עשרה
יוחסין פרק
רביעי
קידושין
עז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
בת חלל זכר. ודוקא נקט כדקתני ואזיל דבת חללה שנשאת לישראל כשירה לכהונה: לעולם. בת בנו
ובת בן בנו עד סוף כל
סב א ב מיי' פי"ט מהל'
א) יבמות נז. עז., ב) בכורים
פ"א מ"ה [יבמות נז.
איסורי ביאה הלי"ד
הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרי'
לעיל עד:], ג) יבמות
סמג לאוין קכב טוש"ע
בתה של חללה מישראל כשירה לכהונה: ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה. וטעמא יליף בגמרא. ודוקא ישראל אבל כהן שנשא חללה בתו
נז. עז., ד) [נראה דצ"ל
אה"ע סי' ז סעי' טז:
כהונה הוי חלל: חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה. בגמ' פריך הא תנא ליה רישא: בת גר זכר.
סג ג ד מיי' שם הל' [יב]
חללה דכל ולד הנולד בביאת איסור
עד, וכן בסמוך [רש"ש,
ע"ש], ה) [צ"ל ר'
טז טוש"ע שם סעי'
ואפילו מישראלית כבת חלל זכר
ישמעאל וכ"א בשאלתות
כא:
מתני' בת חלל זכר פסולה מן הכהונה
[וכ"ת איכא למיפרך מה לזרעו שכן
ופסולה לכהונה אבל בת גיורת
סד ה מיי' שם הל' א ג
וברא"ש], ו) ["רישא" וכן
א
יצירתו בעבירה כו'. תימה אמאי
מישראל כשירה וטעמא דכולהו הני
"סיפא" דבסמוך ליתא
טוש"ע שם סעי' יב:
לעולם ב ישראל שנשא חללה בתו כשירה
סה ו מיי' שם טוש"ע שם
לא אמרינן נבעלה לפסול לה יוכיח שאין
בכת"י ודפו"ר, וגם לא
תנאי דפליגי בגיורת מפרש בגמ':
לכהונה חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה
יצירתה בעבירה ופסול ואי פרכת מה
סעי' יג:
הוגה ברש"ל, וכ"ל בר"ן],
י) ר' אליעזר בן יעקב אומר כו'. לית
ז) [לעיל סד. סז. עד:],
ז [מיי' פי"א מהל' גירושין
לנבעלה לפסול לה שכן זר אצלה מעיקרא
לכהונה רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת
א)
ח) [יבמות יא: מד: נדה
ליה האי דינא דלקמן (דף עח.)
צד
הל' יב טוש"ע אה"ע סי' י
זרעו יוכיח וחזר הדין וכו' ושמא אין כאן
חלל זכר רבי אליעזר בן יעקב אומר
ע.], ט) ["זונה" ליתא
סעיף א]:
ב)
צד השוה או יש שום פירכא. ת"י]:
השוה כ) דשאינו ברוב קהל לא פריך
סו ח מיי' פט"ו מהל'
בכת"י ודפו"ר וכן ליתא
ג ישראל שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה
הרי
דהיינו דומיא דשיש בהן צד חמור
איסורי ביאה הל"ב
ברי"ף, והוסיפו הרש"ל
וגר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה
כנראה ע"פ רש"י], י) [כל
סמג לאוין קיז:
ואין חומר שלהם שוה ואיכא למ"ד
סז ט י מיי' פי"ט מהל'
דיבור זה ליתא כאן בדפו"ר
לכהונה אחד גר ואחד עבדים משוחררים אפי' עד י' דורות עד שתהא אמו
בעלמא (מכות דף ד:) צד חמור לא
ד
אלא לקמן ע"ח ע"א על
איסורי ביאה הלכה ג
מישראל ר' יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה: גמ' מאי
פריך ומיהו גר שנשא גיורת בתו
הפיסקא בגמ' מהמשנה.
סמג לאוין קכב טוש"ע שם
ג)
[ושם איתא דלעיל, לפנינו
סי' ז סעי' יב:
פסולה דבעי' מזרע בית ישראל
ל)
לעולם מהו דתימא מידי דהוה אמצרי ואדומי מה להלן לאחר שלשה דורות
ד)
סח כ מיי' שם פי"ז הלכה
דלקמן]. וגם הרש"ל לא
כדמפרש בגמרא מ): גמ' מה להלן.
העתיקו משם לכאן. ועי'
אף כאן נמי לאחר שלשה דורות קא משמע לן: ישראל שנשא חללה:
יא:
סט ל מיי' שם הל' ח ט
לענין טומאה הזכרים הוזהרו עליה
חכמת מנוח, ופנ"י. ובתוס'
❖
מנא הני מילי אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון נאמר כאן ולא יחלל זרעו
ה)
1
יבמות עז. ד"ה מכהן גדול],
י:
ולא נקבות דכתיב בני אהרן נ) ולא
כ) [צ"ל דשאינן. [רש"ש,
בעמיו ונאמר להלן 2 לא יטמא בעל בעמיו מה להלן זכרים ולא נקבות
בנות אהרן: אף. בפסולי חללות
ע"ש עוד], ל) [יחזקאל
אף כאן זכרים ולא נקבות אלא מעתה בתו של כ"ג תישתרי מי כתיב בנו
זכרים נפסלו ולא נקבות: בתו של
מד, כב], מ) [לקמן עח
הגהות מהר"ב
ע"א], נ) [ויקרא כא, א],
זרעו כתיב לא יחלל זרעו בעמיו בת בנו תישתרי כתיב לא יחלל זרעו מקיש
כ"ג. מן האלמנה תישתרי דהא אמרי'
רנשבורג
ס) [ויקרא כא, ז. וכ"ה
נקבות מותרות: זרעו כתיב. ואפי'
זרעו לו מה הוא בתו פסולה אף בנו בתו פסולה בת בתו תיתסר אם כן
א] רש"י ד"ה והרי אלמנה
דרשא זו בספרא שם],
ע) [בדפו"ר נוסף לא יקחו,
נקבות וכי אהני גזירה שוה לבת בתו
וכו' ללקות עליה משום
גזירה שוה מאי אהני ליה: חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה: הא תנא
ומחקו הרש"ל, עמש"כ שם
חללה. נ"ב עי' שער המלך
אהני: בת בנו. חלל תישתרי דתהני
ליה רישא בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם איידי דתנא ו) רישא
בהערות], פ) [סוטה כג
פי"ז מה' א"ב הל' י' בד"ה
❖
ליה גזירה שוה ולא אפיק קרא אלא
ע"ב, ע"ש], צ) [בדפו"ר:
האמנם וכו' מ"ש בזה:
ישראל שנשא חללה תנא נמי סיפא חלל שנשא בת ישראל מתניתין דלא
באו], ק) [ויקרא כב,
זרעו אבל זרע זרעו תכשר בנקבות
כרבי דוסתאי בן יהודה דתניא רבי דוסתאי בן יהודה אומר כשם שבני
יב], ר) [ע' רש"י נדה
ז)
מג"ש: זרעו. האב והזרע הוזכרו
סט: וביבמות מד: ולעיל
ישראל מקוה טהרה לחללות כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים מאי
תוס' ר"י הזקן
בתיבה זו והיינו הקישא: בת בתו.
עה.], ש) [צ"ל היא עצמה
טעמיה דר' דוסתאי בר' יהודה אמר קרא לא יחלל זרעו בעמיו בעם אחד
מתני'. בת חלל זכר.
כו'], ת) [צ"ל ונתחלל.
חללה תיתסר מהך הקישא: כשם
[רש"ל], א) [ברש"י על
כלומר שבאה מן הזכר
שבני ישראל מקוה טהרה לחללות.
הוא דמיחל בשני עממים אינו מיחל תנו רבנן לא יחלל זרעו אין לי אלא זרעו
הרי"ף ובר"ן משנישאת
כגון בן בן חלל עד סוף
להכשיר את בתה ממנו לכהונה כך
היא עצמה מנין אמרת קל וחומר מה זרעו שלא עבר עבירה מתחלל היא
לאחר דפסולה לו דכתיב],
כל הדורות בת אחרון
ה
ב) [בשיטת המהרי"ב מחק
פסולה כבת ראשון אבל
בנות ישראל מקוה טהרה לחללים
שעברה עבירה אינו דין שמתחללת הוא עצמו יוכיח שעבר עבירה ואין
ו
מגירסת רש"י מכאן עד
בת בתו כשרה וטעמא
להכשיר את בתו ממנה לכהונה:
תיבת ללקות עליה, ע"ש.
מתחלל מה להוא שכן אין מתחלל בכל מקום תאמר בהיא שמתחללת בכ"מ
יליף בגמ'. ישראל שנשא
בעמיו. מדלא כתיב בעממיו משמע
ועיין הערה ט], ג) [בר"ן
חללה. ודוקא ישראל אבל
ואם נפשך לומר אמר קרא לא יחלל זרעו לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל
נוסף: כהן], ד) [בדפו"ר:
כהן שנשא חללה בתו
שאין זרעו מחלל את בתו אלא כשהוא
צריך פירוש, וכ"ה ברש"י
חללה, דכל ולד שנולד
מאי אם נפשך לומר וכי תימא איכא למיפרך מה לזרעו שכן יצירתו
ואשתו מעם אחד ששניהם חללים:
שברי"ף ובר"ן ושם מדברי
בביאה מאיסור כהונה הוי
בעבירה אמר קרא לא יחלל לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל תנו רבנן איזו
היא עצמה מנין. שהאלמנה מתחללת
סופרים. ועי' רש"ש],
חלל. חלל (זכר) [שנשא].
ה) [בר"ן: היינו נולד
בגמ' מותיב הא תנא ליה
היא חללה כל שנולדה מן הפסולים מאי פסולים אילימא פסולים לו הרי
בביאתו מן התרומה ומן הכהונה
מפסולי כהונה כדכתיב],
רישא. בת גר זכר. אפילו
ללקות כהן הדיוט הבא עליה אחריו
מחזיר גרושתו דפסולה לו ובניה כשרים דכתי' תועבה היא היא תועבה ואין
ו) [ע"ב], ז) [שם],
ז
ח
ח)3
זכר ואפילו מישראלית.
ח) [שם], ט) [יחזקאל
משום חללה: היא שעברה עבירה.
כבת חלל [זכר]. ופסולה,
בניה תועבים אמר רב יהודה הכי קאמר איזו היא חללה כל שנולדה מן
ט
❖
מד, כב],
אבל בת גיורת מישראל
דכתיב ס) לא יקחו ע) להזהיר אשה על
פסול כהונה נולדה אין לא נולדה לא הרי אלמנה וגרושה זונה דלא נולדה
כשרה. גמ'. מה להלן.
י
ט)
ידי האיש ביבמות בפ' יש מותרות
לענין טומאה. זכרים.
וקא הויא חללה אמר רבה ה"ק איזו חללה מוזכרת שלא היה לה שעת הכושר
: ואין מתחלל. דהא לא יחלל
דכתיב בני אהרן ולא בנות
(דף פד:)
תורה אור השלם
כלל כל שנולדה מן פסול כהונה מאי מוזכרת אמר רב יצחק בר אבין ה"ק איזו
אהרן, אף בפסול חללות
זרעו כתיב ולא את עצמופ) דתנן (בכורות
1. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו
כן. בתו של כהן גדול.
היא חללה שעיקרה מדברי תורה ואין צריכין לפרש מדברי סופרים כל
דף מה:) הנושא נשים בעבירה פסול
מאלמנה. זרעו [כתיב].
כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדְּשׁוֹ:
שנולדה מן פסולי כהונה ת"ר אלמנה אלמנה אלמנה אינו חייב אלא
ואפילו נקבות משמע. ולא
ויקרא כא טו
עד שידור הנאה וכי הדירה ממנו
כ
2. לֹא ›טַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו
אהני גזרה שוה אלא לזרע
עובד עבודה: מה להוא שאין מתחלל
אחת גרושה גרושה גרושה אינו חייב אלא אחת אלמנה וגרושה וחללה
4
זרעו. זרעו לו. מה זרעו
ויקרא כא ד
לְהֵחַלּוֹ:
בכ"מ. אפילו בא על השפחה ועל
3. לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ
זונה בזמן שהם כסדר חייב על כל אחת ואחת זינתה ונתחללה
פסול אף זרע זרעו פסול,
ל
וגזרה שוה אהני לנקבה
הזונה תאמר באשה שנפסלת בכ"מ
הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ
ונתגרשה ונתארמלה אינו חייב אלא אחת אמר מר אלמנה אלמנה אלמנה
שהיא מזרעו נקבה אבל
לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ
שאם צ)בא עליה כותי חלל נתין ממזר
אינו חייב אלא אחת האי אלמנה היכי דמי אילימא שבא על אלמנת
לא לנקבה בת זכר. מקוה
לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר
פסולה כדאמרינן לעיל (דף עד:)
טהרה. להכשיר הבת
הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא
ראובן ועל אלמנת שמעון ועל אלמנת לוי אמאי אינו חייב אלא אחת
לכהונה. בעמיו. ולא כתיב
לִפְנֵי יְיָ וְלֹא תַחֲטִיא אֶת
ונפקא לן ביבמות (דף סח.) מן ובת
בעממיו. בעם אחד. שהוא
הרי
הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
כהן כי תהיה לאיש זר ק) כיון שנבעלה
ואשתו חללים. זרעו.
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
לפסול לה פסלה והואיל ונפסלת בשאר ביאות איסור תיפסל אף כאן: ואם נפשך לומר. שום תשובה על ק"ו זה ותבא להכשירה הרי לך מקרא
הולד שנולד מאלמנה
דברים כד ד
4. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה
לכהן גדול ומגרושה
מן התורה שהיא מתחללת דכתיב ולא יחלל ר) עיקר חילול האמור כאן משמע ש)ביאת עצמה שהיתה כשרה ונתחללה אבל זרעו מעיקרו הוא נפסל
לכהן הדיוט. היא עצמה.
וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא
ואין זה לשון חילול: מאי ואם נפשך לומר. מה היה לנו להשיב על ק"ו דאיצטריך לפרושי קראי: הכי קא קשיא ליה וכי תימא. מעיקרא דדינא
האלמנה עצמה מנין
›קָּח כִּי אִם בְּתוּלָה
דמייתית היא עצמה מק"ו מזרעו שלא עבר עבירה ונתחללה איכא למיפרך מה לזרעו כו': אי נימא פסולה לו. ואפי' הוא ישראל אם ביאתו בעבירה
שהיא מחוללת מן
ת)
מֵעַמָּיו ›קַּח אִשָּׁה:
❖
התרומה ומן הכהונה
ויקרא כא יד
שאינו של ממזרות הוי הולד חלל: והרי מחזיר גרושתו. א) כשנישאת לאחר דפסולה דכתיב (דברים כד) לא יוכל בעלה וגו': ובניה כשרים. בתו
שלוקה עליה כהן הדיוט
כשרה לכהונה אם ישראל הוא: היא תועבה. כלומר בעונש עבירה: והרי אלמנה. לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט שמתחללת בביאתו ב)וכן זונה מביאת
משום חללה הואיל ובא
פסולין שבא עליה כהן הדיוט נקראת חללה ללקות עליה משום חללה דכל איסור כהונה עושה אותה חללה בביאתו: מוזכרת. מפרש לקמן:
עליה כהן גדול.* כשרה
א]
ג)
מוסף רש"י
ונתחללה. על ידי אותה
ה"ק איזו היא חללה. המוזכרת בתורה שעיקרה ממשמעות המקרא שכתב חללה לא יקחו ואין ד)צריכין לפרש מידי סופרים דמקרא נפקא בהדיא:
בנות ישראל מקוה
ביאה אסורה, שהולד
כל שנולדה מאיסור כהונה. דסתם חלל היינו ה) ולד פסול לכהונה מדכתיב ולא יחלל זרעו אבל חללה הנעשית חללה ע"י ביאה הוצרכו לדרוש
טהרה לחללים. דבת
הנולד מאותה ביאה לא
חלל זכר כשרה לכהונה
היה כשר מעולם. היא
בה מקראות כגון זו שהיתה כשרה ונתחללה: אלמנה אלמנה אלמנה. בא על אלמנה שיש בה שלש שמות של אלמנות: אינו חייב אלא
שאשתו טהרה את זרעו
מתחללת בכל מקום. בכל
אחת. לקמן ו) מפרש לה: כסדר. כסדר הזה שנתאלמנה תחילה ונשאת לשני וגירשה ונשאת לכהן ונתחללה ואח"כ נבעלה לאחד מן הפסולים
(לעיל סד.).
ביאה אסורה שנבעלה היא
או לקרובים בעילת זנות ונעשית זונה דמפסולי כהונה חללה איכא זונה ליכא ומשאר איסורים זונה הויא חללה לא הויא כדלקמן ז): זינתה.
נעשית חללה כדמוכח
פרק יש מותרות [יבמות
מקרובים או מממזר: ונתחללה. שבא עליה כהן ועשאה חללה שהיתה אסורה עליו משום זונה: אינו חייב אלא אחת. לקמן ח) מפרש טעמא:
פד, ב] לא יקחו להם
נזיר לנשים, ט) להזהיר אשה
על ידי האיש, אבל הוא אין מתחלל בשום ביאה דכתיב לא יחלל זרע[ו] הזרע הוא מתחלל ולא הוא עצמו. ותנן בבכורות [מה, ב] הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה, וכי נדר הנאה מיהא עובד עבודה.
(פסולה) [פסולים] לו. ואפילו הוא ישראל אם בעל ביאה אסורה שאין הולד ממזר הוי הולד חלל. מחזיר גרושתו. משנשאת לאחר או נתקדשה. היא תועבה. כלומר היא [ב]עונש עבירה וקא הויא חללה משום אותה
ביאה אסורה. שעיקרה. משמעות הפסוק כך הוא אבל חללה הנעשית ע"י ביאה הוצרכו לדרוש חכמים המקרא זה שהיה כשר ונתחלל. אלמנה אלמנה אלמנה. בעל אלמנה שיש לה ג' שמות כדמפרש. אלמנת ראובן
ואלמנת שמעון [ואלמנת לוי]. שבא על ג' נשים אלמנות.
*נראה דצ"ל בתחלה ד"ה תאמר בהיא שמתחללת בכ"מ וכו' עד וכי נדר הנאה מיהא עובד עבודה, ואח"כ מה"ד זה שהיה כשר ונתחלל כגון היא שהיתה כשרה ונתחללה ע"י אותה ביאה האסורה אבל הולד הנולד וכו' עד מעולם
ואח"כ מה"ד פסולים לו ואפי' וכו' (ד"ו).