סט:
עשרה יוחסין פרק רביעי
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומבני
לוי לא מצאתי שם. וא"ת והא אמרי' במתניתין עשרה יוחסין
דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית וגו'. מכאן שהמקדש גבוה מכל
ו א ב מיי' פ"כ מהל' איסורי
א) [צ"ל ולא יאמרו], ב) [צ"ל
זרע בית], ג) [צ"ל צפונה],
ביאה הל' ד:
ארץ ישראל דכל צדדיה סתם וכתב ועלית: אשר העלה ואשר הביא
עלו מבבל וקא חשיב לוים ויש לומר דכל הלוים שעלו עמו
נ)
ז ג מיי' פ"ו מהלכות תרומות
ד) [לקמן עא:], ה) [כתובות
היו קצוצי בהונות ואינם ראויים לשורר שירה של דוכן א): שאני התם
את בני ישראל מארץ צפון. דהיינו בבל ומכל הארצות אשר הדחתים
❖
קיא. לקמן עא. ע"ש], ו) יבמות
הלכה ז:
דריע חזקתייהו. פי' בקונטרס במה שאין אוכלין בקדשים ולא נהירא
שם וכתיב אשר העלה: מסייע ליה לרבי אלעזר. דנקט תנא דידן
פו:, ז) [צ"ל אל אהוא],
ח) [מהרש"ל מוחק כל
לישנא ס) יתירא לאשמועינן שכל עצמו
דמכל מקום איכא למיחש דילמא
הפיסקא], ט) כתובות כד:,
תורה אור השלם
של עזרא לנקות את בבל נתכוון
אתו לאסוקינהו מתרומה לקדשים
1 דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אלא
י) [בדפו"ר: הכהן. ועי'
לפי שראה אותם שנתערבו בהן
ומקדשים ליוחסין ונראה לפרש דריע
רש"ש], כ) [צ"ל ולתומים],
1. כִּי ›פָּלֵא מִמְּךָ דָבָר
ארץ ישראל גבוה מכל ארצות מנלן דכתיב
ל) [בכת"י נוסף: אכלו],
לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין
וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו
חזקתייהו לפי שבקשו כתב יחוסם
לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד
מ) יבמות סח: פז. כתובות כה.,
א)
2
לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי
ואין עוד בבבל שיתעסק לבדוק בהן
ולא מצאו א:
נ) [בע"י: דמכל צדדיה סתם
רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ
חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ
[ואלא מאי גדולה חזקה. בשלמא למ"ד
כתיב ועלית], ס) ["יתירא"
לייחסן עמד והפריש פסוליהן והוליכן
ב)
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר ›בְחַר יְיָ
מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא
מיותר. רש"ש], ע) [בדפו"י:
דברים יז ח
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
עמו והדור שראו הפרשתם הכירו
אין מעלין היינו גדולה חזקה דאף
ויצאו], פ) [מדרש תהלים
2. לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם
את בני ישראל מארץ צפון ומכל
ע"ג דהוי לן למיגזר דילמא אתי לאסוקינהו
ב)
ג)
בהם ולא חשש שיתערבו בהן אלו
מזמור קלז, ע"ש], צ) [בדפו"ר:
יְיָ וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי יְיָ אֲשֶׁר
הארצות אשר הדחתים שם מאי איריא דתני
ליוחסין דהא לית ליה ג) ריע חזקתייהו אפ"ה
סביבותיהם], ק) [נחמיה ח, ט],
הפסולין העולים ולדורות הבאים נמי
הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי ›שְׂרָאֵל
ר) [דפירקין ה"א], ש) [ויקרא
לא גזרי' אלא למ"ד מעלין דאית ליה סברא
מֵאֶרֶץ מִצְרָ›ם: כִּי אִם חַי יְיָ
עלו מבבל נתני עלו לארץ ישראל מסייע ליה
כיון דאמר מר (לקמן דף עו:) לשכת
כב], ת) [יבמות עד ע"ב],
אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת
דריע חזקתייהו מאי גדולה חזקה הא דלא
הגזית היתה שם ששם היו יושבים
א) [וע"ע תוס' יבמות פו ע"ב
לרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר לא עלה עזרא
זֶרַע בֵּית ›שְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ
ד)
גזרינן הכא משום דריע חזקתייהו. ת"י]:
ד"ה ומבני], ב) [במהרש"א:
מייחסי כהונה ולויה בכל יום מיזהר
צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר
אין מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה
דבשלמא], ג) [במהרש"א:
הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל
זהירי בפסולי: העלום. על כרחם:
❖
איתמר אביי אמר עלו מאיליהם תנן ורבא אמר העלום תנן וקמיפלגי בדרבי
דריע],
אַדְמָתָם: ירמיהו כג ז - ח
אפרושי אפרושינהו. ומתוך שהופרשו
3. וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא
אלעזר דאמר רבי אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה
הכירו בהם אנשי מקומם וידעו שלא
אֶל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים
ועלה אביי לית ליה דרבי אלעזר רבא אית ליה דרבי אלעזר איבעית אימא
שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם
יתערבו עוד בהם: ומנפשייהו סליקו. מוסף רש"י
וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא
דכולי עלמא אית להו דרבי אלעזר והכא בהא קא מיפלגי מר סבר אפרושי
לארץ ישראל שלא יכירו בהם:
אשר העלה וגו' ומכל
מָצָאתִי שָׁם: עזרא ח טו
4. וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם
הארצות אשר הדחתים
אפרושינהו ומנפשייהו סליקו ומר סבר בעל כרחייהו אסוקינהו בשלמא
בשלמא למ"ד. שעלו מאיליהם ולא
שם. וישבו על אדמתם,
וּמִן הָעָם וְהַמְשֹׁרְרִים
הכירו בהם העולים עמהם כל כך
למאן דאמר עלו היינו דאמר רב יהודה אמר שמואל כל ארצות עיסה
ה)
שמע מינה דאדמתם גבוה
וְהַשּׁוֹעֲרִים
וְהַנְּתִינִים
היינו דארץ ישראל עיסה לבבל ספק
מכל הארצות, דכתיב העלה
בְּעָרֵיהֶם וְכָל ›שְׂרָאֵל
לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל אלא למ"ד העלום מידע ידעינהו
(סנהדרין פז.). כל הארצות
עזרא ב ע
בְּעָרֵיהֶם:
יחוס הוא אצל בבל שנעשית בבל
נהי דידעי לההוא דרא לדרא אחריני לא ידעי בשלמא למאן דאמר עלו
5. וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי ח¢ בַיָּה
עיסה לארץ ישראל. כל
ו)
כסולת נקיה ובני ארץ ישראל לא
הארצות הרי הן אצל בבל
בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר
היינו דכתיב 3 ואקבצם אל הנהר הבא ז) על אחוה ונחנה שם ימים שלשה
הכירום כל כך ויש שנדבקו עמהם:
כעיסה המעורבת, שאין ניכר
לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי
ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם אלא למאן דאמר העלום הא
בה מה בתוכה, כך כל
אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם: אֵלֶּה
עיסה. ספק עירובין כעיסה זו
המשפחות ספק (כתובות
בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים
מיזהר זהירי נהי דאיזהור בפסולים בכשירים לא איזדהור: כהני לויי וישראלי:
שמערבין בה שאור מים וקמח מלח
קיא.). כעיסה שהיא מעורבת,
וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן
מנלן דסליקו דכתיב וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשוררים והשוערים
ובשם ר' משה מרומ"ט שמעתי
וסובין: כל הארצות עיסה. פסולת
הַכְּהֻנָּה: וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא
4
עיסה כפסולת ענבים שנסחט
לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ
והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם: חללי גירי וחרורי: חללי מנלן דתניא
אצל ארץ ישראל לפי שבני ארץ ישראל
ח)
ט)
משקה שלהם (לקמן עא.).
הַקּ¢ דָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן
עסוקין לבדוק ביוחסים לפי שהכהנים
ר' יוסי אומר גדולה חזקה שנא' 5ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי
גדולה חזקה. שאין ב"ד
לְאוּרִים וּלְתֻמִּים:
יכולין להוציא דבר מחזקתו
עזרא ב סא - סג
מצויים שם: וארץ ישראל עיסה לבבל.
אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם
6. וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ
(כתובות כד:). בקשו כתבם
שעזרא הפרישם ע) ויצא משם: אלא
המתייחשים. שיהו כהנים
המתייחשים ולא נמצאו ויגואלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם אשר לא
תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל
למ"ד העלום תנן. הואיל ובעל כרחם
כשרים, לפי שהתחתנו כהנים
ויקרא כב י
קֹדֶשׁ:
יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים ואמר להם הרי אתם
י)
כ)
7. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ
בגולה בגויי הארץ וילדו להם
העלום עם אלו יצא קול פסול עליהם
בנים כדכתיב בספר עזרא,
בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול אף כאן ל) נמי בקדשי
זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקּ¢ דָשִׁים
והכל ידעו בפסולן ונזהרו בהם כל
❖
והם חללים, הוצרכו הנולדים
לֹא תֹאכֵל: ויקרא כב יב
הגבול ולמאן דאמר מעלים מתרומה ליוחסין הני דאכול בתרומה אתו
העולים: ואבינה בעם. מי היה ומי
א
בגולה להתייחס כשעלו מן
הגולה לשרת בבנין שני (שם).
לאסוקינהו שאני התם דריע חזקתייהו ואלא מאי גדולה חזקה דמעיקרא אכול
לא היה ש"מ לא ידע עזרא מי עלה
ויגואלו. נפסלו מלשון (מלאכי
הגהות הב"ח
עמו ומי לא עלה עמו וסבור שהיו
בתרומה דרבנן ולבסוף אכול בתרומה דאורייתא ואיבעית אימא לעולם
א) לחם מגואל (כתובות שם)
.
(א) רש"י ד"ה עד עמוד וכו'
שם לוים כשרים ולא מצא ראויים
התרשתא. הוא נחמיה בן
השתא נמי בדרבנן אכול בדאורייתא לא אכול וכי מסקינן מתרומה
ב
דאורים ותומים. נ"ב עי'
חכליה וכן כתוב בספר עזרא
לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות
❖
ליוחסין מדאורייתא מדרבנן לא מסקינן אי הכי מאי גדולה חזקה דמעיקרא
. עד עמוד
בסוטה דף מח ע"ב:
(שם. ועי' נחמיה ח)
ידיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את
כהן לאורים ותומים. כאדם
ליכא למיגזר משום תרומה דאורייתא לבסוף אף ע"ג דאיכא למיגזר
שאומר לחבירו עד שיבא
שיר ה' וגו' במזמור על נהרות בבל
משום תרומה דאורייתא בדרבנן אכול בדאורייתא לא אכול והכתיב
המשיח, דאורים ותומים לא הוו
מוסף תוספות
(תהלים קלז) שאמר להם נבוכד נצר
במקדש שני כדאמרינן בסדר
ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים בקדש הקדשים
שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו
יומא (כתובות שם. ועי' סוטה
א. שכיון שאבד כתב היחוס
הוא
דלא יאכל הא כל מידי ניכול הכי קאמר לא מידי דמיקרי קדש ולא
מח:). מקדש הקדשים. דוקא
שלהם נודע פסולם לכל וקלא
בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו לו
מקדשי המקדש פסלינהו אבל
אית להו וליכא למיחש בהו.
מידי
דמיקרי קדשים לא מידי דמיקרי קדש דכתיב וכל זר לא יאכל קדש
איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר
❖
6
תרומה שהיו רגילין בה בגולה
ריטב"א.
לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר
ולא
מידי דמיקרי קדשים דאמר קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר
לא אסר עלייהו משום דהוחזקו
7
בה (כתובות שם). בקדשי
אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות פ)
היא
בתרומת הקדשים לא תאכל ואמר מר במורם מן הקדשים
מ)
ג
הגבול. תרומה, שהיא נוהגת
תוס' ר"י הזקן
מאותן עלו ומן הכשרים לא מצא
בגבולין חוץ למקדש ולירושלים
לא
לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה והעולים
גמ'. גדולה חזקה. כלומר
(שם). מאי גדולה חזקה.
דקאמר ר' יוסי, למה לנו
ראוי לסמוך עליה. כתבם
ובאימת כל צ) סביבותיה והנך לויי דקתני מתניתין מהנך דלא חזו לעבודה היו: מזהר זהירי בהו.
בירושלים היו בעוני ובטורח המלאכה
לחוש להשבית חזקתם כי מה
המתיחסים. כתב היחס.
יודע היה מי עלה ומי לא עלה: גדולה חזקה. יש לסמוך עליה יפה: בקשו כתבם המתייחשים. כתב יחוסם: התרשתא. נחמיה בן
יש לחוש לבטלה (שם כה.).
התרשתא. הוא נחמיה בן
חכליה קרוי כן בספר עזרא ק). ובגמרת ירושלמי ר) נמצא שעל שם שהיה משקה למלך היה צריך לשתות קודם שלא יחשדוהו שמא הטיל
בתרומה דרבנן. שהרי בגולה
חכליה. ובתלמוד ירושלמי
היו שאין שם תרומה מן
נמצא על שם שהיה משקה
סם המות במשקה המלך התירו לו יין של עובדי כוכבים לשתות לכך נקרא התרשתא: עד עמוד הכהן לאורים ותומים. כאדם שאומר לחבירו
התורה, דכל מצוה שהיא תלויה
למלך התירו לו יינם של
עד שיבא משיח (א) דאורים ותומים לא היו בבית שני: ואמר להם כו'. מדכתיב מקדש הקדשים שמעינן דלא אסירי בתרומה אלא
בארץ אינה נוהגת אלא בארץ
עובדי כוכבים לשתות לכך
(שם). השתא נמי בדרבנן
מקדשי המקדש: אמר להם. תרומה איני יכול לאסור עליכם מפני חזקתכם שהוחזקתם בבבל לאכלה: קדשי הגבול. תרומה הנאכלת
נקרא התרשתא. עד עמוד
אכול. תרומת פירות האילן
הכהן. כלומר עד שיתברר,
בכל מקום: אף כאן כו'. אלמא מדכתיב ויגואלו שמע מינה נתחללו מן הכהונה והיינו חללים: ולמ"ד. במסכת כתובות (דף כד:): מעלין
וירק, בדאורייתא. דגן תירוש
דאורים ותומים לא היו בבית
מתרומה ליוחסין. הרואה כהן אוכל בתרומה במקומו אין צריך לבדוק אחריו ביוחסין ונושא כהן בתו הני כיון דאכלי בתרומה אתי לאסוקינהו
ויצהר, לא אכול. ומשום
שני. בקדשי הגבול. תרומה.
הכי לא קשיא למ"ד מעלין
ואמאי לא חש לה נחמיה דלא לאסוקינהו: שאני התם דריע חזקתייהו. לא איצטריך למיחש להאי דכיון דשאר כהנים אוכלים בקדשי
ויגואלו. ויתחלצו מן הכהונה,
מתרומה ליוחסין, דכי מסקינן
והיינו חללין. ליוחסין. ונושא
המקדש והם נגואלו מהם הורע חזקתם ויש בהם היכר ולא אתי לאסוקינהו: ואלא. כיון דליכא למגזר מידי מאי גדולה חזקה דאמר
ליוחסין מתרומה דאורייתא כו'
כהן בתו, וכיון שראו אותם
רבי יוסי מאי רבותא לא היה לו לומר אלא מנין לחזקה כו' מדקאמר גדולה רבותא אשמועינן דאע"ג דאיכא צד איסור השתא טפי מעיקרא
(שם). דאיכא למיגזר משום
אוכלים בתרומה ישא כהן
תרומה דאורייתא. שהרי
בתם, ונמצא שנושא בת
סמכינן עלה: בתרומה דרבנן. תרומת חוץ לארץ: תרומה דאורייתא. משבאו לארץ: השתא נמי תרומה דרבנן היא. דאכול כדמעיקרא
לארץ באו ומצויה שם תרומה
חלל. ריע חזקייהו. פיר"ש
ומאי נינהו תרומת פירות וירק: בתרומה דאורייתא. דגן ותירוש ויצהר לא אכול: ליכא למיגזר משום תרומת הארץ. דלא הואי גבייהו:
גמורה דאורייתא, מה שלא
דשאר כהנים אוכלים בקדשי
וכל זר לא יאכל קדש. כל אותו הענין מדבר בתרומה ולא בקדשים דכתיב ש) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וליכא לאוקמי אלא בתרומה
היה מצוי להם בגולה ויש לחוש
המקדש והם אינם אוכלים.
פן יאכילום בה (שם). לא
והעיקר שלא מצאו כתב
שמחוסר כפורים מותר ת) בה: ולא מידי דאיקרי קדשים. חזה ושוק
של שלמים דאשכחן דאיקרי קדשים: במורם מן הקדשים. חזה ושוק:
מידי דמיקרי קדש. והיינו
יחוסם כמו שכתבנו בכתובות
לא תרומה (שם). דכתיב וכל זר
פרק האשה. תרומה דרבנן.
לא יאכל קדש. בתרומה משתעי, דכתיב בפרשה לעיל מיניה ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואוקמינן בתרומה,
תרומת חוצה לארץ. תרומה דאורייתא. תרומת הארץ. לא אכול. אלא בתרומה דרבנן כגון תרומת פירות וירק. תרומה
ביבמות בהערל (שם). ולא במידי דמיקרי קדשים. אפילו חזה ושוק של שלמים הנאכלים לנשי כהנים ולעבדיהם (שם). ואמר
דאורייתא. דגן תירוש ויצהר. ומאי מקדש הקדשים דמשמע הא לשאר מילי אכול. ה"ק לא במידי דאיקרי קדש. דכתיב זר
מר. ביבמות בפרק יש מותרות (פז.) בבת כהן שניסת לישראל ונעשית אלמנה וגרושה וזרע אין לה, שחוזרת לתרומת אביה
לא יאכל קדש. קדשים דרבנן*.
ואינה חוזרת לחזה ושוק, ויליף לה מהאי קרא כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל עוד (כתובות שם). במורם
*אולי צ"ל דלא אכלי רק קדשים דרבנן (ד"ו).
מן הקדשים. חזה ושוק, מדהוה מצי למכתב בקדשים וכתב בתרומת למורם הא דאתא, והאי לא תאכל לעולם הוא, ולא תימא
ביושבת תחת בעלה ישראל, כדמשמע קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר כו' דהא אוקימנא להאי קרא בפרק אלמנה (סח.) בנבעלה לפסול לה, כגון נתין וממזר וחלל שפסול עולמית, וכהנת דמנסבא לזר דלא אכלה מושבה אל בית אביה ילפינן, מכלל דמעיקרא לא
אכלה, ומילתיה דרב חסדא מבתרומת נפקא, דא"כ דכולה קרא לנבעלה לפסול לה אתא, ליכתוב בקדשים לא תאכל, מאי בתרומת, ש"מ הכי קאמר יש לך אחרת שאוכלת בקדשים כגון תרומה ואינה אוכלת במורם, ואיזו זו חוזרת, דסמיך לה ובת כהן כי תהיה
אלמנה, והכי תריצנא להאי מילתא בפרק אלמנה (יבמות פז.).