19/161

פב:

עשרה יוחסין פרק רביעי

קידושין

תורה אור השלם

מסורת הש"ס

מחטא דתלמיותא תניא רבי אומר אין

לך אומנות

מחטא דתלמיותא.

מחט תלמיית ברושדיי"ר בלע"ז שהתפירות

א) [פי' הערוך ערך

1. לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב

א)

ב)

תלמיותא נקיה מגזל וקלה

נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת: חגי ב ח

עשויות תלמים תלמים שורות שורות כתלמים של מחרישה: שעוברת

שעוברת מן העולם אשרי מי שרואה את הוריו

2. עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה

דלית בה חסרון כיס],

מן העולם. שבטילה מן העולם בין שהיא נקיה בין שהיא מאוסה

באומנות מעולה אוי לו למי שרואה

את הוריו

ב) [בתוס' פ"ה הי"ב איתא

וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב

יש בה צורך ואם לא ילמדנה זה ילמדנה אחר: אשרי מי שרואה

רבי מאיר], ג) ב"ב טז:

ירמיהו ה כה

מִכֶּם:

באומנות פגומה ג) אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא

3. וְקוֹיֵ יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ

(סנהדרין ק:) פסחים סה.,

את הוריו. יולדיו ואת ילדיו באומנות נקיה: בשם. מוכר בשמים:

בורסקי אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו מי

ד) סנהדרין ק:,

יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ

צבי קייץ. מייבש קציעות בשדה: סבל. נושא משאות: כל

ה) [בתוספתא שם איתא

וְלֹא ›יגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא

שאומנותו בורסקי ד) אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא

אומניות. אין להן מתן שכר לאחר זמן אלא שכר המצוי להם

רבי אומר], ו) [בכת"י

›יעָפוּ: ישעיהו מ לא

נקבות אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו

ליתא], ז) [מס' סופרים

4. עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה

בשעתן אבל תורה מתן שכרה בא מאליו לאורך ימים ואף

פט"ז], ח) ["וגו'" ליתא

דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים ›הְיוּ:

נקיבות ר"מ אומר לעולם ילמד אדם לבנו אומנות

לחולה ולזקן שאינו יכול לעסוק בה עכשיו אוכל מן הקודמות:

❖

ה)

ו)

ברש"י שבע"י], ט) [עי'

תהלים צב טו

כתובות עז ע"א], י) פי'

שנאמר עוד ינובון בשיבה. יצמחו צמח ויתייחד שכרן לעת שיבתן

נקיה וקלה ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים

הגון על זה תמצא בספר

דשנים ורעננים יהיו ח) וגו':

שלו שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן

החיים שחיבר אחי הגאון

מוסף רש"י

מהר"ל מפראג בספר זכיות

האומנות אלא למי שהעושר שלו שנאמר 1 לי הכסף

הדרן עלך עשרה יוחסין וסליקא לה מסכת קדושין

ח"א פ"ג, כ) בסיומא וסוף

מחטא דתלמיותא.

ולי הזהב נאם ה' צבאות: ר"ש בן אלעזר אומר אם

תשובת הרמ"א ז"ל וכן

ברושי"ד

שלגבויי"ש

בסוף יש"ש בב"ק כתוב

שהתפירות עשויות שורות

ראית מימיך: תניא ר"ש בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי

סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים

רמזים על הזכרת שמות

שורות כתלמי מענה

❖

שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את

קוני מה אלו שלא נבראו אלא

(ברכות סג.). הדרן עלך

הללו.

❖

מסכת קדושין

לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו

דין שאתפרנס שלא בצער אלא

שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי שנאמר עונותיכם הטו: רבי נהוראי אומר מניח אני כל לעזי רש"י

אומנות וכו': ז) תניא רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה

תוס' ר"י הזקן

ברושדי"ר. רקמה.

שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב אבל

תלמיותא.

שעושים

תלמים תלמים והוא

תורה אינה כן עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו בעת ילדותו מהו אומר 3וקוי

כמעשה רוקם שנעשה

ה'

יחליפו כח יעלו אבר כנשרים בזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו:

במחט. שעוברת. שיהיה

לו ללא צורך אלא כל

האומניות צריכים לעולם

הדרן עלך עשרה יוחסין

וסליקא לה מסכת

קידושין

בין אומנות נקיה או

מאוסה. בשם. מוכר

בשמים. בורסי. מקמץ

צואת כלבים. ט) קייץ. מייבש קציעות בשדה. סבל. נושא משאות. ינובון בשיבה. יצמח שכרן בעת שיבתן. תושבל"ע

אחר השלמת המסכתא יאמר זה

ויועיל לזכרון

בעזרת

השם יתברך

י) הַדְרָן

עֲלָךְ מַסֶּכֶת

קִדוּשִׁין

וְהַדְרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת קִדוּשִׁין וְדַעְתָּךְ עֲלָן.

לֹא

נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת קִדוּשִׁין

וְלֹא תִתְנְשֵׁי

מִינָן

לֹא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:

יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ

אֱלֹהֵינוּ

וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ

שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא.

כ) חֲנִינָא בַּר פָּפָּא

רָמִי

בַּר פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחָאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אַדָּא בַּר פָּפָּא דָּרוּ בַּר

פָּפָּא:

הַעֲרֵב

נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ

אֶת

דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ

וּבְפִיפִיוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה

כֻּלָּנוּ

אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי

עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל

כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי

תוֹרָתֶךָ: מֵאוֹיְבָי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן

לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא

אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים

אֲנַחְנוּ

לְפָנֶיךָ

יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ

מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ

מִיּוֹשְׁבֵי

קְרָנוֹת.

שֶׁאָנוּ

מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים. אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים

וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם

עֲמֵלִים וְאֵינָן מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֶּאֱמַר

וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ

אֱלֹהַי כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת קִדוּשִׁין כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם לִלְמֹד וּלְלַמֵּד

לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי

שֶׁלֹּא תַמוּשׁ הַתּוֹרָה

מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם. וְתִתְקַיֵּם בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ

הִיא

תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת

חַיִּים: אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: יְיָ עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן

יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ

בַשָּׁלוֹם:

יִתְגַּדַּל

וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.

בְּעָלְמָא דְּהוּא

עָתִיד לְאִתְחַדָּתָא, וּלְאַחְיָא מֵתַיָּא,

וּלְאַסָּקָא

לְחַיֵּי עַלְמָא, וּלְמִבְנֵא

קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם,

וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵיהּ בְּגַּוֵהּ, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא

נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא,

וּלְאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא

בְּמַלְכוּתֵיהּ וִיקָרֵיהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ]. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא

בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן

וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא (קַדִּישָׁא) הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן

שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן ק¢ דָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא

מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ

וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ

אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו

הוּא

בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם

עָלֵינוּ

וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל

וְאִמְרוּ

אָמֵן: