עשרה יוחסין
פרק
רביעי
קידושין
עא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מטהר השבטים. מיחסם: כסף מטהר ממזרים. המטומעים
יותר משאר עובדי כוכבים כדי שיתוספו עליהם גרים ולא נהירא
כ א ב ג מיי' פי"ב מהל'
א) [כתב רב אלפס סוף
פ' האומר לעיל גבי יכולין
מלכים הל"ג טוש"ע
בישראל מחמת ממונם והוא גורם להם שיטהרו שלעתיד לבא אין
דהא אמר ביבמות (דף מז.) עובד כוכבים הבא להתגייר אומרים לו
ש)
ממזרין ליטהר כיצד ממזר
אה"ע סי' ב סעי' ה
הקב"ה מבדילם מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה: שנאמר
מה ראית שבאת להתגייר תדע שישראל דווים דחופים ואמרי' התם
שנשא שפחה וכו' והיינו
בהג"ה:
וישב מצרף ומטהר כסף. אותם שנטמעו מחמת עשרם וסיפיה דקרא
כא ד ה מיי' פי"ד מהל'
משום דיפרוש הוא דאמר
מר קשין גרים לישראל כספחת אלמא
דאר"י בן לוי כסף מטהר
❖
תפלה הל"י:
ממזרין שנאמר וכו' ופי'
דבתר ת) שיתגיירו קשים הם וה"ר
והיו לה' מגישי מנחה בצדקה צדקתו
הנדפס שם בשם רש"י
אברהם גר פירש לפי שהגרין בקיאין
של הקב"ה היא שאינו מבדילם אלא
מטהר שבטים שבטו של לוי מטהר תחילה
א
כסף מטהר דממזר יקח
הואיל שנטמעו נטמעו. ורבי יהושע
במצות (א) ומדקדקין בהם קשים הם
שפחה ויוליד ממנה בן
שנא' 1 וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את
תורה אור השלם
וישחררנה וכן פי' הר"ן
בן לוי סבירא ליה האי מטהר לאו
לישראל כספחת דמתוך כן הקב"ה
בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף והיו לה'
1. וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר
בכוונה אמיתית של הרב
מבדיל פסוליהן קאמר אלא מטהרם
מזכיר עונותיהם של ישראל כשאין
אלפס וסיים אבל וכו'
כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי
מגישי מנחה בצדקה אמר רבי יהושע בן
ע"ש], ב) סנהדרין לח.,
ומכשירם כולם: עיסה. כעיסה שהיא
עושין רצונו וכה"ג מצינו גבי הצרפית
וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף
לוי כסף מטהר ממזרים שנאמר וישב מצרף
ג) [בכת"י: רבי יצחק בן
א)
וְהָיוּ לַיְיָ מַגִּישֵׁי מִנְחָה
מעורבת. ובשם ר' משה מרומא"ט
(מ"א יז) שאמרה מה לי ולך איש
פנחס. ובעיון יעקב שעל
מלאכי ג ג
בִּצְדָקָה:
ומטהר כסף מאי מגישי מנחה בצדקה א"ר
שמעתי עיסה כפסולת ענבים שנסחט
האלהים (כי) באת אלי להזכיר [את]
2. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים
הע"י גורס רבי פנחס
יצחק צדקה עשה הקב"ה עם ישראל
בן יאיר], ד) נזיר כט.
משקה שלהם: בקשו לעשות בבל
עוני שמתוך שהוא צדיק גמור היה
אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל
חולין ד. וש"נ, ה) [בכת"י:
בְּנֵי ›שְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵי
עיסה. להחזיק משפחות ארץ ישראל
שמשפחה שנטמעה נטמעה: גופא אמר
נראה לה שמזכיר השם עונה א) ור"י
ב
בהם], ו) עדיות פ"ח מ"ז,
אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם
מיוחסות ולבדוק אחר משפחות בבל
פירש דלפיכך קשים שנטמעו בישראל
ז) שם איתא וריחקוה
רב יהודה אמר שמואל כל ארצות עיסה
אֱלֹהֵי ›צְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב
בני ציון, ח) ג"ז שם,
כל הבאים לישא משם אשה: קוצים
ואין השכינה שורה אלא על משפחה
שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי
לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל:
ט) שם איתא וקירבוה בני
לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר
אתם משימים בין עיני. משום
מיוחסת וכן נראה דמשום הכי
❖
ציון, י) [תוספתא דנזיר
בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה לארץ
שמות ג טו
דֹּר:
דרבי ממשפחת בבל היה מבני בניו
מייתי הא דרבי חלבו על הא
פ"א ה"ב], כ) פסחים
ישראל אמר להן ב) קוצים אתם משימים לי
נ., ל) [בכת"י: אמרת],
של הלל נ) שעלה וקיבל נשיאותו של
מילתא דר' חמא בר חנינא:
מ) [בכת"י: רבא, וכצ"ל.
בין עיני רצונכם יטפל עמכם ר' חנינא בר
גליון הש"ס
בני בתירא ס): יטפל לכם רבי חנינא.
כאן
(סה"ד, רש"ש)], נ) [עיין
חמא נטפל עמהם ר' חנינא בר חמא אמר להם כך מקובלני מר' ישמעאל
להשיבכם דבר: טלוני בעריסה
שבת טו ע"א], ס) [פסחים
גמ' היכלא בידינו. עיין
סו ע"א], ע) [בדפו"ר:
תוי"ט פ"ב משנה ט'
בר' יוסי שאמר משום אביו כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל
ורוצו. שלא יפשפשו אחר דבריו
❖
שיהיו], פ) [ויקרא יז,
דכתובות:
ויהא צריך לגלות משפחות והוא
עיסה לבבל בימי רבי פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל אמר
יג], צ) [צ"ל דידעין. ועיין
ג)
היה זקן ולא היה יכול לרוץ: אמר
רש"ל], ק) [בדפו"ר וע"י:
להם לעבדיו כשאני אומר שני דברים בבית המדרש טלוני בעריסה ורוצו
ככתיבתו, ולפנינו ע"פ
להם אין שחיטה לעוף. דבר שהוא
הגהות הב"ח
כי עייל אמר להם ד) אין שחיטה לעוף מן התורה אדיתבי וקמעייני בה אמר
הרש"ל, ועיין מהרש"א
תימה להם ולא גלה להם טעמו
ורש"ש], ר) [גם בגמ' דילן
(א) תוס' ד"ה קשים וכו'
להו כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל נטלוהו בעריסה
כדי ע)שיהו טרודים בסברא הראשונה
פסחים עב: איתא להדיא
ומדקדקין בהם. נ"ב והכי
ורצו רצו אחריו ולא הגיעוהו ישבו ובדקו עד שהגיעו לסכנה ופירשו א"ר
שאכל רבי טרפון בעצמו
משמע בפסחים סוף דף צא
ולא יחזרו אחר טעם השניה עד
תרומה וע"ע בכורות נא:
דאין עושין חבורה שכולה
יוחנן $ היכלא בידינו היא אבל מה אעשה שהרי גדולי הדור נטמעו ה) בה
שיפטר מהם. וטעם דאין שחיטה
דר"ט שקל פדיון בכור
גרים שמא ידקדקו בו
סבר לה כר' יצחק דאמר ר' יצחק משפחה שנטמעה נטמעה אמר אביי אף
וישוב על אלו תמצא בתיקון
ויביאוהו לידי פסול וע"ש
לעוף מן התורה בשחיטת חולין (דף
כלי שרת], ש) [בדפו"ר
פרש"י אבל התוס' תמהו
אנן נמי תנינא משפחת בית הצריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון
כז:) יליף מושפך את דמו פ) בשפיכה
❖
ו)
ז)
אמ', וצ"ל דאמרינן],
על גירסתו וע"ש:
בעלמא: ישבו ובדקו. במשפחות
ת) [בדפו"ר: שנתגיירו],
בזרוע עוד אחרת היתה וקירבה בן ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא
ח)
ט)
א) [מכאן עד סוה"ד ליתא
א"י לברר את דבריו: כיון שהגיעו
ולטהר לרחק ולקרב כגון אלו דידעין אבל משפחה שנטמעה נטמעה תאנא
בדפו"ר ונוסף ע"פ הרש"ל,
תוס' ר"י הזקן
לסכנה. לפסול משפחות אנשי זרוע
ע"ש], ב) [יתכן דצ"ל
עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה אבל חכמים מוסרים אותו לבניהם
❖
שיהרגום פירשו: היכלא. שבועה
דנושא], ג) [אם נטמעו],
מטהר. פי' ר"ש לעתיד
ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע אמר רב נחמן
לבא שלא יבדילם
בהיכלו של מקום: בידינו הוא.
הקב"ה מאחר שנדבקו
בר יצחק מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע כדתניא י) הריני נזיר
לגלות פסול משפחות ארץ ישראל:
בהם משפחות ישראל.
לעזי רש"י
אם לא אגלה משפחות יהיה נזיר ג ולא יגלה משפחות אמר רבה בר בר
תנינא. דכל משפחה שנטמעה
והרי"ף פי' בפרקין דלעיל
בנושא ב) שפחה כר'
מרומא"ט [מרומ"א].
חנה אמר ר' יוחנן שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן
נטמעה דאין להפרישה ולהרחיקה
טרפון. משפחה שנטמעה
מרומא (בירת איטליה).
❖
ולברר ספק מטומעיהם מי נטמע
פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא
ד
נטמעה. ג) נטמעו עמהם
טרו"ף [טרופ"א]. נעימה.
מי לא נטמע אלא יניחום והם ספק
מפני עושרם אין הקב"ה
כמאן דאמר פעם אחת בשבוע דכתיב זה שמי לעולם לעלם כתיב רבא
כ)
2
מבדילם לעתיד לבא
והם כשרים לעתיד לבא: בית
סבר למידרשיה בפירקא א"ל ההוא סבא לעלם כתיב רבי אבינא רמי כתיב זה
מאחר שנדבקו בהם
מוסף רש"י
הצריפה. שם המשפחה: בן ציון.
משפחות הרבה. עיסה.
שמי וכתיב זה זכרי אמר הקב"ה ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני
אין שחיטה לעוף מן
אדם חשוב ואיש זרוע: ריחקה.
היא מדומעת מקמח
ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת ת"ר בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות
התורה. אלא מדברי
ומים ומלח ומורסן כך
הכריז שהן פסולין: אליהו בא.
סופרים (חולין כ.). ואפילו
כל הארצות משפחתם
היו מוסרין אותו לכל אדם משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים
לעתיד לבא דכתיב (מלאכי ג) והשיב
מתורה שבעל פה מהלכה
מעורבות כנגד משפחת
שבכהונה והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים
למשה מסיני אין לו, אלא
בני ארץ ישראל, וארץ
לב אבות על בנים זה מבני בניו של
מדברי סופרים, ואין נבלת
ישראל עצמה היא
זה: צ) דיודעין. שהכל מחזיקים אותם
תניא אמר רבי טרפון פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני
עוף קרויה נבלה אלא
מעורבת כנגד משפחת
בפסולים שנתקרבו בזרוע: אבל
אצל כהן גדול ושמעתי שהבליע שם בנעימת אחיו הכהנים אמר רב יהודה
אם כן מתה מאליה או
בבל שכל המשפחות
הרגה במכה שלא על
הפסולות עלו מבבל
משפחה שנטמעה. מחמת שלא נודע
אמר רב שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע
ידי סימנים, אבל נחירה
(עיסה) שחזר הפסול
פסולה נטמעה: עוד אחרת. משפחה
או עיקור סימנים כשר
ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו
לארץ ישראל. [עיסה.
אחרת היתה לבד אותה שקרבה בן
בו (שם כז:). למדרשיה
להחזיק משפחות ארץ
וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו
בפירקא. קרייה דיו"ד
ישראל מיוחסות] ולבדוק
ציון: שם בן ארבע אותיות. קריאתו
ה"י דארבע אותיות דרשיה
אחר משפחות בבל כל
מוטלת על הבריות ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא אמר שמואל
ק) וכתיבתו ופירושו חכמים מוסרין אותו
וטעמיה התלויים בו
הבא לישא משם אשה.
משמיה דסבא בבל בחזקת כשרה עומדת עד שיודע לך במה נפסלה
כו': לעלם. להעלים: כתיב זה
(פסחים נ.). לעלם כתיב.
למקום סכנה. לפסול
חסר וי"ו, לשון העלמה
משפחות אנשי זרוע
שאר ארצות בחזקת פסול הן עומדות עד שיודע לך במה נכשרה ארץ
שמי וכתיב וזה זכרי. מדלא כתיב
(שם). לומר העלימהו שלא
שיהרגום. היכלא. שבועה
שמי וזכרי משמע שלמדו שני שמות
ישראל מוחזק לפסול פסול מוחזק לכשר כשר הא גופא קשיא אמרת
יקרא ככתבו (שמות ג טו).
בהיכלו של מקום אנו
כתיב זה שמי וכתיב
ואמר לו זה שמי מיוחד ובזה השני
יודעים אותה משפחה.
מוחזק לפסול פסול הא סתמא כשר והדר תני מוחזק לכשר כשר הא
ל)
זה זכרי. כתיב זה שמי
שנטמעה. מחמת שלא
אני נזכר: שם בן שתים עשרה ובן
סתמא פסול אמר רב
הונא
בר תחליפא משמיה מ) דרב לא קשיא
לעלם, בהעלמה וכתיב זה
נודע פסולה. נטמעה. ואין
ארבעים ושתים לא פירשו לנו:
זכרי דמשמע קרייה ולא
להפרישו מספק מי נטמע
כאן ומי לא נטמע, אלא
העלמה, לשון אחר כיון
משרבו הפריצין. המשתמשין בו:
דכתב זה שמי פשיטא דזה
יניחום מספק והם כשרים
לצנועים שבכהונה. לברך בו העם במקדש לאחר עבודת ציבור של תמיד
של שחר: מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים.
זכרי, היאך יקרא אלא
לעתיד לבא. ומסתברא
אותן שלא היו בקיאין בו ומברכין בשם בן ארבע אותיות כשהיו מושכין
את קולם בנעימה היו אלו ממהרים להבליע את
בשמו (שם). לא כשאני
דכר' יהודה ס"ל דאמר
נכתב אני נקרא. שני
דממזרים יטהרו לעתיד
השם בן י"ב ולא היה נשמע לרבים מקול נעימות חביריהם. בנעימת ביסום קול שקורין טרו"ף: אחר אחי אמי. שהיה כהן ור'
שמות לימדו, שם הכתיבה
לבא. בית הצריפה.
טרפון היה כהן ר) בתוספתא דכתובות (פ"ה) מעשה בר' טרפון שקדש שלש מאות נשים בשני בצורת כדי להאכילם תרומה: לדוכן. לברך
ושם הקרייה (שם).
שנטמעה מחמת שלא
ברכת כהנים: ואינו מעמיד על מדותיו. לנטור איבה שמא
ישתמש בו להנקם: עד שיודע לך. במשפחה שאתה בא לידבק בה במה
נודע פסולה, נטמעה.
נפסלה: עד שיודע
לך במה נכשרה.
צריך אתה לבדוק אחר
המשפחה
כמו שאמרה משנתינו (לקמן דף עו.) ארבע אמהות שהן שמנה:
להשיאו