עג:
עשרה
יוחסין
פרק
רביעי קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בד"א
בזמן שמקחו בידו. פירש בקונטרס דרמי עליה למידק לפי
אין בו משום אסופי. דאי לאו דכשר הוא לא הוה טרחא ביה
לא א ב מיי' פט"ו מהל'
א) [ע' בערוך ערך הדם],
ב) [תלי חומרא ערוך
איסורי ביאה הל' ל
למימהל ליה: משלטי הדמיה. איבריו מתוקנים ומיושרים: אין בו
שהוא במי שפרע אם יחזור במי שנתן המעות ויחזיר לו
טוש"ע אה"ע סי' ד סעי'
ערך חמרתא דקטפתא],
משום אסופי. דאי פסול הוא לא הוה מתקנא ליה הואיל ודעתה
דמיו אבל בזמן שאין מקחו בידו אלא שניהם אוחזים בו אינו נאמן
ג) ["סמיכתא למתא"
לב:
לב ג מיי' פ"ב מהל'
דכיון דלא עליה רמיא לא דייק לזכור מי הוה ופריך וניחזי זוזי ממאן
להשליכו אלא מחמת רעבון הושלך. ל"א משלטי הדמיה איבריו גדולים
ליתא בכת"י, וכ"נ מרש"י
נחלות הלי"ד סמג
ומהרא"ש סימן ו'],
נקיט אאין מקחו בידו פריך לפירוש
ומלובן ומזורז אין זה מזנה אלא
ד) [בכת"י: אסופי כל
עשין צו טוש"ע חו"מ סי'
הקונטרס דפי' נ) שלא קבל המעות
מבעלה שמתוך תשמיש תדיר הולד
אין בו משום אסופי משלטי הדמיה אין בו
א)
רעז סעי' יב:
זמן שהוא בשוק. וכ"ה
לג ד מיי' פ"ט מהל'
מלובן ומזורז כדאמר במסכת נדה
אלא מאחד מהם והא ודאי מידכר
ברי"ף ורא"ש], ה) נדה
משום אסופי שייף משחא ומלא כוחלא ב)רמי
ס:, ו) [בכת"י נוסף:
איסורי ביאה הל' לב
דכיר ממאן קביל זוזי ומשני אלא
(דף לא.) ג' חדשים אחרונים תשמיש
חומרי תלי פיתקא ותלי קמיעא אין בו משום
והוא. וכ"ה בנדה, ושם
טוש"ע יו"ד סי' קצ סעי'
דנקיט זוזי מתרוייהו ולא ידיע כו' א
יפה לאשה
ויפה לולד שמתוך כך
הוא מימרא דרב יהודה
נ [נא]:
אסופי תלי בדיקלי אי מטיא ליה חיה יש בו
לד ה ו מיי' שם פט"ו
אמר רב], ז) [בכת"י:
ומלובן: הדמיה. איבריו
ולפי זה אמרינן דאפילו אמר שידע לא
הולד מזורז
משום אסופי אם לאו אין בו משום אסופי
הל' לב טוש"ע אה"ע
עליו, וכן בהמשך. וכ"ה
ס)להימני משום דלא רמי עליה למידק
כמו הדומי ניהדמיה דעירובין (דף
סי' ד סעי' לה:
ברי"ף ורא"ש, ועי' מאירי],
זרדתא סמיכא למתא יש בו משום אסופי
כך שיטת הקונטרס ומה שפי' דפריך
ל.) והדמין
תתעבדון דדניאל (ב):
לה ז מיי' פ"כ מהל'
ח) גיטין ט. ב"ב לב.
ואם לאו אין בו משום אסופי בי כנישתא
כתובות כו., ט) תוספתא
מכירה הל"ד סמג
מלי כוחלא. סביבות עיניו ליפותו:
אאין מקחו בידו דקאמר דאינו נאמן
דב"מ פ"א ה"ו, י) [צ"ל
עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
רמי חומרי. קשרים שעושים לרפואה
סמיכתא למתא ושכיחי ביה רבים אין בו
ופריך וניחזי זוזי ממאן נקט פירוש
ג)
❖ ע)
רכב סעי' א:
לא מכרתי וכ"א ברי"ף
ולאותו שנתן לו המעות ודאי נתרצה
ותולין לתינוק דאמרינן במסכת שבת
ורא"ש], כ) [ברש"י שברי"ף
משום אסופי ואם לאו יש בו משום אסופי
נוסף: ונתערבו הוולדות
קשה דמאי יש לנו להאמינו טפי
(דף סו:) הבנים יוצאים בקשרים:
אמר אמימר האי פירא דסופלי יש בו משום
זה בזה], ל) ["לו" ליתא
גליון הש"ס
תלי פיתקא. קמיע של כתב: תלי
מעד אחד דעלמא דכיון שאין מקחו
אסופי חריפתא דנהרא אין בו משום אסופי
ברש"י שברי"ף. ובר"ן:
קמיע. של עיקרין: אין בו משום
בידו לא שייך לומר מיגו כדי להאמינו
גמ' שלשה נאמנים. עיין
בו], מ) [ב"מ מד ע"א],
פשרי יש בו משום אסופי צידי רשות הרבים
❖
נ) [יש להוסיף דקס"ד.
מדרש ב"ר וישב פ' פ"ה:
אסופי. דהא חסה על חייו והוכיח
לכן פי' ר"ת ב בזמן שמקחו בידו ואז
(רש"ש)], ס) [בדפו"ז
אין בו משום אסופי רשות הרבים יש בו
הוא נאמן מטעם מיגו דמצי אמר
תחילתה שאוהבתו ולא השליכתו
כתוב: להימניה], ע) [צ"ל
משום אסופי אמר רבא ובשני רעבון אין
למות: תלי בדיקלא אי מטיא ליה
לא מכרתי או חזרתי וקניתיו אבל
דאמאי. (רש"ש)], פ) [אצ"ל
תוס' ר"י הזקן
נתן], צ) נ"א ידע,
בו משום אסופי הא דרבא אהייא אילימא
חיה רעה. ויכולה לטורפו משם יש
אין מקחו בידו אינו נאמן דאז לא
ק) נ"א ידיע, ר) נ"א
חיה. מילדת, נאמנת לומר
שייך מיגו ופריך וליחזי זוזי ממאן
בו משום אסופי. כללו של דבר כל
ארשות הרבים איידי דשני רעבון קטלא ליה
לידיעתנו, [הגהה זו אינה
זה בן פלוני וזה בן
נקט נהי נמי דמקחו בידו אמאי
מקום שיש להבין דלדעת מיתה
ע"פ מהרש"א כשנים
פלוני. ערעור. על הולד
ואלא אצידי רשות הרבים מאי איריא שני
שלפניה, וצ"ב.], ש) [אצ"ל
לומר זה בן ממזר.
נאמן אם יאמר אמי שלא פ) קבל
השליכתהו ולא חסה עליו יש בו
❖
רעבון אפילו בלא שני רעבון אלא כי אתמר
דכשהמקח],
דלית ליה חזקה דכשרות.
משום אסופי: זרדתא דסמיכא למתא.
המעות לזה נתרציתי דמשמע דנאמן
שלא נודע לבריות מי
דרבא אהא דאמר רב יהודה אמר רבי אבא
בכל ענין ואמאי נאמן הוה מיגו
אי תלי באילן ששמו זרדתא שלרי"ר
הוא הכשר והם עדיין
אמר רבי יהודה בר זבדי אמר רב כל זמן
בקביעותם שלא יצאו
א ד)
במקום עדים דאנן סהדי דלאותו
בלע"ז אי סמיכא למתא אע"ג דלא
לעזי רש"י
מהבית דנימא דמרובא
שבשוק אביו ואמו נאמנים עליו נאסף מן
שנתן המעות נתרצה ומשני דנקיט
מטיא ליה חיה יש בו משום אסופי
פריש. לזה מכרתי. אם
שלרי"ר [שורביי"ר].
❖
השוק אין נאמנים עליו מאי טעמא אמר רבא
זוזי כו' ולפי זה גרסי' ולא ידיע ולא
דאמר בערבי פסחים (פסחים דף קיא:)
שנים מערערים על המקח,
חוזרר (אילן).
צ) ג
המוכר נאמן כשנים לומר
הואיל ויצא עליו שם אסופי ואמר רבא
גר' ולא ק) ידע דמשמע שאין אנו
זרדתא דסמיכא למתא לא פחיתא
לזה מכרתי. אינו נאמן.
משתין שידי: בי כנישתא. בתי כנסיות
חוששין ר) לידיעתו דודאי חיישינן
ובשני רעבון אע"פ שנאסף מן השוק אביו
אפילו כעד אחד. פיר"ש
ב
מוסף רש"י
ש) שמקחו ביד המוכר
לידיעתו אי הוה ידע ולפי זה צ"ל
שלהם חוץ לעיר הוו ואי לא שכיחי
ואמו נאמנים עליו אמר רב חסדא $שלשה
אבל אין מקחו בידו
מידק דייק המוכר למי
שלא ידע שאם ידע הוה אמרי'
בה רבים כגון אורחים יש לדאג
אינו נאמן. שלא נתן לב
נאמנים לאלתר אלו הן אסופי חיה ופוטרת
מכר כדי שלא יתן מה
ממזיקים: פירא דסופלי. נמצא
נתרצה לזה אך בריש בבא מציעא
לדבר כל כך להיות זכור
שמכר לראובן לשמעון,
חברותיה אסופי הא דאמרן חיה דתניא חיה
ג
מאחר ששניהם חזרו אחריו
אבל אין מקחו בידו אלא
(דף ב:) גבי שנים אוחזים בטלית
בחפירה העשויה להטיל שם גרעיני
❖
בפיסוק דמיה (ב"מ ב:).
שניהם אדוקים בו אינו
נאמנת לומר זה יצא ראשון וזה יצא שני במה
דמוקי לה בגמרא במקח וממכר
תמרים למאכל בהמות יש בו משום
נאמן, דכיון דתו לא רמיא
דברים אמורים שלא יצתה וחזרה אבל יצתה
ופריך מקח וממכר ניחזי זוזי ממאן
אסופי דחוץ לעיר עבדי ליה ושכיחי
עליה לא דייק לזכור
מי הוא הלוקח. משמע
וחזרה אינה נאמנת רבי אליעזר אומר הוחזקה
בהו מזיקין: חריפתא דנהרא.
נקט ופירש התם רש"י כפי שיטתו
מוסף תוספות
מלשונו אפילו כעד אחד
דהכא ועוד פירש התם אע"ג דאמר
נתנוהו בעריבה והשליכתהו לאמצעית
על עומדה נאמנת ואם לאו אינה נאמנת
אינו נאמן, ואע"ג דמסהיד
א. כלומר ואינו ידוע לנו
בפ' בתרא דקידושין דבזמן שאין
הנהר מקום שהספינות עוברות
בברי דאנן סהדי דלא מצי
בעדים מהי שקל מדעתיה
מאי בינייהו איכא בינייהו דאהדר אפה
למזכר ליה.
ומהי בעל כרחיה ולא
מקחו בידו אינו נאמן והכא הוי
תמיד אין בו משום אסופי דלכך
פוטרת חברותיה מאי היא ה)דתנן דשלש נשים
גרסינן ולא ידע. רשב"א.
כאין מקחו בידו דתרוייהו אדוקין
טרחה להוליכו עד חריפות הנהר
ב. ברא"ש בב"מ פ"א אות
שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת
ד' ותוס' טוך גורסים הר"ח.
בטלית ואמאי פריך שיהא המוכר
שיעברו ספינות שם וימצאוהו:
מהן כולן טמאות בדקה אחת מהן ונמצאת
ג. עי' מהרש"א שנקט
פישרא. מקום שיפוע הנהר ע"י
נאמן הא מוקמינן התם בדנקט
שהגרסא הנכונה כנ"א
טמאה היא טמאה וכולן טהורות אמר רב
זוזי מתרוייהו והשתא ס"ד דלא
הפשרת שלגים שאין דרך ספינות
"ולא ידע" וכן הגירסא
חסדא שבדקה עצמה כשיעור ווסת תנו רבנן
ברא"ש בב"מ שם ובתוס'
נקט זוזי אלא מחד אך לפר"ת
לעבור שם יש בו משום אסופי:
ו)
טוך, אולם הב"ח והגר"א
נאמנין עליו. לומר בנינו הוא:
נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי זה נתין וזה
קשה דמאי פריך התם וניחזי זוזי
ה
והפלפולא חריפתא מגיהים
בשני רעבון. שהרבה נשלכין לא
ממאן נקיט והא לפירושו אע"ג
ממזר במה דברים אמורים שלא קרא עליה
את הרא"ש שצ"ל "ולא
ז)
ידוע". ד. התוס' טוך מביא
דלא נקיט זוזי אלא מחד אין לנו
רצו חכמים לפוסלם מחמת יציאת
שם ערער אבל קרא עליה ערער אינה נאמנת
את זה בשם ר"ת.
קול: נאמנים לאלתר. ולא לאחר
להאמינו כדפרישית לכך צ"ל ד התם
ערער דמאי אילימא ערער חד ח)והאמר רבי
וניחזי זוזי ממאן נקט כלומר היכי
זמן אבל כל שאר הנאמנין נאמנים
יוחנן אין ערער פחות משנים אלא ערער תרי
נמי לאחר זמן: ופוטרת חברותיה.
קתני במתני' זה ישבע שאין לו בה
ואיבעית אימא ו לעולם אימא לך ערער חד
מן הטומאה כדמפרש: זה יצא
פחות מחציה כו' נשאל למוכר ממאן
וכי אמר רבי יוחנן אין ערער פחות משנים הני
ראשון. ובכור הוא: אם הוחזקה
קבל המעות וליהוי כעד אחד לפטור
מילי היכא דאיתא חזקה דכשרות אבל
על עומדה. כדמפרש דלא אהדרא
את מי שמסייע אפי' משבועת
אפה נאמנת: ואם לאו. דאהדרא
היסת ולחייב את שכנגדו שבועה
היכא דליכא חזקה דכשרות חד נמי מהימן
אפה אינה נאמנת: שהיו ישינות.
דאורייתא אבל להוציא ממון מזה
נאמן בעל מקח לומר לזה מכרתי ולזה
ט)
ז
ולמסור לזה פשיטא דאינו נאמן
במסכת נדה (דף סא.) מוקי לה
י) אין מכרתי במה דברים אמורים בזמן
במשולבות ודבוקות זו בזו: כשיעור
רק כדפרישית ומשני דנקיט זוזי
שמקחו בידו אבל אין
מקחו בידו אינו נאמן
ווסת. לאחר מציאה מיד ובמסכת
מתרוייהו וגם לפירוש זה גרסי'
וניחזי
לא ידע אך אם הוא ידע פשיטא
נדה (דף יד:) מפרש שיעור ווסת
שאנו חוששין לידיעתו לחייב לזה שבועה דאורייתא כדפירשתי:
שעומד העד הוא הקינוח בצד המשקוף ואינו מחוסר אלא
לקנח מיד: זה כהן וזה לוי. נשים שילדו בבית אחד אשת
שודא
כהן ולוי נתין וממזר כ): שלא קרא עליה ערער. שלא יצא מעורר על הולד לומר זה בנה של אשת ממזר: היכא דאית
ליה חזקה דכשרות. שהיו מוחזקין בו בחזקת כשר: אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות. שלא נודע לבריות מי הוא הכשר ולא יצא
אחד מהם ידי ספק: נאמן בעל המקח. סיפא דברייתא דלעיל: לזה מכרתי כו'. אם שנים מעוררין על המקח זה אומר מכרת לי
וזה אומר לי מכרת ושלי המקח. לקמן מוקי ליה ששניהם נתנו לו דמים כל אחד ואחד דמים שלמים אחד מדעתו ואחד בעל כרחו: בזמן
שמקחו בידו. דרמיא עליה למידק שלא לחזור ל) לו מזה ולהחזיר לו דמיו ויתן המקח למי שלא נמכר לו דקם ליה במי שפרע מ) הילכך
מידק דייק: אבל
בזמן שאין מקחו
בידו.
ושניהם אוחזין
בו אינו
נאמן דכיון דלאו עליה
רמיא תו לא
דייק
לזכור למי הוא:
וניחזי