עשרה יוחסין
פרק
רביעי קידושין
עד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שודא
דדייני. פי' בקונטרס בדין שאין תלוי בטעם אלא הכל
וניחזי זוזי ממאן
נקט. קא ס"ד שלא קיבל מעות אלא מאחד
לו א ב טוש"ע חו"מ סי' כג:
א) ב"מ ב:, ב) תוספתא
לז ג מיי' פ"ב מהל' נחלות
דב"מ פ"א ה"ו, ג) כתובות
מהם הא ודאי מדכיר דכיר זוזי דמאן קביל: ולא
ידיע.
לפי ראות עיני הדיינין כי ההיא דכתובות (דף פה:) דההוא
פה: צד. ב"ב לה. סב: גיטין
הלי"ד סמג עשין צ טוש"ע
אין ידוע לנו: בזמן שבעלי דינין
עומדין לפניו. רמיא עליה
דאמר נכסיי לטוביה ואתו תרי טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים
יד:, ד) לקמן עח: יבמות מז.
חו"מ סי' רעז סעי' יב:
לח ד מיי' פט"ו מהל' איסורי
למדכר שעדיין לא יצאו משם. משגמרו את דינם ואומר
ואמר שודא דדייני פירוש
למי שמתנדב לב הדיין לומר שזה היה
ב"ב קכז: ספרי פרשת כי
תצא, ה) כתובות יג. טז. לקמן
ביאה הלכה טז סמג לאוין
איש פלוני זכאי איש פלוני כ) חייב
אוהבו יותר מזה לזה נתן וקשה לר"ת
עה., ו) [כתובות יב:, יד.],
קכא:
שאין בעלי דינין עומדין לפניו תו
דאי בסברא תליא מילתא כדפי'
וניחזי זוזי ממאן נקט לא צריכא דנקט
לט ה מיי' שם הלי"ז וסמג
ז) [כתובות יג.], ח) יבמות
א)
לא רמיא עליה למידכר: וניחזי
בקונטרס אמאי לא אמרינן דנהדר
לז., ט) [צ"ל אלעזר וכן איתא
שם טוש"ע אה"ע סי' ד
מתרוייהו ואמר חד מדעתאי וחד בעל כורחי
ביבמות לז. וזה מוכרח ממה
סעי' כו:
זכותא מאן נקט. ביד איזהו מהם
ונידייניה דמסתמא לא יהפוך סברתו
ולא ידיע הי מדעתו והי לא מדעתו נאמן
מ ו ז ח מיי' שם הלי"א
דאיתא לקמן עה. וכן ר' אלעזר
ב)א
פסק דין של זכות: וניהדר ונידיינינהו.
ראשונה א ועוד פ"ק דגיטין (דף יד:)
ופי"ח הלי"ד סמג שם
אומר כותי וכו' וע"ש תוס'
דיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי במה
למה לי כולי האי למימר אינו נאמן
אמרינן הילך מנה לפלוני כו' תני
טוש"ע אה"ע סי' ו סעי' יז:
ד"ה כותי וכו' וכן מוכרח עוד
דברים אמורים שבעלי דינים עומדים לפניו
מא ט מיי' שם פט"ו הל' כא
שם עה: והאמר ר' אלעזר
מה לנו ולאמונתו נהדר הוא עצמו
חדא הלך ומצאו שמת יחזרו ליורשי
סמג לאוין קיז טוש"ע
אע"פ שנחלקו וכו' והיינו ר'
אבל אין בעלי דינים עומדים לפניו אינו נאמן
או אחר וידונם לפי טענותם: בשודא
המשלח ותניא אידך ליורשי מי
אה"ע סי' ד סעי' כד:
אלעזר בן שמוע כמ"ש תוס'
מב י מיי' שם הל' כג טור
וניחזי זכותא מאן נקיט לא צריכא דקריע
להדיא יבמות יד: ד"ה פשיטא],
דדייני. בדין שאינו תלוי בטעם אלא
שנשתלחו לו ומסיק כאן אמרו שודא
י) [לעיל סט.], כ) [עי' סנהדרין
שו"ע שם סעי' כו וסעי'
זכותייהו וניהדר ונידיינינהו בשודא דדייני
עדיף והתם אי אפשר לפרש פי'
הכל ל)בפיו של דיין כי ההיא דכתובות
❖
ג) ב
ו סוע"ב], ל) [צ"ל לפי לבו
לא [וסעי' לו]:
(דף פה:) דאמר נכסי לטוביה ואתו
הקונטרסב לכך פר"ת שודא דדייני דכל
של דיין. רש"ש], מ) [לקמן
אמר רב נחמן ג שלשה נאמנין על הבכור
עה:], נ) צ"ל מבבל, ס) צ"ל
שני טוביה שניהם קרובים שניהם
מה שירצה הדיין לעשות יעשה דהפקר
אלו הן חיה אביו ואמו חיה לאלתר אמו כל
ה' בהם, ע) [יתכן שצ"ל
גליון הש"ס
שכנים ואמרינן שודא דדייני למי
ב"ד הפקר ושודא לשון השלכה
שבעה אביו לעולם ד) כדתניא 1 יכיר יכירנו
ירה בים. וכברש"י בכתובות
שיתנדב לב הדיין לומר נראה לי
כמו ע) רמה בים דמתרגמינן שדי בימא
ורשב"ם בב"ב], פ) [דפרקין
רש"י ד"ה שבודקין וכו'
לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר
ה"ז], צ) [בדפו"ר: דממתניתין.
ליתני הא דאבא שאול. ע'
שזה היה רגיל אצלו יותר ולזה נתן
(שמות טו) וראיה לפר"ת מההיא דפ'
❖
ואצ"ל דבמתניתין], ק) [יתכן
חולין דף פב ע"ב תד"ה תנינא:
זה בני בכור ד וכשם שנאמן לומר זה בני
וכיון שפסק כן אם בא לחזור אינו
מי שהיה נשוי (כתובות דף צד:) גבי שני
שיש להשלים וכשאין מקחו
בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וזה בן
חוזר ולפיכך אין רוצין לחזור מדין
שטרות שהיו ביום אחד אתו תרוייהו
בידו אינו נאמן כשנים ואפילו
❖
כע"א],ר) [צ"ל בדקנו],
חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן: אבא
שמא יטנו לבו לצד השני: כל שבעה.
קמיה דרב ששת ואגבי רב ששת לחד
הגהות הב"ח
שעדיין אין אביו מכיר בו שלא יצא
מנייהו הדר אתו לקמיה דרב נחמן
שאול היה קורא לשתוקי בדוקי: מאי בדוקי
(א) רש"י ד"ה חדא וכו' דר"ג
❖
מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן
ואגבייה לאידך אתא קמיה דרב ששת
לא האמינה:
אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר
תורה אור השלם
ה
ואילך מוטל על אביו להכירו כדכתיב
אמר ליה מ"ט עבד מר הכי אמר ליה
נבעלתי נאמנת כמאן כרבן גמליאל תנינא
1. כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה
יכיר: וחכמים אומרים אינו נאמן.
משום דקדים פי' שאחד מן השטרות
יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַ›ם בְּכֹל
חדא זימנא דתנן היתה מעוברת ואמרו
תוס' ר"י הזקן
ה)
אבן גרושה וחלוצה הוא דפליגי:
נכתב בבקר והאחד בערב ואמר
אֲשֶׁר ›מָּצֵא לוֹ כִּי הוּא
לה מה טיבו של עובר זה אמרה להם מאיש
ונחזי זוזי. קס"ד שלא קבל
רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט
שבודקין את אמו ונאמנת כמאן
ליה אטו בירושלים יתבינן דכתבי
❖
דברים כא יז
מעות אלא מאחד, הילכך
הַבְּכֹרָה:
פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ור' אליעזר
כרבן גמליאל. בתמיה למה ליה לרבי
שעי ואמר ליה ואת מאי דעתך אמר
ודאי זכור הוא ממי קבל
אומרים נאמנת ורבי יהושע אומר לא מפיה
למיתנייה לפלוגתא בתרי דוכתי
ליה שודא דדייני אמר ליה אנא נמי
המעות, הילכך נשאל ממי
קבל דמים דודאי זכור הוא
מוסף רש"י
אנו חיין ואמר רב יהודה אמר שמואל
$ ליתני הא דאבא שאול התם וכן היה
שודא דדייני אמר ליה אנא דיינא
ו)
על זה ויהא נאמן לומר
אבא שאול אומר כדבריו: וכהן הוא.
ומר לאו דיינא והשתא לפר"ת ניחא
הלכה כרבן גמליאל חדא להכשיר בה וחדא
וניחזי זוזי ממאן נקט.
לזה מכרתי. ולא ידיע. כתב
ו
ז
נשאל את המוכר ממי קיבל
ר"ש בריש מציעא [ב, ב]
כלומר מיוחס הוא: חדא להכשיר
הא דקאמר אנא דיינא ומר לאו דיינא
להכשיר בבתה הניחא למאן דאמר לדברי
ז)
דמיה (ב"מ ב:). ולא ידיע
ולא ידעינן גרסינן, ולא ידע
בה. (א) ר"ג דלא האמינה אלא לעצמה
דצריך דיין קבוע לומר דהפקר ב"ד
הי מדעתו. דכיון דלא עליה
המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד לדברי
לא גרסינן, אע"פ שהוא
שלא נתחללה מן התרומה אבל לא
הפקר ורב נחמן היה דיין קבוע
רמיא לאסהודי לא דק כולי האי
אומר לזה מכרתי וקבלתי
המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול
להיות נזהר משהלכו מלפניו הי
המעות מדעתי אינו נאמן
להכשיר אותו עובר שאם בת היא
אבל לפי' הקונטרס דפי' דבסברא
מדעתיה והי בעל כרחו, אבל
דאנן סהדי שאינו זכור כל
מאי אתא לאשמועינן דאבא שאול עדיפא
לא תינשא לכהן. אבא שאול מכשיר
תליא מילתא מה לנו דיין קבוע
היכא דלא קיבל דמים אלא
כך משהלכו מלפניו. ופירש
מדרבן גמליאל דאי מהתם ה"א התם
אף בבתה דהא מתניתין אף בולד
פשיטא דסברת רב נחמן לא הוה
מחד מידכר דכיר ליה (שם).
הכי לא צריכא, לעולם אם
יכיר. את הבכור בן השנואה
לא קבל מעות אלא מהאחד
דרוב כשרין אצלה אבל היכא דרוב פסולין
קאי שהוא שתוקי: הניחא למאן דאמר
עדיפא מסברת רב ששת:
יכיר, יכירנו לאחרים. שאם
כשם שאדם נאמן לומר זה בני
אע"פ שאין המקח בידו נאמן
כו'. בפ"ק דכתובות (דף יג:): דאי
אצלה אימא לא צריכא אמר רבא הלכה
אין ב"ד מכירים אותו, נאמן
ח
כשנים, והא דאמרינן שאין
כאבא שאול: מתני' כל האסורין לבא
בכור כך נאמן לומר זה
מהתם ה"א הני מילי היכא דרוב
עליו אביו לומר זה בני בכור
נאמן אפילו כאחד כשאין
ליטול פי שנים (יבמות מז.). ר'
המקח יוצא מתחת ידו, מיירי
בני בן גרושה וחלוצה. וא"ת
כשרים אצלה. כגון פנויה ורוב
בקהל מותרים לבא זה בזה רבי יהודה
יהודה קאמר לה, נאמן אדם
שלקח מעות משניהם ואומר
העיר משיאין לכהונה אבל היכא דרוב
מנ"ל לר' יהודה הא דנאמן לומר
לומר, ואע"פ שמחזיקין אחר
לזה מכרתי וקבלתי המעות
אוסר ח)רבי ט)אליעזר אומר טודאן בודאן מותר
בבכור (רשב"ם ב"ב קכז:). זה
פסולין אצלה כגון ארוסה והיא
זה בני בן גרושה וחלוצה בשלמא
ברצוני הוא דאינו נאמן אפילו
ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן
בן גרושה. וכהן חלל הוא
כאחד, דאנן סהדי דלא דכיר
אומרת מן הארוס הוא או פנויה
זה בני בכור דין הוא שיהא נאמן
(יבמות מז.). לאחר שגרשתיה
ממי לקח ברצונו, ואף לנו אין
אסור י ואלו הן הספיקות שתוקי אסופי
ואין רוב העיר משיאין לכהונה:
עליו משום דהוי טוב לולד שע"י
החזרתיה וילדה לי זה, או
ידוע הילכך הו"ל דין שנים
וכותי: גמ' מאי כל האסורין לבא בקהל
מתני' כל האסורין לבא בקהל
שנשא אשה גרושה, וסברא
אוחזין בטלית. וזה תימה גדול
כן יטול פי שנים אבל לפוסלו אמאי
הוא מדכתיב יכיר, מה לי בכור
כשהמקח יצא מידו ולא קבל
מותרין לבא זה בזה. כגון ממזרי
אילימא ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי הא תנא
נאמן וי"ל דהא דנאמן לומר זה בני
מה לי לדבר אחר
מעות אלא מאחד אמאי יהא
(רשב"ם
בשתוקי ואע"ג שזה ודאי וזה ספק
בכור מיירי בתינוק בין הבניםג דאומר
ב"ב שם). בן חלוצה. חלל
ליה רישא י) ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי
נאמן כשנים, וכשקבל משנים
מדרבנן, גזירה חלוצה אטו
ומעיד לזה מכרתי אמאי לא
ואיכא למימר שמא כשר הוא אפ"ה
על קטן שבבניו שזה בכור ואפ"ה
מותרים לבא זה בזה ותו ר' יהודה אוסר
גרושה, ואע"ג דנפקא לן
יהא נאמן כעד אחד. ועיקר
שרי כדילפינן לעיל (דף עג.) בקהל
נאמן ואע"ג שע"י שהוא מעיד על
ביבמות (כד.) מדכתיב ואשה
אהייא אילימא אודאן בספיקן הא מדקתני
הפירוש שמקחו בידו נאמן
ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא
זה שהוא בכור מחזיק את הגדולים
גרושה, הא אמרינן התם דקרא
כשנים שהרי בידו ליתנו למי
סיפא ר"א אומר ודאן בודאן מותר ודאן
אסמכתא בעלמא (רשב"ם ב"ב
שירצה, והוי אידך מוציא
ובגמרא פריך הא תנא ליה רישא:
לממזרים ורבינו אליהו מפרש דהיינו
שם). וחכמים אומרים אינו
מחבירו ועליו הראיה, הילכך
בספיקן וספיקן בספיקן אסור מכלל דר'
ורבי יהודה אוסר. בגמרא מפרש
טעמא דנאמן משום דכתיב כי את
נאמן. אפסולא קיימי אבל
נאמן כשנים אם לא יביא
יהודה לא סבירא ליה וכי תימא ר"י אוסר
לה: ודאן בודאן מותר. כגון ממזרים
הבכור בן השנואה יכיר ואמרינן לעיל
לענין בכור לא פליגי (לקמן
האחר עדים. ק) אינו נאמן
עח:). לא בבכור ולא בחלל
כשנים, אפילו כעד אחד.
אגר בממזרת מידי גר בממזרת קתני כל
בנתינים: ודאן בספיקן. כגון ממזרי
(דף סח.) שנואה בנישואיה כלומר
וכגון שמחזיקין באחר שהוא
ומותיב ונחזי זוזי, כלומר יעיד
ואסופי: ספיקן
ונתיני בשתוקי
שהיא בלאו וקאי יכיר אתרוייהו יכיר
האסורין לבא בקהל
קתני אמר רב יהודה
בכור (רשב"ם ב"ב שם).
ממי לקח המעות ויהא עדותו
❖
בודאן. שתוקי ואסופי בממזרי
שהוא בכור ויכיר שהוא בן גרושה
עדות כעד אחד דודאי זכור
הכי
המשך בסוף המסכת.
הוא ממי לקח המעות. לא
ונתיני: ספיקן בספיקן. שתוקי
וחלוצה דשנואה בנישואיה וכן מצאתי
צריכא, כלומר אע"פ שאין
בשתוקית אסופי באסופית אסופי בשתוקית: אסור. שמא זה כשר
פ) בירושלמיד [והא דקאמר כשם כו' משום דפשטיה דקרא משמע דקאי
המקח בידו נאמן כעד אחד,
מוסף תוספות
וזה פסול: וכותי. בגמ' מפרש מאי ספיקייהו. וכותים אותם שהושיב
טפי אהכרת בכור. ת"י]
והכא מיירי שאינו זכור אף
מ)
אי
ממי שלקח המעות, דמיירי
א. כיון שהדבר תלוי בטעם
מהתם ה"א ה"מ היכא דרוב כשרים אצלה. כגון פנויה
סנחריב בערי שומרון כדכתיב (מלכים ב יז) ויבא מלך אשור נ)(אנשים
שלקח משניהם, ולא ידע
ובסברא אין חילוק בין דין זה
מספרויים) ומכותה וגו' ועל שם שהביאם מכותה נקראו כותים
ורוב העיר משיאין לכהונה וא"ת אמאי לא פריך למאן דאמר
גרסינן, כלומר הוא אינו זכור
לשאר דינין התלויין בטעם
ואינו נאמן דקאמר מטעם
ובסברא לאיזה ענין יש
ונתגיירו מאימת האריות כדכתיב (שם) וישלח ס)(בם את) האריות וגו'
(כתובות דף יג:) דמאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין אצלה
לדמותו. תוס' הרא"ש. ועי'
שאין שם עדות כלל הילכך
וכולה עניניה במלכים: גמ' וכי תימא ר' יהודה אוסר אגר
מאי אתא אבא שאול לאשמועינן הוה ליה למיתני מילתא דאבא
ישוב בתר"פ. ב. דקאמר מה
הו"ל דין שנים אוחזין בטלית.
בממזרת. דשמעינן ליה דאמר הכי לעיל (דף עב:) רבי יהודה אומר
שאול גבי האי מילתא דרבן גמליאל דכתובות (שם.) כדפריך
נאמן דיין. ומסתברא דביחיד
שירצה שליח יעשה וקרי ליה
שודא. תוס' גיטין יד: ד"ה וכאן
שקבלוהו עליהם לדון להם
גר לא ישא ממזרת ובמידי אחרינא
לא שמעינן דפליג לענין
בסמוך למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וי"ל צ) דמתני'
אמרו. ג. ולשון תוס' בב"ב דף
זה הדין מיירי. כשבעלי דינים
יוחסין: מידי גר בממזרת קתני. לעיל דאתי רבי יהודה לאפלוגי
דהתם לא אשמעינן רבן גמליאל מידי אפי' ברוב פסולין כי
קכז: כיון שנאמן בכל ענין
עומדים לפניו. עדיין הוא
עליה: כל האסורין לבא בקהל. וגר לאו מן האסורין הוא:
אם מברייתא דמייתי התם זו עדות שהאשה כשירה לה כו'
דיין ונאמן. זכותא. ביד איזה
האמינו הכתוב ואפי' על אחד
מהן הוא פסק דין של
מבניו הקטנים. ד. דאמר את
ולכך איצטריך לאשמועינן הכא מילתא דאבא שאול אלא לדברי המכשיר
הכי
זכות. דקריע. שנתקרע. שודא
הבכור יכיר בן השנואה יכיר.
בה מכשיר בבתה שמעינן שפיר ממשנה דהתם מדקתני ראוה מדברת והיתה מעוברת חד להכשיר בה וחד להכשיר בבתה כדאיתא התם:
ה
תוס' רבינו פרץ. ה.
דדייני. כגון ההיא דכתובות
דאפילו
הכי
[פה, ב] דאמר נכסי לטוביה
לזעירי לשון המשנה דקתני
מה טיבו של עובר זה משמע דאתי להכשיר בבתה. תוס' כתובות יג: ד"ה מכשיר ועי' מהרש"א.
ובאו שני טוביה, שניהם קרובים שניהם שכנים ושניהם חכמים שודא דדייני. ואפשר שהפך לבו לאחד רצה ליתן, וכיון שפסק
הדין לאחד אם בא לחזור אינו חוזר, לפיכך אין רוצין לחזור ולדון [שמא יטנו לבו לצד השני]. ע"כ פר"ש. והעיקר ונהדר
ו[נ]דיינינהו, ואנו נראה לפי טענותם מי הוא שיזכה ומי הוא שחייב. ומשני שודא דדייני, כדפרישנא, וכל שכן אם לא נתקרע פסק דין שלו שאינו נאמן אלא שיראו הפסק דין, אבל אם הדבר תלוי באומד דעתו של דיין ונתקרע פסק דינו אם היו עדיין
עומדים לפניו נאמן, שהרי עדיין בידו לפסוק הדין למי שירצה שעדיין הוא דיין על זה הואיל והם לפניו, אבל הלכו להם [תו אין עליו] תורת דיין ואינו נאמן, אלא או יחזרו ויקבלוהו עליהם לדון או יעשו דיין אחר. נאמנת. והולד ראוי לבא בקהל, אבל
להשיאה לכהן לכתחילה בעינן תרי רובי, שיהיה רוב העיר משיאין נשיהם וכו' ורוב סיעה כשרים, כדאיתא ספ"ק דכתובות [טו, א], מיהו אם נשאת לא תצא. רוב פסולים. שרוב העיר פסולים. אי נמי שהיא ארוסה ואמרה לארוס נבעלתי ואם לא ר) בדק את
אמו ומתה הולד שתוקי והוי ספק ממזר. מתני'. מותרין לבא זה בזה. דקסבר דלא יבא ממזר בקהל ה' בקהל ודאי לא יבא הא בקהל ספק יבא.