האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
שיהיו שניהם שוין. פי' הקונטרס בני עונשין למעט גדול
מודה לענין קנס. אע"ג דלענין קטלא לא חשיב לה כבתולה לענין
עט א מיי' פ"ג מהל' איסורי
א) סנהדרין סו: ערכין ז,
ב) [בכת"י נוסף שניהם ושם
ביאה הל' ה:
קנס בשאינה ארוסה מודה דכולהו משלמי: לבדו. קרא יתירא הוא
הבא על הקטנה ולא נהירא דהא תנן בפ' יוצא דופן (נדה
פ ב מיי' פ"ג מהל' אישות
ליתא "כאחד". וכ"נ מרש"י
דהא כתיב (דברים כב) ולנערה לא תעשה דבר: שניהם שוים.
דף מד:) ומייתי לה בסמוך בת ג' שנים ויום אחד כו' וקא אמר אם
הלכה ה סמג עשין מח
ותוס', וכ"ה בסנהדרין וערכין.
בני עונשין למעוטי גדול הבא על הקטנה: האי סברא. דבעל עושה
בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה משמע
ולפנינו כבדפו"ר], ג) [צ"ל
טוש"ע אה"ע סי' לג סעיף ב:
פא ג מיי' פ"י מהל' אישות
יאשיה], ד) כתובות מו:
דגדול הבא על הקטנה חייב ואע"ג
אותה בעולה שלא כדרכה כו' מנלן:
סה: לעיל ג: [תוספתא
הל' א ועיין במ"מ שם:
תחילת ביאה קונה. באירוסין: אי
דקטנה לאו בת עונשין היא ויש מפרשים
אמר רבי זירא מודה
רבי לענין קנס דכולהו
פב ד מיי' פ"ג מהל' אישות
דסוטה ספ"ב], ה) [נדה מז.],
נמי לכהן גדול. אם מותר לקדש
דההיא דהתם אתיא כרבי יונתן
ו) סנהדרין נה: סט. נדה
הלכה יא ופי"ז מהלכות
משלמי מאי שנא מקטלא שאני התם דאמר
מד: יבמות נז:, ז) [נדה
אבידה הלכה יג סמג שם ועד
בביאה אי אמרת תחילת ביאה קונה
דפליג אדרבי ח) אושעיא ודוחק הוא
קרא ומת האיש אשר שכב עמה לבדו ורבנן
מד ע"ב], ח) [צ"ל יאשיה],
טוש"ע אה"ע סי' לז סעיף א
1
מותר ואם סוף ביאה קונה נמצאת
ור"ת פי' עד שיהיו שניהם במיתה
ט) ["לר"מ" יש למחוק.
וטוש"ע ח"מ סי' ער סעיף ב:
האי לבדו מאי עבדי ליה מיבעי להו א)לכדתני'
פג ה מיי' פי"א מהל' נדרים
(רש"ש)], י) ["לתנא" יש
בעולה משעת העראה שלא לשם
אחת ולאו בבני עונשין תליא מילתא
ומתו גם שניהם עד שיהיו שוין כאחד דברי
למחוק. (רש"ש)], כ) [ושם
הלכה ו סמג לאוין רמב
ב)
2
קדושין ואסירה ליה דכתיב (ויקרא כא)
ואפילו גדול הבא על הקטנה חייב
ד"ה אשה], ל) [צ"ל דאיתא.
טוש"ע י"ד סימן רלד סעיף א:
ר' ג) אושעיא רבי יונתן אומר אומת האיש אשר
בתולה מעמיו יקח: ביאה אירוסין
אם הם שוים בקטלא וקאי אמילתיה
פד ו מיי' פ"ב מהל' גירושין
(רש"ש)], מ) [הלכה א],
שכב עמה לבדו ורבי יוחנן האי סברא מנא
נ) [יבמות כד ע"א], ס) [נדצ"ל
הלכה יח סמג עשין נ
עושה כו'. המקדש בביאה מי הויא
דר"מ דאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין
דאנוסת עצמו לא ישא משום
טוש"ע אה"ע סי' קמא סעי'
ליה אם כן נכתוב קרא בעולת איש מאי
הך ביאה כנשואין או אינה אלא
דף סו:) גבי נערה המאורסה דר"מ
❖
בעולה],
ד:
כשאר אירוסין: ואינו יורשה כו'.
סבר נערה ולא קטנה וחכמים אומרים
פה ז מיי' פ"ד מהלכות חובל
בעולת בעל ש"מ תרתי: איבעיא להו תחילת
הלכה יט סמג עשין ח
דקי"ל (יבמות דף כט:) אשתו ארוסה
נערה אפילו קטנה במשמע ובעא
ביאה קונה או סוף ביאה קונה נפקא מינה
טוש"ע ח"מ סי' תכד סעיף ז:
מוסף רש"י
לא אונן ולא מיטמא לה מתה אינו
מיניה רבי יעקב בר אבא מרב בא
פו ח מיי' פי"ב מהלכות
כגון שהערה בה ופשטה ידה וקבלה קדושין
❖
יורשה ואינו מיפר נדריה בלא אביה:
על קטנה המאורסה לרבי מאיר מהו
אישות הלכה א ג ופכ"ב
הובא בסוף המסכת.
מאחר $ אי נמי לכהן גדול דקא קני בתולה
הלכה ז סמג עשין מח טוש"ע
ומקבל את גיטה. אם גירשה בעלה
לגמרי ממעטינן לה או מסקילה
אה"ע סימן סט סעיף א ג:
בביאה מאי אמר אמימר משמיה דרבא בכל
מן האירוסין בעודה נערה: פירות.
ממעט לה אבל מחנק לא וקאמר התם
פז ט מיי' פ"ג מהלכות
תוס' ר"י הזקן
הבועל דעתו על גמר ביאה: איבעיא להו
מנכסים הנופלים לה מבית אבי
מסתברא דלגמרי ממעט לה דאי ס"ד
אישות הלכה יא טוש"ע
אה"ע סימן לז סעיף א:
מודה רבי. דכי אמר רבי
ביאה נשואין עושה או אירוסין עושה נפקא
אמה: קתני. קידושי ביאה והדר
מסקילה ממעט לה אבל חנק חייב
ג
פח י מיי' פ"א מהלכות יבום
דביאת אחר שלא כדרכה הויא
תני נשאת אלמא ביאה לאו נישואין
והא בעינן שניהם שוין כלומר באותה
מינה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה אי
הלכה יז טוש"ע שם סימן
ככדרכה, ה"מ לענין מיתה
עבדי: כי קתני נשאת אשארא.
מיתה שאם היתה גדולה בסקילה
קסז סעיף ד:
אבל לגבי קנס כולהו משלמי.
אמרת נשואין עושה יורשה ומיטמא לה
פט כ מיי' פ"ג מהל' איסורי
אית דמפרשי כל העשרה
אכסף ושטר דאין עושין נשואין
ולפירוש זה ניחא דבעי התם רבי
ומיפר נדריה ואי אמרת אירוסין עושה אינו
ביאה הלכ' ב:
שבאו עליה שלא כדרכה.
אבל ביאה לעולם אימא לך דנשואין
יעקב בר אבא בא על קטנה
צ ל מיי' פ"ג מהלכות מטמאי
ואע"ג דאמרינן [כתובות מ,
יורשה ואינו מיטמא לה ואינו מיפר נדריה
❖
עושה: מתקדשת בביאה. מדעת
המאורסה לרבי מאיר מהו דוקא
משכב ומושב הלכה ג:
ב] הנאת שכיבה חמשים,
מאי אמר אביי ת"ש האב זכאי בבתו
הנאה יש לו אע"פ בשלא
ד) ד
האב אבל פחות מכאן כנותן אצבע
בארוסה מיבעיא ליה משום דאינן
כדרכה, דהא אף לדידה
בקדושיה בכסף בשטר ובביאה ה) וזכאי
בעין ז) ואינה ביאה: קנאה. ואם רוצה
שוין במיתה אבל בנשואה ליכא
אמרינן בהאי פרקא [להלן
תורה אור השלם
במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה
להוציאה מוציאה בגט: וחייבין עליה
למיבעי שהרי מיתתו בחנק ואם
כב, ב] מאן לימא דלית
ה
1. וְאִם בַּשָּׂדֶה ›מְצָא הָאִישׁ
לה הנאה דלמא אית לה
משום אשת איש. אם קיבל בה
ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה
היתה גדולה היתה נמי בחנק ושניהם
ו
ז
הנאה כדאמרינן [שם] גבי
אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק
אביה קדושין: ומטמאה את בועלה.
שוין למיתה אבל לפ"ה קשה אמאי
נישאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות
שפחה כנענית תקנה בביאה.
בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת
ח
והר"ם כתב בנערה בתולה
כשהיא נדה שבעת ימים
כדכתיב
מיבעי ליה בארוסה טפי מבנשואה
הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ
בחייה קתני ביאה וקתני נישאת כי קתני
פ"א [ה"ח, עיי"ש] שאינו
דברים כב כה
לְבַדּוֹ:
(ויקרא טו) ותהי נדתה
עליו:
ומיהו י"ל כיון דמתו גם שניהם כתיב
2. כִּי ›מָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם
נישאת אשארא אמר רבא (א) תא שמע
משלם קנס אלא כדרכה, נראה
בנשואה פשיטא ליה דפטור אבל
שפירש כולהו, כל הבאים
אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל וּמֵתוּ גַּם
בת שלש שנים
ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה
ו) ט
י
עליה כדרכה אחר אלו משלם
בקטנה ארוסה מיבעיא ליה דס"ד
שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם
קנס, ונראה דלא גריס כולהו.
יבם קנאה כ וחייבין
עליה
משום אשת איש ל ומטמאה את בועלה
הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע
דחייב וקאמר עד שיהיו שניהם שוין
❖
והכי גרסינן פרק אלו נערות
מִיִּשְׂרָאֵל: דברים כב כב
לטמא
כלומר דאפילו ארוסה נמי הוא פטור
[כתובות מ, ב] אמר רבי זירא
אלו באו עליה שנים אחד
לפי שאינם בני עונשין וקשה דאיכא התם אמוראי דנפקי מלתא דר"מ דחייב בחנק מהאי קרא דכתיב ומת האיש אשר שכב עמה לבדו
כדרכה ואחד שלא כדרכה
גליון הש"ס
ובעי התם לר"מ האי ומתו גם שניהם לר"מ מאי עביד ליה ומאי בעי לוקמא בנשואה כדפי' וי"ל דניחא ליה לתנא לדחוק לאוקמי
ט)
י)
יאמרו בעל שלמה חמשים
מתניתין דיוצא דופן (נדה דף מד:) אפילו כר"מ: כל הבועל דעתו על גמר ביאה. תימה דבפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נה: ) ילפינן
גמ' אי נמי לכה"ג דקא קני
כ)
בעל פגומה חמשים, פי' אחד
בתולה. עיין יבמות דף נט ע"א
כדרכה [אחר] שבא עליה
דאשה נקנית לבעלה בהעראה אתיא קיחה קיחה (ב) דעריות והעראה היינו תחילת ביאה והכא מסיק דסוף ביאה קונה ואומר רשב"א דכי
תוס' ד"ה הא לא: תוס' ד"ה
[אחד] שלא כדרכה, ופי'
אמרינן העראה קונה היינו בשלא עשה כי אם העראה ופירש מיד דמוכח שלא היה בדעתו לקנות בגמר ביאה אבל הכא מיירי שגמר ביאתו
ומקבל וכו' לבתו קטנה
בעל פגומה, זה שנמצאת
משנשאת. עיין ברש"י יבמות
דאז לא קני בהעראה כיון שדעתו על גמר ביאה והלשון מוכיח דקאמר כל הבועל ולא קאמר כל המערה והריב"ם תירץ הא דנקנית
פגומה שהרי נבעלה שלא
א
ב
דף קט ע"א ד"ה קטנה
כדרכה, ואילו בעל שלמה
בהעראה היינו במפרש שרוצה לקנות בהעראה ג אבל בסתם דעתו על גמר ביאה ור"ת תירץ דאחרי שנתרבתה העראה כגמר ביאה אם
שהשיאה וסנהדרין דף סט ע"א
כלומר שלא בא עליה אדם
כן כל מקום שמזכיר ביאה בהעראה קאמר וה"ק תחילת העראה קונה או בסוף העראה ד קונה ולמ"ד (שם) העראה זו הכנסת עטרה
ד"ה קנאה ולקמן מג ע"ב ד"ה
מעולם אף שלא כדרכה ישלם
❖
היא ואביה:
(קנס) [חמשים]. מיהו דבר
דשייך בה תחלה וסוף ורבינו נסים גאון תירץ דההיא דיבמות איירי אחר קדושין דע"י אותה העראה הוי כנשואה כמו חופה דלאחר
פשוט דאף בא עליה שלא
קדושין וקשה לפירושו דקיחה קיחה גבי קדושין כתיב ולא מיירי בחופה כלל : ומקבל את גיטה.
יש להסתפק אם יכול האב לקבל גט
ה
כדרכה חייב האונס לקחתה
$לבתו קטנה משנשאת ונראה למורי הר"ר יצחק דמשנשאת אין האב יכול לקבל לה גט ואפילו היא קטנה ומביא ראיה מהא דתנן ל) בירושלמי
וקרינן ביה ולו תהיה לאשה
הגהות הב"ח
לא יוכל לשלחה כל ימיו,
במסכת תרומות בפ"ח מ) דהכי תנן התם האשה שהיתה אוכלת בתרומה ואמרו לה מת בעליך או גירשך וכן העבד שהיה אוכל בתרומה וכו'
(א) גמ' אמר רבא (תא שמע)
דגרסינן ביבמות פרק הבא
רבי אליעזר מחייב קרן וחומש רבי יהושע פוטר וקאמר עלה בגמרא ניחא מת בעליך גירשך מי לא ידעה רבנן אמרין כמשנה ראשונה
תא"מ. ונ"ב ס"א אף אנן
על יבמתו [נט, א] אמר רב
שכן ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואביה מקבל גיטה ור"א אומר אפילו תימא כמשנה אחרונה ו תפתר שאמרה לו התקבל לי גיטי
נמי תנינא: (ב) תוס' ד"ה
נבעלה שלא כדרכה פסולה
כל וכו' קיחה מעריות וכו'
לכהונה מתיב רבא ולא תהיה
במקום פלוני והיה לו להביאו בי' ימים ומצא סוס רץ והביאו בה' ימים והשתא מדדחיק לאוקמי כמשנה אחרונה וכגון שאמרה התקבל
ורבינו נסים. נ"ב וכן פירש
לאשה אשה הראויה לו פרט
וכו' ולא מוקי לה בשנשאת כשהיא קטנה ואביה מקבל את גיטה משמע דמשנשאת אף כי היא קטנה אין אביה מקבל גיטה:
האלפסי בפ' הבע"י: (ג) ד"ה
לאלמנה לכהן גדול, היכי דמי
וחייבין עליה משום אשת איש. פ"ה אם קיבל בה אביה קדושין ויש לתמוה אמאי איצטריך וחייבין עליה משום אשת איש והא קתני
וחייבין וכו' דהשתא מאי
אילימא בכדרכה מה איריא
נ"מ: (ד) בא"ד ברישא וחייבין
אלמנה תיפוק לי דהויא לה
סיפא אם בא עליה אחד מכל העריות שבתורה מומתים על ידה ואשת איש בכלל כדמוכח פרק בן סורר ומורה (סנהדרין
עליהמשוםא"א.נ"בכלומרדנקט
ס)
בעולה, פי' דאונס עצמו
דף סט.) אפילו בהמה כדאיתא פרק ד' מיתות (שם נה:) בשמעתא דתקלה וקלון ונראה לר"י דקאי אאם בא עליה יבם קנאה וקא משמע
א"א וה"ה לכל עריות דדמיין
לא ישא בעולה אלא שלא
❖
לא"א:
לן דקונה קנין גמור וחייבין עליה אף מדאורייתא דסד"א דלא קניא אלא מדרבנן כדאמר (יבמות דף סח.) עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול
כדרכה ומשום אלמנה אין
משום בעולה לא [אלמא הא
דממעטין לה לקמן בפירקין (דף יט.) מאשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן ה"נ נעשה ביאה בקטנה כמאמר בגדול קמ"ל ומיהו קשה דבפרק
אחר חייב לקחתה]. שוין. בני
בן סורר ומורה (סנהדרין דף סט.) דייק מהך דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב דאי לא אזלינן אחר הרוב ניחוש דילמא איילונית היא ואדעתא
עונשין. (אלמא הא אחר חייב
מוסף תוספות
דהכי לא קדיש והשתא כיון דאאם בא עליה יבם קאי הוה ליה למימר אדעתא דהכי לא ייבם וכ"ת דאקדושין דאחיו שמת קאי ולהכי קאמר
לקחתה) למעוטי גדול הבא
על הקטנה. תחלת ביאה. היא
א. דהוכיח סופו על תחלתו.
דאדעתא דהכי לא קדיש (ג) והשתא מאי נ"מ אפילו אדעתא דהכי קדיש מ"מ מצי למיפרך אמאי חייבים משום אשת איש והא איילונית לאו
רשב"א. ב. והא דקאמר אי נמי
העראה והיא נשיקת אבר. סוף
בת ייבום היא דכתיב (דברים כה) אשר תלד פרט לאיילונית נ) לכן נראה לפרש דחייבין עליה משום אשת איש בין אאם בא עליה יבם בין
ביאה. היא גמר ביאה והיא
לכהן גדול דקא קני בתולה
הכנסת כל האבר. קונה. אשה
בביאה פירוש אם יכול לקנות
אאשת איש דעלמא קאי וחידוש הוי דקאי נמי אאם בא עליה יבם דמסיפא דאם בא עליה א' מכל העריות כו' לא הוה שמעינן דמההיא
להיות ארוסה. ופשטה ידה.
בתולה בגמר ביאה אבל
לא משתמע אלא דוקא א"א והתם פריך מהא דמחייבין משום אשת איש והר"ר דוד ז תירץ דאיצטריך למיתני וחייבין עליה משום אשת איש
דאי סוף ביאה קונה מקודשת
פשיטא דבהעראה יכול
לאשמועינן דסיפא דמומתים על ידה ר"ל דאף הבהמה אם היא באה על האשה נהרגה על ידה הבהמה דאי לא תני אלא הא דמומתים
לקנות. תוס' הרא"ש. ג. אפי'
לשני ואי תחלת ביאה קונה
אם גומר ביאתו. תוס' יבמות
מקודשת לראשון. לכהן גדול.
על ידה ה"א היינו דוקא עריות דומיא דא"א אבל הבהמה לא אבל השתא דתנא ברישא (ד) וחייבין עליה משום אשת איש א"כ סיפא
נה: ד. והא דאמר בגמ'
אם רשאי לקדש אשה בביאה.
דקתני מומתים על ידה אשמועינן חדוש דאף אותן עריות דלא דמיין לא"א כמו הבהמה אמרינן נהרגת. [וע"ע תוס' יבמות נז: ותוס' סנהדרין נה:]:
אי אמרת תחלת ביאה קונה
שהערה בה היינו שהתחיל
רשאי לקדשה בביאה, דבשעת
להערות בה ופשיטא שצריך
קדושין בתולה היא, ואי סוף ביאה קונה אינו רשאי דבשעת קדושין בעולה היא. על גמר ביאה. והא דגרסינן ביבמות פרק
לגמור העראתו לקנין אלא דמבעי ליה אי מתחיל הקנין מתחלת העראה ויכול כ"ג לקדש בביאה או דילמא בסוף העראה מתחיל
הקנין ואין כה"ג מקדש בביאה שכבר השיר הבתולים קודם גמר העראתו שאז מתחיל הקנין. תוס' טוך ועי' ריטב"א. ה. י"ל כי
הבא על יבמתו [נה, ב] אשה לבעלה דמקניא בהעראה מנין, אתיא קיחה קיחה. אלמא אשה מקניא בהעראה דהיינו תחלת
ביאה. תירץ בעל הלכות דהתם מיירי שפירש ואמר שדעתו לקנותה בהעראה והכא מיירי בסתמא. ורבינו נסים תירץ דהא והא יקח ובעלה משמע ביאה דבתר קידושין כדאיתא בשמעתין (לעיל ט:). רשב"א. ו. [דתנן] בית דין של אחריהן אמרו אין האשה
אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה. כתובות נז. ז. דחייבים עליה משום א"א קאי אמתקדשת בביאה ולא ביבם ואיצטריך
בסתם, והכא איירי בקנין דארוסין והתם איירי בקנין דנשואין, דומיא דיבמה שמקודשת מקדושי אחיו, הכא נמי מיירי שקדשה
לאשמעינן וכו'. תוס' טוך.
ואח"כ בא עליה לשם נשואין, ואם הערה בה קנאה להיותה אשתו גמורה. וכן תירץ הרי"ף ביבמות. והר"ם כתב שני התרוצים
בפ"ג [ה"ה] ובפרק יו"ד [ה"א]. וכי תימא מנלן דביאה דבלא חופה גמרא, תריץ דתניא בפרק נערה שנתפתתה [כתובות מח,
ב] סתם חצר דידה ללון סתם חצר דידיה לשם נשואין, אלמא ביאה בלא חופא גמרא. ואי קשיא לך הא דתניא בסוטה פרק ארוסה [כד, ב] תחת אישה פרט לארוסה ושומרת יבם, למה לי תיפוק לי שקדמה שכיבת בועל לבעל, כגון שבא עליה ארוס בבית
אביה, דכוותה גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית אביה, שומרת יבם קרית לה האמר רב קנה לכל, כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה. ואי אמרת דביאה דאחר קדושין קנה לכל, כדשני ליה שבא עליה ארוס, לותביה ארוסה קרית לה.
(תירץ) [תריץ] דכי אמרינן דביאה דאחר קדושין קונה קנין גמור ה"מ שבא עליה לשם נשואין אבל בא עליה לשם זנות לא, והתם מיירי שבא עליה לשם זנות. ביאה. אם קדשה בביאה קנאה קנין גמור ליורשה וליטמא לה ולהפרת נדריה בלא שותפות האב
כאלו נשאה. או אירוסין עושה. ואינו יורשה ואינו מיטמא לה ואינו מפר לה אלא בשותפות האב. קתני ביאה. שאם מסרה אביה לביאה לשם קדושין אינו אוכל פירות נכסי מלוג שלה ולא הוי נכסי הבעל עד שנשאת, אלמא אירוסין עושה. אשארא. אכסף
ושטר. אבל קדשה בביאה בעל אוכל פירות כאלו נושאה דנשואין עושה. מתקדשת בביאה. דביאתה ביאה. ומשנה היא בפרק יוצא דופן [נדה מד, ב]. מטמאה את בועלה. אם היא נדה.