האשה נקנית פרק ראשון קידושין
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התם הא קמ"ל. דטעם דאזלינן ביה אחר לקיטה משום אורחא
מאחר שלא נזרע מהיכן אוספין אלא לימד על הספיחים שהן אסורים
ח א מיי' פ"ב מהל'
א) בכורים פ"ב מ"ח חולין
קלב., ב) גיטין ט.,
נזירות הל"י:
דמילתא הוא: מפני שדרכו ליגדל על כל המים. שמשקין אותו
אפילו לאכילה וכ"ש לסחורה וסבר דספיחים אסורין בשביעית
ג) [ביכורים פ"ב מ"ו],
ב [מיי' פ"ה מהל' מכירה
מדאורייתא ואפילו קודם זמן הביעור וכשיצאו למוצאי שביעית אסור
במים שאובין כירק דהיינו טעמא דירק
כדאמר בר"ה (דף יד.) גורן
ד) [בכת"י ודפו"ר: רבי
הלכה ה טוש"ע חו"מ סי'
מדרבנן בכדי שיעשו כיוצא
ויקב כתיב גבי מעשר כדגן מן הגורן ז)
כו' מה גורן ויקב מיוחדין
בהן א וקסבר כל שאר ספיחים אסורים קצ סעיף א]:
אליעזר], ה) [לקמן ה.],
ו) [לעיל ב.], ז) [במדבר
ג [מיי' שם הלכה ו טוש"ע
שגדלין על רוב מים דהיינו גשמים
במוצאי שביעית אבל ספיחי כרוב
❖
יח], ח) [ברכות לו ע"א],
ח"מ סי' קצה סעיף ב]:
ומתעשרין אחרי השנה שעברה
שאין כיוצא בהן בירקות השדה לא
התם הא קמשמע לן
דדרכיה דאתרוג כירק
ט) [בדפו"ר: הני, וכ"ה
כדאמרינן בר"ה (דף יב:) דאזלינן
גזרינן בהם משום שאר ספיחים
ברש"ש], י) [בדפו"ר: לו,
מה ירק דרכו ליגדל על כל מים ובשעת
וכ"ה ברש"ש], כ) [ד"ה
בתר שנה שהביאו שליש בה ולא
דהא מינכרא מילתא ומה שגידל
תוס' ר"י הזקן
לקיטתו עישורו אף אתרוג דרכו ליגדל על כל
מה], ל) [במשנה בשביעית
אחר לקיטתו וילפינן לה מקראי אף
אמהות הרי היא של שביעית ואסור
ליתא לתיבת "ונשמר"],
על כל מים. אית דמפרשי
מים ובשעת לקיטתו עישורו והא דתנן א)אכוי
מ) [פאה פ"א מ"ד],
כל שגדלין על רוב מים דהיינו אילנות
ומה שלא הגיע הרי הוא של מוצאי
אפילו אינן מי גשמים.
יש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים שוה
נ) [צ"ל אלא כגון. (הר"ש
ועיקר הפירוש הוא על
מתעשרין לשעבר ואע"ג דמעשר
שביעית ושרי ומאן דחזי לבר אינש
מדעסויא. ועיין רש"ש
כל מים שיבאו אליו, אין
לבהמה ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה
❖
דידהו דרבנן הוא ח) אסמכינהו אקראי
דאכל ספיחי כרוב למוצאי שביעית
ומל"ה)],
מים מזיקים אותם כלל.
ויש בו דרכים שאינו שוה לא לחיה ולא
לא אתי למיכל שאר ספיחים דהא
יצאו ירקות שגדלין על כל מים
דתנן כוי וכו'. בבכורים
פרק ב [מ"ח] היא שנויה.
מתעשר לשנה הבאה: כוי. ספק
לבהמה ניתני דברים ותו הא דתנן זו אחת
שאני משאר ספיחים ולא גזרינן
ב)
פלוגתא. שמחלק בענין.
הגהות הב"ח
חיה ספק בהמה: יש בו דרכים
היתירא משום איסורא מ"מ ש"מ
מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים
חופה. שאם מסרה לחופה
(א) תוס' ד"ה (בע"א)
לשם קדושין לא מהני.
כו'. דכיון דמספקא לן ניזיל ביה
דלא אזלינן כלל בירק בתר לקיטה
ניתני דברים אלא כל היכא דאיכא פלוגתא
אתרוג וכו' וי"ל דנהי דלא
ולרב הונא דאמר. לקמן
לחומרא: שוה לחיה. וטעון כיסוי
אלא בתר רוב גידולים מדשרי ספיחי
תני דרכים וכל היכא דליכא פלוגתא תני
כצ"ל ותיבת דההיא נמחק:
[ה, א]. חליפין. קנין
דם: ולבהמה. חלבו אסור: ושוה
ששית שנכנסו לשביעית וי"ל דנהי
(ב) ד"ה מה וכו' מסתמא
סודר. משדה עפרון. לקמן
דברים דיקא נמי דקתני סיפא ר"א אומר
ג)
ד)
ככל דבר שהוא מאכל כו'
[ד, ב]. בפחות משוה
לבהמה וחיה. טעון שחיטה: שאין
(א) דההיא דלא אזלינן בתר לקיטה
כדתנן במסכת שביעית כלל
אתרוג שוה לאילן לכל דבר ש"מ: מניינא
פרוטה. דקי"ל [ב"מ מז,
שוה לא לחיה ולא לבהמה. אסור
מ"מ בתר חנטה נמי לא אזלינן אלא
גדול אמרו: (ג) בא"ד
א] קונין בכלי אע"פ שאין
דרישא למעוטי מאי מניינא דסיפא למעוטי
הרבעה עם בהמה וחיה: זו אחת
הגדל באיסור אסור בהיתר מותר בו שוה פרוטה.
לענין ביכורים דכיון שאין
ביכורים אלא: (ד) ד"ה לא
מאי מניינא דרישא למעוטי חופה ולרב
מן הדרכים. שהמביא גט או שחרור
מה שאין כן באתרוג ושאר אילן
ה)
וכו' פי' בקונטרס לענין
ממדינת הים צריך שיאמר בפני
דאזלינן לגמרי בתר חנטה דאם חנט
❖
הונא דאמר חופה קונה מק"ו למעוטי מאי
הרבעה:
נכתב ובפני נחתם בפ"ק דגיטין:
באיסור אפי' מה שגדל בהיתר אח"כ
למעוטי חליפין ס"ד אמינא הואיל וגמר
ו)
דאיכא פלוגתא. חילוק בדרכיו בדרך
אסור והשתא לשביעית שוה לאילן דאי
קיחה קיחה משדה עפרון מה בשדה מקניא
מוסף רש"י
זו הוא דומה לכאן ובדרך זו אינו
הוה כירק הוה אזלינן בתר רוב גידול:
בחליפין אף אשה נמי מקניא בחליפין קמ"ל
מה
ירק דרכו ליגדל על כל מים.
על כל מים. אף על
דומה כגון מתני' בג' דרכים למעוטי
ואימא הכי נמי חליפין איתנהו בפחות
שאובין ומשקין אותה תמיד
ג
חופה דלא קניא ודזב ט)הכי הוא דהוי
טעמא דירק מפרש בפ"ק דר"ה
כענין שנאמר (דברים יא)
משוה פרוטה ואשה
בפחות משוה פרוטה
אונס לזיבה ולא אונס אחר ודגטין
(דף יד. ושם כ)) דגורן ויקב כתיב גבי
והשקית ברגלך כגן הירק
לא
סתם גן הירק דרכו
באלו שוה ולא באומר תנו גט זה
מעשר כדגן מן הגורן כו' מה גורן
בהשקאה (ר"ה יד.). כוי.
לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי דחוזר בגט ואינו חוזר בשחרור דזכין
ויקב מיוחדים שגדלים על רוב מים מתעשרים לשנה שעברה יצאו
מן התיש ומן הצביה (חולין
לו לאדם שלא בפניו: דיקא נמי. דהיכא דלא הוי ליה פלוגתא
ירקות שגדלין על כל מים ואע"ג דמעשר ירק מדרבנן והיאך עושה
מט:). אתרוג שוה לאילן
לכל דבר. אף למעשרות
תנא לכל דבר: מניינא דרישא. ג' דרכים: מניינא דסיפא.
בנין אב מדבר שהוא מדרבנן אסמכוה רבנן אקרא כדפירש בקונטרס
ב
❖
(סוכה מ.).
וקונה את עצמה בשתי דרכים: למעוטי חופה. שאם מסרה
ור"י פי' אם אינו ענין למעשר תנהו ענין לשביעית שנוהג בירק מן
לה י) אביה לחופה לשם קדושין אינה מקודשת בכך: ולרב
התורה דעיקר דרשה אתיא לשביעית לענין ירק דהוי דאורייתא בין
הונא כו'. לקמן בשמעתין (דף ה.): חליפין. קנין
בירק בין באילנות כדאמרינן בר"ה (דף טו:) אמינא לך מעשר
מוסף תוספות
סודר: מה שדה מקניא בחליפין. דכתיב (רות ד) וישלוף
חרובין דרבנן ואמרת לי שביעית דבנות שוח דאורייתא וה"ה בירקות
א. כדתנן לעיל [במס'
נעלו והתם שדה הואי: חליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה.
דהוו דאורייתא מסתמא ככל דבר שהוא (ב) אוכל ל) ונשמר כו' כדתנן
שביעית] בסוף פ"ו
(מ"ד). הר"ש בשביעית פ"ט
דקי"ל בפרק הזהב (ב"מ דף מז.) קונין בכלי אע"פ שאינו שוה פרוטה:
במס' שביעית (פ"ז מ"א) כלל אמרו בשביעית כו' וה"ק מה גורן
מ"א. ב. ועיקר קרא
ויקב שגדלין על רוב מים ואזלינן בתר שנה שעברה לגבי שביעית
לא
לפסולת גורן ויקב
אף כל כו' וקשה דהרי אתרוג שגדל על כל מים כדאיתא בשמעתין ואפ"ה אמרינן ששוה לאילן לענין שביעית לילך בתר חנטה ושמא
כדלעיל לענין סוכה. תוס'
ר"ה יד. ד"ה מה. ג. וכן
י"ל דהא דאזלינן ביה בתר חנטה לשביעית היינו דוקא לחומרא כגון אם חנט בשביעית ונלקט בשמינית א"נ י"ל אע"ג דאתרוג גדל על
נראה דלענין ערלה ורבעי
כל מים אין לנו לחלקו מדין שאר אילנות לענין שביעית כיון דלענין ערלה ורבעי לא חלקתו תורה משאר אילנות ודרשה דגורן ויקב
נמי לא איצטריך
לירקות אתא ולא לאתרוג ומכ"מ לענין מעשר שהוא דרבנן תקנו חכמים אחר לקיטתו עישורו הואיל וגדל על כל מים כירק וא"ת
לאשמעינן
שנוהגת
באתרוג אלא לאשמעינן
אמאי לא חשיב שהאתרוג שוה לאילן לכלאים שאינו כלאים בכרם וליחשב דשוה לאילן בארבע דרכים וי"ל לא תני אלא דשוה לאילן לילך
ביה דאזלינן ביה בתר
בתר חנטה ולירק בתר לקיטה ג וא"ת אמאי לא חשיב ששוה לירק בשני דרכים כגון לענין פיאה דלא מיחייב אתרוג בפיאה משום דאין
חנטה כשאר אילנות לפי
שיש בו דבר דאזלינן בתר
לקיטתו כאחד דלענין פיאה בעינן לקיטתו כאחד ומהאי טעמא ממעטינן תאינה בפרק כלל גדול (שבת דף סח.) ובפרק מקום שנהגו
מ)
לקיטה. תוס' הרא"ש.
(פסחים דף נו:) ובירק נמי אין פיאה מתנהגת דאינו בכלל דבר המתקיים כדאיתא התם וי"ל כיון דאיכא אילנות טובא שאין חייבין בפיאה
ע"י שליח ובלילה אבל
ד.
נ) כגון האוג והחרובים השנוים במסכת פיאה (פ"א משנה ה) לא שייך למיתני שוה לירק ומהאי טעמא נמי לא קאמר שוה לירק לענין
ביום וע"י עצמן הא חזינן
ביכורים (ג) שאין ביכורים אלא משבעה מינין כדאיתא בספרי אם כן שוה נמי לשאר אילנות: לא לחיה ולא לבהמה. פי' (ד) לענין
דלא קפדי. תוס' הרא"ש.
ה. כשיש בהם שו"פ. שם.
הרבעה משום דמספקא לן אי מין חיה אי מין בהמה הוא הקשה הר' אליעזר למ"ד (חולין דף פ.) כוי בריה בפני עצמו הוא מאי איריא
ו. ולא דמי לכסף. שם.
משום דמספקא לן כו' אפילו ידעינן דחיה היא לא מרביעין עליה חיה אחרת דאין מרביעין איל על צבי וי"ל דאתיא כמ"ד (שם) כוי זה
ז. בריטב"א. וזו ראיה
דחליפין אב בפני עצמו
הבא מן התייש ומן הצבייה ומספקא לן אי חוששין לזרע האב או לא דאי הוה אמר דאין חוששין היינו מרביעין עליה צבי:
ואשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה. פי' בקונטרס משום דגנאי הוא לה הילכך בטיל לה תורת חליפין בקידושין ואפילו בכלי שיש
הם ולאו תולדה דכסף.
ח. פי' ישראל קונה
בה ש"פ אי יהיב לה בתורת חליפין וקשה לר"ת דא"כ פשטה ידה וקבלה תתקדש בפחות מש"פ ועוד כיון דתלי טעמא משום
במעות וגוי במשיכה ואין
לו עוד קנין אחר. תוס'
דגנאי הוא לה א"כ אמאי לא פריך בגמרא בנתיה דרבי ינאי דקפדו אנפשייהו ולא מקדשי בפחות מתרקבא דדינרי כו' ד כי היכי דפריך
הרא"ש. (והיינו כר"י שם
לקמן (דף יא.) אמילתיה דב"ש ועוד קשה כיון דס"ד השתא למגמר קניני אשה מקניני שדה א"כ אשה נמי תקני בחזקה כמו שדה ועוד
וברשב"א נקט איפכא
דלקמן (דף ה.) בעי בגמ' בשטר מנלן ומאי בעי ליגמר משדה לכך נראה לר"ת דגרסי' בפחות משוה פרוטה לא מקניא ולא גרס נפשה
דהיינו אליבא דר"ל ועי'
תוס' לקמן יד: ד"ה
דלא בקפידא תליא מילתא אלא ה"ט משום דגמר קיחה קיחה משדה עפרון דכתיב ביה כסף ובפחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף והמקשה
בתוס' הרא"ש.
הואיל). ט.
שהקשה תחילה ואימא ה"נ בשטר וחזקה לא הקשה דהא פשיטא דלא גמרינן קיחה לעשות אשה ככל עניני שדה ולהכי מבעיא לן לקמן
לבד מחליפין שנוהג
בשטר מנלן דלא גמרינן משדה אלא לכסף דוקא דכתיב ביה קיחה ולא פריך מחליפין אלא משום דהוי כעין כסף דקרא שיש בהם שוה פרוטה
בשניהם. י. דקנינא מיניה
ה
משמע שהעדים שלוחים
והכי פירושו ואימא ה"נ שתקנה אשה בחליפין כשיש באותם חליפין שוה פרוטה כעין כסף דקרא טפי משטר שיש בו שוה פרוטה דא"צ שישוה
לקבל הקנין. ת"י מובא
השטר פרוטה כדאמרי' גיטין (דף כ.) כתבו על איסורי הנאה כשרו אבל חליפין דשוה פרוטה דומין לכסף ומשני חליפין איתנהו בפחות משוה
במהרש"א. ועי' מאירי.
פרוטה וא"כ אינם מטעם כסף אלא קנין אחר הואז וא"ת היכי ס"ד דנילף משדה עפרון שתקנה אשה בחליפין והא שדה עפרון גופא לא מיקני
בחליפין דלא מצינו חליפין לעובד כוכבים דהא אמרינן בבכורות (דף יג.) מדישראל בחדא עובד כוכבים נמי בחדאח וי"ל דהיינו לבר מחליפין דומיא
דישראל בחדא וה"ק מדישראל בחדא קנין חדש בר מחליפין שהם בשניהם ט וכן משמע לקמן (דף ח.) גבי נמכר לעובד כוכבים מכסף מקנתו
בכסף נקנה ואין נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין ש"מ דשאר דברים נקנין בחליפין לעובד כוכבים וכן היה רגיל ר"ת לשלוח
הרשאה ביד עובד כוכבים והיה מקנה בחליפין ומיהו בזה צריך ליזהר שלא לכתוב וקנינא מיניה י דאין שליחות וזכיה לעובד כוכבים כדאמרינן
בפרק [חמישי] דבבא מציעא (דף עא:)
אלא וקנה העובד כוכבים
כתבינן ואם תאמר אם כן כיון
דפשיטא לן דאשה לא מקניא בחליפין
אמאי