האומר פרק שלישי קידושין
סט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
אי אמרת דיעבד מאי נינהו. פי' הקונטרס מאי האי דקאמר
האומר לשפחתו. מעוברת: הרי את בת חורין. בגט שחרור זה
קיג א מיי' פ"ז מהל'
א) תמורה כה:, ב) יבמות
עח., ג) [יבמות פה:],
עבדים הלכה ה
וולדך עבד: ולדה כמוה. משוחרר כדיליף בסיפא שנאמר האשה
ליה איסורא לא הוה מנסיב ליה עצה למיעבד וה"ה נמי כשא"ל
ד) גיטין סה. ערכין
טוש"ע י"ד סימן רסז
וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה הולד כ) שתלד לאדוניה
זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי דהוה מצי לאקשויי ומי שרי להשיאו עצה
כט., ה) [בכת"י נוסף:
סעיף סא:
אין האשה לאדוניה אין הולד לאדוניה: מאי תלמודא. היכא שמעינן
קיד ב מיי' פט"ו מהל'
לגנוב ולעשות איסורא אלא גמרא פריך שפיר עוי"ל דאי הוה מקשה
כתיב], ו) יבמות פה.,
ז) [בע"י נוסף: לארץ
איסורי ביאה הל' ג
מהאי קרא דבריו קיימין: אמר רבא
ליה הכי הוה ר)ליה לשנויי דאמר ליה
ישראל], ח) שם עו. [לקמן
סמג לאוין קיז טוש"ע
אדרבי יוסי הגלילי. האי קרא אדרבי
זיל ומכור עצמך וכר' אליעזר דאמר
האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך
עד.], ט) [בכת"י נוסף:
א)
אה"ע סימן ד סעיף כ:
קטו ג מיי' פ"א מהל'
יוסי קאי ולדה כמוה משום שנא' כו':
(לעיל דף יד:) אחד זה ואחד זה רבו
דארץ ישראל גבוהה מבבל],
עבד הולד כמותה דברי ר' יוסי הגלילי וחכ"א
י) זבחים נד: סנהדרין
מתני' יכולין ממזרין ליטהר.
עבדים הל' י סמג
מוסר לו שפחה כנענית ש):
דבריו קיימים משום שנאמר האשה וילדיה
פז., כ) [בדפו"ר שתוליד],
עשין פג טוש"ע י"ד סימן
א
1
מפסול זרעם שלא יהו בניהם ממזרים:
ל) [דברים כג], מ) [לעיל
רסז סעיף יד:
הדרן עלך האומר
תהיה לאדוניה מאי תלמודא אמר רבא אדרבי
קטז ד מיי' פט"ו מהל'
יד ע"ב], נ) [ויקרא כה,
בנה עבד. ואין ממזר דהא ולדה
יוסי הגלילי: מתני' ר' טרפון אומר יכולין
מ. וע"פ ערכין כט ע"א],
איסורי ביאה הל' ד
ב)ב
כמוה: בן חורין. ומותר בישראלית:
ס) [ברש"י שברי"ף נוסף:
סמג לאוין קיז טוש"ע
ממזרין ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה (א) הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן
הרי זה עבד ממזר. בגמרא יליף
לארץ ישראל], ע) [יבמות
אה"ע סימן ד סעיף כ:
חורין רבי אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר: גמ' איבעיא להו רבי טרפון
לה טעמא: גמ' לכתחילה קאמר.
קיז ה מיי' שם הל' ב
סא ע"א, וע"ש תוד"ה
ג)
אין זונה], פ) [לקמן עג
טוש"ע שם סעיף
לכתחילה קאמר או דיעבד קאמר תא שמע אמרו לו לרבי טרפון טיהרת את
ממזר נושא שפחה דקסבר דכי כתיב ל)
ע"א], צ) [ברש"י שברי"ף:
יח:
לא יהיה קדש בישראל כשר כתיב
א ו מיי' פי"ט מהל'
לפלוני], ק) [לקמן עד.],
הזכרים ולא טיהרת את הנקיבות ואי אמרת לכתחילה קאמר ממזרת נמי
ר) [בדפו"ר הוה לשינויי
איסורי ביאה הל' טו
ולא בממזר: או דיעבד קאמר.
תינסיב לעבדא עבד אין לו חייס תא שמע דאושפזיכניה דרבי שמלאי ממזר
ליה. ונדצ"ל הוה מצי לשינויי
טוש"ע אה"ע סימן ח
ממזר שנשא שפחה אבל לכתחילה לא
ליה], ש) [וע"ע תוס' לעיל
הוה ואמר ליה אי אקדמתך טהרתינהו לבנך אי אמרת בשלמא לכתחילה
סעיף א:
ב ז מיי' שם הלכה טז
ישא דהא ישראל הוא וקרינא ביה
טו ע"א ד"ה ואידך [השני],
שפיר אלא אי אמרת דיעבד מאי ניהו דמנסיב ליה עצה א] ואמר ליה זיל גנוב
ת) [נדצ"ל מן הפסולין.
טוש"ע שם סעיף ב ג:
לא יהיה קדש (דברים כג) דמתרגמינן
❖
ג ח מיי' פט"ו שם הל'
וכ"ה ברש"י שברי"ף],
ואיזדבן בעבד עברי ובשני דר' שמלאי עבד עברי מי הוה והאמר מר ד) ג אין
לא יסב גברא וגו' דשפחה הרי היא
עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אלא לאו שמע מינה רבי טרפון
ד ט מיי' שלגם: הלכה יב:
כבהמה וביאותיה הפקר וקדישות:
ה י מיי' שם הלכה יג
לכתחילה קאמר שמע מינה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון:
טיהרת את הזכרים. שילכו למקום
תורה אור השלם
ד
טוש"ע אה"ע סימן ד
שאין מכירין ויאמר עבד אני ונושא
❖
רבי אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר: אמר ר' אלעזר מאי טעמיה דרבי אליעזר
1. אִם אֲדֹנָיו ›תֶּן לוֹ
סעיף לא:
שפחה ואין מוחה בידו: ואת הנקבות
אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ
דאמר קרא לו הלך אחר פסולו ורבנן ההוא בישראל שנשא ממזרת סלקא
ה
ה)
2
בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ
לא טיהרת. אין דרך אשה לגלות
דעתך אמינא למשפחותם לבית אבותם כתיב אתא לו אפקיה ורבי אליעזר
3
תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא
הגהות הב"ח
ממקומה ולבקש תחבולות לינשא
שמות כא ד
בְגַפּוֹ:
לאו אע"ג דכתב למשפחותם לבית אבותם אתא לו אפקיה הכא נמי אף ע"ג
(א) במשנה שנשא שפחה
2. לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל
בסתר מאחר שיש מוחין בידה אלמא
דכתיב
האשה וילדיה תהיה לאדוניה אתא לו אפקיה ורבנן כל ולד במעי
בנה עבד: (ב) רש"י
יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא
ר' טרפון דיעבד קאמר דאי לכתחילה
ד"ה אלא וכו' עמך הס"ד
לוֹ בִּקְהַל יְיָ: דברים כג ג
שפחה כנענית כולד במעי בהמה דמי:
כיון דאין מוחין בידה ממזרת נמי
3. נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי
ואח"כ מ"ה לו. לא יבא
❖
לו:
תנסיב לעבד: עבד כנעני אין לו
הדרן עלך האומר
קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי
לְמִשְׁפְּחֹתָם
לְבֵית
חייס. אינו מתיחס אחר אביו דכתיב
במדבר ד ב
אֲבֹתָם:
עשרה
(בראשית כב) עם החמור עם הדומה
יוחסים עלו מבבלז) כהני לויי ישראלי חללי גירי וחרורי ממזירי נתיני
4. כִּי ›פָּלֵא מִמְּךָ דָבָר
הגהות מהר"ב
ו)
לחמור כבהמה שאין הולד כרוך אחרי
לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין
רנשבורג
שתוקי ואסופי כהני לויי וישראלי מותרין לבא זה בזה לויי ישראלי
ו
ז
דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע
האב הילכך אי מינסבא לעבדא לא
א] גמ' וא"ל זיל גנוב
חללי גירי וחרורי מותרין לבא זה בזה ח גירי וחרורי ח) ממזירי ונתיני שתוקי
דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ
מהני מידי: אי אקדמתיך אטהרתיך
ואיזדבן בעבד עברי. מה
וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם
ואסופי כולם מותרין לבא זה בזה ואלו הם שתוקי כל שהוא מכיר את
ט
שמקשים העולם ממקרא
לבנך. אם הייתי מכירך קודם שנשאת
אֲשֶׁר ›בְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
❖
מלא דאם בגפו יבא בגפו
דברים יז ח
אמו ואינו מכיר את אביו י אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא
בּוֹ:
אשה הייתי משיאך עצה לטהר בניך:
יצא והכא ע"כ לא היה נשוי
את אביו ולא אמו אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי: גמ' עשרה
שפיר. שהיה אומר לו ליקח שפחה:
דאם כן מאי קאמר רבי
שמלאי אי אקדימתך אלא
יוחסים עלו מבבל: מאי איריא דתני עלו מבבל ניתני הלכו לארץ ישראל
מאי ניהו. מאי הוה אמר ליה איסורא
מוסף רש"י
ר"ל מקמי שנשא וכפרש"י
לא היה מינסיב עצה למיעבד. ומשני
מילתא אגב אורחיה קמ"ל כדתניא וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר
הולד כמותה. משוחרר,
קושיא זו כתובה על ספר
ט) י)
4
דמינסיב לו עצה ואמר ליה זיל גנוב
דבריו קיימין. והולד
דברי דוד להט"ז פרשת
ה' אלהיך מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוה
עבד (תמורה כה:). מאי
משפטים והכריח מזה דמה
ותיזדבן לעבד עברי ותהא שפחה
מכל הארצות בשלמא בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל היינו דכתיב
תלמודא. קרא משמע
שאמר הפסוק בגפו יצא
מותרת לך דמכרוהו בית דין רבו
היינו שאין האדון יכול
טפי כר' יוסי הגלילי,
דברי לכופו אבל אם הוא רוצה
דמשמע דהולדות הולכין
מוסר לו שפחה כנענית ולא מוכר
אחר האם (שם). אין
מותר בשפחה וכמ"ש גם
עצמו מ) ולהכי נקט זיל גנוב. והוא הדין נמי מצי לאקשויי מי שרי לאנסובי עצה למיגנב אלא מקשיא אחרת סלקיה דאי הוה מקשי ליה הא הוה
עבד עברי נוהג.
המ"ל פ"ג מהל' עבדים
מצי ליה לשנויי אלא דאמר ליה מכור עצמך לעבד עברי וכרבי אליעזר דאמר בפרק קמא (לעיל דף יד:) זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית:
הל' ד' בשם הריטב"א
דאינו נמכר בזמן הזה
❖
(ערכין כט.). אלא בזמן
יעוש"ה ודו"ק:
והאמר מר. במסכת ערכין: אלא בזמן שהיובל נוהג. דמצי למקרי ביה עד שנת היובל יעבוד עמך : לא יבא לו. דור אחריו הוא
נ) (ב)
שהיובל נוהג. דבעינן
מושך דהכי משמע דור עשירי לא יבא אפילו אין בו צד ממזרות אלא מאותו: כולד במעי בהמה דמי. שאין מתייחס אחר אביו כלל:
ואיש אל משפחתו תשובו
(גיטין סה.).
הדרן עלך האומר
תוס' ר"י הזקן
הדרן עלך האומר
שבית המקדש גבוה
אין לו חייס. לעולם
עשרה יוחסין עלו מבבל. כשעלו בני הגולה. ובגמרא מפרש לה דאשמועינן שמשפחות שבבבל מיוחסות הן שהפריש עזרא כל הפסולין משם
מכל ארץ ישראל. וקמת
לכתחלה מותר, ואפילו
והוליכן עמו ס): חללין. כהנים חללין שנולדו מפסולי כהונה: וחרורי. משוחררי: נתיני. גבעונים שמלו בימי יהושע ואמרינן ביבמות
ועלית אל המקום, שמע
הכי ממזרת אין לה
מינה אין לך עיר בארץ
תקנה שאם תנשא לעבד
(דף עח:) דוד גזר עליהם: שתוקי ואסופי. מפרש להו ואזיל איזוהו שתוקי כו': לויי וישראלי חללי גירי וחרורי מותרים לבא זה בזה. אבל
ישראל שאין ירושלים גבוה
אין הבן מתייחס אחריו
כהנים בחללי גירי וחרורי לא שחללה בלאו וגיורת ומשוחררת בחזקת זונה ע): גירי וחרורי ממזרים כו' מותרים לבא זה בזה. דקסבר קהל גרים
ממנה (סנהדרין פז.). מכל
אלא אחריה ונמצא שהוא
לא איקרי קהל ולא הוזהרו ממזרים לבא בקהל גרים אבל לויים ישראלים בממזרי לא ושתוקי ואסופי ספק ממזרים הם ומותרים להתערב
שעריך קרי עלייה משם
פ)
ממזר. אם קדמתיך. אם
לבית המקדש (זבחים נד:).
הכרתיך קודם שנשאת
בממזרים כדאמר בגמרא (לקמן דף עג.) בקהל ודאי הוא דלא יבא בקהל ספק יבא: ואינו מכיר את אביו. וכשקורא צ) פלוני אבא אמו משתקתו:
אשה הייתי משיאך עצה
בדוקי. בגמרא ק) מפרש ליה: גמ' מילתא אגב אורחיה קא משמע לן. על פי דרכו שהיה הולך ומדבר דבריו ליוחסין השמיענו ולמדנו דבר
שבניה יהיו כשרים.
חדש בלישנא דנקט ולמדנו עוד ממנו דא"י גבוה מבבל: בשלמא בית המקדש גבוה. דשמעת מינה דהא בארץ ישראל משתעי קרא:
לכתחלה. ממזר בשפחה
מותר, היינו שהיה משיאו
דברי לישא שפחה וישחרר
הבנים. אלא אי אמרת. טעמא דרבי טרפון דיעבד, אבל לכתחלה אסור, ודאי רבי שמלאי לא משיאו עצה שיגנוב ועבד עברי שמכרוהו ב"ד מותר בשפחה ולא מוכר עצמו [לעיל יד, ב], ולהכי נקט זיל גנוב. והוא הדין
דמצי לאקשויי מי שרי לאינסובי עצה למגנב, אלא דהוה מתרץ ליה דס"ל כר' אליעזר דאמר [שם] אפילו מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית. והאמר מר. במסכת ערכין [כט, א]. אין דין עבד עברי נוהג [אלא בזמן
שהיובל נוהג]. דקרינן ביה עד שנת היובל יעבוד עמך [ויקרא כה, מ]. הלכה כרבי טרפון. דממזר נושא שפחה אפילו לכתחלה דאפילו איסורא דרבנן ליכא שלא גזרו על השפחה לממזר מפני תקנת בניו. סליק פירקא.
מתני'. עשרה יוחסין עלו. כשעלו (לגולה) [בני הגולה]. חללי. כהנים שנולדו מן ת) הפסולות לכהונה. חרורי. משוחררים. נתיני. גבעונים שמלו בימי יהושע ואמרינן ביבמות [עח, ב] דדוד גזר עליהם. לבא. כהני לויי
וישראלי מותרים לשאת זה את זה. אבל חללה היא בלאו לכהן וגיורת ומשוחררת ספק זונות נינהו. גרי. קסבר לא אקרו קהל.