פ:
עשרה יוחסין פרק רביעי קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
נקורים. ביקרור"ש בלע"ז שנקרו תרנגולים בעיסה: תולין. אם
שמעון אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו
קה א מיי' פט"ז מהל'
א) ע"ז כה., ב) [שבת לג:],
ג) ע"ז לו: ע"ש סנהדרין
אבות הטומאות
עמו. משמע דלרבנן אפילו אשתו עמו אסור להתייחד עם
עיסה זו של תרומה חיישינן שמא שתו התרנגולין ממשקין הטמאים
כא: ע"ש, ד) [בע"ז
הלכה ד:
ובעוד המשקה טופח בחרטומיהם נקרו בעיסה ומדקאמר שני דברים
שתי נשים ואפילו לרבי שמעון נמי עם שתי נשים ואשתו עמו הוא
קו ב ג מיי' פכ"ב מהל'
ובסנהדרין וברא"ש: משום
הללו עשאום כמי שיש בו דעת לישאל ושנינו באחת מהן תולין מכלל
דשרי אבל עם אשה אחת אפילו אשתו עמו אסור וקשה מההיא
איסורי ביאה הל' ח
ר' שמעון בן יהוצדק.
סמג לאוין קנז טוש"ע
אמנם ברי"ף כלפנינו, ועיין
דתינוק תולין: בריבי. גדול הדור
דפרק אין מעמידין (ע"ז דף כה. ע)) גבי
במקנה], ה) [בכת"י: ואין
אה"ע סימן כב סעי' ה:
ריב"ל: ופירושו לא שמע. דבאדומים
הא דתנן לא תתייחד אשה עמהם
נקורים נקורים בעיסה
תולין לא אוכלין ולא
קז ד מיי' שם הלכה א
אחר מתייחד. וכ"ה בע"ז
ובעי עלה בגמרא במאי עסקינן
נמי היה לו לפרש ולחלק בין צלולים
ובסנהדרין], ו) [עירובין
טוש"ע שם סעיף א:
שורפין א"ר יהושע בן לוי לא שנו אלא
קח ה מיי' שם פכ"א
כג: ושם נסמן], ז) מ"ק
אילימא בחד ודכוותה בישראל מי שרי
לעכורים. משקין צלולין נוחין ליבלע:
במשקים לבנים אבל במשקים אדומים אם
כד. שמחות פ"ג, ח) סוטה
הלכה ז סמג שם
שבבואה של תינוק. דמות קלסתר
והתנן לא יתייחד כו' ומסיק בשאשתו
טוש"ע אה"ע סימן כא
ז. ע"ז כה: ע"ש,
איתא דנקיר מידע ידיע ודילמא בלעתינהו
פניו: מתני' עם ב' נשים. מפני
ט) [בע"ז הגירסא שמואל.
של עובד כוכבים עמו עובד כוכבים
סעיף ז:
עיסה א"ר יוחנן דבר זה שמע בריבי ופירושו
קט ו מיי' שם פכ"ב
אמנם מלקמן פא. משמע
אין אשתו משמרתו ישראל אשתו
שדעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות
כלפנינו], י) סוטה ז.,
הלכה א סמג שם
לא שמע א לא שנו אלא במשקים צלולים
משמרתו ומדלא מוקי לה התם כרבי
ולא תירא זו מחבירתה שאף היא
כ) [ברש"י שבע"י:
טוש"ע אה"ע סימן כב
שבבואה של תינוק ניכר בה אבל משקים
שפעמים], ל) [ברש"י
סעיף א:
תעשה כמותה: עם ב' אנשים.
שמעון משמע דאפילו כרבנן נמי
קי ז מיי' פי"ב מהל' אבל
עכורים לא: מתני' לא יתייחד אדם עם
שבע"י: וגריס דיו חיים
שהאחד בוש מחבירו: מתייחד אדם
אתיא ובאשה אחת נמי משמע דשרי
א) ב
שנתתי לו כי ההוא
הלכה י טוש"ע י"ד
עם אמו. טעמא מפרש בגמ': וישן
כשאשתו עמו לכך נראה לר"י
שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם
עובדא דההיא איתתא
סימן שנג סעי' ד:
קיא ח (מיי' פכ"ב מהל'
וכו' שקוננה על מתה
עמהם. הבן עם אמו ובעודו קטן
דלרבי שמעון אינו אסור אלא
(ב) פ)
שני אנשים רבי שמעון אומר אף איש אחד
ג
וכו' שנתאוננה יותר על
איסורי ביאה הל' ח)
כשאין אשתו עמו דוקא והכי גרסינן
קאמר דישן עמה בקירוב בשר
מידותיו], מ) [במדבר ה,
מתייחד עם שתי נשים [א] בזמן שאשתו עמו
[עי' במ"מ] טוש"ע אה"ע
כדמפרש ואזיל: הגדילו זה ישן
ר' שמעון אומר אף איש אחד מתייחד
יג - יד], נ) [צ"ל ואם.
סי' כב סעיף ה בהגה"ה:
וישן עמהם בפונדקי מפני שאשתו משמרתו
קיב ט מיי' פ"ג מהל'
(רש"ש)], ס) [לעיל כז
בכסותו כו'. וכן הבת עם אביה
עם שתי נשים ובזמן שאשתו עמוא ישן
❖
ע"ב], ע) [ושם בע"ב
סוטה הלכה א:
ד מתייחד אדם עם אמו ועם בתו ה וישן עמהם
בעודה קטנה: גמ' מאי טעמא.
עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו
ד"ה לא צריכא], פ) צ"ל
בקירוב בשר ואם הגדילו זו ישנה בכסותה
ואתאן אפילו לרבנן ואפילו עם אשה
לא יתייחד עם שתי נשים כאשה
דר"ש איירי בשאין אשתו
וזה ישן בכסותו: גמ' מ"ט תנא דבי אליהו
אחת: כי ההיא מעשה דההיא
עמו וה"ג ר' שמעון
שמתייחדת עם ב' אנשים: דעתן קלה
תורה אור השלם
אומר כו'. רש"א ת"י,
איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה.
עליהן. ושתיהן נוחות להתפתות:
הואיל ונשים דעתן קלות עליהן מנא הני
צ) [צ"ל על מדותיו.
1. כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן
ב)
אלא. להכי נקט קרא בן אמך לומר
(רש"ש)], ק) [צ"ל במועד
פר"ח מעשה באשה אחת שהיתה
אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ
מילי א"ר יוחנן ג) משום ר' ד) ישמעאל רמז ליחוד
קטן כז: וכ"כ מהרש"א
אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר
שהבן מצוי אצל האם: פשטיה דקרא
בוכה ומתאוננת על קבר בעלה והיה
❖
מן התורה מנין שנאמר כי יסיתך אחיך בן
וכ"ה ברש"י שלפנינו],
1
כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר
במאי כתיב. לענין פשוטו של מקרא
שם אדם אחד שהיה שומר תלוי אחד
נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים
אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא
וצוה לו המלך לשומרו ובא אצל
שמדבר בהסתה אמאי נקט בן אמך:
אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ
לומר לך בן מתייחד עם אמו ואסור להתייחד
ה)
ו
אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ:
בן אב סני ליה. לפי שממעט בחלק
האשה ופיתה אותה ושמעה לו וכשחזר
הגהות הב"ח
דברים יג ז
עם כל עריות שבתורה ו)פשטיה דקרא במאי
ירושתו: בן אם לא סני ליה. שאין
אצל התלוי לא מצאו והיה מצטער
(א) רש"י ד"ה ורבנן וכו'
2. מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי
כתיב אמר אביי לא מיבעיא קאמר לא
כי ההוא עובדא דההיא
מאד מפחד המלך אמרה לו האשה אל
להם חלק ירושה יחד זה יורש את אביו
גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו:
❖
איתתא דהוה עובדא
איכה ג לט
וזה יורש את אביו: דלא כאבא שאול.
מיבעיא בן אב דסני ליה ועייץ ליה עצות
תירא קח בעלי מקברו ותלהו
ואפיקתיה: (ב) תוס' ד"ה
במקומו ואפיקתיה לבעלה ותלהו הרי
דאמר איש מתייחד עם שתי נשים:
רעות אלא אפילו בן אם דלא סני ליה אימא
ר' שמעון וכו' לכך נראה
לר"י דלרבנן נמי אינו
כל שלשים יום. ולד שמת בתוך
לך שאפילו בשעת אנינות נתגבר
מוסף רש"י
צייתי ליה קמ"ל נימא מתני' דלא כאבא
אסור: (ג) ד"ה כי וכו'
שלשים יום אין צריך לכבדו במותו
יצרה עליה אך הקונטרס פירש ב'
לא יתייחד אדם
תביר יצרו כדקאמרת יש
שאול דתניא ז) ז כל שלשים יום יוצא בחיק
❖
להוציאו לקבורה לא במטה ולא
לשונות בלשון אחד גרס ורבנן כי
עם שתי נשים.
לחוש:
ונקבר באשה אחת ושני אנשים אבל לא
שהנשים דעתן קלות
בכליבה אלא בחיק: ונקבר באשה
ההיא עובדא דההיא איתתא דהוה
ושתיהן תתרצינה לעבירה
באיש אחד ושתי נשים אבא שאול אומר אף
אחת ושני אנשים. וא"צ רבים ללוותו
עובדא ואפיקתיה וה"פ לרבנן אפילו
(ע"ז כה.). אבל עם
הגהות הגר"א
באיש אחד ושתי נשים אפילו תימא אבא
אלא ג': אבל לא באיש אחד ושתי
תביר יצרו (ג) כדאמר יש לחוש
שלש או ארבע שפיר
[א] (ליקוט) מתני' בזמן
דמי (לקמן פב.). לא
שאול בשעת אנינות תביר יצריה ורבנן סברי
נשים. משום יחוד שלא היו בתי
דפעמים שאין שם אנינות ועושין עצמן
שנו. דאשה מתייחדת
שאשתו עמו. גי' תוס'
הקברות סמוכין לעיר: מה יתאונן.
כאילו נושאין תינוק מת ויוצאין
לה כר' יצחק דאמר רבי יצחק מה יתאונן
עם שני אנשים (סוטה
ורי"ף אינה נכונה דמ"מ
2
לעבירה כי ההוא עובדא דההיא
מה מועיל אנינות לאדם לסמוך על
ז.). מעשה והוציאוה
אכתי קשה ל"ל עמהם וגם
אדם חי גבר על חטאיו אפילו בשעת אנינותו
עשרה. פריצים לאשת
לשנא דמתני' אין סובל
אתתא דהוה עובדא ואפיקתיה לתינוק
כך מלהזהר ביצרו כל זמן שהוא חי
של אדם יצרו מתגבר עליו ואבא שאול כי
איש זונה, במטה. חוץ
פירושם אלא אגב דת"ק
חי בחזקת מת לעשות עבירה עם
צריך להיות גבר על חטאיו שאם לא
קאמר ב' נשים נקט ג"כ
לעיר לעבירה כעין קוברי
כתיב ההוא במתרעם על מדותיו כתיב והכי
ר"ש וכ"ה בכמה מקומות
מת שלא יבינו (ע"ז
כן יהא יצרו גובר עליו ויחטיאנו: על
ההולך עמה לקוברו ועוד פירש לשון
קאמר מה יתרעם על מדותיו וכי גבר על
רבו מלספר ולדינא אין נ"מ
כה:). בחזקת מתה לקלקל
מדותיו. על קורותיו הקורות אותו:
אחר דלא גרסינן ורבנן אלא הכל
עמה (סוטה ז.). שמא
דמ"מ הלכה כר"ש דסוגיא
חטאיו דיו חיים שנתתי לו ורבנן כי ההוא
מה יתאונן אדם חי. למה יתאונן אדם
ממילתיה דאבא שאול והכי פירושו
יבא עליה בדרך. שצריך
דע"ז (כ"ה ב') כוותיה
מעשה דההיא איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה:
וכ"ש לפי' תוס' שמפרשים
להשקותה בירושלים בב"ד
כלומר מה יתרעם אדם על חטאיו
חי למה יתרעם אדם על הקורות
צ)
❖
לקמן כל שעסקיו כו'
הגדול (סוטה ז.).
אבל אשה אחת: אמר רב יהודה אמר רב
דיו חיים שנתתי לו כי ההוא מעשה
הבאות עליו אחר כל החסד שאני
ח)
ט)
ר"ל אפילו אשתו עמו
דההיא איתתא כדאי' ק)בספר חסידים
עושה עמו שנתתי לו חיים ולא
לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצים אפילו
דסתם תנא כר"ש ולכן
ח
אמרו בע"ז שם בסתמא
הבאתי עליו מיתה: וכי גבר על
מעשה באשה אחת שהיו לה ז' בנים
תוס' ר"י הזקן
בי עשרה נמי לא הוה מעשה והוציאוה
כר"ש ופי' תוס' הוא נכון
חטאיו הוא. שלא חטא לי ובצדקתו
ומת אחד מהם והיתה בוכה ואמרו
מתני'. עם שתי נשים.
דקאי אלמעלה דאף במקום
עשרה במטה אמר רב יוסף תדע דמיחברי בי
הוא חי בתמיה: ורבנן. אפילו תביר
לה אל תבכי ואם לאו עוד ימות בן
שמותר אבל שאר פירושים
כ"ש עם אחת, מפני
עשרה וגנבי כשורא ולא מיכספי מהדדי נימא
אינן מחוורין כיון דלא
שדעתן קלה ונוחות
אחר ולא שתקה ומת אחר וכן עשתה
יצריה כדקאמרת יש לחוש כ) פעמים
❖
הוזכר למעלה מזה כלום:
להתפתות ולא תירא זו
מסייע ליה י)ט מוסרין לו שני תלמידי חכמים
עד שמתו כולם והיא אחרי כן מחמת
שאין שם אנינות ועושין עצמן כאילו
מחברתה ואף היא תעשה
שמא יבא עליה בדרך תלמידי חכמים אין
שנתאוננה על מדותיו ולהאי פירושא
נושאין תינוק מת ויוצאין לעבירה כי
כמותה. שני אנשים.
האחד בוש מחברו. גמ'.
אינשי דעלמא לא שאני תלמידי חכמים דידעי
ל"ג דהוה עובדא ואפיקתיה:
ההוא עובדא (א) דהוה עובדא בההיא
לעזי רש"י
בן מתייחד עם אמו. להכי
איתתא ואפיקתיה לתינוק חי בחזקת
מלקין
לאתרויי
נקט בן עם אמו לומר
ביקרור"ש [ביקידורי"ש].
❖
מת לעשות עבירה עם ההולך עמה
שדרך הבן להיות מצוי
ניקור.
אצל האם. כל שלשים.
לקוברו. לשון אחר ממורי הזקן ולא גרסינן ורבנן אלא כולה באבא שאול ל) גריס דיו חיים שנתתי לו כי ההיא איתתא דאמרינן במועד קטן
ולד שמת בתוך ל' יום
(דף כז:) שקשתה על מתה יותר מדאי עד שמתו ז' בניה והיא אחריהם מחמת שנתאוננה על מדותיו. דהוה עובדא ואפיקתיה ל"ג: והוציאוה עשרה
אין צריך לא מטה ולא
מוסף תוספות
אנשים במטה. בחזקת שהיא מתה וקלקלו עמה ואשת איש היתה: דמחברי עשרה וגנבי כשורא. שיש בה משוי לעשרה: מוסרים לו. בית דין
(כריכה) [כליבה] ואין
צריך אלא ג' ללוותו. מה
א. בוא"ו ותחילת
מי שקנא לאשתו ונסתרה והוא מעלה להשקותה מוסרין לו בית דין שבעירו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך שהרי נאסרה עליו
יתאונן. כלומר מה מועיל
מימרא הוא ודברי הכל.
כדתנן (סוטה דף כז:) נטמאה נטמאה מ) אחד לבעל ואחד לבועל נ)אם בא עליה שוב אין המים בודקין אותה דכתיב (במדבר ה) ונקה האיש מעון
תוס' הרא"ש.
לו האנינות כל זמן שהוא
חי יצרו מתגבר עליו. על
בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו ס) ונמצא שם שמים נמחק לבטלה:
מדותיו. של הקב"ה על
לאתרויי
קורותיו הואיל ונתתי לו
חיות. וכי גבר על חטאיו. שלא חטא לי ובצדקתו הוא [חי בתמיה]. עשרה במטה. בחזקת שהיא מתה וקלקלו עמה ואשת איש היתה. כשורא. קורה שיש בה משוי לעשרה בני אדם ואינם בושים זה מזה.