י:
האשה נקנית פרק ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומה
לטמא משכב תחתון כעליון. שעושה בועלה מושב ומשכב אפי' עשר
שפחה כנענית וכו' זו שביאתה מאכילתה בתרומה אינו דין
צא א מיי' פ"ו מהל'
א) ספרי פרשת קרח פיס'
קיז, ב) כתובות נז: [לעיל
תרומות הלכה ג:
שכספה מאכילתה. וא"ת ונימא יבמה תוכיח שביאתה
מצעות אבל לא להיות אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמשכבה של
צב ב מיי' פ"א מהל'
ה.], ג) [בכת"י: אי משום
מאכילתה ואין כספה מאכילתה אף אני אביא ארוסה ויש לומר דהאי
נדה עצמה אלא לטמא אוכלין ומשקין כעליונו של זב וכן מפרש לה במס'
איסורי ביאה הלכה
דעולא אי משום סמפון.
ק"ו אינו כ"א גלוי מלתא בעלמא דארוסה מקרי קנין כספו כמו
נדה (דף לב:) אבל פחותה מבת שלש שנים אינה מטמאה את בועלה
יג [טור אה"ע סימן כ]:
ועיין לקמן יא ע"א תוד"ה
צג ג מיי' פי"ח שם הלכה
עד שתכנס שהביאו גירסא
שפחה הלכך לא שייך למיפרך יוכיח
אלא טומאת ערב כנוגע בעלמא:
זו], ד) [לעיל ה. וש"נ],
ו ופי"ט הלכה ב
לטמא משכב תחתון כעליון א ואם נישאת
נישאת לכהן. קס"ד שנכנסה לחופה
עי"ל דליכא למימר יבמה תוכיח
ה) כתובות נז:, ו) [לקמן
טוש"ע אה"ע סימן ו סעי'
לכהן אוכלת בתרומה ואם בא עליה אחד
דאיכא למיפרך מה ליבמה שכן אינה
לנישואין אוכלת בתרומה אבל פחותה
סח.], ז) [במדבר יח, יא],
ט וסי' ז סעיף יב:
ב
צד ד מיי' פ"ו מהל'
ח) [כתובות עה ע"ב,
נקנית בכסף תאמר באשה שנקנית
מבת ג' שנים אין חופתה מאכילתה
מכל עריות שבתורה מומתין על ידה והיא
ע"ש], ט) [ומהאי טעמא
תרומות הלכה א
הואיל ואין ביאתה ביאה: והיא פטורה.
בכסף דין הוא שתאכל בתרומה על
פטורה ואם בא עליה אחד מן הפסולין פסלה
סמג לאוין רנד:
גם שטר ליכא למידן
ג
ידי כסף: מה שפחה כנענית שאין
צה ה מיי' שם הלכה ג
לפי שאינה בת עונשין: אי הני
כדאיתא מפורש לעיל בתוס'
מן הכהונה קתני ביאה וקתני נישאת הכי
❖
ופ"ח הלכה ז:
ה. ד"ה ומנין שאף בשטר],
ביאתה מאכילתה. מהאי ק"ו ליכא
נישואין. האי מתקדשת בביאה
י) [ד ע"ב], כ) [רש"ש
קאמר אי הני נשואין דכהן נינהו אוכלת
למילף שתהא אשה נקנית בכסף
דתנא ברישא אי לכהן הוי אוכלת
מוסיף: ע"י חופה],
בתרומה תא שמע וכבר שלח יוחנן בן בג
א)
ל) [נדצ"ל מדאוריתא
בתרומה: שאין ביאתה מאכילתה.
ובשטר א דאיכא למיפרך מה לשפחה
מוסף תוספות
פשיטא וכו' בתרומה היינו
בג אצל רבי יהודה בן בתירה לנציבין
כנענית שכן יוצאה בכסף ט) כדפריך
אם בא עליה כהן ולא קנאה
מדרבנן], מ) [יבמות קז
א. ומה שפחה כנענית
שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל
❖
לעיל י) גבי אמה העבריה אבל לענין
בכסף אינה אוכלת דבעינן קנין
ע"א],
שאינה נקנית בביאה
אוכלת בתרומה שלח לו ואתה אי אתה אומר
נקנית בכסף ושטר אשה
אכילת תרומה לא שייך למיפרך הכי:
כספו וקדושין נמי לא תפסי בה
זו
שנקנית בביאה אינו דין
שביאתה מאכילתה כ) אינו דין
שתהא מקודשת לו בביאתה שהרי
כן מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה
שנקנית בכסף ושטר. תוס'
מוסף רש"י
שכספה מאכילתה.
היא כחמור עם הדומה לחמור ו):
וא"ת ונימא
הרא"ש. ב. דקנין כספו
לדרוש בקל וחומר אי אתה יודע ומה שפחה
לטמא משכב תחתון
הוא והויות דשטר וביאה
כספה מאכילתה. דכתיב (ויקרא כב)
דיו אסוף דינא כלומר מאיזה כח
כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה
כעליון. במסכת נדה
איתקוש לכסף. שיטה לא
קנין כספו הוא יאכל בו: זו שביאתה
אתה בא ללמוד כסף מכח ביאה דיו
❖
מפרש לה שיהא תחתון
נודע למי.
ד כספה מאכילתה בתרומה זו שביאתה
מאכילתה. קס"ד השתא דביאה עושה
כביאה ולא יאכיל אלא אחר חופה
של בועל נדה כעליונו
מאכילתה בתרומה אינו דין שכספה
של זב, שמטמא אוכלין
ודוגמתה בפ"ב דב"ק (דף כה.) וי"ל
נישואין כדמפרש ואזיל ונישאת פשיטא
ומשקין ואין מטמא אדם
מאכילתה בתרומה אבל מה אעשה שהרי
תוס' ר"י הזקן
הכא סברי כרבי טרפון דאמר לא
ליה דאכלה דנפקא ליה בספרי מכל
וכלים כתחתון של נדה
אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת
אמרינן דיו היכא דמיפרך ק"ו ואי
טהור בביתך יאכל אותו ז) והך דבן
עצמה שהוא קרוי מדרס
משכב התחתון כעליון.
ב)ה
ואב הטומאה (יבמות נז:).
שעושה בועלה משכב
בג בג התם תני לה: היכי דמי.
אמרת הכא דיו מיפרך ק"ו ורבינו
בתרומה עד שתכנס לחופה היכי דמי אי
שהבועל נדה מטמא משכב
ומושב אפילו בעשר
שמשון מקוצי תירץ דלא אמרינן דיו
דיליף כסף מביאה אי נימא ביאה
בביאה שעל ידי חופה וכסף שעל ידי חופה
התחתון משום משכב
מצעות זו על זו לטמא
אלא היכא דבעי למימר דין חדש
שלאחר חופה ויליף מיניה כסף
אפילו לא נגע בו, כעליון
אוכלים ומשקים, אבל
בתרוייהו מיכל אכלה ואלא בביאה שעל
של זב, הכי מפורש במסכת
לא לטמא אדם וכלים
שהכניסה אחר כך לחופה: בתרוייהו
כגון התם דאמר קרן בר"ה חצי נזק
ידי חופה וכסף שלא על ידי חופה הכא תרתי
נדה בפרק בנות כותים
כדאיתא התם [לב, ב].
אכלה. ומאי אבל מה אעשה דקאמר:
ואתה בא ללמוד נ"ש מק"ו דשן ורגל
(לב:) שאין משכבו של
פטורה. לפי שאינה בת
והכא חדא אלא לאו בביאה שלא על ידי
בועל נדה חמור כמשכב
אלא בביאה שע"י חופה. וקא יליף
אבל הכא דרחמנא אמר קנין כסף
עונשין. ביאה שעל ידי
נדה וכמשכב זב שנעשים
חופה וכסף שלא על ידי חופה אי אמרת
חופה. כלומר ביאה
אוכל ואין אנו באין ללמוד מן הק"ו
מיניה כסף שלא על ידי חופה היכי
אב הטומאה לטמא אדם
שאחר חופה. חופה היא
רבינא
בשלמא נשואין עושה משום הכי פשיטא
אמר
אלא מהו קנין כסף:
יליף לה מיניה הכא תרתי והכא חדא:
וכלים, דכתיב בהו וכל אשר
שמייחדין שניהם בפני
יגע במשכבה, אלא הרי
רבים בבית אחד לבדם
מאי שנא. ביאה דפשיטא ליה:
ליה דאלימא לה ביאה מכסף אלא אי אמרת
מדאורייתא מיפשט פשיטא דאכלה.
הוא כעליונו של זב, בגד
ועדים רואין היחוד אבל
ומאי שנא. כסף דמספקא ליה:
פי' ורבינא בא לקיים לעולם אימא לך
קדושין עושה מאי שנא הכא דפשיטא ליה
שנישא על גבי הזב, שאינו
אין עדים נשארים עמהם
ואפילו ע"י חופה. דהא לאו בת
דביאה אירוסין עושה ודקאמרת מאי
אלא ראשון לטומאה ואינו
בבית שאין לבעול בפני
ומאי שנא הכא דמספקא ליה אמר רב נחמן
מטמא אדם וכלים אלא
שום אדם. וקי"ל כאביי
נישואין היא: משום דעולא. דאמרי'
שנא הכא דפשיטא ליה ומאי שנא הכא
בר יצחק לעולם אימא לך בביאה שעל ידי
אוכלין ומשקין, ומקראי
ורבא דביאה אירוסין
דמספקא ליה ל) בדאורייתא פשיטא
בריש פירקין (דף ה.) שמא ימזגו לה
ילפינן לה התם (סנהדרין
עושה, ואע"ג דדחי
חופה וכסף שלא ע"י חופה ודקאמרת הכא
דאכלה בין בביאה בין בכסף ב והא
כוס בבית אביה ותשקה לאחיה
נה:) אבל פחותה מבת
להו תלמודא דחייתא
תרתי והכא חדא קל וחומר מיהא איתיה
שלש הבא עליה בנדותה
נינהו דפשטא (דמייחדין)
ולאחותיה: לא שייר בקנינה. אחר
דשלח ליה לאוסרה בתרומה מדרבנן
אינו כבועל נדה אלא כנוגע
[דידהו] דייקי דאירוסין
והכי שלח ליה ומה שפחה כנענית שאין
ומדרבנן היה ריב"ב דן ק"ו דבביאה
שנתן הכסף אין הקנין חסר כלום:
בנדה ואין משכבו מטמא
עושה וכן הלכתא.
ביאתה מאכילתה בתרומה אפילו על ידי
הכא שייר בקנינה. דאכתי מיחסרה
פשיטא ליה דאכלה אפילו מדרבנן
אפילו אוכלין ומשקין אפילו
נגע בו, דנוגע בנדה אינו
דלא שייך בה חשש סימפון משום דאין
מסירה לחופה לענין ליורשה וליטמא
חופה כספה מאכילתה בלא חופה זו שביאתה
אלא ראשון לטומאה ואינו
לה: רבינא אמר. מהכא ליכא
אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו
מאכילתה בתרומה על ידי חופה אינו דין
מטמא כלים ואפילו נגע,
וכ"ש דאינו מטמא משכב
ומק"ו רוצה לדון דבכסף נמי ליכא
למיפשט דנישואין עושה דהא אפילו
שכספה מאכילתה בתרומה בלא חופה אבל
בלא נגיעה (שם סט.). ואם
למיחש לסימפון כדמפרש בגמרא:
אירוסין עושה אכלה מדאורייתא וכסף
נשאת לכהן. על ידי
מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת
זו
שביאתה מאכילתה בתרומה.
נמי מדאורייתא אכלה: ומדרבנן
קידושי אביה ואמרו רבנן
ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה
אין האשה אוכלת בתרומה
הוא דשלח ליה. הא דשלח ליה
פ"ה דבנישאת פשיטא דכ"ע
עד שתכנס לחופה וזו
ג) משום ד)דעולא ובן בג בג גבי שפחה כנענית
מודו דלא חיישינן לסימפון דאין אדם
לאוסרה בתרומה מדרבנן הוא דאסר
אם נכנסה לחופה אוכלת,
לא שייר בקנינה הכא שייר בקנינה רבינא
לה: משום סימפון. שמא ימצא בה
שותה בכוס אלא א"כ בודקו וידע
אבל פחותה מכן אפילו
נכנסה לחופה אינה אוכלת,
מום ונמצאו קידושי טעות: סימפון.
אמר מדאורייתא מיפשט פשיטא ליה דאכלה
וקבל עליו וקשה מה שפירש בקונט'
אע"ג דגדולה כיון שנכנסה
דאיירי בנישאת דהא לא בא רבינא
כל דבר המבטל דבר קרוי סימפון
ומדרבנן הוא דשלח ליה והכי שלח ליה
לחופה אע"פ שלא נבעלה
ליישב אלא דאירוסין עושה ויש ליישב
שלו כגון שובר הוי סימפון של שטר
אוכלת, אלמא לאו בביאה
שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל
תליא מילתא אלא בחופה,
דה"ק כי היכי דבנישואין פשיטא ליה
בשנים אוחזין (ב"מ כ.) וכאן קורא
אוכלת בתרומה ולא חיישת לסימפון שלח
מיהו ראויה לביאה בעינן
ה)
דאכלה דכ"ע מודו דאין אדם שותה
סימפון דבר המבטל את הקידושין
וכל שאין לה ביאה אין
ליה ואתה אי אתה אומר כן מוחזקני בך
או את המקח של עבד: אי אתה
בכוס אלא א"כ בודקו ה"נ אינו בא
לה חופה (שם). אבל פחות
שאתה בקי בחדרי תורה לדרוש בקל וחומר
מבת שלש אע"פ שקידושיה
יודע. בתמיה: זו שביאתה מאכילתה.
עליה אלא א"כ בודקה ואין אדם
קידושין ע"י אביה, הואיל
אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין
עושה בעילתו בעילת זנות מ) והרר"ם
דבנישאת מודה דלא חיישינן לסימפון
ואין ביאתה ביאה אין
ביאתה מאכילתה בתרומה כספה מאכילתה
חופתה חופה והויא לה
פירש דה"ק מה שפחה כנענית שאין
דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן
כארוסה, דאע"ג דקנין
בודקו ח) וידע וקבל עליו: אבל מה
ביאתה מאכילתה בתרומה אפילו מן
בתרומה ולא חיישינן לסימפון זו שביאתה
כספו הוא אמרו רבנן אין
אעשה
כו'. ולקמיה פריך מאי
התורה כספה מאכילתה אפילו מדרבנן
מאכילתה בתרומה אינו דין שכספה
האשה אוכלת בתרומה עד
שתכנס לחופה (שם נה:).
זו שביאתה מאכילתה מן התורה אינו
בינייהו
הואיל וסוף סוף לא אכלה:
מאכילתה בתרומה ולא ניחוש לסימפון אבל
ואם בא עליה אחד
דין שכספה מאכילתה אפילו מדרבנן
מכל עריות שבתורה.
מה אעשה שהרי אמרו חכמים ארוסה בת
ישראל
אינה אוכלת בתרומה
ומיירי שפיר בביאה שלא ע"י חופה:
כגון אביה או חמיה (נדה
עד מד:). מומתין על ידה.
עד
אם מחייבי מיתות הן דהא
ביאתה ביאה (סנהדרין נה:). והיא פטורה מפני שהיא קטנה ולאו בת עונשין (נדה מד:). ואם בא עליה אחד מן הפסולין. כגון חלל נתין וממזר או אלמנה לכהן גדול (יבמות נז:). ועבד ועובד כוכבים (נדה מד: ובסנהדרין
שם ושם כותי). פסלה. מתרומת בית אביה (יבמות נז:). אם היא בת כהן כדתניא (שם סח.) מנין לכהנת לויה וישראלית שבא עליהן כו' ת"ל כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה (נדה מד: וכעי"ז סנהדרין סט.).
דהא ביאתה ביאה (סנהדרין נה:). ולא חיישת לסמפון. לשון סמפון הוא ביטול, כגון שובר המבטל שטר קרוי סמפון, ומום באשה או בבהמה שמבטל המקח קרוי סמפון, והכא גזור בה שמא ימצא בה מום ונמצאו קדושי
טעות ובטלים ונמצא שאכלה זרה בתרומה (כתובות נז:).