום משום דאדם יכול
שלא בשעת הלואה קנין גמור עד
הנאה דקא מצלה נפשה מיניה גמרה ומקניא ליה נפשה או דלמא מצי
המקבל. ומשום הכי פרישנא
לשעבד נכסיו לדבר שנתחייב
לה במשכנו שלא בשעת
בו אבל בדבר שלא נתחייב
שיפדה בשעת הלואה נמי אלים
אמרה ליה מדאורייתא חיובי מחייבת לאצולן תיקו התקדשי לי בככר
י
הלואתו, והכי אוקימנא לה
לא חל שעבוד על נכסיו,
שיעבודיה לחשב ממון לקדש בו האשה
להא דר' יצחק בשבועות [מד,
ובמתנה שאמר ליתן לו לא
תנהו לעני אינה מקודשת אפילו עני הסמוך עלהד) מאי טעמא אמרה ליה כי
ולקנות בו עבדים וקרקעות וכן צריך
א] ובבא מציעא [פב, א].
נתחייב בה ולא יתחייב בה
היכי דמחייבנא ביה אנא הכי מחייבת ביה את ההוא גברא דהוה קא מזבין
ואיכא מאן דמפרש במשכון
לעולם לפי שיכול לחזור בו
לפרש בפ' השולח (גיטין דף לז. ושם )
ל)
דאחרים אפילו משכנו בשעת
לפיכך לא נשתעבד לו
חומרי
בההיא דאמר המלוה על המשכון אינו
המשכון במשיכתו. תוס'
הלואתו, והכי דייק מהא דר'
הרא"ש. ב. כיון דדבר האבד
יצחק הואיל ומשכנו שלא
משמט ומפרש התם משום דקני ליה כרבי יצחק ורבי יצחק הוי שלא בשעת הלואתו והמלוה משמע בשעת הלואתו כדמשמע סוף פרק האומנים
בשעת הלואתו קני ליה עד
הוא וחזרו בהם חייבים לשלם
(ב"מ פא: ושם מ)) ה אלא ה"פ התם כיון דקני ליה שלא בשעת הלואתו לגמרי סברא הוא דיקנה הוא בשעת הלואתו שלא ישמט דחשיב של אחיך
אותו סך שהלוה חייב לו,
לו הפסדו הילכך נשתעבד לו
בידך ודרשינן בספרי (פ' ראה) את אחיך תשמט ידך נ) ולא של אחיך בידך וכן יש לפרש פרק כל שעה (פסחים דף לא: ושם ס)) בההיא דישראל
משכנו בשעת הלואתו [נמי]
המשכון שלהם עליהם עד כדי
דמיו. שם. ג. שיאמר לו אם
קצת שעבודא מיהו אית ליה
שהלוה את העובד כוכבים על חמצו אחר הפסח עובר לרבי מאיר ומפרש התם משום דקנה ליה כר' יצחק וכיון דקני ליה כרבי יצחק שלא
עילויה, ואותו שעבוד נתן לה.
אחזור בי תזכה בכך וכך ממון
בשעת הלואתו בשעת הלואתו קני ליה נמי לענין דקרינן ליה שלך אי אתה רואה : מנין לבעל חוב שקונה משכון.
פי' בקונט' בשאר
ע) ו
בגוף החפץ הזה. שם. ד. אין
וזה הבל. בפריטי. דעבד כנעני
דוכתי פ) להתחייב באונסין וקשה דהא ר"מ ור' יהודה פליגי צ)במלוה על המשכון אי הוי שומר שכר אי שומר חנם אבל שואל לא הוי
[נקנה] בכסף. נסכא. חתיכה
זה גוזמא מה שנוהגין לקנוס
של כסף. ונתייקרה השפחה
את החוזר בו, בדין הוא
ואוקי גמרא ר"מ כר' יצחק משמע דר' יצחק לא אמר להתחייב באונסין לכך נראה לי שקנה את המשכון להתחייב בגניבה ואבידה ז:
צדקה מנין. וא"ת איכא צדקה ממה שיחזיר לו לשכב עליו וי"ל דדייק מדכתיב (דברים כד) ושכב בשלמתו וברכך ואי לא הוי קונה ליה
ורצו לחזור בהם המוכרים.
להתחייב בו מי שחוזר בו מן
פריטי אין כאן. שלא נתנו
התנאי שהתנו לפי הבושת
א"כ כשמברכו העני הוי ליה רבית דברים ויש מפרשים דלא מיקרי צדקה אלא הנותן משלו כמו צדק משלך ותן לו (ב"ב פח:):
ק)
המעות שקנו אותה, והנסכא
שמתבייש חבירו במה שהוא
תנם לאבא או לאביך אינה מקודשת. ואם תאמר הא אמרינן לעיל (דף ו:) תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת ויש לומר דלא דמי
חוזר. או"ז ב"מ קפח.
לא נתנו להם להיות שלהם
דנימא שוה כסף ככסף, הלכך
ה. דאמרינן התם והא אידי
דהתם שהתחילה היא בדבר איכא למימר דדעתה להתקדש אבל הכא שהוא אמר לה תחילה התקדשי לי והיא משיבה תנם למי
לא נתנו להם עליה לא כסף
ואידי הלוהו על המשכון קתני
שתרצה איכא למימר דאין דעתה להתקדש אלא היא משטה בו ואינה חוששת: תנם לפלוני אינה מקודשת. וא"ת אמאי קתני לעיל
ולא שוה כסף שאין להם על
ואין סברא לחלק בין המלוה
להלוהו. תוס' גיטין לז.
הנסכא כלום. שמעינן מיהא
בברייתא אביך לאבא ולפלוני סגיא ואיכא למיעבד כל הני צריכותאח ושמא יש לומר דאין לחוש לכך כיון דלא תנא אביך בברייתא לחודיה
שהמוכר יינו לעובד כוכבים
ו. דאפילו מקבל פקדון
אי נמי י"ל דלהכי תנא אביך ופלוני משום דס"ד דליהוי מקודשת טפי כשאמרה ר) תנם לפלוני מכשאמרה תנם לאביך דסמכה דעתה טפי
אף על פי שהעובד כוכבים
מעובדי כוכבים אם מקבל
כשיהא ביד פלוני : אם היה סלע שלה מקודשת. פי' בקונטרס דחצרה קונה לה ולא נהירא דאם כן מאי בעי סלע של שניהם מהו
מניח משכון על היין קודם
עליה אחריות מחייב עליה
ט
בבל יראה. שם. ז. דהוי שומר
שנאסר אינו מועיל, ואכתי
פשיטא דאינה קונה כיון דהוא חצר של שניהם כדאמרינן פרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פד:) אמר רבי ינאי חצר של שני שותפין
דמי היין נסך קא שקיל, שהרי
שכר וכו' והיינו שכרו דקני
קונין זה מזה ומוקי לה במודד בתוך קופתו של לוקח אבל במודד על הקרקע לא י ונראה לפרש דהכא הטעם אין תלוי בקנין
לא נתן לו הכסף שיקנה בו
ליה להיות ממונו לקדש בו
היין ולא נתן לו המשכון
את האשה ולקנות בו עבדים
חצרה אלא כשהסלע שלה סמכה דעתה ובשאינו שלה לא סמכה דעתה ובעי כשהסלע של שניהם אי סמכה דעתה או לא:
כ
שיהא שלו, הלכך אין לו
וקרקעות, [ואף] שגם
הב ממעותיו היה יכול לעשות זה
במשכון כלום ואין לו תקנה
אלא שילוה לו המעות על המשכון ויקח המשכון קודם שיאסר היין. ואיכא מאן דאמר הואיל ובדיניהם קונה היין לית לן בה.
י"ל כיון דבשעה שנטלו לא היו מעותיו בידו נהנה הוא במשכון שנוטל במקומן וכו' ועוד שיכול לעשות חליפין מן הכלי
הממושכן מה שלא היה יכול לעשות מן המעות. תוס' הרא"ש וע"ע תוס' ב"מ פב: ד"ה אימר. ח. ובהכי סגי אבא להודיעך כחא
מדאחייבא בהו. אם לא נטל[ת]ם בתורת קדושין. וכתב רבינו נסים ודוקא היכא שנטל[ת]ם בכעס וזרק[ת]ם מיד אבל לקח[ת]ם
דרישא ופלוני להודיעך כחא דסיפא. ריטב"א. ט. דסלקא דעתיך אביך דמקרבא דעתיה לגבי בריה וידו כיד בנו ותו דאית לה
בפני עדים ואח"כ זרק[ת]ם לפניו או לדבר האבד צריכה הימנו גט. במנה. והיא השיבה אותו תנם לאבא, אינה מקודשת שלא
כסופי למתבעינהו מיניה דאזלא השתא לרשותיה אפילו כי אמר שיקבלם לי לא סמכא דעתה ולא הוי קידושין קמ"ל. שם. י. ואי
נתרצית בקדושין אלא שאמרה לו להפסיד מעותיו. שיקבלם לי מקודשת. דסמכא דעתה שאותו פלוני יקבל מעותיה ונתרצית
בתוך קופסא המונחת בה פשיטא שקנתה. ריטב"א. כ. דאיכא למימר שזרקו לה לתוך חיקה. תוס' טוך. (ועי' תוס' הרא"ש שמפרש
בקדושין. איכא מאן דאמר בכל הני אי הוא חזר ואמר הרי את מקודשת לי במנה זה שאתן לפלוני במצותיך והיא שתקה
באריכות, ועי' ריטב"א שלומד דהוה מדין ערב).
מקודשת, אע"פ שלא אמרה תחלה אלא תנם לפלוני. ולאו מילתא היא כמו שבארנו לעיל ש). על גבי הסלע. דלאו לשון ריצוי
הוא אלא הפסד מעותיך, ומיירי נמי בשלא חזר ואמר לה כלום אלא שהניחם שם לפירושא קמא. שלה. לשון ריצוי הוא
דקאמרה, כלומר הניחם ברשותי. של שניהם. בעיא ולא איפשיטא, הואיל והמקום של שניהם, אם נתרצית לקדושין אם לאו. לכלב. כלומר הפסידהו ואינו לשון ריצוי. גמרה ומקניא. ולשון ריצוי הוא דקאמרה, או חיובי מחייבת ולא נתרציתי בקדושין, אלא אמרתי
לך שתצילני כמו שאתה חייב להציל נפש אחת מישראל. איכא מאן דאמר אם היה כלב של שניהם נמי מקודשת אם היה בככר שתי פרוטות, דלשון ריצוי הוא ולא אמרינן דאמרה כי היכי דמחייבת ביה אנא מחייבת ביה את כדאמרינן ת), דהתם הוא חייב בכל
המתנה אבל הכא הוא אינו מוטל עליו אלא חצי מזונותיו. ואיכא מאן דאמר דאינה מקודשת, דהואיל דמחייב ביה איהו לא נתרצית לקדושין וצ"ע. הלכך הוי ספק מקודשת. כי היכי דמחייבנא. ולא נתרצית לקדושין. ירושלמי פרק האיש מקדש [ה"א]. התקדשי
לי בסלע תנהו לעני מקודשת ותראה עושה טובה לעני. ודאי זה הירושלמי חולק עם התלמוד שלנו, דודאי ליכא הפרש בין סלע לככר. וכן דעת הר"ם והרי"ף שלא הביאו זה הירושלמי. ואיכא מאן דאמר דלא פליג, וחלוק יש בין סלע לככר, דבסלע לא מציא
למימר כי היכי דמחייבנא, דלא רמיא עליה חובה למיתן ליה סלע א) חדא זימנא. וזה רחוק, דאטו מי לא עסקינן בככר גדול וודאי אינו חייב ליתן לו ככר גדול כאחת. ופי' לשון הגמ' הוא שלא היה בדעתה להתרצות בקדושין אלא שיתן לו לשום מצוה שהרי
הוא מחויב ב) במעה כמו שהיא מחויבת יהיה מחויב לתת לו כולו או מקצתו, וודאי פליג אגמרא דידן. וודאי אם נותן לעני אלף זוז בבת אחת מצוה עביד כדתנן בסוף פאה [פ"ח מ"ח] היו לו מאתים זוז חסר דינר אפילו נתנו לו אלף זוז בבת אחת יקח.
*נראה שחסר כאן, ומכאן שייך לתירוץ.