האומר פרק שלישי קידושין
סח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכל
מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין
הולד ממזר.
אפילו נדה נמי. אם קידש פנויה בימי נדותה לא להוו קידושין
קח
א) יבמות מט. ע"ש,
א מיי' פט"ו מהל'
ב) [בכת"י: לאקושינהו,
איסורי ביאה הלכה א
ואם בא עליה בנדתה יהא הולד ממזר: אלמה אמר אביי. ביבמות
פי' בקונטרס ביבמות (דף מט.) נדה משום דכתיב תהיה
ונראה דכצ"ל. וכן בסמוך,
סמג לאוין קיז טוש"ע אה"ע
בהחולץ: הכל מודים. שמעון התימני
דאמר (יבמות מט.) יש ממזר
ב) בנדתה דמשמע יש לה הויה ואע"ג דקיימא בכרת מ"מ לא הוי ממזר סימן ד סעיף יג:
ובדפו"ר לאקוש'], ג) [בכת"י:
קט ב מיי' פ"ד מהל' אישות
מחייבי כריתות מודה בבא על הנדה
ור"ע דאמר (שם) יש ממזר
ג)ובא על הסוטה כו' כגון אשתו שזינתה דאסורה לבעלה דנפקא לן
אקשינהו], ד) [שם ח. ע"ז
מו:], ה) [יבמות יג ע"ב],
הלכה יב סמג עשין מח
ביבמות פ"ק (דף יא:) מייתורא דאחרי
מחייבי לאוין מודה בבא על הסוטה
ו) יבמות כג., ז) [צ"ל רבא.
טוש"ע אה"ע סימן מד סעיף
אשר הוטמאה דכתיב גבי מחזיר
דקינא לה ונסתרה דהויא עליו בלאו
אפילו נדה נמי אלמה אמר אביי הכל מודים
ערוך], ח) תמורה כט: [יבמות
א
א)
ו:
קי ג מיי' שם הלכה יד טוש"ע
גרושתו ואע"ג דחייבי לאוין הוא שהרי
דלא יוכל בעלה וגו' נ) כדאמר ביבמות
י: וש"נ], ט) כתובות כט: [לעיל
בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר
סד. יבמות מט.], י) [בכת"י:
שם סעיף ז [וסימן יח]:
הויא עליו בלאו דלא יוכל בעלה
(דף יא:) הא מה אני מקיים אחרי
אמר חזקיה אמר קרא ותהי נדתה עליו
קיא ד מיי' שם הל' טו
לא יקח ולא יחלל, וכדלעיל
1
לשוב לקחתה ואם כן הוה לן למימר
אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה:
סד. וע"ש ברש"י], כ) [בכת"י:
טוש"ע אה"ע סימן מד
ב אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה מכדי
❖
מאי], ל) [פסחים נט: נדה לג.],
שאין הולד ממזר. שהרי עדיין קידושין
דהולד ממזר אליבא דר"ע מ"מ מודה
סעיף ח:
איכא לאקושה לנדה ואיכא לאקושה לאחות
מ) יבמות סב. נדה יז. ב"ק מט.
ב)
עומדין בה: מכדי. ס) הך היקישא
הכא בסוטה דאין הולד ממזר שהרי
כתובות קיא., נ) [דברים כד, ד],
אשה מאי חזית דמקשת להו לאחות אשה
עדיין קידושין תופסין בה משמע
דרבי יונה איכא לאקושינהו שאר
ס) בדפו"ר: בהך, ע) [בדפו"ר:
תורה אור השלם
אקשה לנדה קולא וחומרא לחומרא מקשינן
תלוי', וצ"ל תלויה], פ) מהרש"א
מתוך לשון הקונטרס שאינו מודה
עריות לאחות אשה דלא ליהוו קידושין
ג)
ד)
מ"ז, צ) [דברים כה, ה],
1. וְאִם שָׁכֹב ›שְׁכַּב אִישׁ
רב אחא בר יעקב אמר אתיא בק"ו מיבמה
אלא בסוטה שלא יצאת מתחת בעלה
ואיכא לאקושינהו לנדה דהוו קידושין:
ק) [דברים כה, ט. ועיין
אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא
לחומרא. לעשות הולד ממזר שהממזרות
דהכי משמע לישנא שהרי עדיין
יבמות י ע"ב], ר) [פסחים
ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קידושין
שִׁבְעַת יָמִים וְכָל הַמִּשְׁכָּב
ה)
מא ע"ב], ש) [בדפו"ר:
קידושין תופסין בה כלומר הקידושין
ע)תלוין בקידושין דכל מי שאין לה עליו
אֲשֶׁר ›שְׁכַּב עָלָיו ›טְמָא:
חייבי מיתות וחייבי כריתות לא כל שכן אי
ביאת. וכצ"ל], ת) [צ"ל מיבמה
ויקרא טו כד
שנתקדשה בהן כבר אבל מחזיר
קידושין הולד ממזר פ) (דילפינן לה
רש"ש], א) [בדפו"ר: בחייבי],
2. כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי
הכי שאר חייבי לאוין נמי ו) אמר ז) רב פפא
סוטתו כלומר שגרשה וחזר וכנסה
מאשת אב ביבמות (דף מה:) מה אשת
ב) [ויקרא טו, יט. וברש"ש
נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת
חייבי לאוין בהדיא כתיב בהו כי תהיין לאיש
2
מגיה ותהי נידתה עליו.
לא מיירי דבהא לא מודה ר"ע דודאי
אב דלא תפסי בה קידושין והולד
שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים
ועיין קקיון דיונה ועצמו"י],
שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וכי
הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה
הולד ממזר וקשה דהא בפרק יש
ממזר אף כל שאין עליו קידושין
ג) [בדפו"ר: ובבא על הסוטה
הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה:
יש שנואה לפני המקום ואהובה לפני המקום
הולד ממזר): אתיא. שאר עריות
מותרות (יבמות דף פה:) משמע בהדיא
פי' כגון], ד) [נדצ"ל: אין],
דברים כא טו
ה) [וע"ע תוס' יבמות מט
3. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי
אלא אהובה אהובה בנישואיה שנואה שנוא'
בק"ו מיבמה לשוק שאין קידושין
דאפילו מחזיר סוטתו ד) שאין הולד ממזר
ע"ב ד"ה סוטה נמי, וברש"י
אֲנִי יְיָ מְקַדְּשׁוֹ: ויקרא כא טו
תופסין בה כדאמר רב (א) ביבמות
דקאמר התם מחזיר סוטתו איכא
בנישואיה וקאמר רחמנא כי תהיין ולר"ע
4. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו
ג
יבמות פה ע"ב ד"ה סוטה
ודאי], ו) [בדפו"ר נוסף: חמירי
(דף יג:) מנין שאין קידושין תופסין
בינייהו וא"כ לא שייך בה טעמא
א
שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר
דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין כי
ח)
ויש לנו], ז) [ביבמות מד
וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה
ביבמה דכתיב צ) לא תהיה אשת המת
דפירש בקונטרס שפירש הטעם
תהיין במאי מוקים באלמנה לכ"ג וכר' סימאי
ע"ב], ח) [בדפו"ר: ורשעה],
וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם:
❖
❖
החוצה לא תהא בה הויה לזר: ה"ג
דמשום הכי לאו ממזר משום דעדיין
ט) [בדפו"ר: דאמו],
בראשית כב ה
ט) דתניא רבי סימאי אומר מן הכל היה ר"ע
חייבי מיתות וחייבי כריתות לא כ"ש:
קידושין תופסין בה לכך אומר ר"י
עושה ממזר חוץ מאלמנה לכהן גדול שהרי
א"ה שאר חייבי לאוין נמי. נהי דלא
דידעינן בסוטה דתפסי בה קידושין
אמרה תורה לא יחלל חילולים עושה ואין
הגהות הב"ח
מוסף רש"י
3 י)
אתי בק"ו נייתי בבנין אב במה
אף במחזיר סוטתו ואין הולד ממזר
עושה ממזרות ולר' ישבב דאמר בואו ונצווח
(א) רש"י ד"ה אתיא וכו'
הכל מודים. ואפילו שמעון
מצינו ביבמה שהיא בלאו ואין קידושין
ממשמעות דהאי קרא דמפיק מיניה
התימני, בבא על הנדה.
ביבמות. נ"ב פרק האשה רבה
על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו
תופסין בה אף כל שהוא בלאו אין
(שם דף יא:) דסוטה אסור להחזיר
דף צב: (ב) ד"ה בבעולה לכ"ג
אע"ג דקאי בכרת אין הולד
קידושין תופסין בה: בהדיא כתיב
דהיינו מלא יוכל בעלה הראשון אשר
ביאה בישראל הולד ממזר הניחא לר' ישבב
ממזר (יבמות מט.). ועל
וכו' לאו זונה היא. נ"ב ואף
הסוטה. אשת איש שזינתה
לרבי אליעזר דס"ל עשאה זונה
בהו. דתפסו: וכי יש אהובה לפני
שלחה לשוב לקחתה אחרי אשר
אי לאפוקי מדר' סימאי קאתי שפיר אלא אי
אף בפנויה מ"מ אשכחן
וקיימא לן דאסורה לבעלה
המקום. כלומר וכי אהבתו או שנאתו
הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה וכתיב
בממאנת כן איתא בגמ' דיבמות
בפ"ק (שם יא:) מה אני מקיים
טעמא דנפשיה קאמר ואפי' חייבי עשה במאי
❖
של בעל חשובה לפני המקום לשנות
להיות לו לאשה דמשמע שאם החזירה
דף נט ע"ב:
אשר הוטמאה לרבות סוטה
מוקים לה בבעולה לכ"ג ומאי שנא משום
שנסתרה, ואע"ג דחייבי לאוין
דין הנחלה בשבילה שהוצרך הכתוב
איכא הויה וכיון דתפסי בה קידושין
היא מודה בה רבי עקיבא
דהוי ליה עשה שאין שוה בכל ורבנן אדמוקי
לכתוב לא יוכל לבכר את בן האהובה
אין הולד ממזר מיהו קשה דהא עיקר
דפליג אדרבנן במחזיר גרושתו
מוסף תוספות
לה בחייבי לאוין נוקמא בחייבי עשה הני
לא הוה ליה למיכתב אלא כי את
קרא במחזיר גרושתו הוא דכתיב
וקאמר דהולד ממזר, אע"ג
דלאו חייבי לאוין דשאר הוא,
א. למ"ד דאורייתא הא נמי
חייבי עשה במאי נינהו אי שתיהן מצריות
הבכור יכיר ואנא ידענא לא שנא אמו
ואפ"ה אמר ר"ע דמחזיר גרושתו לא
כ)
הכא מודי דאין הולד ממזר,
דאורייתא ואית לה כתובה
אהובה ולא שנא אמו שנואה: שנואה
תפסי בה קידושין וגם הולד ממזר
שתיהן שנואות אי אחת מצרית ואחת
וכל שכן לאידך רבי עקיבא
וכו' והיינו ע"כ במחזיר סוטה
בנישואיה. שנישואיה שנואים לפני
כדאמר פרק החולץ (שם מד.) ולא
בר פלוגתא דשמעון התימני
דאי במקיים כיון דזנאי לית
ישראלית שתי נשים מעם אחד בעינן אי
לא הוי ממזר משום דסוטה
לה כתובה אלמא מדאית לה
דרשי' להיות לו לאשה לשון הויה
המקום כגון חייבי לאוין וקאמר רחמנא
בעולה לכהן גדול מי כתיב תהיין לכהן ורבי
לאו מחייבי לאוין דשאר היא
כתובה תפסי בה קדושין. תוס'
כי תהיין אלמא אית בהו הויה ולקמן
ובמחזיר סוטתו דלא אתיא אלא מדרשא
(יבמות מט:). וכי יש שנואה
הרא"ש. ב. דאם בא עליה אפי'
עקיבא בעל כורחיך ל) שבקיה לקרא דהוי
לפני המקום. צורך היה לו
פריך דילמא בחייבי עשה הוא דקאמר
אמר דתפסי בה קידושי ודרשינן להיות
אחד מן הרחוקים יתחייב
דחיק ומוקי אנפשיה: וכל מי שאין לה עליו
להזכיר שאם זה היה אוהב את
עליה מיתה. רשב"א. ג. דרב
ולא בחייבי לאוין: ולר"ע. דאמר
לו לאשה לשון הויה ואין סברא לומר
זו ושונא את זו אין הבכורה
אחא בר יעקב אהקישא דר'
וכו': שפחה כנענית מנלן אמר רב הונא דאמר
ביבמות שאין קידושין תופסין בחייבי
כן לכך אומר ה"ר שלמה מדריו"ש
משתנה בכך, פשיטא שאם
יונה סמיך ולתרוצי מאי
קרא שבו לכם פה עם
החמור עם הדומה
זה שונאה אין המקום שונאה
דמקשינן מאי חזית דסמכת
לאוין דקתני (שם דף נ:) חלץ ועשה
דיש ליישב פי' הקונט' דכיון דכל זמן
מ)
4
(שם כג.). שנואה בנישואיה.
להו לאחות אשה קא אתי
לחמור אשכחן דלא
תפסי בה קדושי
בה מאמר אין לאחר חליצה כלום
דלא גרשה לא יהא הולד ממזר
בעבירה, וקאמר רחמנא
וכיון דמסייע ק"ו למילף
כלומר אין המאמר תופס בה דקם ליה
כדפי' אין לומר דמשום שגרשה יהא
ולדה
כי תהיין. דאית בהו הויה
מאחות אשה אע"ג דאיכא
(שם). ולר"ע דאמר אין
למימר נדה תוכיח מכריע הוא
השתא בולא יבנה ק) ואמר בגמ' (שם דף
איסור נוסף דמה גריעותא יש בה
קידושין תופסין בחייבי
למילף מאחות אישה ולא
נב:) תניא רבי אומר אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע שהיה
אחר הגירושין יותר מלפני הגירושין וכיון דסברא הוי לומר דלאחר
❖
לאוין. אין קידושין תופסין
מנדה. שלנ"ל.
עושה חלוצה כערוה: באלמנה לכ"ג. בההוא הוא דתפסי קידושי
גירושין נמי אין הולד ממזר הכי נמי איכא למימר
דתפסי בה
לאשה האסורה על המקדשה
בלאו, ורבנן פליגי עליה ואמרי
דגלי רחמנא בה דאין הולד ממזר אלא חלל: בואו ונצווח על
קידושין דהא בהא תליא מילתא ה):
בחייבי כריתות הוא דלא תפסי
לחומרא מקשינן. וא"ת אדרבה חומרא לומר דתפסי בה
תוס' ר"י הזקן
עקיבא בן יוסף. שפוסל הרבה מישראל שהיה אומר כל ביאה
אבל בחייבי לאוין תפסי (סוטה
בישראל שאין לו היתר בה הולד ממזר: הניחא. אי לאו כללא
קידושין לאוסרה לעלמא ב וי"ל דאדרבה
חומרא הוא
יח:). בהחולץ (מד:) בברייתא
אפילו נדה. אם קדש נדה לא
המחזיר גרושתו ר"ע אומר
יהיו קדושין ואם בא על הנדה
הוא אלא לאפוקי מדרבי סימאי דמפיק חד מחייבי לאוין אתי ואשמועי'
לומר דלא תפסי בה דמתוך כך אנו אומרים דהולד ממזר דאי הוו
אין לו בה קידושין
יהיה הולד ממזר. הא דאביי
(כתובות
דבכל חייבי לאוין עושה ר"ע ממזרין שפיר איכא לאוקמא כי תהיין
תפסי בה קידושין הייתי אומר אין הולד ממזר ולא הייתי לומד
כט:). מן הכל היה ר"ע
בהחולץ [יבמות מט, א]. הכל
עושה ממזר. כל הנולדים
לרבי ישבב אליבא דר"ע במצרי ואדומי בתוך שלשה דורות דחייבי
שאר חייבי כריתות מזקוקת יבם של אביו והייתי אומר שבכולן אין
מודים. שמעון התימני ורבי
מחייבי לאוין (כתובות כט:).
עקיבא דפליגי התם. לאחות
עשה נינהו דכתיב דור שלישי יבא ולא שני דהוי לה שנואה בנישואיה:
הולד ממזר כמו בנדה אבל מאחר דלא תפסי בה קידושין ו) יש לנו לומר
מן הכל שהן חייבי לאוין
אשה. לחומרא דלא ליהוו
אלא אי טעמא דנפשיה קאמר. וכללא כייל ולאו אדרבי סימאי
שיהו כולן למדות מזקוקת אביו וא"ת לרבי יהושע דאמר אין ממזר
עושה ר"ע הולד ממזר דקסבר
קדושי והולד ממזר. לנדה.
אין קידושין תופסין בחייבי
לחודיה פליג אלא אשמועינן דכל שביאתו באיסור הולד ממזר במאי
מחייבי כריתות מאי חומרא איכא למימר דלא תפסי בה קידושין
לקולא והוו קדושי ואין הולד
לאוין חוץ מאלמנה לכהן גדול
ממזר. בקל וחומר. כלומר
מוקי לה: בבעולה לכ"ג. דעשה הוא דכתיב (ויקרא כא) אשה בבתוליה
וי"ל דאשמועינן ליה דאמר ז) פגום מיהא הוי ואי תפסי בה קידושין
(לעיל סד.). שהרי אמרה
שאר עריות חוץ מאחות אשה
אפילו פגום לא הוי: ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה
יקח ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה. ר) וליכא לאקשויי הא זונה
תורה לא יקח. וסמיך ליה
דלא תפסי בהו קדושי והולד
ולא יחלל זרעו, מדין כהונה
קידושין. וא"ת אמאי לא קאמר נדה תוכיח שהיא בכרת ותפסי
ממזר נפקא מיבמה דאמר
היא או אלמנה או גרושה דבעולה פנויה (ב) לאו זונה היא כדתנן
הוא מחללו ולא שם ממזרים
רחמנא [דברים כה, ה] לא
ביבמות (דף סא.) אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות
בה קידושין אף אני אביא כל העריות שבכרת וי"ל דק"ו זה אינו
עליהם (כתובות כט:). שעושה
תהיה לאיש זר לא תהא בה
ש) וביאת איסור לפסול לה: ומאי שנא. האי עשה מחייבי עשה דמצרי
אלא גילוי מילתא בעלמא דיש לנו להקיש לאחות אשה ואין לנו לומר
חללים ולא ממזרים (יבמות
הויה לזר [יבמות יג, ב].
נדה תוכיח : וכי יש אהובה ושנואה לפני המקום.
מט:). דמשמע חללין הוא עושה
והך שיטה היא כמ"ד דיבמה
ואדומי: שאינו שוה בכל. שאינו נוהג אלא בכ"ג הילכך קיל: ורבנן.
ואין לפרש
ג
זרעו, שמחוללין מן הכהונה
לשוק (אי) לא תפסי בה
דמוקי להאי כי תהיין בחייבי לאוין כיון דמצינו למילף ביבמה ת) במה
דצדקת ח) ורשעת קאמר דאם כן לא היה צריך לומר לא יוכל לבכר
ואינו עושה ממזרין, וכיון
קדושי והולד ממזר, או לרבי
מצינו שאין קידושין תופסין בהן אדמוקי ליה בחייבי לאוין נוקמה
דאטו משום ט) דאמיה רשעה יפסיד בנה שהוא בכור נחלתו אבל
דאין הולד ממזר ש"מ קדושין
עקיבא (בשאר) [כשאר] חייבי
תופסין בחייבי לאוין דכהונה,
לאוין, או לפיר"ש לרב כמו
בחייבי עשה: בעל כרחיך שבקיה לקרא דהוי דחיק ומוקי אנפשיה.
השתא כיון דרעה בנישואין דחייבי לאוין ס"ד דלאו בנו גמור הוא:
דאי אין קדושין תופסין הוי
שביארנו בסוף החולץ [מט,
כיון דגלי לך קרא ביבמה דלא תפסי בה קידושין נילף מיניה דחייבי
ולדה הולד ממזר כדתנן בפרקין
ב ד"ה מספקא]. ומיהו ש"מ
לאוין לית בהו קידושין וכי תהיין ע"כ לחייבי עשה קאמר וכגון דחדא מצרית ולרבי ישבב בבעולה לכ"ג: שפחה מנלן. דלא תפסי בה קידושי:
(סו:) כל שאין לה קדושין
מיהא בהדיא דאפילו מ"ד
א)
עליו הולד ממזר (לעיל סד.).
דלא תפסי בה קדושי שהיא
האשה בואו ונצווח על עקיבא
בלאו דהא אמר בהדיא מה
בן יוסף. שמרבה ממזרים בישראל (כתובות כט:). שמרבה פסולים בישראל (לעיל סד.). שהיה אומר כל שאין
יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קדושי כמו שביארנו ביבמות פרק האשה רבה [צב, ב ד"ה ואי בעית אימא]. חייבי מיתות וחייבי
לו ביאה בישראל. הבא על אשה שאין לו בה היתר ביאה (כתובות כט:). כל
איש
בישראל שאין ביאתו
כריתות לא כ"ש. חייבי לאוין נמי. ניליף במה מצינו, דנהי דליכא ק"ו ניתי במה מצינו שלא יהיו קדושין תופסין בחייבי לאוין
סד.). שבו לכם
פה.
מותרת
באשה שיבא עליה, הולד
שנולד מאותה ביאה ממזר (לעיל
אליעזר עבד אברהם
ושהולד ממזר. בהדיא כתיב בהו. דתפסי. וכי יש. כלומר וכי אהבתו של בעל או שנאתו חשובה לפני המקום לשנות דין הנחלה
הוה (יבמות סב.).
בשבילה שהוצרך לכתוב לא יוכל לבכר את בן האהובה. שנואה בנישואיה. חייבי לאוין. כי תהיינה. אלמא אית בה הוייה.