19/131

סז:

האומר פרק

שלישי קידושין

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

מנא

הני מילי. נראה דלא בעי מה"מ דהולד ממזר דהא ביבמות

כל מקום דסיפא. דיש קידושין ויש עבירה:

לאתויי גר שנשא

קה א מיי' פ"ט מהל'

א) יבמות עח: (סוטה ג),

ב) ג"ז שם [סוטה ג:],

עבדים הלכה ג סמג

ממזרת. לרבי יהודה דיש עבירה דהולד הולך אחר הפגום דהוי

(דף מט.) מוכח ליה מלא יגלה כנף אביו וסמיך ליה לא יבא

ג) [צ"ל הכנעני שבא על

עשין רב [עיין כ"מ]:

ממזר: כדאמרן. לאתויי ישראל שנשא חללה: ואיזו זו דרישא כדאמרן.

ממזר ומוקמי לה ביבמות (שם) בשומרת יבם של אביו שהיא לו אשת

ב [מיי' פי"ב מהל' איסורי

אחת מן כו' וכ"ה ביבמות

וגר שנשא ממזרת: כל מקום דסיפא

אחי אביו שהיא בכרת אלא בעי מנא לן דאין קידושין תופסין בהן וקשה

למעוטי דרבין או דרב דימי

בסוטה ובת"כ], ד) [יבמות

ביאה הל' יח טוש"ע אה"ע

סט ע"א], ה) [בכת"י:

סי' ד סעי' ב]:

לאתויי מאי. היכא אשכחן תו יש

דמאי בעי הלא הדבר פשוט בכל

קו ג מיי' פי"ב מהל'

דאי], ו) [בכת"י: משמיה,

הגמרא דקידושין לא תפסי דהא בהא

קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר

כל מקום דסיפא לאתויי גר שנשא ממזרת

איסורי ביאה הל' כא

וכן בהמשך משמיה דרבי

תליא דכיון דהוי ממזר מחייבי כריתות

הפגום בר מהני דקתני במתני':

יוסי], ז) [צ"ל דרבא אמר

טוש"ע אה"ע סימן ד

אלא אי אמרת רבי יוסי היא כל מקום דרישא

מטו], ח) [עי' תוס' יבמות

סעיף ז:

מאי באומות הלך אחר הזכר. למאי

לא תפסי קידושין דהא ר) ר"ע הוא

כדאמרן איזו זו כדאמרן אלא כל מקום דסיפא

קז ד מיי' פ"ד מהלכות

נד. ד"ה שכן בידו לרבות],

דאמר (שם) דאין קידושין תופסין

הילכתא יש להלך אחר הזכר כל זמן

ט) [בכת"י נוסף: שהיא],

אישות הלכה יב סמג

לאתויי מאי ולטעמיך לר' יהודה איזו זו דסיפ'

י) [צ"ל דילפינן. רש"ל,

בחייבי לאוין א ולא ידעינן אלא משום

שלא נתגיירו ומנ"ל דבתר זכר אזלינן:

עשין מח טוש"ע אה"ע

❖

למה לי אלא איידי דתנא רישא איזו זו תנא

וכ"ה בכת"י וברש"י],

סימן מד סעיף ו:

מנין לאחד מכל האומות. שבעולם

דשמעינן ליה לר"ע דאמר יש ממזר

כ) [בכת"י: אוסרה,

סיפא איזו זו ה"נ איידי דתנא רישא כל מקום

מחייבי לאוין וכיון דיש ממזר דין הוא

שאינן מן אומות של ארץ ישראל

וכן בסמוך], ל) יבמות

תנא נמי סיפא כל מקום גופא כי אתא רבין

ח. נד: [כריתות ב:],

דלא תפסי בה קידושין והכי נמי

שאמר הכתוב עליהם (דברים כ) לא

א)

תורה אור השלם

מ) [פרשת בהר פיסקא

תחיה כל נשמה: שבא על הכנענית.

אמר רבי יוחנן באומות הלך אחר הזכר

אמרינן בשמעתין ש) הכל מודים בבא

פ"ז], נ) [יבמות עח

1. וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים

על הנדה שאין הולד ממזר דהא

שהיא בכלל לא תחיה וה"ה לחוית

ע"א], ס) [דברים כג, א],

נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם מאי

הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ

ע) [ויקרא יח, ח], פ) [צ"ל

תפסי בה קידושין אלמא דהא בהא

וליבוסית אלא שכולם נקראין על שם

וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם

באומות הלך אחר הזכר כדתניא מנין לא'

ב)

לאחיו. רש"ש], צ) [ויקרא

אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם

תליא ואור"י דאין ה"נ דכלל זה אמת

כנעני דכתיב (בראשית יז) ארץ כנען:

יח, ח], ק) [דברים כה,

מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן

וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה:

שאתה רשאי לקנותו בעבד. דשדינן

אליבא דר"ע ב והכא בעי אליבא דרבי

ה], ר) [ברש"ש מוסיף:

ויקרא כה מה

שאתה רשאי לקנותו בעבד תלמוד לומר

2. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה

בכמה מקומות אמרינן],

ליה בתר זכר ומותר לחיותם: ת"ל

יהושע דאמר (שם) אין ממזר מחייבי

ש) [לקמן סח ע"א],

1וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו

וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:

וגם מבני התושבים וגו'. ולעיל מיניה

לאוין ת)[וכריתות] אלא מחייבי מיתות

ת) רש"א, א) [לעיל מו:

דברים כד ב

יכול אף עבד שבא על שפחה מן האומות

ב"ד ואפ"ה מודה דאין קידושין

כתיב ועבדך ואמתך אשר יהיו לך

ג)

אדם יודע כצ"ל], ב) [וע"ע

3. לֹא ›קַּח אִישׁ אֶת

תוס' יבמות מד. ד"ה

והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד ת"ל

אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה

תופסין בחייבי כריתות כדאמרא) (הכל

מאת הגוים אשר סביבותיכם שאינן

עשאה זונה. תוס' כתובות

כְּנַף אָבִיו: דברים כג א

מודים) שאין קידושין תופסין באחותו

מז' אומות מהם תקנו עבד ואמה

אשר הולידו בארצכם מן הנולדין בארצכם

4. כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה

כט: ד"ה חילולין, ותוס'

אלמא דדבר פשוט הוא לכ"ע ואליבא

וסמיך ליה וגם מבני התושבים כלומר

סנהדרין נג. ד"ה הא],

מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה

ולא מן הגרים בארצכם: נתגיירו הלך אחר

ג) [יתכן דצ"ל ויבוסי ושאר

וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת

דרבי יהושע בעי גמרא מנלן דלא

ולא משאר אומות לבדם שאין בהם

הפגום שבשניהם: במאי אילימא במצרי

ז' האומות], ד) [נדצ"ל

מִקֶּרֶב עַמָּם:

❖

תפסי קידושין בחייבי כריתות ב):

מערבוב שבע אומות אלא אף

❖ ד) ג

ואדומי ומצרי אחד],

ויקרא יח כט

הכל שנשא עמונית מאי פגום איכא ב עמוני ולא

מבניהם שמולידים אותם תושבין

עמונית אלא בעמוני שנשא מצרית ואי זכר הוי האי שדיא אבתריה דידיה

ה)

הבאים לגור עמכם ומולידין מן

ואם נקבה הויא שדיא אבתרה דידה: כל שאין לה עליו קידושין: מנא הני

מוסף תוספות

גליון הש"ס

הכנעניות מהם תקנו: מן הנולדים

מילי דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ומטו בה משום דרבי ינאי ורב

גמ' בשלמא כולהו אתיין.

בארצכם. אשר הולידו בני שאר

א. ולא מצינו שאמרה ר"ע

ו)

עי' יבמות נד ע"א תוד"ה

בהדיא בשום מקום. תוס'

אחא בריה דרבא ומטו בה משום רבי יוסי הגלילי אמר קרא ויצאה

אומות מבנות ארצכם שלידתן בארצכם

❖

ז)

שכן בידו:

הרא"ש. (לקמן בסוגיא).

❖

דהיינו אימותיהם: ולא מן הגרים

מביתו והלכה והיתה לאיש אחר לאחרים ולא לקרובים מתקיף לה רבי אבא

ב. ושמעון התימני. שם.

בארצכם. שהולידו בני ארצכם

ואימא לאחר ולא לבן בן בהדיא כתיב ביה לא יקח איש את אשת אביו

מוסף רש"י

במקומות אחרים מבנות שאר אומות

אחר למה לי שמע מינה לאחרים ולא לקרובים ואימא אידי ואידי לבן הא

תוס' ר"י הזקן

ובאו הבנים לגור כאן אצל אבותם.

מנין לאחד מן

לכתחילה והא דיעבד לכתחילה מאחות אשה נפקא ומה אחות אשה בכרת

ח)

ט)

האומות. משאר שבעים

מן האומות. שאינו מז'

ובתורת כהנים מ) גרסינן ולא מן

אומות (סוטה ג:). שאינו

האומות ואינו מכלל לא

לא תקדש חייבי מיתות בית דין לא כל שכן ואימא אידי ואידי באחות

הכנענים שבארצכם כלומר שנולדו

משבעה אומות ואינו בכלל

תחיה כל נשמה [דברים

אשה הא לכתחילה הא דיעבד אין הכי נמי אשכחן אחות אשה שאר

מן הכנענים: נתגיירו הלך אחר

לא תחיה כל נשמה

כ, טז]. שבא על הכנענית.

(יבמות עח:). שבא על

והוא הדין לחוי ויבוסי

עריות מנלן ילפינן מאחות אשה מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין

הפגום שבשניהם מאי היא. לענין

י)

הכנענית. כל ז' אומות

ה' ג) אומות. בעבד. ואתה

עבדות ליכא למימר נתגיירו אלא

על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ולא תפסי בה קידושין אף כל שהיא ערוה

נקראו על שם כנען,

יכול לחיותו דשדינן ליה

לענין יוחסין ולא מצינו חילוק בין

והוליד בן. דהלך אחר

בתר זכר. אשר הולידו

וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת לא תפסי בה קידושין $בשלמא

האב ומותר להחיותו

בארצכם. משמע שהם

אומה לאומה משנתגיירו אלא בעמוני

כולהו אתיין אלא אשת איש ואשת אח איכא למיפרך מה לאחות אשה

לך לעבד

מארץ אחרת והולידו כאן

(סוטה ג:)

ומצרי שזה אסור לעולם וזה עד דור

שאתה רשאי לקנותו

שנשאו מבנות הארץ.

שכן אין לה היתר במקום מצוה תאמר באשת אח שיש לה היתר במקום

בעבד. ואי אתה מצווה

שלישי ופגום משני צדדים במאי

ולעיל מיניה כתיב ועבדך

מצוה אשת איש נמי איכא למיפרך מה להנך שכן אין לה היתר בחיי

להמיתו, דשדינן ליה בתר

ואמתך אשר יהיו לך מאת

משכחת לה דקאמר הפגום שבשניהם:

אבוה (יבמות עח:). בעבד

הגוים אשר סביבותיכם

כ) אוסרן תאמר באשת איש שיש לה היתר בחיי אוסרן אלא א"ר יונה

אילימא במצרי שנשא עמונית. וקאמר

גרסינן בבי"ת (סוטה ג:).

וגם מבני התושבים,

ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא כל אשר יעשה מכל התועבות

וגם מבני התושבים

כלומר לא משאר אומות

הולד הולך אחר המצרי ואסור עד

הגרים עמכם. שבאו

לבדם אתה רשאי לקנות

האלה ונכרתו הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה מה אחות אשה לא

דור שלישי דאילו עמונית שריא לאלתר:

ל)

מאומות אחרים ונעשו

אלא אף מאותן שנולדו

מאי פגום איכא. בצד האם דקאמר

תפסי בה קידושין אף כל עריות כולם לא תפסי

בה קידושין אי הכי

אבותם תושבים במקומכם

בארצכם. [ולא מן

(יבמות עח:). לעיל מיניה

הגרים בארצכם]. אע"פ

נתגיירו אתרוייהו קאי לשון רבים

אפילו

כתיב מאת הגוים אשר

שהולידו בארץ אחרת

ומשמע דבמידי דמשכחת ביה פגם

סביבותיכם מהם תקנו

כגון שאביהם מזאת הארץ

ביבמות (דף עז:): אי זכר. הולד שדיא

לגבי תרוייהו קאמר והכא גבי אם ליכא פגם: מצרי ואדומי עשה

בהם נקבות כזכרים כדאמר

עבד ואמה, אשר סביבות

ואמן מארץ אחרת. ובת"כ

ארצכם ולא מבני ארצכם

גרסינן ולא מן הכנעניים

בתר עמוני ואיסור זכרים שבו לעולם ולא אמרי' שדיא בתר מצרית ויהא דור שלישי מותר ואי נקבה היא שדייה בתר מצרית ולא בתר

דשבעה אומות, וגם מבני

שבארצכם כלומר שנולדו

עמוני למשרייה לדידה משום ולא עמונית אלא בנה יהא מותר שהוא שלישי דאמר קרא (דברים כג) להם הלך אחר פסולן נ): מנה"מ. דאין

התושבים, כל תושב, היינו

מן הכנעניים. אחר הפגום

קידושין תופסין בחייבי כריתות אבל הולד ממזר נפקא לן מלא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר

שבא ממקום אחר ונתיישב

ס)

[שבשניהם]. לענין עבדות

כאן, וקאמר קרא שמותר

לא מצינן למימר דהא

ומוקמינן לה ביבמות (דף מט.) בשומרת יבם של אביו שהיא לו אשת אחי אביו שהיא בכרת ומהכא ילפינן לה ביבמות בפרק החולץ

לקנות מבניהם אשר יהיו

נתגיירו אלא לענין יוחסין,

(דף מה:) דכל שאין לה עליו קידושין הולד ממזר: ומטו בה. יש מטים בדבר זה לומר שבשם ר' ינאי נאמר ורב אחא בריה דרבא אמר

לך מבנות ארצך (סוטה ג:).

ולא מצינו חילוק בין

מן הנולדים בארצכם.

לאו משום רבי ינאי מטו בה אלא משום רבי יוסי הגלילי: לאיש אחר. שהוא אחר אצלה ולא שהוא קרובה. והיתה לשון קידושין הוא

אומה לאומה משנתגיירו

שאמו מארצכם וילדתו שם

אלא בעמוני ומואבי

שהיתה לו בהן לאשה: לבן. בן בעלה אבל שאר קרובות לא: לא יקח. לא יהא לך בה ליקוחין שאין קידושין תופסין: ודילמא הא

. בנים הנולדים

עם מצרי ואדומי דעמון

(יבמות עח:)

לכתחילה הא דיעבד. כלומר לא יקח לאו שלא יהיו לו בהן קידושין דיעבד קאמר אלא אזהרה שלא יקדשנה ומיהו אי קדיש ניהוו קידושין

בארצכם והם בני התושבים,

ומואב הזכרים אסורים

דהיינו אחרים שנשאו

ואתא האי קרא אחרינא לומר דאין בה הויה כלל ולעולם לבן קאמר דכיון דאמר ולא פירש קרובים אין לך להביא באיסור זה אלא האסור

איסור עולם ונקבות

בארצכם נשים אתה רשאי

מותרות מיד, ואדומי

שבכולן שקרוב מן הכל: מאחות אשה נפקא. דכתיב בה לא תקח ע) לא תקדשנה: חייבי מיתות. אשת אביו בסקילה: אידי ואידי. לא

לקנות (סוטה ג:). ולא מן

ד) אחד זכרים ואחד

תקח והיתה לאיש אחר אימא אידי ואידי באחות אשה דכיון דאשכחן בה דאזהר עלה לכתחילה איכא למימר דהדר כתב והיתה לאיש אחר

הגרים בארצכם. ולא מן

נקבות אסורים עד דור

הבנים הנולדים לבני ארצכם

שלישי. ואסיקנא פרק

למעוטי בעל אחותה שאין לו בה הויה אבל שאר קרובים דלא אשכחן בהו אזהרת קיחה לכתחילה לא קאמר דיעבד לא נתפסו: אין הכי

במקום אחר מבנות שאר

תפלת השחר [ברכות

נמי. דאחות אשה לחודה איכא למיגמר: דילפינן מאחות אשה. בבנין אב במה מצינו: ה"ג מה לאחות אשה שכן אין לה היתר במקום מצוה.

אומות והביאום לבניהם

כח, א] דהשתא כולם

כשאין לו בנים מאחיופ) המת דילפינן בפ"ק דיבמות (דף ג:) נאמר כאןצ) עליה בחייה ונאמר להלן ק) יבמה יבא עליה מה להלן במקום מצוה אף כאן

לגור שם (שם). שנולד

מותרים תיכף משנתגיירו

במקום אחר, שאמו מן

שבא סנחריב ובלבל

מצוה ואמר רחמנא לא תקח: מה להנך. לאחות אשה קאמר שכן אין לה היתר בחיי אחותה האוסרת שאפילו גירש אשתו

במקום

שאר אומות ואחר כך בא

כל האומות וכל דפריש

אשת איש יש לה

היתר בחיי אוסרה. שבעלה מתירה בגט: מכל התועבות האלה. בפרשת עריות כתיב:

אסורה:

מרובא פריש. אחותה

לגור אצל אביו בארצכם,

אפילו דרך אשה להיות במקומה

ודרך איש לגלות, הלכך

הנולדים בארץ ודאי אמו משבעה אומות, אבל הנולדים במקום אחר ודאי אמו משאר אומות, ומסתברא כי מעטינהו קרא היכא דאביו כנעני (יבמות עח:).