האשה נקנית פרק ראשון קידושין
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
שתכנס לחופה משום דעולא. מדנקט
סימפון בעבדים ליכא. לבטל את המקח: הא קא חזי להו. וסבר
עד שתכנס לחופה
צו א ב מיי' פט"ו
א) [בכת"י: ליכא],
ב) [בכת"י: ולא],
מהלכות מכירה הל'
וקיבל: נמצא גנב כו'. אינו בטל בכך דהא קי"ל המוכר עבד לחבירו
משמע דהיינו כמשנה אחרונה דפ' אע"פ (כתובות דף נז.) שאינה
ג) ב"ב צב: כתובות
יב [יג] סמג לאוין קע
ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו וברייתא היא [בב"ב בהמוכר פירות]
אוכלת בהגעת זמן עד שתכנס לחופה ותימה דבפ' אע"פ (שם) פליגי
נז: תוספתא דב"ב
טוש"ע ח"מ סימן רלב
(דף צב:): קוביוסטוס. גונב נפשות: הגיעו. הרי הוא שלו דסתם
אמוראי במשנה ראשונה שאינה אוכלת בתרומה עד שיגיע זמן אי
פ"ד ה"ד, ד) [בכת"י:
סעיף י:
צז ג מיי' פ"ג מהלכות
מוכתב], ה) [כתובות נח.],
עבד גנב הוא: לסטים מזויין. דהא
משום דעולא או משום סימפון אפ"ה
ו) [צ"ל ואינה. (יעב"ץ)],
טוען ונטען הלכה א
עד שתכנס לחופה משום דעולא ובן בג בג
לא שכיח ולא קבלו עליו: או מוכתב
במשנה אחרונה מודו כולהו דטעמא
ז) ב"ק לו: בכורות נ:,
ב סמג עשין צה [טוש"ע
❖
סימפון בעבדים לית ליה אי מומין שבגלוי
למלכות. שנתחייב מיתה למלך:
משום סימפון כדאיתא התם דקאמר
ח) [בדפו"ר: שהלך האב.
ח"מ סי' פח סעי' א]:
א
א)
ועי' רש"ל], ט) [עי'
קלא אית להו. וסבר וקבל: קיבל
התם כ) ל) [ובתרייתא] משום סימפון
הוא הא קא חזי ליה אי משום מומין
כתובות מח ע"ב, וברש"י
מסר והלך. סימן הוא: קיבל. עליו
והכא קאמר משום דעולא דהיינו
שבסתר מאי נפקא ליה מיניה למלאכה
ותוס' שם], י) [דף יב.],
מוסף תוספות
כ) [שם נח ע"א], ל) רש"א,
את המומים משום סימפון ליכא
משום שמא ימזגו וי"ל עד שתכנס
קא בעי ליה לא איכפת ליה נמצא גנב
ב)
ג) ב
מ) [בדפו"ר: ההגמון.
א. ופליגי בפלוגתא
משום דעולא איכא: מסר. האב
לחופה לאו דוקא אלא עד שיגיע זמן
ובגמ' שם: השר], נ) [נדצ"ל
או קוביוסטוס הגיעו מאי אמרת לסטים
דעולא ורב שמואל ברבי
לשלוחי הבעל או שהלכו ח) שלוחי האב
וכמשנה ראשונה א ולפי שבהגעת זמן
לכ"נ], ס) [קצת צ"ע דהא
יהודה דהתם (כתובות נז:)
מזויין או נכתב למלכות הנהו קלא אית
ד)
בחולין צא: איתא הכי
עם שלוחי הבעל ועודה בדרך משום
רגילין לעשות חופה נקט חופה והר"ר
בן בג בג סבר משום
להדיא ועי' תוס' כתובות
להו מכדי בין למר ובין למר לא אכלה
סמפון ובן בתירא סבר
ה)
משה מנרבונה מפרש עד שתכנס
סימפון איכא ט) משום שמא תשקה ליכא
נח. ותוס' ב"ב צב: ותוס'
משום דעולא. תוס'
מאי בינייהו איכא בינייהו קיבל מסר והלך:
לחופה הוי דוקא ב דקסבר אי לאו
דליתנהו לאחיה ולאחותה גבה:
בכורות ה. קוביוסטוס],
הרא"ש. ב. ובן בג בג סבר
ע) [בראשית לב, כז],
בכסף ב"ש אומרים בדינר וכו': מאי טעמייהו
אם לא נכנסה לחופה אינה
תרקבא. שלשה קבין: דדינרי.
דגזרו מעיקרא משום דעולא משום
פ) ט"ס הוא כי לא
אוכלת משום סמפון ובן
זהובים: דשוייה שליח. לקבל קדושיה
סימפון לא היו מתחילין לגזור ולאסור
דב"ש אמר רבי זירא שכן אשה מקפדת על
נמצא שם כן בפרק המוכר
בתירא סבר דלסמפון לא
ולא נמלך בה בכמה ובנתיה דרבי
עד שתכנס לחופה שהרי מומין לא
פירות ודיבור זה כתוב ג"כ
חיישינן מהגעת זמן
עצמה ו)ואין מתקדשת בפחות מדינר אמר ליה
בכתובות פרק אע"פ דף
ואילך. שם. ג. אע"ג
ינאי נמי אי שוו שליח לא הוו קדושין
שכיחי ורוב נשים אין בהם מום אלא
אביי אלא מעתה כגון בנתיה דר' ינאי דקפדן
נח. וכתב עליו מהרש"ל
דאיכא ק"ו. תוס' טוך.
אלא בתרקבא דדינרי: כל כסף
מאחר שהתחילו לגזור משום דעולא
שהוא ט"ס והגיה שם
ד. והיינו דקאמר אי משום
אנפשייהו ולא מקדשי בפחות מתרקבא
האמור בתורה כסף צורי. אם פירש
שגזרו בתחילה עד הגעת זמן משום
גירסא אחרת. [מהר"ם],
דעולא שהחמירו עד
דדינרי הכי נמי דאי פשטה ידה וקבלה חד
צ) [בדפו"ר: שהלך האב.
הגעת זמן אי משום
שקלים הוי שקל צורי ואם סתם הוי
שמא ימזגו האריכו הגזירה משם
ועי' רש"ל], ק) [צ"ל
סימפון שהחמירו מהגעת
זוזא מאחר הכי נמי דלא הוו קדושין א"ל
מטבע הפחותה שבצורי: ושל דבריהם
ואילך עד החופה משום סימפון
רב אסי], ר) [ועי' תוס'
זמן ואילך עד החופה. שם.
פשטה ידה וקבלה לא קאמינא כי קאמינא
כסף מדינה. לקמן מפרש לה כסף
הואיל וכבר הוצרכו לגזור עד הגעת
כתובות מח ד"ה רב אסי],
ה. שם ובתוס' הרא"ש כתוב
ש) [צ"ל קפריך], [בדפ"ר:
בנ"א. דהא כ"ע חיישינן
מדינה שמינית שבכסף צורי אם סלע
זמן משום דעולאג ולכך תלה הטעם
דקדשה בליליא אי נמי דשויה שליח רב יוסף
❖
קמת' ונדצ"ל: קמתמה],
לסימפון. (וליתא שם
הוא שמינית שבסלע צורי ואם דינר
בדעולא שהוא עיקר הדבר וגם יש
אמר טעמייהו דבית שמאי כדרב יהודה
כולהו אית להו דעולא ועי'
ספרים דגרסי התם עד שתכנס
הוא שמינית שבדינר צורי. הלכך פרוטה
מהרש"א וב"ח). ו. ועוד
(א)
אמר רב אסי דאמר רב יהודה אמר רב
ז)
דהגיעו מפרש בקונטרס
לא מצית למימר לפי שהיא של נחושת
לחופה משום דעולא ומשום סימפון
גליון הש"ס
אסי גכל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל
דרובם הכי איתנהו ואין
ובצורי מטבע של נחושת ליכא
ולפי"ז ניחאד וקצת קשה דאמר בסמוך
תוס' ד"ה הנהו קלא אית
נראה שיהו רוב העבדים
דבריהם כסף מדינה: גופא אמר רב יהודה
גונבי נפשות. תוס' כתובות
להו פי' הקונטרס וסבר
ובקדושין כסף כתיב דהא קיחה קיחה
איכא בינייהו קבל מסר והלך במסר
וקבל. עיין גיטין דף פו
נח. ז. ולפי שדרך משחק
אמר רב אסי כל כסף האמור בתורה כסף
גמירי וכיון דאפיקתי' מפרוטה אלמא
והלך למ"ד משום דעולא ליכא ומשום
❖
ע"א תד"ה עלולי מלכא:
בקוביא לגנוב ממון בני
צורי ושל דבריהם כסף מדינה: וכללא הוא
מידי דחשיבות בעי אוקמוה אדינר
סימפון איכא ולפי' הר"ר משה ק' מאי
אדם בהטעאה ובתחבולה
בפניהם ואינם מרגישים
והרי
כדלקמן י): ה"ג גופא אמר רב יהודה
קאמר הא כולהו אית (ב) להו דעולא
קורהו
קוביוסטוס.
הגהות הב"ח
כו': וכללא הוא. שכסף שכתוב
וההיא דסימפון ה כדפי' וצ"ל דמאי
ריטב"א. ח. לפי שמפסיד
בתורה דוקא כסף כתיב או שוייו ונ"מ דהוי כסף צורי ולא פרוטות: בינייהו לאו לפי האמת שנוהג עכשיו דאז חיישינן לסימפון אלא לפי משנה
(א) תוס' ד"ה עד וכו'. יש
הרבה ממון בשחוק
ספרים דגרסי הכא עד
ומתחייב בהקפה. תוס'
ראשונה בא לפרש מה לנו אי הוי טעמא משום דעולא או משום סימפון:
והרי
שתכנס: (ב) בא"ד קשה
בכורות ה. ד"ה
קוביוסטוס.
פ"ה גונב נפשות וקשה דבפ"ק דבכורות (דף ה.) אמר שאל קונטריקוס הטפסר מ) לריב"ז גבי שקלים ובקע לגלגולת בגבוי
מאי קאמר הא כולהו אית
קוביוסטוס. ט. וכיון דלא
הכסף אתה מוצא מאתים ואחד ככר וי"א מנה ובנתינת הכסף אתה מוצא ק' ככר משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס
ליה דעולא. נ"ב פי' ריב"ב
יצא הקול מילתא דלא
אית ליה כולהו טעמי
שכיחא היא ולא חיישינן
היה או אינו בקי בחשבונות היה ומה ענין גונב נפשות לחסרון השקליםו לכן נ) פר"ח דקוביוסטוס משחק בקוביא ז והא דאמר ס)בבראשית רבה
דעולא ודסימפון: (ג) ד"ה
להכי. תוס' ב"ב צב: י. אבל
(פרשה וישלח) ויאמר שלחני כי עלה השחר ע) דקאמר ליה יעקב למלאך וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר לפירוש
שכן וכו' ומש"ה קאמר
היכא דאיתנהו ודאי הוי
הקונטרס ניחא ולפירוש רבינו חננאל נמי יש לומר דאדם שמשחק בקוביא רגיל להיות עליו נושים הרבה ונטמן בפניהם: הנהו קלא אית
אלא מעתה בנתיה דרבי
מקח טעות. ריטב"א.
ח
❖
ינאי וכו' דפחות מתרקב:
כ. דפריך שם הגיעו לאו
להו. $ פ"ה וסבר וקבל וקשה לר"ת דבפרק המוכר פירות (ב"ב דף צב:) אמר בהדיא לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך
משום דרובא הכי איתנהו
לפניך ומפרש ר"ת קלא אית להו ולא שכיחי ולא חשו להו לסימפון כיון דלא שכיחי ורבינו אליהו מקיים פי' הקונטרס דהיכא דקיבל
ט
י
וש"מ דאזלינן בתר רובא
המוכר מעות אמרינן מדלא בדק הלוקח קודם נתינת המעות הני מומין דאית להו קלא אם כן סבר וקבל והא דאומר לו הרי שלך
ומאי פריך דלמא המוציא
מוסף רש"י
מחבירו עליו הראיה. תוס'
לפניך מיירי קודם שנתן הלוקח מעות וקצת משמע כן התם דפריך ולימא המוציא מחבירו עליו הראייה כ פ) אלמא משמע דהלוקח מוחזק:
נמצא גנב. שהיה גנב
כתובות נח. ד"ה הנהו עפ"י
קבל
מסר והלך. פ"ה קבל או מסר או הלך כלומר מסר האב לשלוחי הבעל או צ)שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל וקשה דמשמע
קודם לכן, גונב ממון,
גי' מהרש"ל. ל. ואמשנה
או קוביוסטוס. גונב
אחרונה קאי דקתני התם
הכא דבמסר לשלוחי הבעל חיישינן לסימפון ובפרק נערה שנתפתתה (כתובות מח:) אמר רב מסירתה לכל אף לתרומה משמע
ק)
נפשות, הגיעו. ללוקח ואין
לעולם לאפוקי ממשנה
דמשום סימפון ליכא למיחש ל לכך נראה לפרש דמסר והלך חדא מילתא היא וה"פ מסר האב לשלוחי הבעל והלך גם הוא עמהם והלכך
כאן מקח טעות (רשב"ם
ראשונה. תוס' טוך.
חיישינן לסימפון דאז לא בדקינן לה עד שתהא בביתו אבל מסירה דהתם מיירי כשלא הלך עמהם דאז בדק לה מיד ר):
ב"ב צב:) ואין המקח
מ. וכיון דרוב נשים
שכן אשה מקפדת על עצמה וכו'. קס"ד דר' זירא אפילו פשטה ידה וקבלה קאמר דאינה מקודשת הואיל ורגילה להקפיד על דינר
בטל (כתובות נח.). לסטים
רגילות להקפיד על דינר
מזויין. אין דרכו בכך
הוי כאילו פירשה שלא
משום דכתיב כסף בקרא ולגבי דידה לא חשיב כסף אלא דבר שרגילה בו להקפיד ומש"ה (ג) ש) (קפדי) בנתיה דרבי ינאי שרגילות
. הורג נפשות וסופו
להתקדש בפחות מדינר.
(שם)
להקפיד על תרקבא דדינרי הכי נמי לא יתקדשו בדינר אפילו פשטה ידה וקיבלה פחות מתרקב לא יחשב כסף לגבייהו ואין זו סברא ומשני
ליהרג (ב"ב שם). נכתב
תוס' הרא"ש. נ. דאם איתא
למלכות. ליהרג (שם).
דלא ניחא לה עלה רמיא
פשטה ידה לא קאמינא דאפילו בפרוטה היתה מתקדשת דכסף קרינא ביה כי קאמינא דקידשה בליליא אי נמי דשוייה שליחמ ובהכי הוי פלוגתא
חטא למלכות עד שצוה
לגלויי שהיא מקפדת על
דב"ש וב"ה דמתני' ופירש הקונטרס דבנתיה דרבי ינאי היכא דשוו שליח לא הוו קדושין אלא דוקא בתרקבא דדינרי וקשה דא"כ נתת
לגזור עליו שיהרגוהו כל
עצמה יותר משאר הנשים
דבריך לשיעורין כיון דאזלינן בתר כל אחת ואחת לפי דעתה דכה"ג פריך בפ"ק דגיטין (דף יד.) ובפרק חזקת הבתים (ב"ב דף כט.) גבי בר
מוצאו (כתובות נח.). קלא
וכן בפשטה ידה וקבלה
אית להו. וסבר וקביל
קדושין בליליא ידעה
אלישיב ונראה דהכי פריך אלא מעתה כגון בנתיה דרבי ינאי וכו' וכי תימא הכי נמי דלא מתקדשי בפחות מתרקבא דדינרי א"כ נתת דבריך
(שם). קיבל מסר והלך.
שהוא לא יתן לה אלא
לשיעורין דבנתיה דרבי ינאי משום שהן עשירות לא מתקדשי בפחות מתרקבא דדינרי ואחרות מתקדשות בדינר ומשני פשטה ידה לא קאמינא
קיבל עליו בעל את המומין,
כקידושי שאר הנשים
לסימפון ליכא למיחש,
דגלתה בדעתה דאינה מקפדת ומתקדשת אפי' בשוה פרוטה כי קאמינא דקידשה בליליא אי נמי דשויה שליח דאז כולן שוות דבפחות מדינר אינה
ומינח ניחא לה. רמב"ן.
לשמא תשקה לאחיה איכא
מתקדשת ואז אינן יוצאות מכלל שאר נשים דהן יודעות שלא יתנו לשליח אלא כמו לשאר נשיםנ: כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי.
ס. אלא חוזר ואומר דברי
למיחש, מסר האב לשלוחי
רב אסי כדי לפרשם והדר
פי' הקונט' אם פירש שקלים הוי שקל צורי ואם סתם הוי מטבע פחותה שבצורי הלכך פרוטה לא מצית אמרת לפי שהיא של נחשת ובצורי מטבע
הבעל או שהלכו שלוחי
תו פריך לימא רב אסי
האב עם שלוחי הבעל, ליכא
דאמר כב"ש. תוס' הרא"ש.
של נחשת ליכא ובקדושין כסף כתיב דקיחה קיחה גמירי וכיון דאפיקתיה מפרוטה אלמא מידי דחשיבות בעי אוקמוה אדינר ולקמיה בשמעתין
למיחש שמא תשקה לאחיה
פי' הקונטרס דה"ג גופא אמר רב יהודה אמר רב אסי והיינו משום דאי קאי אדלעיל הוה ליה למיפרך לאלתר לימא רב אסי דאמר כבית שמאי ס:
ולאחותה, דהא ליתנהו
והרי
גבה ואיכא למיחש לסמפון
(שם). כסף צורי. הסלע ד' דינר והדינר משקלו זהב, וכן קורין בקושטנטינ"א לזהב דינר, והוא שנים ומחצה למשקל הברזל (ב"ק לו:). היכי דכתיב שקל הוי סלע צורי, דהוא ארבעה דינרי והיכא דלא כתיב שקל אלא כסף הוי
דינר צורי (בכורות נ:). כסף מדינה. שמינית של כסף צורי (שם עי"ש).