עשרה יוחסין פרק
רביעי
קידושין
עח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מ"ט
דרך ליקוחין אסרה תורה. פי' דלא יוכל בעלה הראשון
זונה משוי לה. ללקות כהן הבא עליה עוד משום זונה שהרי נבעלה
עז
א) מכות יג., ב) [צ"ל משום
א מיי' פי"ז מהל' איסורי
אחת], ג) יבמות כד. ת"כ
ביאה הלכה ד סמג לאוין
בעילת זנות מאסור לה: חללה לא משוי לה. ואין כהן שני הבא עליה
לשוב לקחתה כתיב ה"ג בקונט' ול"ג דרך הויה אסרה תורה
פ' אמור פרק א, ד) סוטה
קכב:
לוקה משום חללה: חזר ובא עליה. הוא או כהן אחר עשאה חללה שהרי
לפי דמהאי קרא דהויה מפיק לעיל דבעי ביאה להתחייב המחזיר
עח ב מיי' שם הלכה ז סמג
מד. [ע"ש], ה) [בילקוט איתא
אסורה לו משום זונה שאינו נוהג אלא בכהונה: כ"ג באלמנה כו'. וה"ה
גרושתו והשתא הויה מפיק
מינה שאין חייב במחזיר גרושתו אלא
הויה ועי' תוס' ד"ה מ"ט]
שם טוש"ע אה"ע סי' ו
וכן גירסת התוס' ביבמות מט:
סעי' א:
א"כ קידש ושמא י"ל דנוכל לגרוס דרך
לכהן הדיוט בגרושה וחללה דהא מיגמר
עט ג מיי' שם הלכה ב ופט"ו
ד"ה סוטה נמי, ובריטב"א כאן,
הויה אסרה תורה לפי דלעיל דריש
גמירי מהדדי מה כאן זרעו חולין אף
זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר
ו) [בכת"י נוסף: ושניהם מודים
הלכה ב:
פ ד מיי' פי"א מהלכות
ליה מלאשה דמשמע דרך של אישות
להלן זרעו חולין הלכך בכהן הדיוט נמי
בנושא את חלוצתו שאם קידש
ובא עליה עשאה חללה אמר רב יהודה
ולא בעל שאינו לוקה דרך בנין
גירושין הלכה יב סמג
איכא לא יחלל: לא יקח. משום קידושין
דהיינו ביאה והכא דריש מלהיות דמשמע
כהן גדול
באלמנה לוקה שתים אחת
בית אסרה תורה. וכ"ה בתוס'
לאוין פב:
א
הויה שהן קידושין : ורבי יהודה גר
ובביאה שלאחר קידושין הוא דקאמר
פא ה מיי' פט"ו מהל'
א
יבמות י ע"ב ד"ה החולץ,
משום 1 לא
יקח ואחת משום 2 לא יחלל
ע"ש], ז) ת"כ פ' אמור פרק
לוקה שתים: משום לא יחלל. שחילל
איסורי ביאה הל' ב
נמי פוסל בביאתו ומייתי לה במה הצד.
ולילקי נמי
משום לא יחלל זרעו בשלא
ב תוספתא פ"ה דקידושין ה"ד
ופי"ז הלכה ג:
אותה: ולילקי נמי. משום חילול זרעו:
דחלל ומצרי ראשון וא"ת לר' יוסי אמאי
פב ו מיי' פי"א מהל' גירושין
יבמות עז., ח) [בכת"י נוסף:
מתיב רבא א) אלמנה וגרושה
גמר ביאתו
בשלא גמר ביאתו. דליכא חילול זרע
מכשיר במתני' בת גר הוה לן למיפסל
ובתן פסולה], ט) [בכת"י:
הלכה יב סמג לאוין פב:
פג ז מיי' פי"ח מהל' איסורי
לוקה משום
שני שמות מאי לאו שני שמות
ובתן], י) [בכת"י ליתא "גר".
אבל היא נתחללה בהעראה כדתנן
במה הצד שבהן דחלל ומצרי כמו רבי
ועי' רש"ש], כ) יבמות ס: [לעיל
ביאה הל' ג סמג לאוין
ותו לא לא
שני שמות על
זה ושני שמות
ביבמות (דף נג:) אחד המערה ואחד
יהודה וצ"ל דקסבר רבי יוסי אין זו הצד
עד:], ל) [עיין בר"ש בכורים
קכא טוש"ע אה"ע סימן ו
❖
השוה למילף מינייהו פסול לבת גר
הגומר קנה ולא חילק בין ביאה לביאה:
על זה אי הכי אימא סיפא גרושה וחלוצה
סעיף ח:
פ"א מ"ה דגריס א"ר יוחנן]
[וכ"ה בכת"י כאן], מ) [בכת"י
אלמנה וגרושה. בא על אלמנה שהיא
שהרי בת חלל אינה פסולה לקהל
אינו חייב אלא על אחת
ה"ק אינו חייב
ב)
נוסף: בר יצחק, ועי' רש"ש],
גרושה: משום שני שמות. משום
ישראל ובת מצרי ראשון פסולה לבא
נ) [דברים כג, יט], ס) [עי'
אלא על אחת ולעולם שני שמות וחלוצה
מוסף תוספות
❖
אלמנה ומשום גרושה: שני שמות על
בקהל ולא שייך למימר הצד השוה שבהן
נדה מה ע"א],
דרבנן והתניא גרושה אין לי אלא גרושה
ג)
א. כדמשמע בפ"ק דיבמות
זה כו'. ודאי שני שמות דקתני גרושה
שאינן ברוב הקהל ובתו פסולה כיון
חלוצה מנין תלמוד לומר ואשה ב מדרבנן
(יג:) ולעיל בסוף פרק האומר
שאין פסול בנות שוה ועוד דוחק הוא
ואלמנה קאמר ומיהו על כל אחת לוקה
(סח.). תוס' טוך. ב. ואע"ג
תורה אור השלם
וקרא אסמכתא בעלמא אמר אביי קידש
שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל:
לומר ולפרש שאינן ברוב קהל היינו
דלגבי פסול בתו לא שייך
1. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה
למיפרך הכי היינו משום
לוקה בעל לוקה קידש לוקה משום לא
אלא על אחת. על שם גרושה הוא חייב
שבאחד מהם יש צד עבירה ובאחרת
דמיירי במצרי ראשון שבעל
זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא ›קָּח כִּי אִם
על כל חיובים התלוים בה אבל על
הוא פסול לבא בקהל דאין סברא
יקח בעל לוקה משום לא יחלל רבא אמר
ד)
מצרית ראשונה דאין ביאתו
בְּתוּלָה מֵעַמָּיו ›קַּח אִשָּׁה:
חלוצה לא דחלוצה לאו דאורייתא אלא
לומר כן דהא אינן שוין:
בעבירה ובלא עבירה היא
ויקרא כא יד
בעל לוקה לא בעל אינו לוקה משום
ג
❖
2. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי
[במה הצד בהאי דינא. קשיא לר"י דהא
נפסלת. וכו' וי"ל וכו'. תר"פ.
דרבנן: קידש. כ"ג או כהן הדיוט
דכתיב לא יקח ולא יחלל מה טעם לא
אֲנִי יְיָ מְקַדְּשׁוֹ: ויקרא כא טו
לא שייך פסול ביאה גבי מצרי אלא
אחת מן הפסולות האמורות בענין:
3. לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן
יקח משום לא יחלל ומודה אביי במחזיר
כשנשא בת ישראל דאי במצרית כבר היא
ד
לא יקח. קידושין משמע שהן הקונים
אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ
פסולה ואיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן
תוס' ר"י הזקן (המשך)
גרושתו שאם $ קידש ולא בעל שאינו
לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר
אותה: בעל לוקה. בעל אחר קידושין
שכן יש בהן צד עבירה כדלעיל כו'] ב: ת"י
בלא קדושין אע"פ שזה אסור
הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי
לוקה 3לקחתה להיות לו לאשה אמר רחמנא
האי עליו ומוזהר ממנו ופסלה
לוקה שתים לא בעל אינו לוקה אפי'
יְיָ וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ
והא ליכא ומודה רבא בכהן גדול באלמנה שאם בעל ולא קידש שלוקה
אחת: ומודה אביי. אע"ג דמחייב
לכהונה אינו לוקה כי לא
ה
אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ
נתבארה האזהרה, וכתב כ"ג
דברים כד ד
נַחֲלָה:
ולא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא והרי הוא חילל ושניהם מודים
מלקות אקידושין באיסור כהונה הכא
ו
4. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא
בגרושה וחללה זונה עם כהן
הוא דכל חד וחד לאו באנפי נפשיה ולא
במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה דרך ליקוחין אסרה
הדיוט אחד הוא, ע"כ ענין
יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם:
ה)
לשונו. וכן נראה מן ההלכה
במדבר לא יח
תלה הכתוב את זה בזה בפירוש אבל
תורה : רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל: תניא רבי יהודה אומר
ו)
5. וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא ›קְחוּ
שכל מקום שזוכר שלוקה
ישראל המחזיר גרושתו משנשאת לאחר
ז) בת
גר זכר כבת חלל זכר והדין נותן מה חלל שבא מטפה כשרה
משום לא יחלל מפרש ואומר
לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם בְּתוּלֹת
ונתארמלה או נתגרשה אע"ג דכתיב
כ"ג באלמנה. אמר רב יהודה
מִזֶּרַע בֵּית ›שְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה
בתו
פסולה גר שבא מטפה פסולה אינו דין שבתו פסולה מה לחלל
אמר רב כ"ג באלמנה וכו'.
לא יוכל לשוב לקחתה דהיינו אזהרה
אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן
❖
פי' אלמנה דוקא. ומותיב
יחזקאל מד כב
שכן
יצירתו בעבירה כהן גדול באלמנה יוכיח שאין יצירתו בעבירה
›קָּחוּ:
שלא יקדשנה מודה הוא דאינו לוקה
תלמודא ולילקי נמי משום
בתו
פסולה מה לכהן גדול באלמנה שכן ביאתו בעבירה חלל יוכיח
עד שיבעל דבהדיא תלה רחמנא
לא יחלל זרעו, כלומר אמאי
נקט אלמנה אפילו בגרושה
וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאינן ברוב הקהל
קידושין בביאה: לקחתה להיות לו
גליון הש"ס
ח)
מצי למימר לוקה שתים משום
לאשה. דכיון דקיחה הוא קידושין להיות
אף אני אביא את הגר שאינו ברוב הקהל ובתו פסולה מה להצד השוה
גמ' קידש ולא בעל שאינו
לא יקח ומשום חלול זרעו,
לו לאשה אישות של ביאה קאמר: ומודה
לוקה. עיין יבמות דף י ע"ב
ומשני האי דנקט אלמנה ולא
שבהן שכן
יש בהם צד עבירה לא תימא כהן גדול באלמנה יוכיח
תוס' ד"ה החולץ: שם במה
גרושה משום דמיירי בשלא
רבא. אע"ג דבעי באיסור כהונה
אלא אימא מצרי ראשון יוכיח מה למצרי ראשון שכן אינו ראוי לבא
הצד מהאי דינא. עי' יבמות
גמר ביאתו, אבל לעולם אם
תרתי דוקא ביאה אחר קידושין הוא
דנ"ב ע"א תד"ה ואי לאו:
גמר ביאתו הרי חלל זרעו
בקהל חלל
יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן
שם גיורת פחותה מבת ג'.
דבעי דאקידושין לחודייהו לא לקי: אבל
ואף בגרושה לוקה שתים.
שאינן ברוב קהל ובתו פסולה אף אני אביא את הגר שאינו ברוב קהל
ע' סנהדרין ד' סח ע"ב
ואותביה רבא מהא מתני'
ט)
בעל ולא קידש. מודה הוא שהבעילה
❖
תד"ה קטן:
דאלו הן הלוקין שדעת רבא
ובתו פסולה מה להצד השוה שבהן שכן פוסלים בביאתם ורבי יהודה
אינה תלויה בקידושין דלא יחלל אמר
דלא יחלל אינו לוקה אלא
גר נמי פוסל בביאתו ומייתי לה $ במה הצד מהאי דינא: ר' אליעזר בן
רחמנא והרי חילל: ושניהם מודים
על אלמנה שהיא כשרה
ונתחללה בביאתו וזה הלאו
מוסף רש"י
במחזיר גרושתו. אע"פ שלדברי שניהם
יעקב אומר גר: תניא רבי שמעון בן יוחי אומר $ גיורת פחותה מבת שלש
י)
כ)
באלמנה. ואותביה [מהא דתני
❖
כהן בפסולה לו לוקה על ביאה בלא
שנים ויום אחד כשרה לכהונה שנאמר וכל הטף בנשים החיו לכם והלא
אלמנה וגרושה לוקה משום
הובא בסוף המסכת.
4
שני שמות] מאי לאו שני
קידושין מודים הם בישראל המחזיר
פינחס היה עמהם ורבנן החיו לכם לעבדים ולשפחות וכולן מקרא אחד
ז
ל)
שמות ותו לא, כלומר אין
גרושתו משנישאת שאם בעל ולא קידש
דרשו 5 אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית
הצטרפות לאיסורן אלא כשם
תוס' ר"י הזקן
שאינו לוקה: ה"ג דרך ליקוחין אסרה
שלוקה משום אלמנה כך
ישראל רבי יהודה סבר עד דאית כל זרע מישראל רבי אליעזר בן יעקב
לוקה משום גרושה, אבל
אלמנה וגרושה. בא על אשה
תורה. על הביאה לא פרט לאו אלא
לעולם משום אלמנה לוקה
אלמנה שהיא גרושה גם כן.
סבר מזרע ואפילו מקצת זרע רבי יוסי סבר מי שנזרעו בישראל רבי שמעון
על ידי ליקוחין דלא יוכל לשוב לקחתה
שתים ומשום גרושה אינו
שני שמות. משום אלמנה
בן יוחי סבר מי שנזרעו בתוליה בישראל אמר ליה רב נחמן לרבא
כתיב: בתו פסולה. כדאמרן לעיל
מ)
לוקה אלא אחת. ומשני לא
ומשום גרושה. על זה. ודאי
שני שמות משום אלמנה ושני
שני שמות דקתני הוא אלמנה
האי
(דף עז.) מקיש זרעו לו מה הוא מחלל
שמות משום גרושה ומכל
וגרושה, מיהו על אלמנה
זרעו אף בנו מחלל זרעו: יצירתו בעבירה. שנתעברה אמו באיסור אבל עובד כוכבים בעובדת כוכבים אין עיבורו באיסור: שכן
וכל השוה אותן. ומותיב
לוקה משום לא יקח ומשום
ביאתו בעבירה. באלמנה זו לפיכך בת הנולדה מהן פסולה לכהונה שהרי יצירתה בעבירה תאמר בגר שנשא ישראלית שביאתו בהיתר:
מגרושה** וחלוצה דלא תני
לא תחלל, וכן בגרושה. אלא
אלא אחת, ומשני וכו', נמצא
אחת. ס"ד לאו אחד והוא
חלל יוכיח. שנשא ישראלית שאין ביאתו בעבירה: שאינן ברוב הקהל. שחלוקין משאר קהל שזה יצירתו בעבירה וזה ביאתו בעבירה:
דעת רבא דהא דאמר רב
לאו דגרושה, דחלוצה דרבנן
אף אני אביא גר שאינו ברוב קהל. שבא מטפה פסולה: מצרי ראשון. שנשא מצרית ראשונה שאין יצירתו בעבירה ולא ביאתו
כ"ג באלמנה לוקה שתים
הוא. שתי שמות. משום לא
בעבירה ובתו פסולה דהא שניה היא ורחמנא אמר דור שלישי: שאינן ברוב קהל. שזה יצירתו בעבירה וזה אינו ראוי לבא בקהל וגר
באלמנה דוקא הוא. ודעת
יקח ומשום לא יחלל. וחלוצה
נ)
שיטת הגמ' דאפילו בגרושה
מדרבנן הוא. קושיא הוא.
אינו ברוב קהל שבא מטפה פסולה: פוסלין בביאתן. את אשה מן הכהונה כדתניא לעיל בפירקין (דף עד:) בן ט' שנים ויום א' גר עמוני ומואבי
הוא אם גמר ביאתו. ובתר הכי
קדש לוקה. פר"ש קדש כהן
כו' תאמר בגר שאינו פוסל בביאתו: מהאי דינא. מה חלל שבא מטפה כשרה פוסל גר שבא מטפה פסולה לכ"ש כו': רש"א כו'. הרי ארבע
אתיא פלוגתא דאביי ורבא
גדול או הדיוט אחת מן
דשייכא בהא מילתא, ומגרר
הפסולות האמורות בהן. לא
מחלוקת בדבר. לר"י בת גר זכר פסולה ואפי' נשא ישראלית. לר' אליעזר אי איכא צד אחד ישראל מכשיר ומיהו גר וגיורת בתו פסולה. ולר' יוסי
עמה פלוגתא אחריתי. אמר
יקח. דלא יקח משמע לא
אפי' גר שנשא גיורת בתו כשרה ומיהו הורתה ולידתה בקדושה בעי. ור' שמעון אפי' גיורת עצמה מכשיר ובלבד שלא תהא ראויה לביאה
אביי קדש לוקה, כלומר קדש
יקדש. בעל. אף בלא קדושין
בגיותה דתיפוק לה מכלל זונה: והרי פינחס היה ביניהם. בין היוצאים למלחמת מדין שנאמר להם המקרא הזה: כל זרע. כלומר כל עיקר
כ"ג אלמנה או הדיוט גרושה
לוקה משום לא יחלל. קדש
לוקה [משום] לא יקח, בעל
ובעל לוקה*. פר"ש שתים
הקרוי זרע היינו מן האב לאפוקי בת גר זכר: מקצת זרע. אפי' זרע כחוש כגון מן האם גר שנשא ישראלית: מי שנזרעו בישראל. שתהא הורתה
אע"פ שלא קדש לוקה משום
אחת משום לא יקח ואחת
בקדושה: מי שנזרעו בתוליה בישראל. שצמחו וגמרו בתוליה משבאה לכלל ישראל דהיינו כשנעשית בת שלש גמרו בתוליה לביאה שאם תבעל מכאן
לא יחלל דס"ל לאביי כשטה
משום לא יחלל. אינו לוקה.
ואילך אינן חוזרין אבל קודם שלש כל שעה הם חוזרין וצומחים ובאיןס) והכי דריש לקרא בתולות מזרע בית ישראל בתולי' שלה יהו מזרע גידולי יהודי:
דלעיל דלא יחלל זרעו דכתיב
אפילו משום לא יקח. ומודה
אף לכל איסורי כהונה, הלכך
אביי. אף ע"ג דמחייב מלקות
האי
אפילו כהן הדיוט אם בא על
אקדושין באיסור כהונה התם
אחת מהאסורות לוקה אף משום לא יחלל, ואם קדש ובעל לוקה שתים, והה"נ לממזרת ונתינה לישראל דלא כתיב בהו קיחה
הוא דכל לאו באפי נפשיה הוא ולא תלה זה בזה, אבל ישראל המחזיר גרושתו משנשאת לאחר, כתיב לא יוכל לשוב לקחתה
אלא לא יבא שלוקה עליהם אם בא על אחת מהן בלא קדושין. ורבא אמר קדש ובעל בין כ"ג באלמנה או הדיוט בגרושה
להיות לו לאשה, וכיון דקיחה היינו קדושין, להיות לו לאשה היינו ביאה, אלמא תלה רחמנא קדושין בביאה. ומודה רבא. אף
לוקה, כ"ג שתים כדלעיל והדיוט אחת, לא בעל אינו לוקה לא כ"ג ולא הדיוט כלל. מה טעם קאמר, כלומר זה טעם לכל דברי
ע"ג דבאיסור כהונה בעי תרתי ביאה אחר קדושין, ה"מ דלא לקי אקדושין לחודייהו אבל אביאה בלא קדושין לקי. ונמשך
רבא, וה"פ זה הלאו דלא יחלל אינו לוקה עליו אלא מאלמנה שבה נתייחד זה הלאו שהוא מחללה עתה בביאתו ואע"פ שזכר
בכל זה ר"ש אחר פירושו שפי' דלא יחלל אפילו אכהן הדיוט קאי. ושניהם מודים. בין אביי בין רבא באיסור מחזיר גרושתו
גרושה כאן וחללה זונה שהזכיר למעלה בפרשת כהן הדיוט, לא ליחד להם לאו על הביאה לחודה משום חלול הזרע בא, אלא
משנשאת לאחר דבעל ולא קדש שאינו לוקה. דרך לקוחין אסרה תורה. כלומר על הביאה לא פרט לאו אלא ע"י לקוחין דלא
לפרש טעם האיסור שלא יחלל זרעו ואין להלקות על לאו זה שאינו אלא פירוש וטעם על האיסור. אבל מאלמנה אם בא עליה
יוכל לשוב לקחתה כתיב. ודעת הר"ם ז"ל לפמ"ש בקדושה פי"ז [ה"ד] וט"ו [ה"ב] ובספר המצות בקס"א ובקס"ב דאינו לוקה
לוקה שהרי לא אסרה לו אלא בזאת הפרשה ובא להזהירו שלא יחלל וגם בה נתן טעם חלול הזרע לאסור הקיחה, אלמא אינו
משום לא יחלל אלא כ"ג באלמנה מפני שהיא כשרה לכהונה ובזאת הבעילה חללה ופסלה לכהונה, אמנם כהן הדיוט אם בעל
*נראה מזה דהיה גורס בדברי רבא קידש ובעל לוקה וע"ז פר"ש דלוקה שתים (ד"ו). **בכת"י: דבגרושה בפי' לא תני.