19/159

פא:

עשרה יוחסין פרק רביעי קידושין

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

תיב שפיר. שב כהוגן שלא תמאיסנו: הבו לי כסא. מזגו לי כוס: אכמר. טושי"ר בלע"ז: שדא ביה כיחו. השליך בתוכו את כיחו ליחה

קכ א מיי' פכ"ב מהל'

א) [בדפו"ר וע"י בר"ת

איסורי ביאה הל' ב

א"ל ונדצ"ל אמר להו.

היוצאה מן הריאה: נחרו ביה. גערו בו: שקא. הוא החזיק עצמו כמת: שקא. הלקיח כמו שקל: שמעו דקאמרי פלימו קטל גברא. השמיעו

ת)

א)

(ובכת"י ליתא)], ב) [צ"ל כד

טוש"ע אה"ע סי' כד:

לאנשי ביתו קול יוצא מבחוץ (ג) ואומרים פלימו קטל גברא: ערק. פלימו כסבור שבאים עליו נוגשי המלך להורגו: טשא. נחבא בבית הכסא

קכא ב מיי' שם הל' ט

חזייה דהוה מצטער כו'],

חוץ לעיר: חזייה. שטן לפלימו דמצטער: מאי טעמא אמרת הכי. למה הורגלת לקללני: אלא היכי

נימא. לדחותך מעלי שלא תחטיאני:

ג) [בכת"י: ליגער. וכצ"ל

טוש"ע אה"ע סימן

(רש"ל)], ד) [בכת"י דפו"ר

כב סעיף י:

דפריש מינאי. מחמת זקנה ומה ירא

קכב ג ד מיי' פכ"א

וע"י: יצילני], ה) [בע"י:

אביי

מיצר הרע: קשטה נפשה. בתכשיטיה

תיב שפיר אמר ליה הבו לי כסא יהבו ליה

מכלי להו מכולה דברא.

ניהלי], ו) [נזיר כג.], ז) נזיר

א)

מהל' איסורי ביאה

ב) קישוטי בשמים ואפרסמון: חלפא

כג. ע"ש, ח) [בכת"י ליתא],

הלכה ז טוש"ע אה"ע סימן

נראה דהני אמוראי חומרא כסא אכמר שדא ביה כיחו נחרו ביה שקא

ט) [בכת"י: אמריתה קמיה

כא סעיף ז:

ותני קמיה. עברה לפניו ושנתה

בעלמא קא עבדי (ז) ואנן קיימא לן

ומית שמעו דהוו קאמרי פלימו קטל גברא

קכג ה שו"ע שם סעי' ה

דשמואל אמר לי אסור

פעם שניה: אנא חרותא. שם

❖

כרבנן דרבי יהודה (לקמן דף פב.)

בהג"ה:

וכו'. וכ"ה ברי"ף ורא"ש],

פלימו קטל גברא ערק וטשא נפשיה בבית

י) [בכת"י: תיובתא, וכצ"ל.

זונה ניכרת בעיר: דהדרי מיומא.

דאמרו לו לא נחשדו ישראל לא

על משכב זכור ולא על הבהמה: הכסא אזיל בתריה נפל קמיה כי דחזייה דהוה

(רש"ל)], כ) [בכת"י

ב)

שחזרתי היום הלום: דריש צוציתא.

ודפו"ר יש רווח להפסק,

הכל מצטער גלי ליה נפשיה אמר ליה מאי טעמא

תורה אור השלם

ענף קטן שבגובה הדקל: שוור.

והוא ענין אחר וקאי

אמרת הכי ואלא היכי אימא אמר ליה לימא

אשמואל דלעיל], ל) [צ"ל

1. וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם

קפץ: קא יתיב בגוויה. להמית את

מכלי להו פי' מגרש להו.

אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל

עצמו: אישה הפרם. (ד) צריכין

מר רחמנא נגער ביה בשטן רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל

ג)

ערוך ערך כל ב'], מ) ס"א

מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ

סליחה: במה הכתוב מדבר. מאחר

נהרא, נ) [ברכות כו.

לאפיה הוה אמר הרחמן יצילנו מיצר הרע יומא חד שמעתינהו דביתהו אמרה

וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם

ד)

וש"נ], ס) [ברי"ף [וע"ש

שאישה הפרם ג) מה שעברה ומה זו

אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיְיָ ›סְלַח

מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי מאי טעמא קאמר הכי יומא חדא הוה

בגליון ובב"ח] וברא"ש

במדבר ל יג

לָהּ:

סליחה: (ה) והיא שותה ביין.

2. וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא

קא גריס בגינתיה קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה אמר לה מאן את אמרה

הגירסא ויבמתה. (וכ"ה

ד) מיד ואף על פי שבהיתר כיון שהיא

ביבמות קי"ז בע"א, ע"ש

וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת

אנא חרותא דהדרי מיומא תבעה אמרה ליה אייתי ניהליה להך רומנא דריש

ה)

בגמ' ורש"י)], ע) [בכת"י

לאיסור נתכוונה צריכה סליחה:

יְיָ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא

וברי"ף: אחא. וכצ"ל

צוציתא שוור אזל אתייה ניהלה כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו

יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:

כל הדווים. שיש להם לב לדוות ידוו

(סה"ד). וברא"ש: רב אחא

ויקרא ה יז

תנורא סליק וקא יתיב בגויה אמרה ליה מאי האי אמר לה הכי והכי הוה

על זה שאינו מתכוין ויש כאן נשיאות

3. רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה

בר אבא אמר רב תינוקת,

וע"ש עוד שינויים],

מעשה אמרה ליה אנא הואי לא אשגח בה עד דיהבה ליה סימני אמר לה

עון: מתייחד עם אחותו. לפרקים

נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי

פ) ברכות כד., צ) נ"א

וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָ›ים

אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה

אנא מיהא לאיסורא איכווני כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת

חנן בר רבא, ק) [בכת"י:

שָׁדַ›ם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ

בבית: ודר עם אמו או עם בתו.

אותבה. בדפו"ר: אותביה],

וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה:

באותה מיתה ו) דתניא 1 אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה

❖

ר) לעיל מא., ש) לעיל ע.,

יחזקאל טז ז

דלא תקיף יצריה עלייהו דאהנו ביה

שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה

ת) [ברש"י שבע"י נוסף:

אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי

ומית], א) [בס"א: השמיע],

שותה יין ומטמאה למתים רבי עקיבא ז) כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי

ב) [ברש"י שבע"י:

בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו

מוסף רש"י

אמר ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה

ובקישוטי נשים בשמים

לעיניה כו' (סנהדרין דף סד.): ה) תנאי

וכו'], ג) [ברש"י שבע"י:

שגרא דביתהו תנורא.

צריכה כפרה וסליחה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על

היא גרסינן: אמר ר' טרפון. לאנשי

הסיקה את התנור (לעיל

מה שאכלה בהיתר אכלה

אחת כמה וכמה כיוצא בדבר אתה אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו כשהיה

מ.). במה הכתוב מדבר.

ומה היא זו הסליחה. וכעי"ז

ביתו הזהרו בי להיות עמי ועם

אם באשה שנדרה והפר לה

ברש"ל ע"ש, וברש"ש],

כלתי שלא אתייחד עמה: מכלליה

רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה

ד) [בדפו"ר וברש"ל: מזיד.

בעלה, סליחה זו למה, אלא

מכולה דברא. כשהיה הולך בשדה

בידו חלב אמרה תורה ולא ידע ואשם ונשא עונו מי שנתכוין לאכול חלב ועלה

ע"כ באשה שהפר לה

וכ"ה בע"י מזידה, אלא

בעלה והיא לא ידעה

שהוקף ותוקן כלפנינו],

בגירסא לייחוד היה מונע הבהמות

בידו חלב על אחת כמה וכמה איסי בן יהודה אומר ולא ידע ואשם ונשא

ה) [יש להוסיף: אלא

הכתוב מדבר, דהא כבר

מכל השדה. ד"א שאינו מניח להיות

תנאי (רש"ל)], ו) [ברש"י

כתיב ואם ביום שמוע

עונו על דבר זה ידוו כל הדווים: מתייחד אדם עם אמו: אמר רב יהודה אמר

❖

רועה והבהמות בשדה אחד: שתי

אישה יניא אותה, דהיינו

שברי"ף: בתינוקת],

רב אסי מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו כי אמרה קמיה

ח)

ט)

שהפר לה בידיעתה (נזיר

יבמות. נשי שני אחין ששונאות זו

כג.). לאו אדעתאי. לא

דשמואל אמר אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה ואפילו עם בהמה תנן

את זו כשתי צרות שדואגות שמא

נתתי לבי (ברכות כו.).

הגהות הב"ח

מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר י) ותיובתא דשמואל

תפול ליבום לפני בעלה ותיעשה לה

שוגג הייתי (מנחות לה:)

(א) גמ' עם אשה וחמותה

אין משתמשים באשה.

אמר לך שמואל וליטעמיך הא דתניא אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה

צרה (ו) אשה וצרתה ואשה וחמותה

עם אשה ובת חמותה

שלא ילמדנה להיות רגילה

❖

ובת חמותה ובת בעלה כולן שונאות

אין מתייחד עמהם אלא בעדים בעדים אין שלא בעדים לא אלא תנאי היא

בין האנשים (לעיל ע.).

עם אשה ובת בעלה:

(ב) שם תינוקת בת תשע.

זו את זו וטעמא מפרש ביבמות

דתניא אמר רבי מאיר הזהרו בי מפני בתי אמר רבי טרפון הזהרו בי מפני

נ"ב עיין באשר"י השיג

בפרק האשה שהלכה (דף קיז.):

כלתי ליגלג עליו אותו תלמיד אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל לא

על גירסא זו וכתב דה"ג

תוס' ר"י הזקן

שיודעת טעם ביאה. כלומר מה

תינוקת בת ג' שנים ויום

היו ימים מועטים עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו כ)אפילו עם בהמה אאביי

אחד ותינוק בן ט' שנים

היא ביאה שתדע לספר דברים

שתי יבמות. נשי שתי

מכלליה מכולה דברא רב ששת מעבר ליה מצרא רב חנן מנהרדעא איקלע

ויום אחד א"ד תינוקת בת

אחים וכולן שונאות זו

ל)

מ)

בשוק: ואינה מוסרת עצמה לביאה.

י"א שנה ויום אחד ותינוק

את זו כדמפרש טעמא

לרב כהנא לפום נהרא חזייה דיתיב וקא גרס וקיימא בהמה קמיה אמר ליה

מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר

בן י"ב שנה ויום אחד אבל

ביבמות פרק האשה

לא סבר לה מר אפילו עם בהמה אמר ליה לאו אדעתאי אמר רבא מתייחד

באלפסי גורס כגירסתינו

שהלכה [קיז, א]. טעם

הילכך אין כאן משום דעת קלה

נ)

וכן גרס הר"ן כפרש"י:

ביאה. שמכרת ענין ביאה

שלא תהא נוחה להתפתות: תינוקת

אדם עם שתי יבמות ועם שתי צרות עם אשה וחמותה עם אשה ובת בעלה

ס)

[א]

(א)

(ג) רש"י ד"ה שמעו וכו'

ואינה מוסרת עצמה

בת תשע שנים ויום אחד. והביאה

מבחוץ צועקים ואומרים:

עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואין מוסרת עצמה לביאה: הגדילו

לביאה מתוך קוטנה,

(ד) ד"ה אישה הפרם

הילכך אין כאן משום

שערות דכי איכא שדים נכונו

זה ישן בכסותו וכו': וכמה אמר רב אדא בר רב עזא אמר רב אסי תינוקת

ע)

פ)

אע"פ שאישה הפרם

דעת קלה. וזה וזה. בין

ושערך צמח הוא דמגרו בה וסבר

צריכין סליחה: (ה) ד"ה

(ב) בת תשע שנים ויום אחד תינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד איכא

לישנא קמא [ובין] לישנא

לה כמאן דאמר (בנדה דף מו.) בת

והיתה שותה וכו' שבהיתר

בתרא, דס"ל ללישנא קמא

דאמרי תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד תינוק בן שלש עשרה ויום

היתה שותה כיון:

דמתשע שנים ויום אחד

תשע שנים ויום אחד שהביאה שערות

(ו) ד"ה שתי וכו' לה צרה

בקטנה וי"ב ויום אחד

אחד ג וזה וזה כדי שיהיו 3 שדים נכונו ושערך צמח אמר רפרם בר פפא א"ר

סימן הן מכאן ואילך אבל קודם

וכן אשה וצרתה: (ז) תוס'

בקטן הוו שתי שערות

❖

חסדא לא שנו אלא שאינה בושה לעמוד לפניו ערום אבל בושה לעמוד

לכן שומא. ותינוק בן י"ב שנה ויום

ד"ה אביי וכו' דאנן:

סימן. בושה. שיש בה

צד טעם ביאה הילכך לא

לפניו ערום אסור מאי טעמא יצר אלבשה רב אחא בר אבא איקלע לבי רב

אחד קרי ליה הגדיל ולא יישן עם

צ)

ישן עמה בקרוב בשר אף

אמו עוד בקירוב בשר: זה וזה.

חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה אמר ליה לא סבר לה

ק)

על פי שהיא קטנה עדיין.

הגהות הגר"א

בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא

בהלכות הרי"ף הכי איתא

מר דמקדשא אמר ליה עברת לך אדרב דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא

ר)

[א] גמ' עם אשה וחמותה

לא שנו אלא דמקדשא

ו) דתינוקת בעינן שדים נכונו בסימני

רבי אלעזר אסור לאדם

שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר

עם אשה ובת חמותה עם

אבל לא מקדשא לית לן

❖

נערות בסימנין [שבדדים] דהיינו

אשה ובת בעלה כצ"ל:

בה*. ונראה דה"פ ל"ש

בפלוני אני רוצה מר נמי עבר ליה אדשמואל ש) דאמר שמואל אין

בוחל כדתנן במסכת נדה (דף מז.)

דקטנה שבושה לעמוד

משתמשים באשה אמר

ליה אנא כאידך דשמואל סבירא לי דאמר שמואל

ערומה אסור לישן עמה

בוחל אלו ימי הנעורים ושערך צמח

בקרוב בשר דוקא כשהיא

לעזי רש"י

הכל

אלא דללישנא קמא אי אתיא

מקודשת שיש בה צד

טעם ביאה. ונראה שפירש

טושי"ר. להשתעל.

שערות מתשע שנים ולמעלה הוי סימן גמור וללישנא בתרא הוי שומא עד בת שתים עשרה שנים ויום אחד: בושה לעמוד

הרי"ף טעם ביאה**.

לפניו. בידוע שיש בה טעם ביאה: לא סבר לה מר דמקדשא.

אין אדוני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מאשת איש:

אותבה בכנפיה. שישן

הכל

עמה בקרוב בשר שהניחה

תחת בגדי מטתו.

*עי' בר"ן וברא"ש מש"כ על דברי הרי"ף ז"ל בזה (ד"ו). **נראה דחסר כאן איזה תיבות (ד"ו). ועי' מאירי.