ע:
עשרה יוחסין פרק רביעי קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
טו א מיי' פכ"א מהל' שואלין בשלום אשה כלל. והא דאמר בהשוכר את הפועלים (ב"מ
אין שואלין בשלום אשה. שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם
א) ב"מ פז., ב) [בכת"י:
אינשי], ג) לעיל יב:,
א"ב הל"ה סמג לאוין
זה ע"י שלוחם ויבואו לידי חיבה: אמר ליה רב נחמן ע"י בעלה.
דף פז.) איה שרה אשתך ששואלין בשלום האשה על ידי בעלה
ג)
ד) [ע' תוס' יבמות נב.
קכו טוש"ע אה"ע סי' כא
אהיה אני שליח לדבר: אין שואלין בשלום אשה כלל. שמרגיל
היינו דוקא בשאילת שלום א אבל לשלוח לה בשלום ב אפילו ע"י בעלה
ד"ה דמתפקר], ה) [בכת"י,
סעי' ו:
קשים
גרים. פי' בקונטרס
לבה ודעתה ק) אצלו: שלחה ליה. ילתא לרב נחמן: שרי ליה תיגריה.
טז ב מיי' פכ"ה מהל'
אסור ד):
לפי שאינם בקיאים במצות
דפו"ר וע"י: דתניא],
ו) רש"ל מ"ז, ז) [ב"ב ג:
סנהדרין הל"ו [ופ"ו
פטור אותו מלפניך. זה לשון הגמרא
ומביאים פורענות ועוד שמלמדים
מהל' ת"ת הל' יד סי' ב]
וע' תוס' יבמות מה: ד"ה
לומר מישרי ליה תיגריה ר) כשממהר
את ישראל ממעשיהם וכו' וי"מ לפי
אין שואלין בשלום אשה על ידי בעלה אמר
כיון דאמו], ח) יבמות עז.
טוש"ע חו"מ סי' ח סעי'
שכל ישראל ערבין זה בזה ג ולאו
לעשות בקשת האיש או דינו כדי
צח. בכורות לח:, ט) [בכת"י
ה וסי' יא סעי' א וטוש"ע
ליה א) הכי אמר שמואל א אין שואלין בשלום
נוסף: איקלע להתם],
יו"ד סי' שלד סעי' מג:
להפטר ממנו: מאי שיאטיה דמר
מילתא היא דהא לא נתערבו בשביל
אשה כלל שלחה ליה דביתהו שרי ליה
יז ג ד מיי' פי"ט מהל'
י) ב"ב ג:, כ) [בכת"י:
הכא. מה דרכו של אדוני לשוט
הגרים כשקבלו התורה ה) כדאמרינן
שתקיתו שתקיתו], ל) [שם
איסורי ביאה הלי"ז:
תגריה דלא נישוויך כשאר ב) עם הארץ א"ל מאי
יח ה טוש"ע יו"ד סי'
צא.], מ) [בכת"י: שדי
בסוטה (דף לז:)
נמצא לכל אחד
הלום כלומר למה בא אדוני הנה:
שיאטיה דמר הכא אמר ליה טסקא דהזמנותא
רמב סעי' לו בהג"ה:
ריגמייהו בנהר מלכא
שותא דמר לא ידענא. $ שיחתו של
מישראל שש מאות אלף וג' אלפים
יט ו מיי' פי"ג מהל'
וקם], נ) [בנהרדעא.
שדר מר אבתראי אמר ליה השתא שותא
❖
[ותק"ן בריתות] שכולן נתערבו זה
אדוני איני מבין לדבר בצחות לשונו:
איסורי ביאה הלי"ח:
כן איתא בשאלתות וכן
דמר לא גמירנא טסקא דהזמנותא משדרנא
עוד איזה שינויים ע"ש],
לדינא מזמינא ליה. בתמיה: אפיק
בזה אלמא לא נתערבו מן הגרים
ס) נ"א בסוריא ובנהרדעא,
דיסקא דאזמנותא. הוציא שטר
למר אפיק דיסקא דהזמנותא מבי חדיה ואחזי
שהרי הרבה ערב רב עלה אתם ו)
ע) [בכת"י: שיש בו עזות
מוסף רש"י
ויש מפרשים דקשין גרים לישראל
הזמנה מחיקו ששלח לו רב נחמן
פנים], פ) [בע"י מתחיל
ליה אמר ליה הא גברא והא דסקא אמר ליה
דמצער שלוחא דרבנן.
מכאן ענין בפ"ע ואינו
שיבא לפניו: מבי חדיה. מתוך
כספחת לפי שהזהיר הקב"ה עליהם
הואיל ואתא מר להכא לישתעי מיליה כי היכי
נמשך לשלפניו], צ) נדה
שמזמינו לדין מפי הדיינין
חיקו: לימא מר מיליה. ידבר ש) דבר
ז) בכ"ד מקומות שלא להונות אותם
דלא לימרו מחנפי רבנן אהדדי אמר ליה
וזה קם עליו ומכהו
יג: יבמות מז: קט:,
זכותו על ריבו של אותו האיש: ציער
ואי אפשר שלא יצערום ויש מפרשים
ק) [בדפו"ר ודעתו אצלה.
(לעיל יב:). כל ת"ח
מאי טעמא שמתיה מר לההוא גברא ציער
ב
שמורה הלכה ובא.
ובע"י ודעתה לימשך אצלו],
שליחא דרבנן. ביזה את שלוחו לפניו
לפי שע"י הגרים ישראל בגלות
ר) [עי' נדרים סב
הלכה חדשה שלא שמענוה
שליחא דרבנן ונגדיה מר ג) דרב מנגיד על
וחייבמלקות:דרב מנגיד אמאן דמצער
כדאמר (פסחים דף פז:) מפני מה
מאחר (בכורות לח:). אם
סוע"א ושבועות ל סוע"א],
מאן דמצער שלוחא דרבנן דעדיף מיניה
שליח דרבנן. כדאמר בפ' קמא
ישראל מפוזרים בכל ארצות
ד)
ש) [בע"י: דברי], ת) [ב"ב
קודם מעשה. קודם שבא
ג ע"ב], א) [ירמיה כ, א],
מעשה ההלכה בידו (שם).
יותר עבדי ליה מאי טעמא אכריז מר עליה
(לעיל דף יב:): דעדיפא מיניה. חמורה
ב) [בדפו"ר: משפחתו],
שבא הוראה לידו (יבמות
ממנה עשיתי לו לקנסו: אדהכי
דעבדא הוא אמר ליה דרגיל דקרי אינשי עבדי ותני כל הפוסל פסול ואינו
ג) [בראשית יח], ד) עי'
עז.). אמרה. ושנאה
ה)
ג
אמר ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי.
לתלמידיו בבית המדרש
בתוס' ב"מ פז. ד"ה ע"י
מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל ד במומו פוסל אימר דאמר שמואל
בעלה, ה) [כל הדברים
בשם רבו (שם). שומעין
דאתינא מבית חשמונאי קרית לי
למיחש ליה לאכרוזי עליה מי אמר אדהכי והכי (אתא ההוא בר דיניה
לו. בשעת הוראה (שם)
.
הנזכרים הכא איתא ברש"י
ו)
עבד: כל דאמר מבית חשמונאי
ועושין מעשה (בכורות
דנדה ושם כתבו תוס'
מנהרדעי) א"ל ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי קרית לי עבדא דאתינא
אנא עבד הוא. שכל זרעו הרגם
לח:). ואם לאו אין
די"ל לפי שלא ידע חשבונן
מבית חשמונאי מלכא אמר ליה הכי אמר שמואל כל דאמר מדבית
ע"ש], ו) [יש להוסיף עכ"ל
שומעין לו. הואיל
ז)
הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן ת)
[רש"י]. רש"ל], ז) [בב"מ
ודבר חידוש הוא, שמא
חשמונאי קאתינא עבדא הוא א"ל לא סבר לה מר להא דא"ר אבא אמר רב
וקרא בניו על שם בית חשמונאי
בשביל מעשה שבא לידו
נט: איתא בל"ו מקומות
❖
הונא אמר רב כל ת"ח שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה
אומרה (יבמות צח. וכעי"ז
ואמרי לה במ"ו מקומות],
ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב
ח) ה
שם עז. ובכורות לח:).
שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו אמר ליה הא איכא רב מתנה דקאי
דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים
קשים גרים לישראל
והוו להו כולם עבדים: אם קודם
כוותי רב מתנה לא חזייה לנהרדעא תליסר שני ההוא יומא אתא אמר
כספחת.
שאוחזין
ט)
תורה אור השלם
מעשיהם
הראשונים
שבא מעשה לידו אמרה. להאי
ליה דכיר מר מאי אמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא וחדא כרעא
1. אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב וְאַל
ולומדים ישראל מהם או
שמועה לתלמידיו בשם רבו נאמן
סומכין עליהם באיסור
במברא א"ל הכי י) אמר שמואל כל דאמר מדבית חשמונאי מלכא קאתינא
יוֹכַח אִישׁ וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי
לאומרה בשעת מעשה ואם לאו אינו
והיתר (יבמות מז:). שאין
הושע ד ד
כֹהֵן:
עבדא הוא דלא אישתיור מינייהו אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמיא
2. שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים
בקיאין בדקדוקי מצות
נאמן להעיד בשם רבו שמא מחמת
ולמדין ישראל ממעשיהן
קלא ואמרה כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבדא הוא נפלה מאיגרא ומיתה
שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְ›שְׂרָאֵל
מעשה הבא לידו הוא אמר כן:
(שם קט:). שאין בקיאים
לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְיָ:
אכרוז עליה דעבדא הוא ההוא יומא אקרען כמה כתובתא בנהרדעא כי קא
אגודא. שפת הנהר: אמברא.
במצות ומביאין פורענות
תהלים קכב ד
3. בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ
ועוד שמא למדים ישראל
נפיק נפקי אבתריה למירגמיה אמר להו אי שתיקו שתיקו ואי לא מגלינא עלייכו
על הגשר אי נמי בתוך הספינה
כ)
ממעשיהן, מפי מורי הזקן,
אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל
איקרען כמה
לעבור הנהר:
הא דאמר שמואל תרתי זרעייתא איכא בנהרדעא חדא מיקריא דבי יונה וחדא
ויש אומר שכל ישראל
מִשְׁפְּחוֹת ›שְׂרָאֵל וְהֵמָּה
כתובתא. מנשי אותה המשפחה:
ערבים זה בזה, ולאו מילתא
›הְיוּ לִי לְעָם:
מיקריא דבי עורבתי וסימניך טמא טמא טהור טהור שדיוה לההוא ריגמא מידייהו
ל)
מ)
היא, שלא נתערבו בשביל
ירמיהו ל כה
כי קא נפיק. רב יהודה: למירגמיה.
וקם אטמא בנהר מלכא מכריז רב יהודה בפומבדיתא אדא ויונתן עבדי
4. וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם
הגרים, דאמרינן במס'
נ)
לפי שגילה את פסולם: זרעייתא.
סוטה (לז:) נמצא לכל
וְהָ›יתִי לָהֶם לֵאלֹהִים
יהודה בר פפא ממזירא בטי בר טוביה ברמות רוחא לא שקיל גיטא דחירותא
אחד מישראל שש מאות
משפחות: וקם אטמא בנהר מלכא.
וְהֵמָּה ›הְיוּ לִי לְעָם:
מכריז רבא במחוזא בלאי דנאי טלאי מלאי זגאי כולם לפסול אמר רב
אלף ושלשת אלפים ותק"ן
יחזקאל לז כז
באותן האבנים שהשליכום בנהר
5. וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ
בריתות, שכולן נתערבו זה
יהודה גובאי גבעונאי דורנוניתא דראי נתינאי אמר רב יוסף האי בי כובי
עמד מכשול סתימה במי הנהר
בזה, אלמא לא נתערבו על
וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא
❖
דפומבדיתא כולם דעבדי אמר רב יהודה אמר שמואל ארבע מאות עבדים
הגרים (נדה יג:).
ומנע את מהלך המים: אטמא.
וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי
מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ
ואמרי לה ארבעת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אימר וכולם נטמעו בכהונה
סתימה כדמתרגם סתמום טמונון
לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם יְיָ:
(בראשית כו): מכריז רב יהודה
וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם אמר אביי כולהו יתבן ס)בשורא
וִהְ›יתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי
מוסף תוספות
בפומבדיתא. שם היה יושב: בלאי
אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
דבנהרדעא ופליגא דרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר אם ראית כהן בעזות מצח
ע)
א. ובעניינה כמו איה שרה
ירמיהו ל כא - כב
דנאי טלאי מלאי זגאי. שמות מקומות
6. כִּי יְרַחֵם יְיָ אֶת יַעֲקֹב
אשתך. תוס' הרא"ש.
אל תהרהר אחריו שנא' 1 ועמך כמריבי כהן אמר רבי אבין בר רב אדא
או משפחות: גובאי. גבעוני כלומר
ב. נ"א: שלומים. שם.
וּבָחַר עוֹד בְּ›שְׂרָאֵל
אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב"ה משרה שכינתו מעיד
ג. ונענשים עליהם. שם.
וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם
על שם שהיו גבעונים נקראו בבבל
על כל השבטים ואין מעיד עליו שנאמר 2 שבטי יה עדות לישראל אימתי
וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם
גובאי קרוב לגבעונים בשמן:
וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב:
הוי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה אמר ר' חמא ברבי חנינא
דורנונית דרא דנתינאי. כפר
ישעיהו יד א
7. וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת
כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל
נתינים היה. דורא כפר כדאמר (עירובין
❖
וְלַבֶּהָרֶת: ויקרא יד נו
דף ז:) דורא דרעותא א"ל מרי דוראי
שנא' בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל לכל ישראל
3
(פסחים דף כה:) ועל שם שהוא כפר
לא נאמר אלא לכל משפחות [והמה] יהיו לי לעם אמר רבה בר רב הונא זו
פ)
נתיני נקרא דורנינות: בי כובי
גליון הש"ס
מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים דאילו בישראל כתיב בהו 4 והייתי להם
דפומבדיתא. $ כפר הסמוך אל
רש"י ד"ה שותא דמר
לאלהים [והמה] יהיו לי לעם ואילו בגרים כתיב 5 מי הוא זה ערב את לבו
כו' שיחתו. ע' רש"י סוכה
פומבדיתא דמקרי בי כובי: פשחור בן
לגשת אלי נאם ה' והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם
לאלהים אמר
נו ע"ב ד"ה שותא דינוקא:
אימר. בימי ירמיה היהא): וכולן נטמעו
ד"ה בי כובי כו' כפר
רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת שנאמר
ונלוה הגר
צ)
ו
בכהונה. ול"ג גדולה: נטמעו. נדמעו
6
הסמוך. עי' בתשובת נודע
עליהם ונספחו על בית יעקב כתיב
הכא ונספחו וכתיב
התם לשאת
ביהודה מהדורא תנינא חלק
נשאו בנות כהנים שהיו מחזיקין עצמן
7
או"ח סי' כ:
ולספחת
אמר רבי חמא בר חנינא כשהקדוש
ברוך הוא
בכהנים מתוך שהיו אוכלים תרומה
מחמת [שהיו] עבדי כהנים: אל
מטהר
תהרהר אחריו. אחר ב)משפחתם שהם
בני מריבה כדכתיב כמריבי כהן: עדות לישראל. אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן משלו: משפחות ישראל. משפחות שהם ישראל
גמורים: בישראל כתיב. והייתי להם לאלהים אע"פ שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים
אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים: קשין גרים. שאינם זהירים במצות והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם:
מטהר