עח:
עשרה יוחסין פרק רביעי קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האי
קרא רישא בכ"ג. פירוש דכתיב אלמנה לא יקחו וסיפא
האי קרא רישא בכ"ג. דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו כי אם
פד א מיי' פ"ז מהלכות בית
א) סנהדרין קא: יומא כה.
הבחירה הל' ו ופי"ד
סט: סוטה מ: מא: תמיד כז.,
בתולות והא ליתיה אלא בכ"ג: וסיפא בכהן הדיוט. דקאמר
בכהן הדיוט דכתיב מזרע ישראל ודרשינן שנזרעו בתוליה
ב) [בשאלתות פ' אמור סימן
מהל' סנהדרין הל' יב ופ"ב
ומיירי בכל כהנים וקשה דמ"מ מזרע ישראל קאי נמי לכ"ג כמו
בתולות מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו
ק"ד איתא רבב"ח אמר רבי
מהלכות מלכים הלכה ד:
פה ב מיי' פי"ט מהל' איסורי
לכהן הדיוט ונראה לפרש רישא בכ"ג
דכתיב אלמנה וגרושה לא
וקס"ד דה"ק שהיא אלמנה ממיוחס הראוי להשיא לכהונה כדדריש
יוחנן], ג) בכורות ל:, ד) [בסדר
ביאה הלכה יב טוש"ע
המשנה וברי"ף ורא"ש איתא
יקחו כי אם בתולות והא ליתא אלא
ליה רבי יהודה לקמן מן המשיאים
אומרים], ה) לעיל עד. ב"ב
אה"ע סימן ז סעיף כא [וסי'
בכ"ג סיפא דקרא דכתיב והאלמנה
לכהונה ואלמנה שתהא מותרת לכהן
האי קרא רישא בכהן גדול וסיפא בכהן
קכז: יבמות מז., ו) [בכת"י:
ד סעי' כג]:
פו ג מיי' שם ופט"ו הל"ט
אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו והיינו
לא משכחת לה אלא בכהן הדיוט והיכי
זה בני ב"ג או ב"ח], ז) [ע'
הדיוט אמר ליה אין וכתב קרא הכי אמר
כהן הדיוט דוקא: לא צריכא
סמג לאוין קז טוש"ע
תוס' בכורות מו: ד"ה מ"ט],
מיפסק קרא ממילא: וכתב קרא הכי.
ליה אין דכתיב ונר אלהים טרם יכבה
ח) לעיל סב: [וש"נ] ב"ב קכז:,
אה"ע סי' ז סעיף כא:
1
בנכסים דנפלו ליה כשהוא גוסס.
בתמיה דלא פריש ביה בהדיא דבגברא
פז ד מיי' פ"ב מהלכות נחלות
ט) יבמות מז., י) [בכת"י ובב"ב
ושמואל שוכב בהיכל ה' א) והלא אאין ישיבה
נוסף: בנכסים], כ) [בדפו"ר:
אחרינא בעי לאישתעויי: ושמואל
ופי' בקונטרס דאי לאו דהימניה
הל' יד [פט"ו מהלכות
בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד אלא
אותה], ל) [בדפו"ר: ובהאי],
איסורי ביאה הל' טז] סמג
שוכב בהיכל ה'. חדא מילתא משמע
קרא לאב להכירו משום מגו דאי
מ) [בדפו"ר הד"א, ושם: דכל
עשין כו טור ש"ע ח"מ סי'
נר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל
בעי מיתב ליה מי לא יהיב ליה לא
ועל כרחך מפסקינן ליה ושמואל שוכב
שאי], נ) [ברש"י שברי"ף:
רעז סעיף יב [אה"ע סי' ד
שוכב במקומו והאלמנה אשר תהיה
אשה ובעלה], ס) [צ"ל נאמנים
סעי' כט]:
קא זכה בהו דאפי' ר"מ דאמר אדם
במקומו בבית משמר הלויים שהיו
2
פח ה מיי' פט"ו מהלכות
עי' תוי"ט] [וכ"ה ברש"י
אלמנה מכהן יקחו מכהן אין מישראל לא
מקנה דבר שלא בא לעולם מודה
שומרים את הבית וכן תרגם יונתן
שברי"ף עי"ש אמנם בר"י הזקן
איסורי ביאה הלכה טז
באומר נכסים שיבואו לי כשאהיה
בעזרת ליואי והיכל אנר קאי שהמנורה
גורס נאמן], ע) [לעיל סב
הכי קאמר מכהן יקחו משאר כהנים
סמג לאוין קיז:
פט ו (מיי' פ"ט מהלכות
ע"ב], פ) [ב"ב קכג ע"ב],
היתה בהיכל משכן שילה: מכהן אין.
גוסס נתונים לך דלא אמר כלום
יקחו תניא נמי הכי מכהן יקחו משאר
צ) [במס' שמחות שלפנינו
אישות הל' ד) טוש"ע
הואיל ובשעה שבאים לידו לאו בר
אם היתה אלמנת כהן תינשא לכהן
❖
כהנים יקחו רבי יהודה אומר מן המשיאים
אה"ע סימן לז סעיף ט:
ליתא], [אמנם כ"ה בערכין ו:,
מתנה הוא א דקסבר מתנה דגוסס לא
אלמנת ישראל לא בתמיה הרי לא
ובקרב"נ כאן סק"נ מגיה בתוס'
לכהונה יקחו רבי יהודה לטעמיה דאמר
לעיל דבמסכת ערכין אמרינן],
הוזהר כהן הדיוט על אלמנה: משאר
מהניא אבל היכא דבא מטעם בכורה
ק) [לעיל כח ע"ב], ר) [גיטין
בת גר זכר כבת חלל זכר כל שאתה נושא
מוסף תוספות
כהנים יקחו. לפרושי אתא דבכהן
מהניא ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא
שם, ולעיל עא ע"ב דרוב גוססין
בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה
נקט בנכסים שנפלו לאחר מיתה
הדיוט קאי והכי קאמר והאלמנה אשר
למיתה], ש) [גיטין עז ע"ב],
א. אפילו לר"מ וכו' מ"מ אין
ת) [אצ"ל לבן. וכ"ה ביבמות שם
המתנה חלה אלא כשבא
נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו: ר'
דהא ודאי אפי' בתורת בכורה לא
תהיה אלמנה אפילו מישראל משאר
❖
וע"ש תוד"ה ואין אתה],
לרשותו ובא לעולם הילכך
מהני ליה דיבוריה דאין הבכור נוטל
כהנים שאינו כהן גדול יקחו כ)אותם:
יוסי אומר אף גר שנשא גיורת: אמר רב
כיון דהשתא לאו בר הקנאה
מן המשיאין לכהונה. אלמנת אדם
בראוי כבמוחזק והיינו ראוי דכשמת
הוא אין במעשיו כלום.
המנונא משמיה דעולא הלכה כרבי יוסי
ריטב"א. ב. מכאן כיון דלא בר
עדיין לא היה מוחזק בהן אבל ראויין
שראוי להשיא בתו לכהונה יקחו
תורה אור השלם
וכן אמר רבה בר בר חנה הלכה כרבי
תוס' טוך וכע"ז
ב)
מתנה הוא.
לבא לו ורחמנא אמר בכל אשר ימצא
למעוטי אלמנת גר ורבי יהודה
1. וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם ›כְבֶּה
בפיסקי הרא"ש. ג. אע"פ
יוסי ומיום שחרב בית המקדש ג) נהגו
לו משמע מתוך פירושו דנתינה
לטעמיה דאמר לעיל דאיירי יחזקאל
שהוא מיושב בדעתו כיון
וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל יְיָ
כהנים סילסול בעצמן כרבי אליעזר בן
שאינו יכול ליתן במתנה דונתן
ב
אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים:
דגוסס אינה כלום וכמו כן יש
אסמכתא בבת גר זכר דכתיב מזרע
בידה כתוב ובעינן דחזי
שמואל א ג ג
יעקב אמר רב נחמן אמר לי הונא בא
מדקדקים דגוסס שרמז לכתוב גט
בית ישראל כל זרע בהאי קרא אורי לן
ל)
ב
2.
לנתינה. תוס' טוך. ד. משום
וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא ›קְחוּ
לימלך מורים לו כרבי אליעזר בן יעקב
חומרא. רא"ש. ועי' קרבן
לאשתו אין כותבין דגוסס אין מעשיו
אסמכתא דפוסל אשה בביאתו: וכל שאי
לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם בְּתוּלֹת
מ)
ג
נתנאל. ה. דאי לאו בר נתינה
מִזֶּרַע בֵּית ›שְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה
אתה נושא בתו. כגון גר שפירשתי לך
נשא אין מוציאים אותה ממנו כרבי יוסי:
כלום וקשה דבמסכת שמחות (פ"א)
ג
הוא משום דחשיב כמת, אפי'
אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן
מתני' האומר בני זה ממזר אינו נאמן
כבר אי אתה נושא אלמנתו: סילסול.
אמרינן הגוסס הרי הוא כחי לכל
שלוחו נמי לא מצי יהיב ליה.
יחזקאל מד כב
›קָּחוּ:
3. כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה
תוס' הרא"ש. ו. דקרא דיכיר
מעלה: נשא. בת גר וגיורת אין
דבריוצ) נדרו נדר והקדשו הקדש ומיהו
ואפילו שניהם מודים על העובר שבמעיה
ד)
ליכא לאוקמא בהכי דאם אינו
מוציאין מידו: מתני' ממזר
יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַ›ם בְּכֹל
ההיא יש לדחות דהתם היינו דוקא
ממזר הוא אינם נאמנים רבי יהודה אומר
יכול לדבר עתה וליתנם יתנם
אֲשֶׁר ›מָּצֵא לוֹ כִּי הוּא
❖
הוא. שנולד לו מחייבי כריתות: אינו
בנדר והקדש דאמירתו לגבוה כמסירתו
כשיתרפא. רא"ש.
נאמנים: גמ' מאי ואפילו שניהם לא
ד
רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט
❖
ד
דברים כא יז
נאמן. דקרוב הוא אצלו ואינו כשר
להדיוט ק) אבל בעלמא לא ומ"מ קשה
הַבְּכֹרָה:
מיבעיא קאמר לא מיבעיא איהו דלא קים
להעיד עליו: ואפילו שניהם. נ) האב
דאמרי' בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע:) שחט
תוס' ר"י הזקן
ליה אלא אפילו איהי דקים לה לא מהימנא
בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר
והאם אומרים על עובר שבמעיה
מוסף רש"י
לוקה על הקיחה אלא מפני
ולא מיבעיא היכא דאית ליה חזקה דכשרות
כתבו ותנו גט לאשתי יכתבו ויתנו
ממזר הוא שאינו מן הבעל אלא מאיש
אין ישיבה בעזרה. שנאמר
החלול והואיל ולא בא עליה
ואין לך גוסס גדול מזה שבודאי ימות
אחר אינן נאמנין ובגמרא פריך מאי
דלא מהימני אלא אפילו עובר נמי דלית
(דברים יח) לעמוד לשרת
אינו לוקה. והה"נ לממזרת
ובפרק כל הגט (שם דף כח.) נמי
אפי' מאי רבותא דסיפא מדרישא:
העומדים שם לפני ה' (יומא
ונתינה לישראל דלא חמירי
ליה חזקה דכשרות לא מהימני: רבי
כה. סט:). ולא מצינו בה ישיבה
מאיסורי כהונה ואין לוקין
רבי יהודה אומר ס) נאמן. ארישא נמי
אמרינן המביא גט ממדינת הים
יהודה אומר נאמנים: כדתניא יכיר יכירנו
(שם). דאין כבוד שמים בכך,
ה)
עליהם אלא בביאה שאחר
3
פליג. בגמרא יליף טעמא: גמ' לא
והניחו זקן או חולה נותנו בחזקת
ואפילו מלאכי השרת אין להם
קדושין. והנה זה הפירוש
לאחרים מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם
שם ישיבה דכתיב (ישעיה ו)
מבעיא איהו. האב דלא קים ליה אם
שהוא קיים ודייק בגמרא אמר רבא
טוב מאד ומקובל למ"ש
לומר זה בני בכור וכשם שנאמן אדם
עומדים ממעל לו, (דניאל ז)
הרב ונאות לשטת הגמ'
ה
ממנו נתעברה או מאחר: לא מהימנא.
לא שנו אלא שהניחו בחזקת שהוא
קרבת על חד מן קאמיא (סוטה
ורבא עמד בדעת אחרת, כי
לומר זה בני בכור כך נאמן אדם לומר
דלא מיפסל אלא בעדות גמורה: ולא
חולה אבל הניחו בחזקת שהוא גוסס
מ:). אלא למלכי בית דוד.
לפי' ר"ש רבא סובר שאף
זה בן גרושה וזה בן חלוצה וחכמים אומרים
שמצינו בהם ישיבה שנאמר
מיבעיא היכא דאית ליה חזקה
באלמנה אינו לוקה משום לא
לא יתנו דחיישינן שמא מת משמע הא
ו)
(שמואל ב ז) ויבא המלך דוד
יחלל, ולא ידעתי מי הכריח
דכשרות. כגון רישא שכבר יצא לאויר
אינו נאמן אמר ליה רב נחמן בר יצחק
אי ידעינן בודאי שעדיין הוא גוסס
וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי
לחזור מדעתו ולומר שלוקה
נותנו בחזקת שהוא קיים והוי גט
העולם ועד הנה הוחזק בחזקת כשר:
לרבא בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב
ומי ביתי וגו' (יומא כה.). שחלק
משום לא יחלל באלמנה. והא
להם המקום כבוד להראות
דקאמר רבא בתמורה פרק
אינו נאמן. אפסולא קיימי אבל לענין
אלמא דגוסס כל דבריו קיימין לכן
ה
יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי בצריך
ז)
שמלכותו שלמה (סוטה מ:).
כל האסורין [כט, ב] בזונה
בכור לא פליגי: בצריך הכירא. קרא
נ"ל דודאי גוסס דבריו קיימין והכא
יכיר. את הבכור בן השנואה
הכירא למאי הלכתא לתת לו פי שנים
גויה הבא עליה לוקה משום
גבי מתנה היינו טעמא דמתנתו אינה
לבכור הוא דאתא וכגון שבא ממדינת
יכיר, יכירנו לאחרים. שאם
לא יחלל (כאביי) [לאביי]
פשיטא למה לי קרא מגו דאי בעי מיתבא
אין ב"ד מכירים אותו, נאמן
קאמר כמ"ש בפרק הבא על
כלום משום דמסתמא גוסס אינו יכול
הים ולא הוחזק לנו בבכור אלא על פי
עליו אביו לומר זה בני בכור
יבמתו [יבמות סא, ב, עיי"ש].
ליה מתנה מי לא יהבי ליה בנכסים שנפלו
לדבר אבל אם היה מדבר פשיטא
אביו ופרכינן למאי הלכתא אשמעינן
מתני'. נאמנין. במילתיה דר'
ליטול פי שנים (יבמות מז.). ר'
לאחר מיכן ולרבי מאיר דאמר אדם מקנה
דדבריו קיימין והא דנקט גוסס ולא
קרא דאביו נאמן עליו ליטול פי שנים
ח)
יהודה קאמר לה, נאמן אדם
יהודה גרסינן נאמן, דארישא
לומר, ואע"פ שמחזיקין אחר
קאי כשהאב מעיד. ובפרק
דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי שנפלו
פשיטא דנאמן ל"ל קרא: מגו דאי בעי
נקט חולה שנשתתק משום דמסתמא
ט)
י)
בבכור (רשב"ם ב"ב קכז:). זה
יש נוחלין [ב"ב קכח, ב]
לו כשהוא גוסס: מתני' מי שנתן רשות
למיתב ליה. כולהו נכסי יהיב ליה מהימן
יתרפא ו ואז יהא בידו להקנות אבל
בן גרושה. וכהן חלל הוא
ו
איפסיקא הלכתא כר' יהודה,
(יבמות מז.). לאחר שגרשתיה
גוסס אין רגילות שיתרפא וחולה
נמי למיתבינהו ניהליה בדיבורו בתורת
ובפ' החולץ [יבמות מז, א]
ר)
לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקדשה
החזרתיה וילדה לי זה, או
נמי אמרינן נאמן כר' יהודה
בכורה: לאחר מיכן. לאחר שאמר
נמי שנשתתק והרכין בראשו
אם שלו קדמו קידושיו קידושין ואם של
שנשא אשה גרושה וסברא הוא
אבל אם יש ת) להן בנים אינו
דבריו קיימין ש):
לפנינו בכור הוא נפלו לו והוא רוצה
נאמן. גמ'. חזקה דכשרות.
מדכתיב יכיר, מה לי בכור
שלוחו קדמו קידושיו קידושין ואם אינו ידוע
מה לי לדבר אחר (רשב"ם ב"ב
לילך לדרך רחוקה ומעיד עליו שאם
שהרי יצא לאויר העולם
קידשה
שניהם
קכז.). בן חלוצה. חלל מדרבנן,
ועד הנה היה בחזקת כשר.
יפלו נכסים של אב או אחד ממורישים
גזירה חלוצה אטו גרושה, ואע"ג
היינו דכתיב יכיר. לאשמועינן
לפניו בחייו יטול זה בהן חלק בכורה דלהכי אי לאו דאשמעינן קרא ליכא מיגו דאי בעי למיתבינהו דהשתא לא מצי יהיב דאין אדם מקנה
דנפקא לן ביבמות (כד.) מדכתיב
שנאמן לפסלו, אבל לרבנן
ואשה גרושה, הא אמרינן
דאמרי שאינו נאמן לפסלו
דשלב"ל והשתא שקיל להו בתורת ירושה: כשהוא גוסס. לאחר שהעיד כך אהני ליה שאם יפלו לו נכסים כשהוא גוסס שיטול זה בהן
ע)
התם דקרא אסמכתא בעלמא
אלא להורישו בנכסיו פי שנים
חלק בכורה ואי לאו דהימניה קרא לאב להכירו משום מגו לא זכה בהן דמודה רבי מאיר באומר נכסים שיבואו לי כשאהיה גוסס נתונים
(רשב"ם ב"ב שם). וחכמים
למה לי קרא פשיטא דנאמן
לך שלא אמר כלום הואיל ובשעה שבאים לעולם לאו בר מתנה הוא. ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא נקט לאחר מיתה דהנהו אפי' בתורת
אומרים אינו נאמן. לא
הוא במגו דהא אי בעי למיתן
בבכור ולא בחלל וכגון שמחזיקין
ליה כל נכסיה יהיב ליה.
בכורה לא מהני ליה דבוריה דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק פ) והיינו ראוי שכשמת עדיין לא היה מוחזק בהן אבל ראויין לבא לו ורחמנא אמר
באחר שהוא בכור (שם).
הילכך אע"ג דלא ידעינן אם
(דברים כא) בכל אשר ימצא לו: מתני' אם שלו קדמו קידושיו קידושין. דבטליה לשליחותיה דשליח: ואם אינו ידוע. אין ידוע איזה קדם: המשך בסוף המסכת.
הוא בכור אם לאו כגון שבאו
שניהם
ממדינת הים, פשיטא דנאמן
משום מגו. לאחר מכן. לאחר
שהעיד בפנינו שהוא רוצה ללכת בדרך רחוקה והעיד בפנינו שהוא בכור ויטול פי שנים בנכסי אביו כשימות אבי של זה האב המעיד נאמן, והכא ליכא מגו דאין יכול ליתן לו בתורת מתנה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לידו. כשהוא גוסס. כתוב בספר
התרומה [הלכות גיטין סימן קל] שר"ח פירש שאע"פ שהוא מדבר אינו יכול להקנותם במתנה, כיון שרוב גוססים למיתה הרי הוא חשוב כמת. וכתב בעל התרומה ומכאן מוכיח רבינו יואל כי גוסס אע"פ שמדבר בטוב וגם דעתו מיושבת עליו אינו יכול ליתן
גט שחשוב כמת שכמו שאינו יכול להקנות במתנה אינו יכול ליתן גט. והא דתנן פ"ק [מ"ו] דאהלות [ובמס' שמחות הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו נוחל ומנחיל זקוק ליבם ופוטר, היינו דוקא מילי דאתי ממילא אבל עשייתו ומתנתו וגטו אינו כלום]*. (אדם
מקנה וכו') ואע"פ שכתב הר"ם בערכין פ"א [הי"ג] הגוסס אין לו ערך ואין לו דמים הואיל ורוב הגוססים מתים הרי הוא כמת, ע"כ. לא רצה לומר שיהא כמת לכל דבר אלא לגבי הני מילי דוקא קאמר, דמי[ם] לית ליה שאין אדם נותן בו פרוטה כמו שאין
נותנין במת, וערך נמי לית ליה דאינו יכול להעמידו לפני הכהן ולהעריכו, ואע"ג דא"ר יוחנן במי שאחזו [גיטין ע, ב] שאם אמר כתבו ותנו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס לא יתנו עד וכו' (כדברירנא התם) דמדמי ליה לשוטה כדברירנא התם טעמא דהואיל
והוא שוטה ומדבר אי שרית למיהבת ליה כשהוא שוטה הואיל ואמר כתבו ותנו כשהוא פקח, אתי למישרא למיתן גיטא כי אמר כתבו ותנו כשהוא שוטה דלא הוי גט כלל, משום הכי בהך אנפה פסיל ליה ר' יוחנן מדרבנן כדברירנא התם, אבל מדאורייתא
הוי גיטא דהא אמר כתבו ותנו [כשהוא פקח, אבל גבי גוסס אם אמר כתבו ותנו] כשהוא חולה ולא נתנוהו [אלא] כשהוא גוסס ולא נפיק שום חורבא, שאם הוא מדבר יכול לעשות שליח עתה וגיטו גט, ואם אינו מדבר הרי עשאם שלוחים כשהוא מדבר
והרי הוא עתה חי ולא נפיק מיניה חורבא והוי גט כשר ואפילו מדרבנן. ובהדיא אמרינן בתוספתא [גיטין פ"ה ה"א] היה צלוב ורמז ואמר כתבו גט לאשתי כותבים ונותנים כל זמן שיש בו נשמה. זהו עקר ובארנו בפרק כל הגט ובמי שאחזו. ואפילו רבי
מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בעי דבההיא שעתא שיבאו לידו יהיה בר נתינה ויכול לדבר וגוסס לאו בר נתינה. ונאמן אע"ג דלא מצי למיתן ליה, דאף על גב [דאמר] דנכסים שיפלו לי כשאהיה גוסס נתונים לך לאו כלום הוא אפילו לרבי
מאיר. והאי דלא אמר לאחר שמת, דאפילו משום בכורה אינו נוטל דראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, אבל גוסס הוא כחי לכל דבריו ונוחל ומנחיל. מתני'. אם שלו קדמו. אין לך בטול שליחות גדול מזה. אם אין ידוע. איזה מהן קדם.
*ספר התרומה שם.