עז:
עשרה יוחסין פרק רביעי קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הרי
גופים מוחלקים ושמות מוחלקים. נראה דבכדי נקט שמות
נזיר שהיה שותה וכו'. ח)וכל הני חייב במלקות קא מיירי: לא צריכא
ע א מיי' פ"ה מהל'
א) נזיר מב. מכות כא.
חולין פב:, ב) [בכת"י
נזירות הלכה י סמג
שבא. ביאה אחת על אלמנת ראובן שהיתה וכו': איסור מוסיף אית
מוחלקין שהרי בא על שלשה נשים נדות בהעלם אחת חייב
לאוין רנ:
אלמנה וגרושה וכו'. והוא
ליה. שהוא חל על איסור כשהאיסור השני מוסיף עליה לאוסרה
על כל אחת ואחת ואע"פ שהן שם אחד כלומר שכולן נשים לאיש
עא ב מיי' פי"ז מהל'
פיסקא מהברייתא דלעיל.
במה שהיתה מותרת לו מחמת איסור ראשון אית ליה שהוא חל
אחד כדמפרש [בכריתות פ"ג] (דף טו.)
אלא האי דנקט ג' אלמנות
איסורי ביאה הלי"א:
וכן בדפו"ר יש הפסק
עב ג מיי' שם הל"ח
פיסקא בין תיבת וליכא
אע"פ שהיתה אסורה לו מחמת איסור
של ג' בני אדם לאו דוקא דה"ה ג'
לתיבת אלמנה], ג) כריתות
ופי"ד מהל' מאכלות
ראשון להתחייב שתים הילכך בזמן
אלמנות של אדם אחד וכן משמע
הרי גופין מוחלקים הרי שמות מוחלקים אלא
אסורות הלי"ח:
כג. שבועות כד. פסחים
עג ד מיי' פי"ז מהל'
שהן כסדר יש בכולן איסור מוסיף
מדמשני אלא שבא על אלמנה אחת
לו. נזיר ד., ד) חולין
שבא על אלמנה אחת שלש ביאות היכי דמי
איסורי ביאה הל' ח
קא. קיג: סנהדרין פא.
כדמפרש ואזיל אלמנה לא היתה
ג' ביאות ולא משני שבא על שלשה
אי דלא אתרו ביה פשיטא דאינו חייב אלא
ט י סמג לאוין קלט:
מעילה טז. כריתות כג.
אסורה לכהן הדיוט: נתגרשה מגו
אלמנות של אדם אחד מכלל דכה"ג
עד ה מיי' שם פי"ח
יבמות לב., ה) ת"כ פ'
אחת אלא דאתרו ביה אכל חדא וחדא אמאי
חייב שלשה: פרט לכ"ג שבא
אמור פרק ב, ו) [בכת"י
דאיתוסף עלה. מחמת שם גרושה
הל"א סמג לאוין
אינו חייב אלא אחת והתנן נזיר שהיה
קכב טוש"ע אה"ע סי' ו
נוסף: לומר לך. וכעי"ז
א)
א
על אחותו אלמנה. תימה מאי קאמר
איסור אצל הדיוט שהיתה מותרת
ברי"ף], ז) [צ"ל גרע.
סעי' ח:
שותה יין כל היום כולו אינו חייב אלא אחת
לו: איתוסף בה איסור גרושה אצל
בסמוך דרבי שמעון לית ליה איסור
עה ו מיי' שם פי"ט הל'
(רש"ש)], ח) [בדפו"ר:
אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה
כל], ט) [בדפו"ר: משם],
א סמג שם טוש"ע
כ"ג. ואע"פ שאסורה לו כבר ומיחייב
חל על איסור אימא דאיסור חל על
י) [לעיל כא ע"ב],
אה"ע סי' ז סעי' יב:
שתים: למיכל בתרומה. אם בת כהן
חייב על כל אחת ואחת לא צריכא שבא על
איסור לית ליה איסור מוסיף אית ליה
ב
עו ז מיי' שם הל"ה
כ) [לי], ל) [ברש"י שברי"ף
❖
היא: מגו דאיתוסף בה איסורא.
והאי איסורא מוסיף הוא גבי אחותו
אלמנת ראובן שהיתה אלמנת שמעון שהיתה
טוש"ע שם סעי' יד:
נוסף: ואע"פ שבכהן
גדול בלאו אחד נאמרו],
שהרי מעיקרא היה האיסור משום
משום חללה למיכל בתרומה כדילפינן
אלמנת לוי מהו דתימא הרי שמות מוחלקים
מ) [ברש"י שברי"ף: ששם
מלא יחלל דנתחללה מקדושתה:
אחותו וכשנתאלמנה איתוסף בה איסור
קמ"ל גופים מוחלקים בעינן וליכא 1 אלמנהב)
זונה פסול אף בישראל],
מוסף תוספות
איתוסף בה איסור לגבי כ"ג. ללקות
אלמנה [דהוי איסור מוסיף א לגבי משוח
נ) [עיין יומא עג ע"א],
וגרושה וחללה זונה האי תנא מאי קסבר אי
ס) [יבמות לב.], ע) [וע"ע
א. לגבי משוח שעבר
אף משום חללה: מאי איסור מוסיף
מלחמה שאינו אחיו וכל הנשים האסורות
תוס' כריתות כג. ד"ה
קסבר איסור חל על איסור איפכא נמי ואי
ולגבי משוח מלחמה.
אית בה. במה נאסרה ט) משום זה
לכ"ג אסורות אף למשוח נ) מלחמה ב] וי"ל
ומי], פ) [מכאן עסוה"ד
תוס' הרא"ש. דלמחר תהא
קסבר אין איסור חל על איסור אפילו כסדר
שלא נאסרה קודם לכן: הואיל ושם
דאיתא בברייתא אחרת דרבי
ג
ס)
נראה דאכ"מ, וצ"ב. ויתכן
אסורה לכה"ג שיתמנה
שמקומו בסוה"ע אחר
אחריו של זה. ריטב"א.
הזה נמי לא אמר רבא האי תנא איסור חל על
זנות פוסל אפי' בישראל. כגון אם
שמעון אפילו איסור מוסיף לית ליהג
תיבת כהונה וקאי על דברי
שהיה מותר בה קודם
א"נ יש לומר דהכי מייתי כיון דר"ש
זינתה תחתיו נאסרת על בעלה הכא
איסור לית ליה איסור מוסיף אית ליה
רב אשי], צ) [כד ע"א],
ד
שנעשית אלמנה ועכשיו
ק) [נדצ"ל: כיון דאין חללה
לית ליה איסור חל על איסור
נמי אע"ג דהאי זנות לאו תחת בעלה
היא אסורה לו. תר"פ.
אלמנה אסורה לכהן גדול ושריא לכהן הדיוט
אלא מאיסור כהונה זונה
ב. כדאיתא ביומא בסוף
ואע"ג דהוי איסור חמור על איסור
הוא מיהו שם זנות אשכחן ביה מוסיף
❖
הויא לה גרושה מיגו דאיתוסף לה איסורא
הויא חללה לא הויא],
פרק בא לו וכו' ושמעינן
בעלמא: כל שהוא ביקח. והוא
קל כי ההיא דאוכל נבילה ביום
ליה לר' יוסי דלית ליה
לגבי כהן הדיוט איתוסף לה איסורא לגבי
הכפורים דלא חל איסור יום
אשה בבתוליה יקח וסמיך ליה אלמנה
איסור חל על איסור
כהן גדול ועדיין שריא למיכל בתרומה הויא
באיסור כולל ובאיסור
הכפורים שהיא בכרת על איסור
וגרושה וחללה זונה לא יקח כל שאתה
תורה אור השלם
מוסיף אית ליה בפרק ד'
לה חללה מיגו דאיתוסף איסורא למיכל
נבלה שהיא בלאו הכי אית לן
קורא בה כשהיא בתולה יקח דראויה
1. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה
אחין. שם. ג. בפרק ד'
בתרומה איתוסף איסורא לגבי כהן גדול
למימר דלית ליה איסור מוסיף
לכ"ג ישנו בבל יקח אם היתה אלמנה:
אחין גבי נשא חי ואח"כ
וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא
נשא מת דקאמר ר"ש אינו
›קָּח כִּי אִם בְּתוּלָה
פרט לכ"ג וכו'. שאינו לוקה עליה
אלא זונה מאי איסור מוסיף אית בה אמר
באיסור קל על איסור חמור כי
חייב אלא משום אחות
מֵעַמָּיו ›קַּח אִשָּׁה:
ההיא דכ"ג שבא על אחותו אלמנהע):
משום איסור כהונה אלא משום איסור
רב חנא בר רב קטינא הואיל ושם זנות
אשה בלבד ולא חייל
ויקרא כא יד
2. וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ
עליה איסור אשת אח
אחותו: פטור. מכרת דלא אתי
מ"ט
פוסל בישראל תני תנא קמיה דרב ששת
❖
אע"ג דאיתוסף בה איסור
ויקרא כא יג
›קָּח:
איסור יום כפורים ומיחל אאיסור
לגבי שאר אחין. תוס'
כל שהוא 2 ביקח הרי הוא בלא יקח כל שאינו ביקח אינו בלא יקח פרט לכהן
❖
נבילה דקדים אם נתנבלה מערב יום
שבועות כד: ד"ה ומאן.
גדול שבא על אחותו אלמנה אמר ליה דאמר לך מני ר' שמעון היא דאמר
כפורים הרי קדם איסור נבילה ואם
מוסף רש"י
אין איסור חל על איסור ג)דתניא רבי שמעון אומר האוכל נבילה ביום הכפורים
נתנבלה ביום כפורים אפי' הכי
האוכל נבילה ביום
תוס' ר"י הזקן
פטור דאי רבנן הא אמרי ד)איסור חל על איסור אפי' תימא רבנן כי אמרי רבנן
אסורה היתה עליו מבערב משום
הכפורים. בשוגג, פטור.
מחטאת, דאין איסור יום
אלמנת ראובן. שהיא
איסור חל על איסור ה"מ איסור חמור על איסור קל אבל איסור קל על איסור
אבר מן החי: איסור חמור על איסור
הכפורים חל על איסור
היתה אלמנה משלשה
קל. יום כפורים שהוא בכרת על
חמור לא חייל איכא דאמרי הא מני רבנן היא דאמרי איסור חל על איסור וכי
נבלה, ואם בו ביום נתנבלה,
אנשים והתרו בו התראה
איסור נבילה שהוא בלאו: אבל
אפילו הכי היתה אסורה
אחת משום אלמנה. כסדר
אמרי רבנן איסור חל על איסור הני מילי איסור חמור על איסור קל אבל איסור
קודם יום הכפורים משום
הזה. שנתארמלה תחלה
איסור קל כו'. כגון אלמנה לכהן
קל על איסור חמור לא חייל דאי ר"ש השתא איסור חמור על איסור קל לא
אבר מן החי
ונשאת לשני וגרשה
(פסחים
גדול על איסור אחותו שהיא בכרת:
לו.). דלא אתי כרת
ונשאת לכהן ונתחללה
חייל איסור קל על איסור חמור מיבעיא מהו דתימא איסור כהונה שאני קמ"ל
דיום הכפורים וחייל על
ואיכא דאמרי הא מני. דאיצטריך
בביאתו ואח"כ נבעלה
אמר ליה רב פפא לאביי ישראל הבא על אחותו זונה משוי לה חללה משוי
איסור נבלה או אאיסור
לפסולים או לקרובים
ה
ליה למילף דלא ליחול איסור אלמנה
אבר מן החי אם לא
בעילת זנות ונעשית זונה,
לה או לא משוי לה מי אמרינן קל וחומר מחייבי לאוין הויא חללה מחייבי
לכ"ג על איסור אחותו: רבנן היא.
נתנבלה מבערב (שבועות
פ) זונה הויא חללה לא
כריתות לא כל שכן או דילמא אין חללה אלא מאיסור כהונה אמר ליה
כד. וכעי"ז כריתות כג.).
הויא. איכא מ"ד דה"ג
דאמרי איסור חל על איסור הילכך
דלא אמרינן מיגו דאתי יום
איסור מוסיף ואיסור
אין (איסור) חללה אלא מאיסור כהונה בלבד אמר רבא מנא הא מילתא
איצטריך להו למילף דה"מ איסור
ו
הכפורים ואיתוסף איסורא
כולל אית ליה. והעיקר
חמור על איסור קל אבל קל על
דאמור רבנן אין חללה אלא מאיסור כהונה דתניא לא יאמר גרושה בכהן
לגבי שאר מילי אתוסף נמי
דאיסור מוסיף לחודיה
ה)
לגבי נבלה, ור"ש לטעמיה
גרסינן. ואיסור מוסיף הוא
חמור לא חייל: איסור כהונה שאני.
גדול ותיתי בקל וחומר מכהן הדיוט ואנא אמינא השתא לכהן הדיוט
דאמר במסכת כריתות
שנוסף איסור בחתיכה
שריבה בהן הכתוב מצות יתירות י)
(כג.) דאפילו איסור חמור
אסורה לכהן גדול מיבעיא למה נאמרה ו) כשם שחלוקה גרושה מזונה
שאוסרה במה שהיתה
הילכך אפילו קל על חמור דעלמא
לא אתי וחייל על איסור
מותרת בה כגון גרושה
וחללה בכהן הדיוט כך חלוקה בכהן גדול פשיטא מיגרע גרעה אלא כשם
ז)
קל (נזיר ד.).
שנעשית חללה יכול
ליחול קא משמע לן: זונה משוי לה.
לאסור החתיכה דהיינו
שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך אלמנה חלוקה מגרושה
פשיטא כ) ליה דזונה משוי לה דהא
האשה אם היא בת
וחללה זונה בכהן גדול חללה למה נאמרה אין חללה אלא מאיסור
נבעלה בעילת פסול ואסורה לכהן
כהן, הילכך שם דחללה
על גרושה הוא איסור
כהונה זונה למה נאמרה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן זרעו
משום זונה אלא הא מיבעיא לי חללה
מוסיף ואפילו היא בת
מי משוי לה ללקות כהן עליה משום
חולין אף להלן זרעו חולין אמר רב אשי הילכך כהן הבא על אחותו
ז
ישראל אתי וחייל ולוקה
חללה או לא: לכ"ג מיבעיא. מהדיוטותו
עליה כהן שתים. וכן
זונה
נמי אם האיסור המוסיף
נאסרה עליו: כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה. האמורות אצל כהן הדיוט שייחד לה לאו לעצמה ואשה גרושה מאישה
בחתיכה גרמה ליה לאסור
לא יקחו (ויקרא כא) ללמדך שאם זונה וחללה וגרושה היא לוקה עליה אף משום גרושה כך חלוקה בכ"ג אע"פ שנאמרו (לו) בו בלאו אחד:
החתיכה למי שהיה
פשיטא מיגרע גרע. בתמיה וכי מפני שנעשה כ"ג נתמעטה קדושתו הלא מהדיוטותו נחלקה עליו לשני לאוין: כך חלוקה אלמנה מגרושה
מותר בה בתחלה קודם
שיחול עליה האיסור
כו'. שאם היתה אלמנה וגרושה וחללה זונה חייב על כל אחת ואחת ל). והאי דנקט תנא לפלוגי אלמנה לחודה ולא איצטריך לפלוגי חללה מזונה משום
השני כדברירנא התם
דחללה דמוחלקת מזונה מכהן הדיוט קים לן דגלי בגרושה וה"ה בחללה אבל אלמנה דאיתוספא בכ"ג ולא מצינו בה שנתחלקה איצטריך ליה
בשבועות צ) ובסוף כל
הבשר. ואיסור כולל
למילף: חללה למה נאמרה. הרי אסורה לכהן הדיוט לומר לך אין חללה אלא מאיסור כהונה מקרא יתירה דרשי' דהאי דהדר כתבה להכי כתבה
הוא כשנוסף לו איסור
לומר שתלמד מסדר האמור חללה אחר אלמנה וגרושה שאין איסורן נוהג אלא בכהנים ולא כתבה אחר זונה שמצינו מ) שם זנות פוסל בישראל
בחתיכות אחרות שהיה
לומר לך שאין נקראת חללה אלא מביאת פסול כהונה לבדה ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל: ונאמר להלן. בכהן הדיוט: מה
מותר בהן כדאיתא
בשבועות שתים [כד, ב],
כאן. בכ"ג זרעו חולין דכתיב לא יחלל: הילכך. הואיל ואין חללה אלא מאיסור כהונה: כהן. הדיוט או כ"ג שבא על אחותו פנויה:
הילכך הא דאמרינן הכא
זונה
הויא לה חללה מגו
דאיתוסף בה איסורא למיכל בתרומה הוא איסור מוסיף, דאיסור מוסיף באותה חתיכה דאמרינן בשבועות שתים [שם] כשנוסף לחתיכה זו איסור מפני האיסור השני שאוסרה איסורא לגבוה איתוסף נמי להדיוט. וכן נמי
אם נוסף לה איסור במה שהיתה מותרת בה כדהכא דגרושה שנעשית חללה אם היתה בת כהן היתה מותרת בתרומה נעשית חללה ואסורה בתרומה מגו דאיתוסף בה איסורא לגבי תרומה איתוסף נמי איסורא לגבי כהן
שחייב עליה אף משום חללה אפילו היתה בת ישראל, דשם חללה איסור מוסיף הוא שאם היתה בת כהן אוסרה לחתיכה בתרומה שהיתה מותרת בה כדכתבינן. אסורה. שכהן לוקה עליה אף משום גרושה. חללה למה
נאמרה. הרי אסורה לכהן הדיוט. אין חללה. מסדר הענין אתה למד שלא כתב חללה אחר זונה מפני [שמצינו] שם זנות פוסל [בישראל] כדלעיל, אלא כתבו אחר אלמנה וגרושה שאין איסורן נוהג אלא בכהנים. כאן.
בכהן גדול. להלן. בכהן הדיוט. חולין. חללים דכתיב בכהן גדול ולא יחלל. הילכך. ק) אין חללה אלא מאיסור כהונה.