עשרה יוחסין פרק רביעי
קידושין
עה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושניהם
לא למדוה אלא מכ"ג באלמנה. וא"ת מאי קאמר
כל שאתה נושא בתו. לכהן קאמר ולקמן מפרש: מצרי שני איכא
מו
א) יבמות סט., ב) ג"ז שם
א מיי' פי"ט מהל'
וש"נ, ג) [בכת"י: ולאפוקי],
איסורי ביאה הל' כג
בינייהו. לתנא קמא כל מצרי סתם האסור בקהל קאמר ואפילו שני
דלמדוה מכ"ג והא עיקר דרשה נפקא לן בפ' אלמנה
ד) כתובות יד. עדיות פרק
סמג לאוין קכב טוש"ע
ומיהו שלישי לאו מצרי קרי ליה דישראל מעליא הוא: מכהן גדול
לכה"ג (יבמות דף סח.) מכי תהיה לאיש זר ר) דכיון שנבעלה לפסול לה
בתרא מ"ג, ה) [בכת"י
אה"ע סי' ב סעי' ה ובטור
באלמנה. שמצינו שמחללה בביאתו כדילפינן לה לקמן ס) (דף עז.) מלא
פסלה וי"ל דה"ק דלא תיקשי להו מכה"ג באלמנה דמצינו למילף מיניה
נוסף בפיסקא: ר' אליעזר
סי' ז:
מז ב מיי' שם פט"ו הלכה
אומר], ו) יבמות לז., ז) [צ"ל
למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה
יחללע) שני חילולין במשמע מדלא כתיב
אלעזר], ח) [צ"ל אלעזר],
יז סמג לאוין קכא
כדמפרש גמרא בסמוך וכן צריך
לא יחל אחד לה ואחד לזרעו ופוסל
כל שאתה נושא בתו
אתה נושא אלמנתו
ט) יבמות סט:, י) כתובות
טוש"ע אה"ע סי' ד סעיף
את פ) אשה בביאתו: אף כל כו'.
לומר בריש מסכת נדה (דף ג.) גבי
יג. טז. לעיל עד., כ) [בכת"י
כז:
וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא
ג [מיי' שם הל' יא טוש"ע
וכן היה רבי אליעזר אומר.
שניהם לא למדוה אלא מסוטה:
ומצרי שני ביאתו בעבירה הוי:
אלמנתו מאי איכא בין תנא קמא ובין ר'
אה"ע סי' ו סעי' יז]:
בדפו"ר כלפנינו אלעזר.
א)
וכולן מותרין לבא זה בזה. וא"ת
גר עמוני ומואבי איכא בינייהו.
מח ד מיי' שם הל"ח
אמנם הרש"ל מגיה דצ"ל
יוסי א"ר יוחנן מצרי שני איכא בינייהו ושניהם
לרבי יוסי פוסל דהא יש מזרעו
מאי וכולן ופי' בקונטרס
טוש"ע אה"ע סי' ד
אליעזר. ועיין במסה"ש
❖
לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה דתנא
סעי' כב:
לעיל עד ע"א במשנה],
שהוא פסול שהזכרים אסורים איסור
כל האסורין מותרין לבא זה בזה קשה
ל) תוספתא דקדושין פ"ה
קמא סבר כי כהן גדול באלמנה מה כהן
עולם ולרבן שמעון הואיל ובתו
לר"י דמידי כל האסורין קתני ונראה
ה"ב, מ) [בכת"י: כיון
גדול באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל בה
שנשתקע שם גיותו ממנו.
כשרה דעמוני ולא עמונית אלמנתו
לר"י לפרש דכל אחד ואחד מותר
תורה אור השלם
ו"ע"ז" ליתא. בדפו"ר שם
נמי כשרה: מה כהן גדול באלמנה
אף כל שביאתו בעבירה פוסל ורבי יוסי
במינו והיינו דלא כרבי אלעזר
1. בָּנִים אֲשֶׁר ›וָּלְדוּ לָהֶם
ע"ז וגיות. אמנם בתוה"ר
שזרעו ממנה פסול. חלל: אלמנת
דמתניתין דלדידיה ספיקן בספיקן
סבר כי כ"ג באלמנה מה כ"ג באלמנה
מקיים הגירסא דכת"י
דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם
❖
בדוקא], נ) ["אלא" ט"ס.
בִּקְהַל יְיָ: דברים כג ט
עיסה. בכתובות (דף יד.) מפרש
אסור עוד יש לומר ומותרין לבא זה
שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו פסול פוסל
(ח"ש. אמנם עיין בשלנ"ל)],
בזה כסדר דמתני' ונראה דהלכה
אלמנת ספק חלל שהיתה מעורבת
ס) [ע' רש"ל וברש"י
לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול דאמר
כרבי אלעזר דהא רב פסיק כוותיה
בספקות בעלה היה ספק והיא באה
נדה סט:], ע) [ויקרא
הגהות הב"ח
קרא 1בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא
כא, טו. ועי' תמורה
והלכה כרב באיסורי לגבי שמואל ש)
מכחו דהויא לה ספק ספיקא:
ה ע"ב], פ) [בדפו"ר:
(א) רש"י ד"ה אלמנת וכו'
להם בקהל ה' רשב"ג אומר כל שאתה
למעוטי אלמנת עיסה. דהואיל דאי
ועוד דרבא נמי סבר דהלכה כרבי
האשה], צ) [בדפו"ר סבור,
ספק ספיקא. נ"ב ע"ש
נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה
אתה נושא בתו שמא חלל היה ותנן
אלעזר בפרק החולץ (יבמות דף לז.)
והרש"ל מגיה וסבור],
בכתובות עוד פי' אחר על
❖
ק) [בדפו"ר: הוא והיא,
ספק ספיקא:
נושא את בתו אי אתה נושא אלמנתו מאי
(לקמן עז.) בת חלל זכר פסולה מן
גבי ספק בן ט' לראשון ובן ז'
גרים ישנים הם והמחזיקין
לאחרון והלכה כרבא: כותי לא
הכהונה לעולם אי אתה נושא אלמנתו:
איכא בין ר' יוסי לרשב"ג אמר עולא גר
את וכו'], ר) [ויקרא
ישא כותית. וא"ת היאך מסופק מ"ט
ספק ספיקא. (א) בעלה היה ספק והיא
כב, יב], ש) [בכורות
עמוני ומואבי איכא בינייהו ושניהם לא
מוסף תוספות
מט:], ת) [צ"ל אלעזר],
באה מכחו להיפסל: הלל שונה.
והא רבי ת) אליעזר גופיה קאמר
למדוה אלא מכהן גדול באלמנה דר' יוסי
א) [בדפו"ר: והאחר],
א. דקי"ל כר' יוסי דאמר
משנה אחת בברייתא עשרה יוחסין
במתניתין (לעיל דף עד.) דספיקן
ב) [נראה ט"ס ואצ"ל כר"ג
גר נושא ממזרת. שלנ"ל.
סבר כי כ"ג באלמנה מה כהן גדול באלמנה
(כבהמשך דבריו)], ג) [אף]
כו' וכל האסורין שבהם מותרין לבא
בספיקן אסור וכותי הוא מן
משום דקים ליה לתלמודא
❖
שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו פסול פוסל
ממזר וכו'],
דר' אלעזר שרי גר
זה בזה: ארוסה שעיברה. ואין ידוע
הספיקות כדתנן במתניתין ונראה
בממזרת וכ"ש בספק
ורשב"ג ככהן גדול באלמנה מה כ"ג באלמנה
אם מארוס אם מאיש אחר: הולד
להר"מ דהכי פירושו שהרי אם
ממזרת. תוס' הרא"ש. ועי'
❖
שכל זרעו פסול אף כל שכל זרעו פסול
תוס' רי"ד עוד פירוש.
שתוקי. שמא מארוס וכשר שמא
שניהם ממזרים היתר גמור הוא
מוסף רש"י
מאחר ופסול: ורב אמר הולד
אפילו נקבות לאפוקי גר עמוני ומואבי
ואפילו אם אחד ממזר א) והאחד אינו
מצרי שני. פסול וזרעו
ממזר. ודאי דאמרינן מרובא דעלמא
ממזר מכל מקום גר הוא ומותר
דנקבות הוו כשרות לבא בקהל דאמר מר
כשר, לת"ק כיון דהוא
ב)
תוס' ר"י הזקן
פסול פוסלה בביאה, לר'
בממזרת ולא דמי לשאר ספיקות
הוא והכל פסולין אצלה אלמא לרב
א
עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית אמר
יוסי לא פסיל. מצרי ואדומי
הכל מודים. הני תנאי
דמתניתין דשתוקי ואסופי: דלעיל. אלמנת עיסה.
ספק כודאי משוי ליה כתנא קמא
שני, ביאתן בעבירה דכתיב
רב חסדא הכל מודים באלמנת עיסה
ורבי פר"ש מי שהיא אלמנה
דאמר ספיקן בודאן מותר: דאי
(דברים כג) שלישי ולא שני
שפסולה לכהונה מאן מיקל בהני תנאי רבן
(יבמות סט.). גר עמוני.
מאיש שהיה כעיסה
איתמר בהא. גבי שתוקי דמתניתין
הוא ובנו ובן בנו עד
ספק מדומעת כך בעלה
שמעון בן גמליאל וקאמר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו
הבא מן הפנויה: בההוא קאמר רב.
סוף העולם פסולין, אבל
הוא ספק חלל. והר"ם
וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו למעוטי מאי למעוטי
הלכה כרבי אליעזר דאסור בממזרת
בתו כשרה, דקיימא לן
פירש בקדושה פי"ט
עמוני ולא עמונית, לר'
מאיסורי ביאה [הכ"ג]
אלמנת עיסה שפסולה לכהונה לאפוקי מדהני תנאי דתנן העיד רבי
משום דרובא הוי כשרים אצלה והא
ג)
ד)
יוסי דתלי טעמא בכל
שנתערב במשפחה ספק
דאסור בבת ישראל משום דשתוקי
יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה מאי טעמא
שזרעו פסול, הואיל ויש
א
חלל או ספק נתין
הוא: מדין כהונה. אם היה הארוס
בזרעו פסול פוסל, ולר'
או ספק ממזר, והמשיל
הוי ספק ספיקא וספק ספיקא לקולא: ודאן בודאן מותר: אמר רב יהודה
ה)
ו)
שמעון דתלי טעמא בבתו
משפחה זו (כמשפחה)
כהן: מי ידעינן אבוה מנו. דניפוק
אמר רב הלכה כרבי ז) אליעזר כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי הלל
לא פסיל . אלמנת
[כעיסה]
שנתערבה
(שם)
נכסי משאר יורשי של הארוס וניתיב
עיסה. עיסה לשון ספק,
חלקיה כשנילוש הקמח,
שונה עשרה יוחסים עלו מבבל וכולם מותרים לבא זה בזה ואת אמרת
אלמנת עיסה שהיא באה
להאי: דתפיס. נכסי הארוס משמת
ופירש ספק ספקא שמא
הלכה כרבי אליעזר ורמי דרב אדרב ורמי דשמואל אדשמואל דאיתמר
מכח ספק חלל שנטמע
זו אלמנת אותו ספק שמא
ח)
ואמר אבי היה ואשמעינן שמואל
בה ספק חלל, כגון שזרק
אינה אלמנתו, ואת"ל
ט) ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי רב אמר
דמפקינן להו מיניה: הכי גרסינן
בעל אמו הראשון לה
שהיא אלמנתו שמא לא
הולד ממזר ומותר בממזרת ושמואל אמר הולד שתוקי ואסור בממזרת איפוך
גט, ספק קרוב לו ספק
תניא וכן רבי אלעזר אומר כו':
היה חלל או ממזר. ופסק
ב
קרוב לה ומת ונמצאת זו
דמותרת ב)כרשב"ג כמ"ש
עשאוהו כגר לאחר עשרה דורות.
רב אמר הולד שתוקי ושמואל אמר הולד ממזר תרתי למה לי צריכא דאי
ספק גרושה ספק אלמנה,
פ"ק דכתובות. והכא
לפי שנתיישנו בישראל ונראין כישראל
איתמר בהא בהא קאמר רב משום דרוב כשרים אצלה אבל התם דרוב
ונשאה כהן והוליד ממנה
גרסינן רשב"ג ובעדיות
בן, זהו ספק חלל, והעיד
[פ"ח מ"ג] בסיפא דהאי
ואסור בפסולות לקהל שמא יאמרו
פסולים אצלה אימא מודי לשמואל ואי איתמר בהך בהא קאמר רב משום
ר' יהושע על אלמנתו של
משנה גרסינן ר"ג והלכתא
ישראל נשא פסולה: התם. גבי
זה שהיא כשרה (כתובות
דאיכא למיתלה בארוס אבל בהא אימא מודי לשמואל צריכא ואי בעית
כותיה. ור"ש פירש ספק
גר וממזרת: גר ישן. והרואה
יד.). ארוסה שעיברה
ספקא [בעלה] היה ספק
אימא לעולם לא תיפוך ומאי ממזר דקאמר רב לאו מותר בממזרת אלא
רב אמר הולד ממזר.
והיא באה מכחו לפיכך
אינו מכירו לפנים צ) דסבור שהוא
ודאי, דבתר רובא דעלמא
נקרא ספק ספקא. הלל
דאסור בבת ישראל ושמואל אמר הולד שתוקי דאסור בבת ישראל אי הכי
ישראל הבא מישראלית: והממזרת
שדינן ליה ומאיניש אחרינא
שונה. בברייתא דעשרה
היינו דרב אלא מאי שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה פשיטא השתא מדין
חדשה. כלומר ידועה וניכרת
הוי (יבמות סט:).
יוחסין ותני דכל האסורין
לבא בקהל מותרים
ישראל משתקינן ליה מדין כהונה מיבעי אלא מאי שתוקי שמשתקין אותו
לממזרת: אמרי ישראל נסיב ממזרת.
ג)
לבא זה בזה, ממזר
הרואה אומר ישראל נושא ממזרת:
מנכסי אביו פשיטא מי ידעינן אבוה מנו לא צריכא דתפס ואי בעית אימא
ודאי בספק, [כ]דאמרינן
אידי ואידי כהדדי הוא. ואי גרים
ביבמות [פרק החולץ לז,
ק)
מאי שתוקי בדוקי שבודקים את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת כמאן
א]. [ארוסה שעיברה.
ישנים הם המחזיקין את זה
כר"ג האמר שמואל חדא זימנא י) דתנן היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו
ביבמות] פרק אלמנה
בכשרות מחזיקין גם את זו בכשרות:
[סט,
ב], ושם ביארנוה
של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ורבי אליעזר אומרים נאמנת רבי
יפה.
ר'
יהושע אומר אינה נאמנת ואמר רב יהודה אמר שמואל גהלכה כרבן גמליאל
צריכא דאי מהתם הוה אמינא התם רוב כשירים אצלה אבל הכא דרוב פסולים אצלה אימא לא
צריכא תניא וכן כ) רבי אלעזר ל) אומר כותי לא ישא כותית מאי טעמא אמר רב יוסף עשאוהו כגר לאחר
עשרה דורות דתניא גר עד עשרה דורות מותר בממזרת מכאן ואילך אסור בממזרת ד ויש אומרים מ) עד
שישתקע שם עבודת כוכבים ממנו א"ל אביי מי דמי התם גר ישן וממזרת חדשה אמרי בר ישראל הוא דקא
נסיב ממזרת הכא אידי ואידי כי הדדי נינהו נ)אלא כי
אתא רב דימי אמר רבי אלעזר סבר לה
כרבי ישמעאל
ורבי