19/136

עשרה יוחסין פרק

רביעי

קידושין

ע.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

לא תאכל. ואפילו זרע אין לה ושבה אל בית אביה ס) חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק ע): לשכניה בן ארח. ישראל היה: ותו ממאי דהוו

א) [בכת"י: וקסבר],

א מיי' פט"ו מהל'

ב) [לעיל סח ע"ב ע"ש],

איסורי ביאה הל"ג

להו בני. לטוביה ולבנו מנשים הללו מבת שכניה ומבת משלם: ותו. אפי' היו להם ממאי דמבבל עלו אותם נשים ובניהם דילמא בארץ

ג) [בכת"י: בר רב

טוש"ע אה"ע סי' ד וסעי'

ישראל נותרו בימי גדליה אותם שכניה ומשלם ושם נשאו טוביה ובנו את בנותיהם פ)(ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם

הונא], ד) מס' ד"א פ"א,

ה וסעי' יט:

היינו שתוקי ואסופי): למעשה סדום. שהיו מגלי עריות דכתיב (בראשית יג) רעים וחטאים רעים בגופם וחטאים בממונם ואמרינן בחלק (סנהדרין

ט ב טוש"ע אה"ע סי' ב

ה) [בשאלתות סימן מ"א פ'

וארא איתא תניא נמי הכי

סעי' א בהג"ה:

דף קט:) דמחי לאתתא דחבריה

י ג ד מיי' פי"ט מהל'

על כולם וכו'], ו) [בכת"י

ומפילה א"ל תהוי גבך עד דמעברא

לא תאכל: גירי וחרורי: מנלן אמר רב חסדא דאמר קרא וכל הנבדל מטומאת

וע"י נוסף: שכל הנושא

איסורי ביאה הלי"ז

צ) הרי ממזרים לגבי ישראל: חרשא.

אשה שאינה הוגנת לו],

טוש"ע אה"ע סי' ב סעיף

גויי הארץ אליהם: ממזרי: מנלן דכתיב 2 וישמע סנבלט החרוני וטוביה העבד

ז) [בכת"י וע"י נוסף:

ב:

לשון מחרישה ק): בית אבותם. אביו:

העמוני וכתיב כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי חתן הוא לשכניה בן ארח

יא ה טוש"ע חו"מ סי' ז

אפיק שיפורי ושמתיה

וזרעם. אמו: זה אסופי. דאילו

אמרו ליה רגיל וכו'],

סעי' ו וסי' קכד:

ויהוחנן בנו לקח את בת משלם בן ברכיה א) קסבר עובד כוכבים ועבד הבא

יב ו מיי' פכ"ה מהל'

ח) [עי' לעיל כח ע"א],

שתוקי מכיר להודיע אמו שהיא

על בת ישראל הולד ממזר הניחא למ"ד הולד ממזר אלא למאן דאמר

ט) [רש"ל מוחק מיזל],

סנהדרין הל"ד סמג

ב)

מישראל והכא לא ידעו אם מישראל

י) [בכת"י וע"י: ליתיב],

לאוין רח טוש"ע חו"מ סי'

א הולד כשר מאי איכא למימר ותו ממאי דהוו ליה בני דילמא לא הוו ליה

הם: אמר אדון. מסרס המקרא

כ) [בע"י הגי' איצטבא

ח סעי' ד:

יג ז מיי' פכ"א מהל'

בני ותו ממאי דהכא הוו להו וסליקו דילמא התם הוו אלא מהכא ואלה

דאמור רבנן או ספסל

ודריש אדון כמו אדון אימר כמו

דאמרי אינשי], ל) [צ"ל

איסורי ביאה הל"ה

אמר: אדון. הקב"ה: ככרוב.

העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם

סמג לאוין קכו טוש"ע

דידק כ"א בשאלתות],

קדושים ככרובי הקדש כחיות הקדש

מ) לקמן פא:, נ) ברכות

וזרעם אם מישראל הם תל מלח אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשה

אה"ע סי' כא סעי' ה:

יד ח מיי' שם הל' ב

כד., ס) [ויקרא כב, יג],

דכתיב ביה (יחזקאל י) פני הכרוב:

סדום שנהפכה לתל מלח תל חרשא זה שקורא אבא ואמו משתקתו ולא

ע) [יבמות סח ע"ב],

טוש"ע או"ח סי' עה

כנמר. כחיה זו שאינה מקפדת בזוג

❖

פ) רש"א מ"ז, צ) [ברש"י

יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם זה הוא אסופי שנאסף מן

סעי' ג:

חבירתה: כאילו חרשו כו'. משום

שבע"י: והוו], ק) [ברש"י

השוק כרוב אדון ואמר אמר רבי אבהו אמר אדון אני אמרתי יהיו ישראל

שבע"י: מחרישין], ר) רש"ל

דלא יכלו להגיד יחוסם קרי להו תל

מ"ז [ברש"ל שלפני דפוס

לפני חשובים ככרוב והם שמו עצמם כנמר איכא דאמרי אמר רבי אבהו

תורה אור השלם

מלח. חרשא לשון חורש: בנים

קראקא ראיתי דאדרבה

אמר אדון אע"פ ששמו עצמם כנמר הן חשובים לפני ככרוב אמר רבה

זרים. מאשה פסולה לו ולשם ממון

1. וַיֹּאכְלוּ בְנֵי ›שְׂרָאֵל

שהוא מקיים וכתב דכן צ"ל

ברש"י], ש) [ברש"י שבע"י:

בר בר חנה כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו מעלה עליו הכתוב כאילו

הַ שָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְכֹל

נסבה כדמסיים קרא יאכלם חדש את

ג)

של עולם], ת) [ברש"י

הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵי

חלקיהם ממון שנשאה לשמו יאכלם

חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח שנאמר ואלה העולים מתל מלח תל חרשא

שבע"י: ולקנטרו וכו'

הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַיְיָ

בחדש אחד: ושמא תאמר חלקו.

להתנשא עליו], א) [שיר

אֱלֹהֵי ›שְׂרָאֵל:

אמר רבה בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה לשום ממון הויין לו בנים

❖

השירים ב],

עזרא ו כא

כגון נכסי צאן ברזל: ולא חלקה.

שאינן מהוגנים שנאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו ושמא תאמר ממון

2. וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי

כגון נכסי מלוג דהיא לאו איסורא

וְטוֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמֹּנִי

פלט תלמוד לומר עתה יאכלם חדש את חלקיהם ושמא תאמר חלקו ולא

עבדא שחזרה לינשא למיוחס: שאינה

וַיֵּרַע לָהֶם רָעָה גְדֹלָה

הגהות הגר"א

חלקה תלמוד לומר חלקיהם ושמא תאמר לזמן מרובה ת"ל חדש מאי

אֲשֶׁר בָּא אָדָם לְבַקֵּשׁ

הוגנת. פסולה לו: כופתו. הלוקה

[א] גמ' ולנושא אשה

טוֹבָה לִבְנֵי ›שְׂרָאֵל:

משמע אמר רב נחמן בר יצחק חדש נכנס וחדש יצא וממונם אבד ואמר

בב"ד כופתין שתי ידיו על העמוד

שאינה הוגנת לו (אליהו

נחמיה ב י

רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא כל הנושא

3. כִּי רַבִּים בִּיהוּדָה

כופתו והקב"ה רוצעו)

במסכת מכות (דף כב:). כופתו קושרו:

ד)

תא"מ ונ"ב בע"י ל"ג

בַּעֲלֵי שְׁבוּעָה לוֹ כִּי חָתָן

רוצעו. מלקיהו ברצועה: ועל כלם.

אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו ותנא על כולם אליהו

ה)

לה: [ב] שם ואינו מדבר

הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַח

כהנים לויים וישראלים: אליהו כותב.

כותב והקב"ה חותם אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא

בשבחו של עולם כצ"ל:

וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ לָקַח אֶת בַּת

מאי דקאמר ואזיל אוי לו לפוסל זרעו

מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה:

אשה שאינה הוגנת לו [א] אליהו כופתו והקב"ה רוצעו וכל הפוסל פסול ואינו

ו)

נחמיה ו יח

ולפוגם את משפחתו כגון שנשא

4. וְאֵלֶּה הָעוֹלִים מִתֵּל

מדבר [ב] בשבחא לעולם ואמר שמואל ד במומו פוסל ההוא גברא דמנהרדעא

אשה שאינה הוגנת לו. (האי אליהו

ר)

מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב

דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא אמר להו הבו לי בישרא אמרו ליה נטר עד

לאו אליהו דכתיב במקרא הוא דא"כ

אַדּוֹן וְאִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ

דשקיל לשמעיה דרב יהודה בר יחזקאל וניתיב לך אמר מאן יהודה בר

לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם

מקמי דהוה אתי מאן כפתיה אלא

וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל

שויסקאל דקדים לי דשקל מן קמאי אזלו אמרו ליה לרב יהודה שמתיה

שם מלאך הוא שהוא סופר למעלה):

ז)

נחמיה ז סא

הֵם:

5. בַּיְיָ בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים

אמרו רגיל דקרי אינשי עבדי אכריז עליה דעבדא הוא אזל ההוא אזמניה

כל הפוסל. מגדף תמיד את

ח)

יָלָדוּ עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ

❖

המשפחות הוא עצמו פסול. ואינו

לדינא לקמיה דרב נחמן אייתי פיתקא דהזמנא אזל רב יהודה לקמיה דרב

אֶת חֶלְקֵיהֶם: הושע ה ז

מדבר בשבחה ש)לעולם אין דרכו של

הונא אמר ליה איזיל או לא איזיל אמר ליה ה מיזלט) לא מיבעי לך למיזל משום

פסול לדבר בשבח הבריות לעולם:

דגברא רבה את אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל אתא אשכחיה דקעביד

תוס' ר"י הזקן

נטר עד דשקיל שמעיה דרב יהודה.

מעקה אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל

המתן עד שיטול שלוחו של רב יהודה

רב יהודה היה ראש

כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה

בפומבדיתא. נטר. המתין

שעומד כאן ליטול: בר שויסקל.

עד שיטול שלוחו של

א"ל פורתא דגונדריתא הוא דקא עבידנא א"ל מי סניא מעקה דכתיב

לשון גנאי גרגרן אוכל שויסקי צלי

רב יהודה. בר שויסקל.

באורייתא או מחיצה דאמור רבנן א"ל יתיב מר אקרפיטא א"ל ומי סני

דרך גנאי אמר. ור"ש

כדאמר בפסחים (דף צו.) באימורי

י)

פירש גרגרן אוכל צלי

ספסל דאמור רבנן או איצטבא דאמרי אינשי א"ל ליכול מר אתרונגא אמר

פסח מצרים מאן לימא לן דלא שויסקי

כ)

ואשכחן בפסחים [צו, א]

עבדינהו בשם רבינו הלוי: שמתיה.

ליה הכי אמר שמואל כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא או

ודילמא שויסקל עבדו,

כלומר צלי.

כדאשכחן דמנדים לכבוד הרב במועד

אתרוג כדקריוה רבנן או אתרוגא דאמרי אינשי אמר ליה לישתי מר

קטן (דף טז.): אמרו ליה. לרב

אנבגא אמר ליה מי סני איספרגוס דקריוה רבנן או אנפק דאמרי אינשי

יהודה רגיל ההוא גברא דקרי לאינשי

אמר ליה תיתי ל) דונג תשקינן אמר ליה הכי אמר שמואל מ) אין משתמשים

עבדי: לקמיה דרב הונא. לימלך

באשה קטנה היא בפירוש אמר שמואל ז אין משתמשים באשה כלל

בו אם יש לו לילך לפני רב נחמן: לא

בין גדולה בין קטנה נשדר ליה מר שלמא לילתא א"ל הכי נ) אמר

מיבעי לך למיזל. לפני רב נחמן שאתה

שמואל קול באשה ערוה אפשר ע"י שליח א"ל הכי אמר שמואל

גדול ממנו ואתה ראש בפומבדיתא.

ורב נחמן ראש בנהרדעא ודיין לראש

אין

גלותא וחתניה דבי נשיאה כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכד.) משום דרב נחמן חתני' דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן:

יקרא דבי נשיאה. שהוא חתן הנשיא: אסור לעשות מלאכה בפני שלשה. שגנאי הוא ושפלות לדור שכפופים לזה שאין לו מי שיעשה מלאכתו:

דגונדריתא. היינו מעקה באחד הלשונות: מי סני. כלומר מכוער ושנוי לשון תורה ולשון שאר בני אדם שאתה מדבר בעמקי שפה. ומתכוין היה רב

יהודה לתופסו בדבריו ת) לקנטרו להודיעו שלא היה לו להנשא עליו להזמינו לפניו: אקרפיטא. ספסל: תילתא ברמות רוחא. מתוך

ששליש רוחו גסה הוא משנה בדיבורו: אנבגא. כוס שהוא רביעית והיו רגילין לשתות כוס אחד ממשקה העשוי לשתותו

שחרית וקוריהו אספרגוס במסכת ברכות (דף נא.): אנפק. כוס של רביעית ולשון אנפק היה שגור בפיהם: תיתי דונג. תבא

בתי שכך שמה: אין משתמשין באשה. שלא ילמדנה להיות רגילה בין האנשים: קטנה

היא. רב נחמן קאמר לה: לילתא. שם אשתו:

קול באשה ערוה. שנאמר א) השמיעני את קולך ואם אשאל בשלומה תשיבני: אמר ליה רב

נחמן אפשר. לשלוח לה שאילת שלום ע"י שליח:

אין