עשרה יוחסין פרק
רביעי
קידושין
עט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קידשה
גמ'
אביה בדרך כו' וקידשה עצמה וכו'. וא"ת אמאי איפליגו
שניהם נותנין גט. אם באת לינשא לאחר: משום דגברא
צ
א) לעיל נט:, ב) נדה
א מיי' פ"ט מהלכות
סה. כתובות לט., ג) גיטין
אישות הלכה ד סמג
קים ליה ביוחסין. וכשמצא מיוחסת קידשה לו וביטל את השליח אבל
רב ושמואל בכה"ג נפלגו בקידשה אביה גרידא כמה
א]
א
לא: נדה ב: מקואות
עשין מח טוש"ע אה"ע
איתתא דלא קים לה ביוחסין אימא אע"ג דקידשה עצמה לא ביטלה
דפירש דפליגי בקידשה אביה ואחר כך קידשה היא עצמה וי"ל דודאי
פרק ב מ"ב, ד) ב"ב
סימן לו סעיף ז:
צא ב (מיי' פ"ג שם הל'
את השליח ולא סמכה על קידושיה
דסברה דילמא שליח משכח
לא פליגי בקידשה אביה לחוד דבההיא מודה שמואל דאינה מקודשת
צו. נדה ב: [תוספתא
יד) [עי' מ"מ וכ"מ]
תרומות פ"ד ה"ח],
מיוחס מזה: לא איכפת ליה. בבתו
דאמרינן העמד אשה אחזקת פנויה
ה) [בכת"י נוסף: לה.
סמג שם טוש"ע אה"ע
אם תנשא למיוחס כל דהו ולא בטליה
כמו שהיתה קודם שקידשה והרי היא
שניהם נותנים גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד
וכ"ה בנדה], ו) [תוספתא
סימן לז סעיף ה:
לשליחות דשליח ואפילו מקדשה
בוגרת לפנינו ב ואין קידושי האב
ג [טוש"ע שם סעי' ו]:
מקואות פ"א ה"ז],
כונס א) וכן א האשה שנתנה רשות לשלוחה
צב ד מיי' שם פ"ב הל'
ז) צ"ל התם, ח) [ברש"י
לגרוע והא דקדים קדשה סבר דילמא
קידושין אבל עתה שקדשה אף היא
לקדשה והלכה וקדשה את עצמה אם שלה
שברי"ף נוסף את עצמה],
ב שו"ע י"ד סימן
לא משכח אבל אי משכח לא בטליה:
עצמה ליכא חזקה דפנויה דממה
ט) [בר"ן: כלומר
רלד סעי' א בהג"ה:
קדמו קדושיה קידושין ואם של שלוחה קדמו
צג ה מיי' פ"י מהלכות
דמשהביאה], י) [ברש"י
וקידשה היא ח) בעיר. בו ביום: והרי
נפשך אשת איש היא או משום קידושי
קידושיו קידושין ואם אינן יודעין שניהם נותנים
רי"ף: דמצפרא], כ) [ע'
מקואות הל' ו שו"ע
היא בוגרת. בדקנוה לדעת אם יצאה
אביה או משום קידושי דידה וליכא
תוס' נדה סה. ד"ה וכ"ת
י"ד סימן רא סעיף עא:
לה גט ואם רצו אחד נותן לה גט ואחד כונס:
האי סברא ומשום הכי פליג שמואל:
מרשות האב להיות קדושיה קידושין
צד ו מיי' פ"ה מהל'
כו' מיישבים הגרסא וכן
גמ' וצריכא דאי אשמעינן גבי דידיה משום
❖
תרומות הלכה כד:
גירסת הרי"ף והרא"ש],
ומצאנוה בוגרת בו ביום: הרי בוגרת
[אילימא בתוך ששה וכו'. מתוך פי'
ל) [בדפו"ר: בידו ע"כ
לפנינו. וקדושיה קידושין ולא של
דגברא קים ליה ביוחסין אבל איתתא דלא
רש"י משמע דבדקוה בתוך ו'
שלשה], מ) [בדפו"ר:
אביה: חיישינן לקידושי שניהם. שמא
דסילק], נ) [וע"ע תוס'
קים לה ביוחסין אימא לא ניהוו קידושיה
ומצאוה בוגרת ומש"ה פריך בהא לימא
הגהות מהר"ב
נדה ב ע"ב ד"ה השתא],
כשקידשה האב נערה היתה וקדמו
וכו' ואין נראה דלעולם לא תמהר לבגור
רנשבורג
קידושין ואי אשמעינן גבי דידה משום
❖
ס) [נדצ"ל אבל אם הם],
תוך ו' אלא מיירי דבאה לפנינו אחר ששה
קידושיו: אי נימא בתוך ששה.
א] רש"י ד"ה משום
דאיתתא דייקא ומינסבא אבל איהו אימא לא
ול"ג השתא הוא דבגרה. ת"י]:
חדשים שבין נערות לבגרות דאמרינן
דגברא כו' מיוחסת צ"ל
ושמואל
איכפת ליה צריכא איתמר קידשה אביה
מ"ש ממקוה. ואם
מיוחס זה וכ"ה בלשון
אין בין נערות לבגרות אלא ששה
מוסף רש"י
❖
הרע"ב במשניות:
בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת
תאמר לרב נמי תקשי
חדשים בלבד. ט) כשהביאה סימני נערות
אין בין נערות לבגרות
דע"כ לא קאמר רב דמצפרא נמי
רב אמר ב הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל
אינה שוהה להיות בוגרת אלא ששה
אלא ששה חדשים
בוגרת הויא אלא משום דליכא חזקה
בלבד. משתביא שתי
אמר חיישינן לקידושי שניהם אימת אילימא
חדשים ופעמים שהיא ממהרת לבגור
מוסף תוספות
שערות הויא נערה באותן
דנערות כדפי' בקונטרס אבל אי הויא
וסימניה ניכרים בדדיה כדתנן במס'
בתוך ששה בהא נימא רב הרי היא בוגרת
שתביא משתים עשרה שנה
א. ובלא קידשה עצמה
חזקה דנערות מודה רב דאוקמא
פגה בוחל וצמל: בהא
נדה (דף מז.)
והלאה ומשתביאם עד
כלל. תר"פ. ב. ואיכא תרתי
לפנינו השתא הוא דבגרה אלא לאחר ששה
ג
אחזקתה והכי נמי גבי מקוה איכא
שתבגור ששה חדשים ותו
לריעותא וכו', ולקמן
אמר רב הרי בוגרת לפנינו. הא כל
בהא נימא שמואל חיישינן לקידושי שניהם
לא (כתובות לט.). מקוה
מודה דאי איכא תרתי
חזקה דשלם וי"ל דלרב נמי קשה ונקט
אותן ששה חדשים בחזקת נערה היא
שנמדד. שהיה בחזקת
לריעותא לא חיישינן כמו
ב) והא אמר שמואל ד אין בין נערות לבגרות
שמואל משום דפריך ליה בהדיא טפי נ):
עד שנכיר בסימני בגרותה וכי
שלם ונמדד לאחר זמן
גבי מקוה וחבית. שם.
כל ג' ימים ודאי.
אלא ששה חדשים בלבד לא צריכא דקדיש
ל"ג הראשונים
ונמצא חסר (גיטין לא:).
ג. דחומרא דאתי לידי
בדקנוה בפניא ואישתכחא בוגרת מי
כל טהרות שנעשו על
קולא הוא ששורפין
דהא פליגי בה אמוראי (בב"ב
בההוא יומא דמשלים ששה רב אמר הרי
יימר דצפרא נמי בוגרת היא ודילמא
י)
גביו. כל תרומות וטהרות
תרומה וקדשים. תוס' טוך.
דף צו.) דאיכא למ"ד ג' ימים הראשונים
היא בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפרא
שנשתמשו בהן בכלים,
ד. בתוס' טוך ורשב"י
השתא הוא דבגרה: אלא לאחר
ודאי יין מכאן ואילך ספק ואיכא
ואנשים שטבלו מטומאתן
תירצו. גבי חבית נמי אתי
ששה. חדשים והא ודאי משמלאו לה
נמי בוגרת ושמואל אמר השתא הוא דאייתי
באותו מקוה מעולם (שם).
לידי קולא דאימור נתקן
למ"ד ג' ימים האחרונים ודאי חומץ
ששה חדשים בגרה לה: וכי תימא
סימנים ושמואל מאי שנא ממקוה ג) דתנן
טהרות שנשתמשו בכלים
ואתי לאפרושי מן החיוב
❖
ומקודם ספק ואיכא למ"ד דג' ימים
שטבלו בו (נדה ב:).
על הפטור.
בציר הוא דליכא הא טפי איכא הא
מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו
ה
בין ברשות היחיד.
הראשונים ודאי יין וג' ימים האחרונים
אלא בלבד קאמר לא גרס כ). דמהיכא
בין שהמקוה ברשות
על גביו למפרע בין ברשות היחיד בין ברשות
ודאי חומץ ובינתיים ספק:
תיסק אדעתין למימר הכי מי קאמר
היחיד, דקי"ל ספק טומאה
תוס' ר"י הזקן
[אדרבה העמד מקוה על חזקתו
הרבים טמאות שאני התם דאיכא למימר
ברשות היחיד ספיקו טמא
אין בין נערות לבגרות פחות מששה
ואימר לא חסר. לשון
(גיטין לא:). בין ברשות
נותנים גט. אם באת
העמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל אדרבה
חדשים: דקדיש ביומא דמשלים שית.
הרבים. בין שהמקוה
להנשא לאחר. ואם רצו
אדרבה קשה דהל"ל לחומרא ומיהו הכא איכא
העמד מקוה על חזקתו ואימר לא חסר הרי
אביה בבוקר והיא בערב והיום הזה
עומד ברשות הרבים,
וכו'. ומיירי שהם רחוקים,
לפרושי ג היכי שרפינן עלה קדשים אבל גבי
דקי"ל ספק טומאה ברה"ר
ס) אבל הם קרובים כגון
חסר לפניך הכא נמי הרי בוגרת לפניך
היא בחזקת שתבגר: מדהשתא
ד
יין לקמן אין שייך ליישב כך . ת"י]:
ספיקו טהור, הכא טמא,
שני אחים או אב ובנו
בוגרת בצפרא נמי בוגרת. שכל היום
והן (מאי) שניהם נותנים
השתא הוא דבגרה התם נמי השתא הוא
דלאו ספק הוא אלא
גט. גמ'. בעיר. בו
היא בחזקת שתביא: על גביו. בכלים
ודאי כדמפרש טעמא
דחסר התם תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא ושמואל מאי שנא מחבית
לקמן בשמעתין (נדה ב:)
ביום. והרי היא בוגרת.
שהטביל בו: בין שהוא ברשות היחיד.
ד) דתניא ו היה בודק את החבית להפריש עליה תרומה והולך ואחר כך
דכי אמרינן ספק טומאה
פר"ש בדקנוה מיד לדעת
שספק טומאה טמא בו: בין שנעשו
ברה"ר טהור היינו ספק
אם היא ברשות עצמה
נמצאת חומץ כל ג' ימים ודאי מיכן ואילך ספק ורמינן חבית אמקוה מ"ש
נגע ספק לא נגע, דאיכא
ברה"ר. שספק טומאה טהור בו:
לקבל קדושיה ומצאנוה
דהכא ודאי ומ"ש דהכא ספק ואמר רב חנינא מסוריא מאן תנא חבית רבי
למימר לא נגע, אבל
בוגרת. הרי בוגרת לפנינו.
טמאות. דלאו ספק הוא אלא ודאי
זה שהיה טמא ודאי
(ואין קדושיה) [וקדושיה]
שמעון היא דגבי מקוה נמי ספיקא משויה) דתניא ו) כל טהרות שנעשו על גביו
אלמא אמרינן כשעת מציאתן מחזקינן
ואתה בא לטהרו בטבילת
קדושין ואין חוששין
למפרע בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות ורבי שמעון אומר
ספק, אל תטהרנו מספק
לקדושי אביה. אימת
ליה מעיקרא הכא נמי נימא מדהשתא
(גיטין לא:). היה בודק
וכו'. כלומר האי הרי
ברשות הרבים טהורות ברשות היחיד תולין אבל לרבנן טבל למפרע שאני
בוגרת בצפרא נמי בוגרת שכל היום
את החבית. טועמה
היא בוגרת דקאמרת ר"ל
היא בחזקת שתביא: תרתי לריעותא.
התם דאיכא למימר העמד טבל על חזקתו ואימר לא ניתקן אדרבה
אם היא בחזקתה שלא
שבדקנוה עתה שהביאה
החמיצה (נדה ב:). נטל
סימני בגרות וקסברי
טמא על חזקתו והרי חסר לפניך:
העמד יין על חזקתו ואימר לא החמיץ הרי החמיץ לפניך הכא נמי הרי
הימנה מעט והפריש ממנו
תרוייהו דהאי איזו סימניה
הכא. גבי קידושי האב חדא לריעותא
תרומה ומעשר ושתה
היא בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה ז) (הכא) נמי השתא הוא דאחמיץ
דתנן פרק יוצא דופן
הוא דאיכא הרי בוגרת לפנינו אבל
הימנו לידע אם היין
[נדה מז, א] אצמל
התם
תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא
הוא דאיכא נימא כתנאי
הנותר בחבית טוב וישתה
קאי ומסימני בגרות
אם באת לומר העמד אשה על חזקתה
או ימכור משאר חביותיו
קאמר כלומר איזהו אות
מי
יומא דמשלם שית לאו חזקת בגרות
מידי יום יום ויפריש מזה
הבוגרת. באיזה זמן נעשו
להשתנות: היה בודק את החבית. תמיד שלא תחמיץ
ולאו חזקת נערות אית בה שהיום היא עשויה
והניח אותה החבית להיות מפריש
החבית לתרומה ולמעשרות
קדושין אלו ובדקנוה
תחתיהן, היום מפריש
והביאה סימני בגרות.
עליה והולך כלומר להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו כשבא לשתות מאה לוגין טבל במקום אחר אומר הרי שני לוגין בחבית פלונית
מעט לפי מה שימכור
אלימא בתוך ו' חדשים.
תרומה על מאה לוגין הללו וכן עושה תדיר ואח"כ נמצאת חומץ ואין ידוע מאימתי החמיצה וכל תרומה שסמך עליה משהחמיצה לא תיקן
משאר חביותיו ולמחר מעט
שבין נערות לבגרות.
דקסבר יין וחומץ שני מינין הן: כל ג' ימים ודאי גרסינן. ולא גרסינן הראשונים. אמוראי פליגי בה בב"ב (דף צו.) איכא למ"ד כל ג'
ואומר הרי תרומה ומעשר
בהא קאמר רב וכו'.
של זה שאני מוכר ושותה
כדפרישנא לעיל לפיר"ש.
ימים הראשונים שאחר הבדיקה שבדקה ומצאה יין הרי היא בחזקת יין ודאי וכל טבלים שתלה תרומתן בה באותן ג' ימים מתוקנים הן
באותה חבית ולפיכך
מכאן ואילך ספק והויא תרומה ליאסר לזרים ויחזור ויתרום דשמא כבר החמיצה ולא היתה תרומה ואיכא למ"ד כל ג' ימים שלפני בדיקה
בודק, דאין מפרישין מן
החומץ על היין דשני
זו האחרונה שמצאה חומץ הרי היא בחזקת ודאי חומץ ואם עשאה באותן ג' ימים תרומה על מקום אחר אינה תרומה ומותרת לזרים
מינין הן אליבא דרבי
אם יתקננה מטבלה דלא הוי חומץ גמור בפחות מג' ימים וזו שנמצאת חומץ ל) בידוע שלשה ימים יש שנתקלקלה: מכאן ואילך. מג'
בפרק המוכר את הספינה
ולמפרע ספק והוי תרומה ליאסר לזרים ויחזור ויתרום: מ"ש. גבי מקוה דמחזקינן ליה בחסר משעה ראשונה שהנחנוהו בחזקת שלם
(פד:) אבל לרבנן לכתחילה
אין מפרישין ואם עשה
דקתני כל טהרות שנעשו על גביו אפילו ברשות הרבים טמאות אלמא לאו ספק הוא דאי ספק הוא הוה ליה למימר ברה"ר טהורות
עשוי (רשב"ם ב"ב צו.).
והאי מקוה על כרחיך בתחילתו השלימוהו בארבעים סאה וקא מחזקינן ליה מהאי שעתא בחזקת חסר ודאי: ומאי שנא. גבי חבית
להיות מפריש עליה.
דקתני מכאן ולהלן ספק ולא אמרינן משעתא מ) דסליק ידיו מלבודקו החמיץ: וא"ר חנינא גרס: ברה"י תולין. כל ספק טומאה לר"ש
כלומר להיות סומך עליה
והולך ושותה שאר חביות
ברה"י תולין כדמפרש טעמא בשמעתא קמייתא דנדה (דף ג.) דלא דמי לספק סוטה דהתם יש רגלים לדבר: טבל למפרע. זה שניתקן על
ונותן עיניו בזה להפריש
ידי חבית זו דאמרינן מדהשתא החמיץ מעיקרא נמי חומץ וה"נ נימא מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת: נימא כתנאי. הא דרב ושמואל:
ממנה עליהם לאחר זמן,
מי
שהתרומה ניטלת במחשבה
(נדה ב:). ואחר כך
נמצאת חומץ. לסוף חודש או ב' חדשים (רשב"ם ב"ב שם). כל ג' ימים ודאי. פלוגתא דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי בב"ב בפ' המוכר פירות (צו.) ר' יוחנן אמר כל ג' ימים לאחר בדיקה ראשונה שמצאה בחזקתה ודאי יין
ואם אמר בתוך ג' ימים הרי זו תרומה על אלו הסמוכים לה כולם מתוקנות, מכאן ואילך ספק ותרומה היא ויחזור ויתרום, וריב"ל אומר כל ג' ימים קודם בדיקה אחרונה שנמצאת חומץ ודאי חומץ, דכיון דעכשיו חומץ גמור
הוא ודאי אין פחות מג' ימים שהתחיל להחמיץ, ואם עשאו בתוך אותן ג' ימים תרומה על מקום אחר אינו תרומה אליבא דרבי דאמר בהמוכר את הספינה (פד:) יין וחומץ שני מינין הן, דאי לרבנן הא קי"ל תרם מן הרעה
על היפה תרומתו תרומה, מכאן ואילך למפרע ספק והויא זו תרומה ויחזור ויתרום, אלמא בין למר בין למר מספקינן ריעותא למפרע (נדה ב:). ורמינן חבית אמקוה. דהא תרוייהו איכא תרתי לריעותא (שם). מאי שנא.
במקוה דמחזקינן למפרע טומאת ודאי ומאי שנא בחבית דקאמר ספק (שם).