עשרה יוחסין פרק
רביעי קידושין
פ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
שנו אלא בקדשי הגבול. לפי' רש"י הא דאמרינן דמהני כרוכין
לא שנו. דסמכינן אכרוכין אלא לקדשי הגבול ז) אם כהן הוא אוכלים
צח א מיי' פ"כ מהלכות
א) כתובות עב., ב) טהרות
פ"ג מ"ח נדה יח:
א"ב הלכה ז טוש"ע
בקדשי הגבול משהביא ראיה על אשה זו שהיא כשירה לכהונה סומכין
היינו דוקא לתרומה שאם הוא כהן והביא ראיה על האשה אין
חולין פו., ג) חולין פו.
אה"ע סימן ג סעיף ו
על הבנים הכרוכין אחריה לומר בניה הן ואינן חללין: אבל ליוחסין.
צריך להביא ראיה על הבנים להאכילן בתרומה וקשה דמשמע דמכל
יבמות קיט: נדה יח:,
בהג"ה:
צט ב מיי' פ"א מהל'
מקום צריך שיהו כרוכין להאכילן בתרומה ובפרק האשה שנתארמלה
אם יש בהן בנות אינן נישאות לכהנים
עד שיביאו ראיה שהן בנותיה
ד) [בכת"י ואר"ל. וברש"ש
כתב דכנדצ"ל], ה) [בכת"י
איסורי ביאה הל' כ
של זו: ור' יוחנן אמר אפילו ליוחסין.
(כתובות דף כה:) אמרינן האומר בני זה
נוסף: חזקה. וכ"ה בנדה],
טוש"ע אה"ע סי' ג סעיף
וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה ואינו
סמכינן אחזקה שהן כרוכין אחריה:
לא שנו אלא בקדשי הגבול אבל ביוחסין לא
ו) [צ"ל כדתניא], ז) [בר"ן:
ו וסימן יט סעיף א:
ק ג מיי' שם הל' כב סמג
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה. דאמר
נאמן להשיאו אשה (ג) אלמא לא בעינן
אם כהנים הם], ח) [בר"ן:
ורבי יוחנן אמר אפילו א ביוחסין ואזדא רבי
אמן], ט) [בר"ן: מוחזקין
לאוין קיא טוש"ע י"ד
סמכינן אחזקה שהוחזקו ליכרך אצלה
שיהו כרוכין אחריה ויש לומר דרב מ)
יוחנן לטעמיה דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן
בו שהוא כן], י) רש"ש
סי' קפה סעיף ב:
בחזקת שהיא ח)אמו אפילו לענין דיני
תנא הוא ופליג ורבינו תם פירש דרב
קא ד מיי' שם הל' כ:
מ"ז, כ) [צ"ל שמוחזקין.
ב מלקין על החזקות סוקלין ושורפין על
קב ה מיי' פט"ז מהל'
רש"ש], ל) [צ"ל עשויין.
נפשות ליסקל ולישרף זה על זה
סבר א כמאן דאמר (שם כד:) אין
החזקות ואין שורפין תרומה על החזקות
רש"ל], מ) [צ"ל דרבי,
שאר אבות הטומאות
כדלקמן וכ"ש ליוחסין להכשר כהונה:
מעלין מתרומה ליוחסין ולכך נאמן
וכ"ה בדפו"ר. וכ"ה להדיא
הלכה ג:
מלקין על החזקות כרב יהודה א)דאמר רב
מלקין על החזקות. על דבר שאנו
להאכילו תרומה כיון דבידו הוא נ)
קג ו מיי' שם הל' ה:
בתוס' בכתובות ובתוס'
❖
קד ז מיי' שם הל' ד:
יהודה הוחזקה נדה בשכינותיה בעלה לוקה
הרא"ש. וכן בהמשך],
מחזיקים כן ואפילו אין עדות בדבר:
ומתני' דהכא סברה כמאן דאמר (שם)
ט)
ג
נ) [שם כה ע"ב], ס) [אצ"ל
שורפים וסוקלין כו'. כדמפרש להו
עליה משום נדה סוקלין ושורפין על החזקות
מעלין מתרומה ליוחסין והכא הכי
היכא דקאמר], ע) [וע'
ואזיל: ואין שורפין תרומה על החזקות.
פירושו לא שנו אלא בקדשי הגבול
כדרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא
היטב תוס' כתובות כה:
מוסף תוספות
ד"ה נאמן], פ) [בתוס'
דבר שהוא טמא מתוך חזקה ולא
פירוש בכל דבר קדושה כגון לתרומה
איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך
טוך ועו"ר: מן העיסה.
א. דאין זו מחלוקת
ולנשיאת כפים ולהשיאו אשה ב אבל
מתוך שהואי) ראיה ונגע בתרומה כגון
וכנדצ"ל], צ) [לא נמצא,
הבית נסקלין זה על זה ונשרפין זה על זה א"ר
חדשה. תוס' הרא"ש.
תינוק שהוא סתמא מוחזק טמא
ליוחסין לא כלומר ג לסקול על ידו
ועיין ברש"ש. ובתוס' בנדה
ב. דכל מידי דשייך
שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום
יח: ובחולין פו. הביאו
לכהונה קרי קדשי הגבול.
שמחפש באשפה שיש שם נבילות
דקאמרס) זה הבן וזו אמו והבן בא עליה
כעין זה ממשנה דטהרות
שם. ג. לאו היינו להשיאו
בר קפרא ד מעשה באשה שבאת לירושלים
ושרצים ונגע בתרומה אין שורפין אלא
לא מהימן והיינו דקאמר ואזדא רבי
פ"ג מ"ז], ק) [נדה ד:
אשה אלא יוחסי קירבה
ותינוק מורכב לה על כתיפה והגדילתו ובא
תולין כדמפרש טעמא כדאמרינן
יוחנן לטעמיה דאמר סוקלין ושורפים
סוטה כח:], ר) גליון,
דעריות. תוס' טוך.
ש) [בדפו"ר: תינוק],
ד. ואע"פ שלא נמצא בצק
עליה והביאום לבית דין וסקלום לא מפני
העמד עיסה על חזקת טהרה ואילו
על החזקות ולפירוש הקונטרס אבל
❖
ת) [בדפו"ר נוסף: אלא],
בידו מטמאין חכמים
הוא ממיעוט תינוקות (הוא) שלא
ליוחסין כגון להיות משמש בנו על
שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה ואין
דתניא וכו'. ולא נקט הכא
טיפח: הוחזקה נדה בשכינותיה.
גבי המזבח לא מהימן צריך לומר דהכי
בצק בידו אלא לרבותא
שורפין תרומה על החזקות דאמר ר' שמעון
דר"מ דאפ"ה תולין באדם
שראו שכינותיה שהיא היום היתה
מייתי ראיה סוקלין ושורפין על
הגהות הב"ח
בן לקיש שורפין על החזקות ור' יוחנן אומר
טהור. שם. ה. דטיפוח
מלובשת בגדי נדותה: איש ואשה
החזקות וכל שכן דנאמן ליוחסין ע):
(א) גמ' רובא עדיף. נ"ב
שייך באוכלים ומשקין,
אין שורפין ואזדו לטעמייהו ב) דתנן תינוק
שדרכו
של תינוק לטפח. פירש
תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית.
עיין ב"ב דף צג יש ב'
כדאמרי' וכו'. שם.
שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר"מ מטהר
סברות איזהו עדיף:
ו. אע"פ שאין השושנים
בחזקת שהיא אשתו ואלו בניהם ואין
בקונטרס לטפח באשפה
(ב) רש"י ד"ה זו היא וכו'
אלא ממקום הטומאה
וחכמים ה מטמאין מפני שדרכו של תינוק
אנו מכירין בהם בעדות גמורה: נסקלין
וא"ת כיון שהתינוק אינו ודאי טמא
התרומה זו היא חזקה:
טהור וכו', אע"פ שסתם
לטפח והוינן בה מאי טעמיה דר"מ קסבר רוב
(ג) תוס' ד"ה לא וכו'
זה על זה. אם בא הבן על האשה
אם כן אמאי נקט תינוק שנמצא בצד
תינוק טמא היינו ממגע
להשיאו אשה דברי רבי
נדה, והתם טהור היינו
תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה
נסקל הבן עליה משום בא על אמו
העיסה לינקוט שנגע בעיסה ועוד קשה
❖
אלמא לא:
מטומאת מת קאמר, א"נ
והיא עליו: ונשרפין זה על זה. אם
דאמרינן בתוספתא (דטהרות פ"ג ע"ש)
בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוטא לחזקה
מיירי בתינוק וכו' ע"ש.
ג)
שם. ז. דהוי כפלגא ופלגא
מפני מה אמרו שהתינוק טמא משום
בא האיש על הבת דבתו בשריפה:
איתרע ליה רובא ורבנן מיעוטא כמאן דליתא
וליחשב ספק טומאה.
מוסף רש"י
ותינוק מורכב על כתיפה והגדילתו.
דנשים נדות מגפפות ומנשקות אותו
תר"פ. ח. דרוב תינוקות
דמי רובא וחזקה (א) רובא עדיף ד)אר"ל משום
בחזקת בנה: ובצק בידו. בידוע
והכא מפרש משום דמטפחין באשפה
הוחזקה
נדה
מטפחין לא הוי רוב גמור,
רבי אושעיא זו היא ששורפין עליה את
ה)
בשכינותיה. שראוה
ומשום דנראה כאילו הוא
שנטל מן העיסה: לטפח. בשרצים
לכך פירש ר"ת שהתינוק ודאי טמא
לובשת בגדי נדות, בעלה
רוב עשאוהו כמו שיש בו
התרומה ר' יוחנן אמר אין זו חזקה ששורפין
ונבלות שבאשפה: סמוך מיעוטא.
כדמפרש בתוספתא ולכך נקט שנמצא
לוקה עליה משום נדה.
דעת לישאל. תוספות חולין
עליה תרומה אלא איזו חזקה לרבי יוחנן
דאין מטפחים לחזקה דעיסה ואיתרע
בצד העיסה ובצק בידו דהשתא ספק
אם התרו בו (כתובות
פו: ד"ה סמוך (ועי' עוד תוס'
❖
עב.). שדרכו של תינוק
נדה יח: ד"ה מיעוטא).
ששורפין עליה את התרומה כדתנן עיסה
רובא דמטפחין דלר' מאיר לא בטיל
הוא אם נטלה מן העיסה וטימא את
ו)
ו
לטפח. ידיו באשפות
מעוטא לגמרי דשמעינן ליה (נדה
העיסה או שמא אדם טהור נכנס
בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם
ששרצים מצויים שם וטימא
דף לב.) דחייש למיעוטא הילכך
לשם ונטל את העיסה ונתן לתינוק
את העיסה שאנו רואין
פ)
ונמצאו חתיכות בעיסה אם רוב שרצים טמאה
תוס' ר"י הזקן
שנגע בה (חולין פו.).
במקומו עומד וכי משכח מידי
ובהא פליגי ר' מאיר ורבנן דר' מאיר
אם רוב צפרדעים טהורה תניא כותיה דרבי
וסמוך מיעוטא לחזקה.
[בקדשי הגבול]. שאם
לאיצטרופי בהדיה מצטרף: מיעוטא
מטהר דתלינן באדם טהור וחכמים
והוה להו לטהר תרי,
כהן הוא אוכלים בנים
יוחנן שני דברים אין בהם דעת לישאל
ורובא לחודיה לטמא ואין
כמאן דליתיה דמי. דבטיל ליה לגבי
מטמאין מפני שדרכו של תינוק לטפחד
בקדשי הגבול. אבל. אם
ועשאום חכמים כמה שיש בהם דעת לישאל
אחד עומד במקום שנים
יש בנות אינן נישאות
רובא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי
פי' בעיסה ה ויש לנו לומר שנטלה
(נדה יח:). זו היא
לכהונה עד שיביאו ראיה
תינוק ועוד אחרת תינוק הא דאמרן ועוד
למיעוט (שם): זו היא ששורפין עליה
ובכי האי גוונא פליגי בתוספתאצ) גבי
ששורפין עליה את
שהן בנותיהן של זו.
אחרת מאי היא
עיסה בתוך הבית
התרומה. חזקה זו שאנו
את התרומה. חזקה ששורפין
ואפילו ליוחסין. סמכינן
תינוק שנמצא בצד הקבר ושושנים
(ב)
ז
מחזיקין סתם רוב תינוקות
אחזקה דהואיל וכרוכין
ותרנגולים ומשקים
טמאים שם ונמצאו
עליה את התרומה חזקת תינוקות
בידו ואינו יודע אם התינוק נטלן או
מטפחין, חזקה גמורה
אחריה בחזקת אמן הן
אדם טהור נתנן לו ר' מאיר מטהר ו
כ) שמחזיקין לטפח שורפין עליה תרומה
נקורים
החזיקוה לעשותה כודאי
אפילו לענין דיני נפשות
וחכמים מטמאין: סמוך מיעוטא
ולשרוף עליה תרומה (שם).
כדמפרש ואזדא ר' יוחנן
דהאי מטמאין דקאמרי רבנן לשרוף
לטעמיה.
לחזקה ואיתרע ליה רובא. פירוש והוי רוב כמאן דליתיה וקשה
קאמרי: אין זו חזקה ששורפין כו'. וכי אמרי רבנן לתלות קאמרי:
שרצים. צב הדומה לצפרדע הצב טמא והצפרדע טהור: מטפלים
דבריש פרק בתרא דיבמות (דף קיט.) אמרינן גבי האשה שהלך בעלה
שם. ל) עושים נפולין נפולין חתיכות חתיכות: ונמצאו חתיכות בעיסה.
למדינת הים וצרתה עמו ושמעה האשה שמת בעלה ר' מאיר אומר
ואין ידוע אם של שרצים או של צפרדעים: אם רוב שרצים. אם
לא תנשא ולא מתיבמת לפי דרוב נשים מתעברות ויולדות ואיכא
הבית מוחזק להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים טמא אף
למימר שהצרה שהלכה עמו ילדה והויא האשה שנשארה פטורה מן
לישרף דחזקה ורובא דאיתיה קמן הוא אבל ההיא דתינוק רובא
היבום ומיעוט מפילות ילדיהן וקאמר ר"מ דאמרינן סמוך מיעוטא
דליתיה קמן הוא: כותיה דר' יוחנן. דאמר מטמאין דרבנן לתלות:
לחזקה שהרי היתה בחזקת זקוקה ליבום כשהלך בעלה למדינת הים
כמי שיש דעת לישאל. וקי"ל (נדה דף ד:) ברה"י ספיקו טמא
ולא היה לו בנים והוה ליה פלגא ופלגא כלומר דמיעוטא וחזקה
דבדבר שאין בו דעת לישאל קי"ל (שם) דאפילו ברה"י ספיקו טהור:
חשובין כנגד אותן רוב דנשים מתעברות ויולדות והוה פלגא
ופלגא ולא תנשא ולא תתייבם וכמו כן אית לן למימר הכא ז וכי תימא
נקורים
דאין הכי נמי והא דמטהר רבי מאיר היינו משום דתינוק אין בו דעת לישאל וכל ספק שאין בו דעת לישאל אף ברשות היחיד ספיקו טהור ק)
דהא בהדיא אמרינן בסמוך בשמעתין דעשאוהו חכמים כמי שיש בו דעת לישאל וי"ל שאין זה רוב חשוב אלא רוב גרוע ח לכך מרעי ליה
מיעוטא וחזקה ותדע שאין חשוב מדאמרינן בסמוך עשאוהו חכמים כמי שיש בו דעת לישאל ולכך מטמאין את העיסה ואי הוה רוב חשוב
אפילו אין בו דעת לישאל הוה לן לטמויי וע"כ צריך לומר כן דאם לא כן קשה אליבא דרבנן דהא רבנן קאמרי התם גבי הלך בעלה
למדינת הים ושמעה שמת תנשא דקסברי דמיעוט כמאן דליתיה דמי ורובא וחזקה רובא עדיף ואם כן אמאי קאמר הכא רבי יוחנן
אליבא דרבנן אין זו חזקה ששורפין עליה תרומה אלא שמע מינה שאין זה רוב חשוב ולפיכך התם דרוב חשוב תנשא ר)(ולפי זה ניחא מה
שמקשים העולם דקשה להו גבי שני דברים אין בו דעת לישאל ועשאוהו כמי שיש בו דעת לישאל וקא חשיב ש) דתינוק ומקשין מאי איריא שיש
בו דעת לישאל תיפוק ליה משום דסבירא להו לרבנן במיעוטא כמאן דליתיה ורובא וחזקה רובא עדיף וא"כ אפילו אין בו דעת לישאל טמא
דהא אין זה ספק טומאה אלא ודאי טומאה ת) ש"מ שאין זה רוב חשוב ואי לאו דעשאוהו חכמים כמי שיש בו דעת לישאל לא היו מטמאים):
רבי