האשה נקנית פרק
ראשון
קידושין
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא ס"ד. שתהא נקנית בדבר שאין בו גירוע מאחר שנכתב גירוע כאן: דומיא דייעוד. כי היכי דאמר לענין ייעוד שנכתב עמו אשר לא
קו א מיי' פ"ד מהל'
א) [יבמות קז ע"א],
ב) [בכת"י: כדחשיבא],
עבדים הל' ג סמג
יעדה ולמדנו שרשאי האדון ליעדה לו בתוך שני אמהות ותהיה מקודשת לו אם יאמר לה הרי את מיועדת לי במה שיש לי עליך ואין צריך
כ)
ג) ת"כ פ' ויקרא
עשין פה:
כסף אחר ואמר לקמן (דף יח:) אין אביה רשאי למוכרה לקרובים שהיא אסורה להם משום ערוה לפי שאין אני מקיים בה אשר לא יעדה
פרש' יב, ד) ב"מ מד:
ב [מיי' פ"א מהל' שקלים
וגירוע נמי כייעוד מה ייעוד אע"ג כו': וקידושי אשה כו'. מסקנא דמילתא דר"ל היא דקא מסיק ואומר טעמא דב"ש כדחזקיה: אף אשה
עדיות פ"ד מ"ז תוספתא
הל' ג ופ"ג מהל' טוען
דב"ב ספ"ה, ה) [בכת"י:
ונטען הל' א טוש"ע ח"מ
בפרוטה לא מיקדשה. דגמרינן מקידושי
רב חסדא לא סבר ליה דשמואל. שה סעי' א]:
דקדיש], ו) [צ"ל דאודרי
סי' תכ סעי' מב י"ד סי'
לא ס"ד דומיא דייעוד מה ייעוד אע"ג דאי
ייעוד: פלגא דדינר. ואיכא גירוע
וכן בברכות נו. ובשבת
הכא לא מצי לשנויי הא בקידושי
בעי מייעד ואי בעי לא מייעד כל היכא דלא
קז ג ד מיי' פ"ד מהל'
עד פרוטה: כיון דאפיקתיה מפרוטה.
מח. ובמנחות מב: אודרי
אישות הל' יט סמג
ופרש"י מוכין וכן העתיקו
ספק כדלעיל משום דמיירי שקדשה
אלמא חשיבותא בעי' אוקמה אדינר
מצי מייעד לא הוו זבינא זביני ה"נ כל היכא
א
עשין מח טוש"ע אה"ע
תוס' לעיל ח. ד"ה אף
אחיו אח"כ בפרוטה והיה בא רב
דחשיב: כהפקר. ל) לקנות בדבר
❖
דלא מצי מיגרעא לא הוו זבינא זביני וקידושי
סימן לא סעיף ג:
שוה ועיין בערוך ערך זווד
חסדא להפקיע קידושי ראשון כדאמר
ג], ז) [בכת"י: דקדיש],
מועט ומדרבנן הוא דקאמרי לה
אשה לב"ש נפקא להו מאמה העבריה מה
ח) [בכת"י: בה. וכן בהמשך
לאו כל כמינך דאסרת לה אבתרא
ב"ש דאפקעיה רבנן לקידושין
בכל הענין], ט) [צ"ל אמה.
אמה העבריה בפרוטה לא מקניא אף אשה
תוס' ר"י הזקן
ואי הוה אמר דראשונים ספק הוו א"כ
הפחותין מדינר: כל דהו. כל מה
(יעב"ץ)], י) [בדפו"ר:
בפרוטה לא מיקדשא ואימא פלגא דדינר
צ"ל דצריכה גט מראשון א"כ תהיה
אבתראה], כ) [שמות
שהדורות משנים את המטבע פעמים
שש מעה כסף דינר.
כא], ל) [בדפו"ר: ליקנות.
ואימא שתי פרוטות כיון דאפיקתיה מפרוטה
דינר של כסף הוא שש
אסורה משום דהויא גרושת אחיו:
שפוחתין פעמים שמוסיפין ממשקלם:
וביעב"ץ להקנות], מ) [ב"מ
מעין. וחיישינן שמא שוה
אוקמה אדינר רבא אמר היינו טעמא דב"ש
הא פרוטה [במדי]. איכא מאן
שיער ר' סימאי. מעשה בא לפניו
מד ע"ב], נ) [צ"ל
בשוה פרוטה. רש"ש],
שלא יהו בנות ישראל כהפקר : וב"ה אומרים בפרוטה: סבר רב יוסף למימר
דאמר דאי ידעינן בודאי
באשה שנתקדשה בפרוטה והצריך
א)
ס) [בדפו"ר: דאודרי],
דוכתא דשוה ביה פרוטה
ע) נ"א אחיו, להיות שוה אחד משמנה באיסר
פרוטה כל דהו א"ל אביי והא עלה קתני כמה היא פרוטה אחד משמנה
❖
מקודשת ודאי. והעיקר
וביטל את הקידושין: אחד מששה.
דאפילו ידעינן דוכתא
באיסר האיטלקי וכ"ת ה"מ בדורו של משה אבל הכא ב)כדחשבה להו לאינשי
דשוה פרוטה הוה ספק
לקמן מפרש פלוגתייהו: א"ל רב
והא כי אתא רב דימי אמר שיער רבי סימאי בדורו כמה היא פרוטה אחד
מקודשת, הואיל ובהאי
הגהות הב"ח
יוסף. לאביי: אי הכי. דאין פרוטה
דוכתא לא שוה פרוטה,
משמנה באיסר האיטלקי וכי אתא רבין אמר רבי דוסתאי ורבי ינאי ורבי
פחותה מכאן: היינו דתנינא. שאני
(א) רש"י ד"ה והא תנן
והספק הוא אי שוה
אושעיא שיערו כמה הוי פרוטה אחד מששה באיסר האיטלקי א"ל רב יוסף
וכו' לקידושין:
פרוטה דאמרו חכמים
שונה בתורת כהנים צא וחשוב כו':
בהאי דוכתא דקדיש ביה
אי הכי היינו דתנינא ג) צא וחשוב כמה פרוטות בשני סלעים יותר מאלפים
השתא. אם הוא אחד משמנה באיסר
דוקא, או אפילו שוה
השתא אלפים לא הויין יתר מאלפים קרי להו אמר להו ההוא סבא אנא תנינא
האיטלקי: אלפים. פרוטות: לא הוו.
בשום מקום אע"פ שאינו
שוה כאן שמא יגיע
בשני סלעים כדפרישית בסמוך:
לה קרוב לאלפים סוף סוף אלפא וחמש מאה ותלתין ושיתא הוא דהויין כיון
זה לשם וישוה פרוטה,
יותר מאלפים קרי להו. משנה זו
דנפקא להו מפלגא קרוב לאלפים קרי ליה גופא כי אתא רב דימי אמר שיער
הילכך יש לחוש בכל
שנויה אצל נהנה מן ההקדש שמביא
שוה כסף שיקדש בו
ר' סימאי בדורו כמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי וכי אתא
שמא יש מקום בעולם
על הניית פרוטה אשם בכסף שקלים
רבין אמר שיערו ר' דוסתאי ורבי ינאי ור' אושעיא כמה היא פרוטה אחד
שישוה זה פרוטה. מיהו
צא וחשוב להתרחק מן העבירה שאף
כי הויא ספק הני מילי
מששה באיסר האיטלקי אמר ליה אביי לרב דימי נימא את ורבין בפלוגתא
על השוגג צריך כפרה גדולה כגון זו:
בדבר המתקיים, אבל דבר
דהני תנאי קא מיפלגיתו ב דתניא ד)פרוטה שאמרו חכמים אחד משמנה באיסר
שאינו מתקיים לא הויא
א"ל ההוא סבא. טועה אתה במשנה
ספק מקודשת, דהא בהאי
האיטלקי שש מעה כסף דינר מעה שני פונדיונין פונדיון שני איסרין איסר
זו דאנא תנינא לה וקרוב לאלפים
דוכתא לא שוה פרוטה
ואינו מגיע לה בשום
תנינא בה: אלפא וחמש מאה ותלתין
שני מוסמיסים מסמס שני קונטרונקין קונטרנק שתי פרוטות נמצא פרוטה
מקום שישוה כלום שהרי
ושיתא הויין. שהסלע ד' דינרין והדינר
אחת משמנה באיסר האיטלקי רבן שמעון בן גמליאל אומר שלשה הדרסין
קודם הגיעו שם יפסד,
כ"ד איסרים כדלקמן ואי איסר שמנה
וכן דעת הר"ם [אישות
למעה שני הנצין להדריס שני שמנין להנץ ב' פרוטות לשמין נמצא
פ"ד הי"ט]. ואיכא מאן
פרוטות לעולם נמצאו קצ"ב פרוטות
פרוטה אחת מששה באיסר האיטלקי לימא דמר אמר כת"ק ורבין דאמר
דאמר דאפילו במה שאינו
בדינר והשמנה דינר שבשתי סלעים
מתקיים ואינו שוה פרוטה
כרשב"ג א"ל בין דידי ובין רבין אליבא דת"ק ולא קשיא הא דאיקור איסורי
עולים כל אחד מאתים פרוטות חסר
כאן מקודשת מספק,
הא דזול איסורי הא דאיקור איסורי קום עשרים וארבע בזוזא הא דזול
ומפרש שאין הספק בדעת
שמנה הרי אלף ותקל"ו: כיון דנפקא.
חכמים אלא דגזרינן האי
קום תלתין ותרין בזוזא אמר שמואל ג קידשה בתמרה אפילו עומד כור
אלף השני מחציו שלשים וששה קרוב
דוכתא דלא שוה אטו
תמרים בדינר מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי והא אנן תנן ב"ה
לאלפים קרי ליה: פונדיונין איסרין
ההוא דשוה. ולא נהירא,
שאין מקום לזאת הגזרה,
מסמסים קונטרונקין. מיני מטבעות
אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק
ד
שכל שיקדשו בשוה כסף
הם קטנות זו מזו וכן הדריסין הנצין
ההוא גברא דאקדיש בזוודא דאורדי יתיב רב שימי בר חייא קמיה דרב וקא
יעיינו אם יש שם שוה
ה)
ו)
שמנין: נמצאת פרוטה אחד מששה.
כסף אם לא, ובלאו הכי
מעיין בה אי אית בה שוה פרוטה אין אי לא לא ואי לית בה שוה פרוטה לא
לא אפשר, הילכך לא
שהאיסר אחד מכ"ד בדינרמ) כדקאמרת
והאמר שמואל חיישינן לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק ההוא
נפיק מיניה חורבא. (זוזא
אבל הפרוטות גדולות ממה שאמרת
דאורדי) [זוודא דאודרי].
גברא דאקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא משער ליה אי אית ביה
ז)
ח)
אגודה של מוכין. אבנא
שהדינר שש מעה והמעה ג' הדריסים
שוה פרוטה אין ואי לא לא ואי לית ביה שוה פרוטה לא והא אמר שמואל
דכוחלא. אבן של כחל
הרי י"ח הדריסים לדינר והם שלשים
(שהיה) [שהיא] דומה
חיישינן רב חסדא לא סבר ליה דשמואל אמרה ליה אימיה והא ההוא יומא
ושש הנצין והם שבעים ושנים שמינין
ט)
לכחול. וקא מעיין בה.
שאם יבא אחר ויקדש
דקדשה הוה ביה שוה פרוטה אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לה אבתרא
והם קמ"ד פרוטות חלקם לכ"ד חלקים
י)
אי הוו קדושין אם לאו.
לאו ור"ש פי' שבא אחר
תמצא ששה בכל חלק הרי שש פרוטות
לאיסר שהוא אחד מכ"ד בדינר:
וקדשה בפרוטה. לא סבר
לה [דשמואל]. ואי אין
אליבא דת"ק. דהיינו כסתם מתני' והך דרבין לאו שהוסיפו על הפרוטות אלא האיסרין הוזלו ועמדו שלשים ושתים בדינר בימיהם ולעולם קצ"ב
בה כאן שוה פרוטה
פרוטות בדינר חשוב ו' פעמים שלשים ושתים ותמצא קצ"ב ובימי ר' סימאי היו האיסרים יקרים כמשפטם כ"ד בדינר ונמצאת שהפרוטה שהיא
אינה מקודשת כלל ואם
קצ"ב לדינר היתה אחד משמנה באיסר: במדי. כלומר במקום שאין תמרים מצויין: והא תנן כו'. ואם באתה לומר כן אין שיעור קידושין:
(א)
בא אחר וקדשה מקודשת
לשני. דקדיש. ועכשיו
הא בקידושי ודאי. אם ישנו שוה פרוטה במקומו הוו קידושין ודאי ואם בא אחר וקידשה אח"כ מותרת לראשון ואינה צריכה גט משני ואם
הוזלה.
אינו ש"פ במקומו קידושי ודאי לא הוו לבטל קידושי שני אבל קידושי ספק הוו ואינה מותרת לאחר בלא גט דחיישינן שמא ש"פ במדי ושיעור
אהני לדעת אלו הן קידושין גמורים שמאחר שקידש נ) בפרוטה במקומם אין גמגום בדבר: בזוודא ס) דאורדי. אגודה של מוכין: והאמר
שמואל. הא דלעיל חיישינן שמא ש"פ במקום אחר: אבנא דכוחלא. שייש שחור דומה לכחול: יתיב רב חסדא וקא מעיין כו'. לפי שבא
ע)אחר וקדשה בפרוטה אח"כ: ההוא יומא. ביום שקידשה הוה בה ש"פ ועכשיו הוזלה: לאו כל כמינך. להעיד שהראשון קידושין ואוסרתה אבתרא:
לאו