עשרה
יוחסין פרק
רביעי
קידושין
עג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
[וחד
למישרי שתוקי בישראל. תימה היכי מידרש שתוקי בישראל
חד לכהנים. מדהוה מצי למיכתבינהו לכולהו בחדא אזהרה וחד קהל
כז
א) [יבמות עט:],
א מיי' פ"ט מהל'
ב) [בכת"י נוסף: חד קהל],
איסורי ביאה הלכה
לא יבא ממזר ועמוני ומואבי בקהל גם דור עשירי לא יבא להם
מיתורא דקהל וי"ל דמקיש ממזר לקהל מה גבי קהל ממעטינן
א
ג) [בכת"י נוסף: ואייתר
יא סמג לאוין קכח טוש"ע
כ)בקהל עד עולם וגבי מצרי ואדומי דור שלישי יבא להם בכם: חד
קהל ספק ה"נ גבי ממזר ממעטינן ממזר ספק. ת"י]:
ליה חד קהל לקהל גרים],
אה"ע סי' ז סעי' כב וסי'
אלא
מעתה שתוקי שתוקית לא ישא. קשה דמשמע דפשיטא ליה
לקהל כהנים וחד לקהל לוים וחד לקהל ישראלים. דאי הוה כתיב
ד) שם פד: פה. לקמן עו.,
ב סעי' ג:
ה) [ברכות כח.] כתובות
ב [מיי' שם פי"ח הלי"ד
דמותר בה ובפרק החולץ (יבמות דף
חד ה"א כהנים קאמר אבל לוים
טו. יומא פד: יבמות טז:
טוש"ע אה"ע סי' ו סעי'
מותרים ואי כתיב תרי ה"א לוים
לז.) אמר דרבא גופיה ס"ל כר"א
חד לכהנים וחד ללוים וחד לישראלים וחד
זבחים עג., ו) כתובות
יז]:
כח ג מיי' שם הלט"ו
וכהנים אבל ישראלים לא: וחד
דמתני' פ) דאמר ספיקן צ) אסור וי"ל
יג. טו., ז) [בכת"י
למישרי ממזר בשתוקי וחד למישרי שתוקי
כתוב: פנויות], ח) [בכת"י
טוש"ע שם סעי' יח:
למישרי ל) ממזרת בשתוקי. אע"פ שזה
דהתם קאמר רבא אליביה אבל הכא
בישראל קהל גרים לא איקרי קהל ורבי
כט ד ה מיי' שם פ' טו
נוסף: גזירה], ט) [בכת"י:
א)
דקאמר מ"ט אמרו שתוקי פסול קא
ודאי וזה ספק לא חיישינן שמא זה
אסופית. וכצ"ל (רש"ש,
הל' כא:
יהודה כהנים ולוים מחד קהל נפקי אייתר
בעי אליבא דכ"ע: מאי איכא
ל ו מיי' שם הל' לא
ועי' שלנ"ל)], י) [בכת"י:
כשר ואסור לישא ממזרת דהכי
ליה לקהל גרים ואיבעית אימא ה"נ תרי
רבה], כ) [בדפו"ר במקום:
טוש"ע אה"ע סי' ד
ב)
מיעוט ארוסות כו'. תימה דמשמע
דרשינן בקהל ודאי הוא דלא יבא
❖
"בקהל", כתוב "בו".
סעי' לא:
קהלי נינהו ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל
ממזר הא בקהל ספק כגון שתוקי
טעמא דליכא למיחש משום דהוה
ועי' הגהות בנא"ר],
מחד קהל נפקא לא יבא ממזר בקהל ה'
ל) [צ"ל ממזר. רש"ל],
יבא: וחד למישרי שתוקי בישראל.
מיעוט ולא ידעינן שמארוסה היא
1
מ) ["אזהרת" ליתא ברש"י
מוסף תוספות
ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק
הא אם אנו יודעים שמארוסה היא
דדרשינן הכי ממזר ודאי הוא דלא יבא
שהובא בר"ן סופ"ק (טו:
ודאי איכא לאחזוקי בממזרות ולא היא
בקהל הא ממזר ספק יבא ודקתני
יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל
מדפי הרי"ף), ושם ועל
א. בשלמא הא דשרינן
הספק], נ) [לעיל לה ע"א],
ממזר בשתוקי ניחא
דאפילו ידעינן שמארוסה היא לא
מתני' שתוקי פסול הוא מדרבנן
ספק יבא ואיבעית אימא הני נמי תרי קהלי
ג)
ס) [בר"ן: באו], ע) [לעיל
דדרשינן בקהל ודאי הוא
הוי ממזר דהא אמרי' (לקמן דף עה.)
כדלקמן שמא ישא אחותו מאביו:
נינהו וטעמיה דרבי יהודה מהכא 2 הקהל
סח:, יבמות מה., ע"ש],
דלא יבא אבל למישרי
קהל גרים לא איקרי קהל. דלא
ארוסה שעיברה הולד כשר ב ועוד
פ) [לקמן עד.], צ) [יש
שתוקי בקהל ודאי היכי
חוקה אחת לכם ולגר הגר ולרבי יוסי
להוסיף בספקן. [מראה
מפיק מיתורא דקהל. תוס'
אייתר לן קרא לקהל גרים: מחד
קשה ק) דמאי קאמר ומיעוט שהלכו
כהן, וכ"ה בתוס' טוך],
הרא"ש. ב. בתוס' טוך כתוב
חוקה אחת הפסיק הענין אחד גר ואחד
קהלא נפקי. דשבט אחד הם ואין
בעליהם למדינת הים דהאי נמי יש
ק) [בדפו"ר: מאי דקאמר],
בשינוי לשון: דרב ושמואל
עבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת מסייעא
לקרות קהל חצי השבט: הני נמי תרי
לנו להכשירו דשמא בא על ידי שם
ר) [כל סיפור המעשה
דפליגי לקמן בארוסה
זה תמצא בהלכות גדולות
שעיברה לתרוייהו לא
ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא
קהלי נינהו. גבי כהנים ולוים
ושימש כי ההוא עובדא ר) (בירושלמי)
ד)
א
סוף הלכות גיטין והובא
חשיב ודאי ממזר דמאן
איצטריכו תרי קהלי לדרשה ואפי'
דאבוה דשמואל שהלך למדינת הים
הוזהרו כשירות להנשא לפסולים דרש ר'
ברא"ש פרק זה סי' ז ע"ש],
דשרי ליה בממזרת היינו
ש) [בדפו"ר: כשאומר],
הכי אייתר להו חד לקהל גרים:
ובא על ידי שם ושימש והוליד את
משום דלית ליה דר'
זירא במחוזא גר מותר בממזרת רגמוהו כולי
ת) [לקמן עד.], א) [סוטה
אלעזר דספקן בודאן
ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד
שמואל ויש לומר דהכא איכא ריעותא
❖
עלמא באתרוגייהו אמר רבא מי איכא
כז ע"א],
(ועי' רש"ש).
אסור.
קרא נפקי. חד מקהל ודאי וחד
שהשליכתו ג ואם אנו יודעים שהוא
ג. שאם היה מן הארוס לא
דדריש מילתא כי האי בדוכתא דשכיחי
מממזר ודאי דהכי דרשינן לא יבא
מארוסה מחזקינן ליה בודאי ממזר
היתה משלכת אותו שהרי
גיורי דרש רבא במחוזא גר מותר בכהנת
נאמנת עליו לומר שהוא
ממזר ודאי בקהל ודאי הא ממזר
תורה אור השלם
שאם היה מן הארוס לא היתה משליכתו
מן הארוס, תוס' הרא"ש
טענוהו בשיראי הדר דרש להו גר מותר
ספק בקהל ישראל ודאי או ממזר
אי נמי יש לומר דלא תלינן שבא עליה
1. לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל
(ועי' שם שמאריך בזה.).
בממזרת אמרו ליה אפסידתא לקמייתא
ודאי בקהל ספק יבא: ואיבעית
על ידי שם אלא דוקא כשאומרת
וכן יש לתרץ דקאמר
ש)
יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא
ומיעוט שהלכו בעליהם
לוֹ בִּקְהַל יְיָ: דברים כג ג
אימא הני נמי תרי קהלי נינהו.
אמר להו דטבא לכו עבדי לכו אי בעי
כן אבל האי אסופי כיון דאין אמו
2. הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת
למדינת הים דהואיל
כלומר להנך תרתי דרשות תרי
מעידה עליו אין לתלות בהכי:
מהכא נסיב ואי בעי מהכא נסיב והילכתא
והשליכתו ודאי ממזר
לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת
❖
הוא. תוס' טוך.
קראי איצטריכו ואי לא אייתר קרא
עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם
גר מותר בכהנת ומותר בממזרת מותר
כַּגֵּר ›הְיֶה לִפְנֵי יְיָ:
לא הוה דרשינן ממזר ודאי הוא דלא
❖
בכהנת לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולים ומותר בממזרת כרבי יוסי: אלו
במדבר טו טו
יבא הא ספק ממזר יבא אלא הוה
תוס' ר"י הזקן
הן שתוקי כל שמכיר: אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מאי טעמא רוב
אמרינן ככל שאר ספיקי איסור על
אסור. דקהל גרים אקרי
כשרים אצלה ומיעוט פסולין אצלה ואי אזלי אינהו לגבה ה) בכל דפריש מרובא
הגהות הב"ח
הודאי אזהרת ודאי ללקות עליו ועל
קהל. ופי' לפסולים.
פריש מאי אמרת דילמא אזלה איהי לגבייהו הוה ליה קבוע וכל קבוע
אזהרת ספק אזהרת ספק לאיסורא:
(א) רש"י ד"ה לא ישאנה
ג
מ)
(שבכהנים) [שהכהנים]
וכו' בעל השתוקית שבא
הוזהרו על בנותיהם
כמחצה על מחצה דמי והתורה אמרה לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא
הקהל חוקה אחת לכם ולגר. למה לי
ד
❖
על אמו ותיבת הוא נמחק:
והם לא הוזהרו בכהונה,
למכתב קהל הכא אלא למימר דגר
דלא יבא הא ממזר ספק יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל
אבל לפסולים שהאנשים
אקהל קאי ולאשמועינן דאיקרי קהל:
הפסולים הוזהרו עליהם
ספק יבא ומה טעם אמרו שתוקי פסול גזירה שמא ישא אחותו מאביו
מלישא אותם כגון ממזר
לא הוזהרו כשירות. כהנות: לינשא
מוסף רש"י
אלא מעתה שתוקי שתוקית לא ישא שמא ישא אחותו מאביו כל כי
או פסול אף הן
לפסולין. לפסולי כהונה גר חלל
לא הוזהרו כשרות
הוזהרו דהשוה הכתוב
הני מזנו ואזלי בת שתוקית לא ישא שמא ישא אחותו מאביו אלא לא
להנשא לפסולים. לא
משוחרר שהכהנים הוזהרו על
אשה לאיש לכל עונשין
שכיחא ה"נ לא שכיחא אלא מעלה עשו ביוחסין ואמר רבא דבר תורה
הוזהרו כשרות וכהנות
שבתורה [לעיל לה,
ה
ו)
בנותיהם והם לא הוזהרו עליהם
מלינשא לפסולים, לחללין,
א], והכי איתא ביש
אסופי כשר מאי טעמא אשת איש בבעלה תולה מאי איכא מיעוט ארוסות
מלישא אותן אבל לפסולין שהאנשים
שמותרים בישראל, ואע"פ
מותרות [יבמות פד,
ומיעוט שהלך בעליהם למד"ה כיון דאיכא פנויה ואיכא נמי דמחמת
שהכהן הוזהר בחללה,
ב]. רוב כשרים אצלה.
הפסולין הוזהרו עליהן מלישא אותן
ז)
כהנות לא הוזהרו בחללים
רוב העולם כשר אצל
רעבון הוה פלגא ופלגא והתורה אמרה לא יבא ממזר בקהל ה' ממזר ודאי
כגון ממזרין או נתינים אף הנשים
פנויה, שאין הולד ממזר
(יבמות פד: וכעי"ז לקמן
הוזהרו עליהם דהשוה הכתוב אשה
עו.). ביוחסין. בכהונה
הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל
אפילו מעובד כוכבים
(כתובות יג.).
ועבד שאין ממזר אלא
לאיש לכל עונשים שבתורה נ) והכי
ספק יבא ומה טעם אמרו אסופי פסול שמא ישא אחותו מאביו אלא
ח)
מקרובים. אינהו לגבה.
אמרינן ביבמות בפרק יש מותרות
מעתה אסופי אסופית לא ישא שמא ישא אחותו בין מאביו בין מאמו
הבועל אצלה. מאי אמרת.
(דף פד:): רגמוהו כ"ע. שהיו שם
לפסול אותם דילמא אזלא
כל הני שדי ואזלי בת אסופי לא ישא שמא ישא אחותו אלא לא שכיח ה"נ
ט)
לגבייהו וזה הקרוב נשאר
גרים הרבה והוקשה להם שאמר קהל
במקום קביעותו. [שתוקי]
לא שכיח אלא מעלה עשו ביוחסים אמר י) רבא בר רב הונא ו מצאו מהול
גרים לא איקרי קהל: איכא דדריש
שתוקית [לא ישא]. ורבנן
אין
כו'. בתמיה: מותר בכהנת. דלא
שרו ספקן בספקן.ת) אשת
איש. אע"פ שרוב פסולים
הוזהרו כשרות לינשא לפסולין: רוב כשרים אצלה. דכיון דמכירים את אמו דפנויה היא רוב העולם כשרים אצלה שאין הרוב ממזרים וקרובים
אצלה אם נבעלה לפסול
שהולד מהם ממזר ואף עובד כוכבים ועבד אם ס)בא עליה אין הולד ממזרע): ומיעוט פסולין. כגון ממזרין וקרובין: ואי דאזלי אינהו לגבה. ואם
לה הולד אינו ממזר דרוב
בבעילה זו הלך הבועל אצלה דהשתא נד ליה ממקום קביעתו ואין לדונו בתורת קבוע שהוא נדון כמחצה על מחצה יש לנו לומר כל דפריש
בעילות אחר הבעל, א)
ואם ילדה ממזר אינה
מרובא פריש והולד כשר: מאי אמרת. מאיזה טעם תבא לפוסלו דילמא אזלה איהי כו' אין זה אלא ספק והתורה אמרה ממזר ודאי הוא
משליכו שיכולה לומר
דלא יבא הא ממזר ספק יבא: כל כי הני מזנו. בתמיה וכי כל בעילות הנמצאות נטיל על אביו של זה לומר הוא הוליד כל שתוקי
מבעלי הוא.
העיר: בת שתוקית. שנולדה על ידי נשואין שנשאת למותר לה: לא ישאנה. שתוקי שמא בנו של בעל השתוקית הוא (א) שבא על
אמו של זה תחלה בזנות ואח"כ נשא שתוקית: אלא לא שכיח. מסקנא דקושיא היא אלא להכי לא חיישינן משום דלא שכיח שתנשא
לו אחותו. אי נמי שתוקי מילתא דלא שכיחא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן וזה עיקר: דבר תורה אסופי כשר. אע"פ שאין
מכירים את אמו וניחוש שמא מאשת איש שנבעלה לאחר דרוב פסולין אצלה ליכא למימר הכי: מאי טעמא אשת איש בבעלה תולה.
אם ילדה ממזר אינה משליכתו לפי שיש לה לומר מבעלי הוא: מאי איכא. לאחזוקי בממזרות איכא מיעוטא שהן ארוסות ואין להם
לתלות בבעל או נשואות שהלכו בעליהן למדינת הים כיון דאיכא נמי למימר של פנויה הוא וכשר או של אשה מבעלה והשליכתו אמו מחמת
רעבון: שמא ישא אחותו מאביו. דאחותו מאמו ליכא למיחש כיון דמכירין את חמותו שהיא בחזקת כשירה לא מספקינן לה
במזנה לומר שהוא היה בנה והשליכתו: כל הני שדי ואזלי. וכי כל בנים שהיו לה השליכה שנחזיק כל הנאספים בני אם אחת ובספק
בת אסופי.
בני אב אחד ומשתי אמהות נמי לא
כדאמר לעיל כל הני מזנו
ואזלי:
מן הנשואין שמא בעל האסופית הוא אביו:
אין