עא:
עשרה יוחסין פרק רביעי קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כאן
להשיאו אשה. פי' מיוחסת מד' אמהותא) דאי משום ב) ישראלית
להשיאו אשה. סתמא בעי בדיקה: להוציא ממנו
אשה. שנשא כבר
כב א טוש"ע אה"ע סי'
א) [שלולית של מים
ב סעי' ד בהג"ה:
המכונסין כן פרש"י במגילה
מסתמא לא מפקינן: כל שסיחתו בבבל. שמספר בלשון אנשי בבל
לא צריך להיות בחזקת כשר דבלאו הכי מותר בישראלית
כג ב ג מיי' פי"ט מהל'
כח:], ב) [יש להוסיף
משיאין לו אשה דמחזקינן ליה מבבל: דאיכא רמאי. שמלמדים
כדאמר בעלמא (יבמות דף מה.) גבי עובד כוכבים הנולד מעובד
איסורי ביאה הלי"ז
וכו'. (רש"ל). בע"י נוסף
שיחת בבל להחזיקו במיוחסים: דהוה אמר ליה. רבי יוחנן: נסיב
כוכבים הבא על בת ישראל דאמרי' ליה זיל גלי או נסיב בת מינך
טוש"ע אה"ע סי' ב סעי'
וישראלי. ובכת"י נוסף:
❖
ב:
וכולהו איטמעו הכא],
ברתאי. ולא היה חפץ בה מפני
אלמא משמע דבמקום שאין מכירין
ג) [לעיל סט:], ד) [בכת"י
שהיא מארץ ישראל והוא היה מבבל:
אותו נותנין לו ישראלית ומותר לישאנה:
כאן להשיאו אשה כאן להוציא אשה מידו
נוסף: בהו. ועי' יבמות טז
עד
היכן היא בבל. פי' בקונטרס
אורייתין כשירה ברתין לא כשירה.
ע"ב], ה) [יבמות כג. מה.],
אמר רב יוסף כל שסיחתו (א) בבבל משיאין
תורה אור השלם
ו) [צ"ל ערשתם], ז) שבת
דלפי הענין נראה שבבל היתה
תלמידי אתה ותורתי כשירה לך ובתי
לו אשה והאידנא דאיכא רמאי חיישינן זעירי
סב:, ח) [ע"ז לה. מג.
1. נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת
אינך חפץ: מאי דעתך. שאתה
בין שני נהרות גדולים הללו חדקל
סנהדרין ג: מ:], ט) [צ"ל
בְּעָרֵי יְהוּדָה:
הוה קא מישתמיט מיניה דר' יוחנן דהוה אמר
ופרת זה מן המזרח וזה מן המערב א
מחזיק פ) בבבל במיוחסים דתנן (לעיל
אמר רב מיוחסתא דבבל
איכה ה יא
ליה נסיב ברתי יומא חד הוו קאזלי באורחא
2. הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת
היינו שתיקותא כן הוא
ובאין ומושכין מן הדרום לצפון וסופו
דף סט.) עשרה יוחסין כו' וסבור אתה
בס"א], י) [גי' הערוך לבי
שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם
מטו א) לעורקמא דמיא ארכביה לר' יוחנן
שעלו כל הפסולין: מהיכא נסיבנא.
של פרת שופך בחדקלב כל זה יש ללמוד
שיחלא פי' שם משפחה],
וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן
אכתפיה וקא מעבר ליה א"ל אורייתן כשרה
כ) [בכת"י ודפו"ר אותן,
איזו אשה מיוחסת: זיל בתר
מכאן ארץ ישראל בדרומה של בבל
וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק:
וכצ"ל. (רש"ש). ולפנינו
עמוס ו ד
שתיקותא. צ) שאל לך משפחה שתקנית
בנתין לא כשרן מאי דעתיך אילימא מדתנן
כדכתיב מצפון תפתח הרעה אלמא
3. לָכֵן עַתָּה ›גְלוּ בְּרֹאשׁ
כרש"ל אלא שהרש"ל מוחק
דבבל מצפון ופרת יורד מארץ ישראל
שסתם בני מריבה הם פסולין שמתוך
עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי אטו כהני
תיבת אחד, ולפנינו לא
גֹּלִים וְסָר
מִרְזַח
ב)
נמחק], ל) [עי' לעיל
עמוס ו ז
לבבל כדאמר בעלמא (שבת דף סה:)
פסולן שהיו פורשים מהם נטרו איבה
סְרוּחִים:
לויי וישראלי כולהו סליקו כי היכי דאישתיור
מט: וברש"י שם ד"ה
מיטרא במערבא סהדא רבא ג) פרת
והחזיקו במריבה ומיוחסת דבבל
מהני אישתיור נמי מהני אישתמיטתיה הא
עזות וד"ה תשעה נטלה
שמימיו היו רבין ומלאים על שפתיוג
היינו שתיקותא מתוך שהם שתקנים
מישן], מ) [ב"ב קנג:
דאמר ר"א לא עלה עזרא מבבל עד
ג)
גיטין כח.], נ) [גיטין כח.
וקא בעי גמרא מה שבין שתי הנהרות
הוחזקו במיוחסים א"כ הבא לבדוק
שבועות לג. לז: ערכין
שעשאה כסולת נקייה ועלה עולא איקלע
פשיטא לן דבבל הוא אבל משפת
בבבל אינו בודק אלא ק) בשתיקה לבדוק
יח.], ס) [לקמן עב.
לפומבדיתא לבי רב יהודה חזייה לרב יצחק
בשתקנים: לבי בר שפי חלא. שם
חדקל ומבחוץ עד היכן מתפשט
ע"ש], ע) לעיל לג: וש"נ,
פ) [בדפו"ר ודפו"ז וע"י:
בריה דרב יהודה דגדל ולא נסיב א"ל מאי
רוחבה של בבל אמר רב עד נהר
האיש ר) שופה חומץ כמו השופה יין
בבל], צ) [בדפו"ר: ושא],
לחבירו (ב"מ דף ס.): ואין מניחין
עזק ור"ת פי' ד) שנהר פרת היה בא
טעמא לא קא מנסיב ליה מר איתתא לבריה
ק) ["בשתיקה לבדוק" ליתא
אותו. מן השמים לידבק בחבירו
בע"י], ר) [בע"י נוסף: שפי
ומושך מן הצפון לדרום שהרי נהר
א"ל מי ידענא מהיכא אנסיב אמר ליה אטו
חלא], ש) [ב"ב כה ע"ב],
פרת בא מקדמת עדן ה) וגן עדן הוא
לכך הטילו מן השמים מריבה ביניהן:
אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן דילמא מהנך
ת) [בדפו"ר: לצד צפון],
בריאה. מיוחסת ונקייה: מתה.
מצפון של עולם ו) וארץ ישראל לדרום
א) [עי' משנה לקמן עו
דכתיבד) 1 נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה
ע"א], ב) [בדפו"ר: ישראל.
ממזרים גמורים כולם: חולה. רובם
ופרת בא מעדן והיה מושך מצפון
$ וכי תימא עובד כוכבים ועבד הבא על
ועי' מהרש"א], ג) [צ"ל
ה)
לדרום והא דאמר מיטרא במערבא
כשרים ומיעוטן פסולין כחולים הללו
רבה, וכן בסוה"ד. (רש"ל)],
בת ישראל הולד כשר $ודילמא מהנך דכתיב
שרובן לחיים: גוססת. רובן פסולין
סהדא רבא פרת דמשמע דמושך
ד) [בספר הישר סימן קנח],
בהו השוכבים על מטות שן וסרוחים על
ה) [בראשית ב, י - יד],
ומיעוטן כשרין: עד היכן היא בבל.
מדרום לצפון י"ל דה"ק שהמים של
2
ו) [וע' היטיב תוס' ב"ב
ליחס: עד נהר עזק עד נהר יואני.
ערסותם ואמר רבי יוסי בר' חנינא אלו בני
פרת רבים כל כך שיחזרו המים
ו)
ז)
פד. ד"ה בצפרא ותוס'
למקום שבאו דהיינו מדרום לצפוןד:
לפי הענין נראה שבבל בין שני
אדם המשתינים מים בפני מטותיהם ערומים
בכורות נה: ד"ה מטרא],
❖
ז) [נדצ"ל עח ע"ב],
נהרות גדולים חדקל ופרת מציעים
להך
ומגדף בה ר' אבהו א"ה היינו דכתיב לכן
ח)
3
אותה ביניהם זה מן המזרח וזה מן
עתה יגלו בראש גולים משום דמשתינים מים בפני מטותיהם ערומים יגלו
המערב ובאין ומושכין מן הדרום
גליון הש"ס
בראש גולים אלא אמר ר' אבהו אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה
לצפון וסופו של פרת שופך בחדקל
גמ' וכ"ת גוי ועבד כו'.
ומדביקין מטותיהם זו בזו ומחליפין נשותיהם זה לזה ומסריחים ערסותם
כל זה יש ללמוד מכאן. ארץ ישראל
לעיל סח ע"ב לקמן עה
בשכבת זרע שאינה שלהם אמר ליה היכי נעביד אמר ליה זיל בתר
בדרומה של בבל דכתיב (ירמיה א)
ע"ב יבמות מה ע"א סח
ע"ב: שם ודילמא מהנך.
שתיקותא כי האי דבדקי בני מערבא כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו הי
מצפון תפתח הרעה כלומר בבל
עיין מהרש"א בח"א יבמות
❖
בצפון ש) ופרת יורד מארץ ישראל ז)דף כג ע"א:
מנייהו דקדים ושתיק אמרי האי מיוחס טפי אמר רב שתיקותיה דבבל
א
ט)
לבבל כדאמר בעלמא (שבת דף סה:)
היינו יחוסא איני והא איקלע רב (לבי בר שפי חלא) ובדק בהו מאי לאו
י)
מיטרא במערבא סהדא רבה פרת.
ביחסותא לא בשתיקותא הכי קאמר להו בדוקו אי שתקי אי לא שתקי אמר
הגהות הב"ח
וקא בעי גמרא מה שבין ב' הנהרות
רב יהודה אמר רב באם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה שמץ פסול יש
❖
(א) גמ' שסיחתו כבבל:
פשיטא לן דבבל היא אלא משפת
באחד מהן ואין מניחין כ) אותו לידבק אחד בחבירו אמר ר' יהושע בן לוי גאם
חדקל ולחוץ עד היכן מתפשט רחבה
ראית שתי משפחות המתגרות זו בזו שמץ פסול יש באחת מהן ואין מניחין
של בבל אמר רב עד נהר עזק
מוסף תוספות
אותה לידבק בחברתה א"ר פפא סבא משמיה דרב בבל בריאה מישון מיתה
ושמואל אמר עד נהר יואני: לעיל
ל)
א. פרת מן המערב
בדיגלת עד היכן. למדנו רחבה שבין
מדי חולה עילם גוססת ומה בין חולין לגוססין רוב חולין לחיים רוב
מ)
נ)
וחידקל מן המזרח. תוס'
שני הנהרות ועוד להלן מחדקל עד
גוססים למיתה עד היכן היא בבל רב אמר עד נהר עזק ושמואל אמר
רשב"י. ב. ולהכי לא בעי
לתחת בפרת עד היכא לפי
נהר עזק וצריכין לידע ארכה כמה:
עד נהר יואני לעיל בדיגלת עד היכא רב אמר עד בגדא ואוונא ושמואל
שנופל בחדקל ובבל
לעיל בדיגלת. לצד דרום עד היכן:
אמר עד מושכני ולא מושכני בכלל והאמר ס) רבי חייא בר אבא אמר
מושכת עוד למטה הימנו
עד בגדא ואוונא. מקומות הם
עד אמפייא תתיתא. שם.
שמואל מושכני הרי היא כגולה ליוחסין אלא עד מושכני ומושכני בכלל
ג. פרת מעיד בדבר שהוא
סמוכות זה לזה וחדקל מפסיק
יורד מארץ ישראל לבבל
לתחתית בדיגלת עד היכא אמר רב שמואל עד אפמייא תתאה תרתי
ביניהן: ושמואל. מוסיף בארכה
וגדל ממי הגשמים ויודעין
אפמייא הויין חדא עיליתא וחדא תתייתא חדא כשירה וחדא פסולה ובין
לדרום עד מושכני: כגולה.
בני בבל שירדו גשמים
בהרי אר"י ושמחים על
חדא לחדא פרסה וקא קפדי אהדדי ואפילו נורא לא מושלי אהדדי
פומבדיתא קרוי גולה בראש השנה
רש"י שבת סו ע"ב.
אחיהם.
(דף כג:): לתחתית בדיגלת עד היכן.
וסימניך דפסולתא הא דמישתעיא מישנית לעיל בפרת עד היכא רב
ד. שהיו מכירים שירדו
לצפון ועל שפת חדקל במזרחה של
הגשמים לאר"י ע"י
ת)
אמר עד אקרא דתולבקני ושמואל אמר עד גישרא דבי פרת ור' יוחנן
שחוזר פרת לאחוריו ע"י
בבל עד היכן אורכה משוך לצפון:
אמר עד מעברת דגיזמא לייט ע) אביי ואיתימא רב יוסף אדרב אדרב לייט
גדולתו באר"י מתוך
תתאה. התחתונה לפי ששתים היו זו
הגשמים. תוס' שבת שם.
אדשמואל לא לייט אלא לייט אדרב וכ"ש אדשמואל ואב"א לעולם
עליונה וזו תחתונה דרך משיכת הנהר
אדרב לייט אדשמואל לא לייט וגישרא דבי פרת לתתאיה הוה קאי
ויחוס של בבל עד התחתונה ולא היא
והאידנא
בכלל: חדא כשירה. העליונה: וחדא
פסולה. התחתונה: ואפי' נורא לא מושלי אהדדי. כדי שלא יהו רגילים אצלם שלא להתחתן בם: דפסולתא הא דמשתעיא מישנית. וסימן זה יהא בידך
שלא תטעה אי זו פסולה הך דמשתעי בלשון מישן שהיא קרובה למישן ואמר לעיל מישן מיתה: בפרת. על שפת פרת במערבה של בבל עד היכן
ארכה משוך לדרום: עד גישרא דפרת. שמואל היה מוסיף: לייט. כל שיסמוך על זה שאין יחוסה של בבל משוך כל כך: אדשמואל לא לייט. בתמיה
והרי הוא מוסיף: אדשמואל לא לייט. דכי אמרה שמואל למילתיה פוחת היה ולא מוסיף ובימי שמואל
היה הגשר למטה מאקרא דתולבקני:
והאידנא