יב:
האשה
נקנית פרק ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
איכא סהדי באורית. ה"ג ר"ת ולא גריס באידית והסופרים
לאו היינו דיהודית. רב חסדא קאמר לה: צער לידה. שהיתה יולדת
קח א ב ג מיי' פ"ג מהל'
א) [יבמות סה:], ב) [בכת"י:
אישות הל' כא כב ופכ"א
הויא. בדפו"ר: דהויא],
טעו בין אידית לאורית ואורית הוא מערב כמו אוריה בפרק
תאומים דאמר מר (ביבמות דף סה:) יהודה וחזקיה אחי פזי וטוי
ג) כתובות כג. ב"ב
מהל' איסורי ביאה הל' יד סמג
אחוותא: קבל ביך אבוך קידושי. מאיש אחר ובעל זה אסור לך:
לא יחפור (ב"ב דף כה.) גבי שכינה במערב מאי אוריה אויר יה ולא
קלה., ד) [כתובות כג.
עשין מח טוש"ע אה"ע סי' כו
באידית. שם מקום ואותו היום היו בכאן והלכו להם: דרבי חנינא.
כמו שפירש בקונטרסצ) אוריה מזרח אויר שלק) פני השכינה והשתא אתיא
וש"נ], ה) [בכת"י: דקדיש],
סעיף ד:
קט ד ה מיי' פ"ו מהלכות
ו) [בכת"י: ואצרכה. בדפו"ר:
שפיר דבני בבל היו אומרים הא איכא
בכתובותכ) גבי בנתיה דשמואל דאשתביין
ואצריך], ז) יבמות נב,
גירושין הל' כו סמג שם
לאו היינו א) דיהודית דביתהו דרבי חייא ב) דהוית
סהדי באורי' כלומר בא"י שהוא
ואייתינהו לבי מדרשא דרבי חנינא
ח) לקמן ע:, ט) ב"ב
טוש"ע אה"ע [סי' קלד סעיף
לה צער לידה אמרה ליה אמרה לי אם קיבל
מערב כדאמרינן ר) במערבא אמרי
ואוקמינהו לשבוייהו אבראי הא אמרה
צח:, י) תוספתא דקידושין
ו] וסימן קמא סעיף סז:
קי ו מיי' פכ"ה מהלכות
פ"ב ה"ח [ע"ש], כ) [כג
נשביתי וטהורה אני וכן אידך והתירם
ורב חנינא (ד) מא"י אמר עדיה בצד
ביך אבוך קידושי כי זוטרת אמר לה לאו כל
ע"א], ל) [כתובות כב ע"א],
סנהדרין הל' ה ו סמג
לכהונה ואמרו ליה לר' חנינא הא
אסתן ותיאסר כלומר בבל שהיא בצפון
כמינה דאימך דאסרת ליך עילואי אמרי ליה
מ) [ברש"י שברי"ף: בצד צפון],
לאוין רח טוש"ע ח"מ סי' ח
נ) [גיטין לב ע"א], ס) [גיטין
איכא סהדי במדינת הים שראו אותן
דאסתן הוא צפון כדאמרן (מגילה דף כח:)
סעיף ה:
רבנן לרב חסדא אמאי הא (א) איכא סהדי
קיא ז מיי' פ"א מהל' טוען
פח ע"ב], ע) [בדפו"ר: חמות],
שמעתתא בעי צילותא כיומא דאיסתנא
שנשבו ותנןל) אם יש עדים שנשבית והיא
פ) [ברש"י שברי"ף: לאו הודאה
באידית דידעי דבההוא יומא הוה ביה ש"פ
ונטען הל' ה טוש"ע
דרוח צפונית מונעת את הגשמים
אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואמר
היא], צ) [בב"ב שם, וע"ש
ח"מ סימן פז סעיף ט:
השתא מיהא (ב) לא ליתנהו קמן לאו היינו
קיב ח מיי' פכ"א מהל'
בתוד"ה אוריה], ק) [בתוס'
כדאמר (איוב לז) מצפון זהב יאתה
להו השתא מיהא ליתנהו ואינן מעידין
איסורי ביאה הל' טו
טוך ותוס' רשב"י הוא תיבה
דר' חנינא דא"ר חנינא עידיה בצד אסתן
ג)
על שבייתן ונתירם: עידיה בצד
תרגומא מצפונא ש) אסתנא יאתי א:
סמג לאוין קנו:
אחת שלפני, ואצ"ל כן גם
והאיכא
ותיאסר אביי ורבא לא סבירא להו להא דרב
סהדי באורית. אין
אסתן. רוח מ) צפונית ואינן באים
קיג ט מיי' פ"ב מהל' איסורי
בתוס'], ר) [שבת יג ע"ב],
ש) [גי' רש"י בכתובות כג.
ביאה הל' יב:
חסדא אם הקילו בשבויה דמנוולה נפשה
ומעידים ותאסר בתמיה: לא סבירא
לפרש דניחוש לשמא
ד)
קיד י מיי' פ"ה מהל' אישות
מדאיסתנא], ת) [בדפו"ר: מן
להו הא דרב חסדא. להתירה משום
איכא סהדי דא"כ אין לדבר סוף
גבי שבאי ניקיל באשת איש אישתאר מההיא
הלכה כה סמג עשין מח
התורה. (ולפ"ז אולי א"צ להקיף
דאיכא סהדי באידית: מההיא
דלעולם איכא למיחש והא נמי ליכא
תיבת א"כ שאחריה)], א) [ע'
טוש"ע אה"ע סי' כח סעיף ה:
משפחה בסורא ופרשו רבנן מינה ולאו משום
קטו כ מיי' שם הל' יא
תוספות כתובות כג. ד"ה עדי
משפחה. שנשאת לאחר וילדה לו:
לפרש והא איכא סהדי דידעי דבההוא
ב
❖
דסבירא להו דשמואל אלא משום דסבירא
טומאה כו'], ב) [וע' היטב
טוש"ע שם סעיף ד:
[א]
ולאו משום דסבירא להו דשמואל.
שעתא הוה ביה ש"פ דפשיטא דעל זה
תוס' יבמות נב. ד"ה דמבטל
להו כאביי ורבא ההוא גברא ה) דאקדיש
למיחש שמא ש"פ במדי: אלא משום
ראוי להחמירג אלא נראה לר"י לפרש
ותוס' גיטין לג: ד"ה אמר רב
בשוטיתא דאסא בשוקא שלחה רב אחא בר
יוסף], ג) [אצ"ל אותן שהעידו
דסבירא להו דאביי ורבא. דכיון דאיכא
והא איכא סהדי כלומר יצא הקול שיש
הגהות הב"ח
כן הוו], ד) ["ואסרה רבא" צ"ב
הונא לקמיה דרב יוסף כה"ג מאי שלח ליה
עדים באורית או במדינת הים:
סהדי באידית לא מקילינן בה: ואצ"ל והתירה רבא],
❖
(א) גמ' אמאי הא אמרי איכא
אם
נגדיה כרב ואצטריך גיטא כשמואל דרב
הקלנו בשבויה. אית ספרים
בשוטיתא דאסא. בשבט בד של הדס:
סהדי. נ"ב כך הוא גירסת
ו)
ז)
הר"ן: (ב) שם השתא מיהא
נגדיה כרב. משום פריצותא דקדיש
שכתוב בהן משום דמנוולא
מנגיד על דמקדש בשוקא ועל דמקדש
א
ב
ליתנהו כצ"ל ותיבת לא נמחק:
מוסף תוספות
בשוקא: ואצרכה גיטא. אם באת
נפשהד נקל באשת איש וי"מ אם הקלנו
בביאה ג ועל דמקדש בלא שידוכי ד ועל
(ג) שם מודעא אגיטא (ועל
בשבויה היינו משום דאפילו איכא
לינשא לאחר כשמואל דאמר חיישינן
דמצער וכו' יומין). תא"מ ונ"ב
א. שרוח צפונית מזלת הזהב
דמבטיל גיטא ועל דמסר מודעא אגיטא
ה
ס"א ועל דפקיר נגד שלוחי
שמונעת הגשמים ונמצא
שמא שוה פרוטה במדי: דרב מנגיד
סהדי שנשבית מ"מ לא היו יודעין
ועל דמצער שלוחא דרבנן ועל דחלה
דרבנן ועל דשהי שמתא
כשהתבואה ביוקר הזהב בזול
ז
(ג) ח) ו
כו'. משום פריצותא: ועל דמבטל
אם נטמאה א"כ אינה אסורה מה"ת
ת)
תלתין יומין ולא אתי ותבע
כדאמרינן בפ' לא יחפור (ב"ב
שמתא עילויה תלתין יומין ועל חתנא דדייר
ט)ח
שמתיה: (ד) תוס' ד"ה הא
כה:). תוס' טוך. וע"ע ספרי
גיטא. השולח גט לאשתו והגיע
(א"כ) נקל באשת איש דאי איכא
❖
וכו' ור' חנינא מבני א"י אמר:
האזינו פרק לב פסוק ב.
בי חמוה דדייר אין חליף לא והא ההוא חתנא
סהדי דאותה אבנא דכוחלא אית בה
בשליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל
ב. דודאי איכא סהדי וכו'.
דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת
ש"פ הויא א"א גמורה א"כ אין דין
הואנ) דילמא לא ידעי ליה אינשי דבטליה
תוס' טוך. ג. עד שנחקור דברי
העדים. תוס' הרא"ש. ד. דלא
ההוא מידם הות דיימא חמתיה מיניה
קודם שיבא לידה ושמא יתננו השליח
הוא שנקל עליה וי"מ אם הקלנו
הגהות הגר"א
ט
שכיח כולי האי שנטמאה ניקל
לאחר שבטלו ותנשא בו: ועל דמסר
בשבויה משום דליכא אלא איסור לאו
נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא על
[א] גמ' ולאו משום דשמואל.
בא"א דשכיח דידעי אם אית
❖
מודעא אגיטא. כגון בגט המעושה
דזונה נקל בא"א דאיכא איסור מיתה
כצ"ל:
ביה שו"פ. תוס' כתובות כג.
דמקדש בביאה בלא שידוכי ואיכא דאמרי
ועי' ריטב"א. ה.
ובתר הכי
בישראלס) דמוציא לעז על בניה: דמצער
ולא נהירא שהרי השבויה נמי פעמים
ואפילו בשידוכי נמי משום פריצותא ההוא
משתכח דבטליה ותצא ובניה
שליח דרבנן. שמזמינו לדין מפי
דאיכא איסור מיתה אם הוא כהן ויש
ממזרים. ריטב"א. ו. ורב
גברא דקדיש בציפתא דאסא אמרו ליה והא
מוסף רש"י
י
הדיינין וזה קם עליו ומכהו: ועל
לו בן ממנה שהוא חלל ויעבוד עבודה
משמע דס"ל בריש השולח
❖
לית בה ש"פ אמר להו תיקדוש בארבע זוזי
דביטלו אינו מבוטל כרשב"ג.
חתנא דדייר בבית חמוה. שמא יכשל
הובא בסוף המסכת.
במזבח בשבת ובזה יש חיוב מיתה א):
תוס' יבמות נב. ועי' ריטב"א
ועל
דאית בה שקלתא ואישתיקא אמר רבא הוה
דמבטל גיטא. פ"ה כגון
בה שסתם ע)חמותה אוהבת את חתנה
כאן. [ו]רב יוסף גופיה אית
שתיקותא דלאחר מתן מעות וכל שתיקותא
השולח גט לאשתו והגיע
דאמר מר (בפסחים דף קיג.) הוי זהיר
ליה בפרק השולח בטלו אינו
תוס' ר"י הזקן
מבוטל. תוס' הרא"ש. ז. דמפיק
באשתך מחתנה הראשון: מידם הות
בשליח וא"ל גט שנתתי לך בטל הוא
דלאחר מתן מעות לאו כלום היא אמר רבא
עלה לעז ורינון שהרואה סבור
צער לידה. יולדת בקושי
דיימא חמתיה מיניה. חשדוה ממנו
ואיכא למיחש שמא יתננו לה השליח
מנא אמינא לה דתניא אמר לה כנסי סלע
שהועיל ביטולו והגט בטל
והיתה רוצה שתאסר על
י)
כ
ובניה ממזרים. נמוקי יוסף.
לאחר שבטלו ותנשא בו ולא נהירא
לשון דומה ובת דומה (סוטה דף כז.):
בעלה. אמרי איכא סהדי
זו בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו
[ו]כי היכי דמנגיד אמאן
באידית. שם מקום. ג) אותן
בציפתא דאסא. מחצלת של הדס:
דאין סברא לומר שיתן לה השליח כיון
בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות
דמקדש בשוקא או בביאה
הוו כאן והלכו להם ונחוש
בד' זוזי דאית בה. כרוכים היו בה:
שהוא מוחה בו דאטו ברשיעי עסקינן
אע"ג דליכא איסורא. תוס'
להם. דרבי חנינא. בכתובות
רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת מאי
גיטין לג: ד"ה ורב יוסף.
שקלתא. כלומר נקטא לה ולא השלכתה
[כג, א] גבי בנתיה דמר
לכן נ"ל כדאמר התם (גיטין דף לב.)
רצתה ומאי לא רצתה אילימא רצתה דאמרה
ח. דבשל סופרים הלך אחר
שמואל דאשתביין. אסתן.
ואישתיקה: הויא שתיקה דלאחר מתן
בראשונה היה עושה ב"ד ומבטל
המיקל. תוס' יבמות נב. ד"ה
צפון, כלומר לא נחוש לעדים
אין לא רצתה דאמרה לא מכלל דרישא
מעות. שמתחילה כשקיבלתה והמעות
לפניהם התקין ר"ג שלא יהו עושין כן
הדר. ט. ואפי' אי קדיש תחלה
שאינם כאן. בשבויה. שהרבה
אכתי צריך עידי יחוד. תוס'
קולות עשו בה חכמים,
כי
אך פליגי התם (דף לג.) דאיכא למ"ד
היו בתוכה לא ידעה בהן וכשידעה
הרא"ש ועי' ריטב"א. י. דהיינו
והטעם שאע"פ שנשבית לא
אם בטלו מבוטל ולדידיה ניחא שהרי
אחר כן ושתקה שתיקה דלאחר מתן
חוצפה משום שעושה הפקר
היה לנו לאוסרה מספק שהיה
אשה זו אינה יודעת שבטלו ותינשא ה ואפילו למ"ד התם אם בטלו אינו
מעות היא ולאו כלום היא דהאי דשתקה משום דלא איכפת לה מימר
שתהא תחלת קירובו באשתו
לנו להעמידה על חזקתה
מבוטל מ"מ הרי מוציא לעז על הגט : בכולהו לא מנגיד רב.
בביאה ונראה כעושה דרך
ובחזקת כשרה היתה, אבל
אמרה מעיקרא לאו אדעתיה דהכי קבילתינהו: מנא אמינא לה.
ז ב)
ו
❖
זנות. ריטב"א.
הכא הרי יצאתה מחזקת
דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו פ) כלום היא: בשעת מתן מעות.
על זה סומכין החתנים בזמן הזה שדרים בבית חמותםח ואפילו למאן
פנויה שהרי קבלה קדושין
דחייש לעיל מה שדרין עכשיו בבית חמותם היינו בשביל טובת הנאה
אם קודם שקבלתן אמר לה התקדשי לי בו מקודשת דכי קבילתיה
ואיתרע לה חזקה, ואע"ג
דהשתא לית בהו שוה פרוטה
אדעתא דהכי קבילתיה: מכלל דרישא. דלא פליג בין רצתה ללא רצתה:
שדרים בלא שכירות בבית דיש הוכחה שאינם דרים בשביל חמותם
תוס' ר"י הזקן (המשך)
הואיל ונפק קלא דההוא יומא
אלא בשביל שאר טובות שעושין להם: משום פריצותא. מפרש
כי שצוו לו ב"ד. תלתין יומין.
דקדיש הוה ביה שוה פרוטה
ר"ת דהיינו פריצותא לפי שצריך או עדי ביאה או עדי יחוד ודבר מכוער שמעמיד עדים על כך וקשה דביבמות פ' ר"ג (דף נב.) מייתי
חיישינן לה. ורב חסדא סבר
דעמד כל כך בשמתא ולא
הואיל והשתא חזינן דלית
אתי למשרי שמתיה. חתנא.
לה מצות יבמה מקדש והדר בעיל לא קדיש לוקה מכת מרדות מדרבנן כרב והתם לאו משום עדים תליא טעמא דהא יבמה מדאורייתא
בהו שוה פרוטה יש לנו
אית דמפרשי חתן שקדש
אינה נקנית אלא בביאה ט אלא נראה לר"י דהיינו פריצות שעושין תחלת קניינן בביאה י דומיא דמקדש בלא שידוכי:
להעמידה בחזקת פנויה
ארוסתו ודר בבית חמיו
בשעת מתן מעות מקודשת. ה"ג ולא גרסינן בין רצתה בין לא רצתה כדאמר לקמן (דף יג.) ליתני מקודשת סתם כי התם:
דומיא דשבויה. ואע"ג
משום פריצותא. דחליף.
דקיימא לן כשמואל דחיישינן
שעובר על הפתח. מידם. כמו
כשם דומה [סוטה כז, א], יצא
שמא שוה פרוטה במדי ולגבי
האי מילתא לא נפקא לן מידי, לגבי שאר מילי דאשת איש נפקא מינה דחיישינן לעדים שאינם כאן, והוא שיצא קול כל דהו
עליו לעז מחמותו. ש"מ שמי שנטען על ערוה לא יראה על פתח ביתה כלומר באותה שכונה, ואם עבר מכין אותו מכת
אבל אם לא יצא קול כלל ודאי לא חיישינן לסהדי כמו שבארנו בכתובות פרק האשה שנתארמלה. מההיא משפחה. שיצאו
מרדות. ולשון הר"ם באיסורי ביאה (פ"ה) [פ"ב הי"ב] מי שנטען על ערוה או מי שיצא עליו שם רע לא ידור עמה בבית
מאותה אשה שהתיר רב חסדא לשני. שוטיתא. בד של הדס. בביאה ובשוקא ובלאו שידוכי. משום פריצותא. דמבטל גיטא.
אחד ולא יראה באותה שכונה ומעשה באחד שהיו מרננין אחריו עם חמותו והכו אותו חכמים מפני שעבר על פתח ביתה.
ששלח גט לאשתו וקודם שיגיע גט לאשתו ביטלו בפני שנים, ונפיק מיניה חורבא שהשליח הולך ונותנו לה והיא הולכת ונשאת
ע"כ. נראה דלענין דירה נתן הר"ם לנטען על הערוה דין כהן שגירש, דאמרינן בהאשה שנתארמלה [כתובות כח, א] לא
ונמצא גט בטל ובניה ממזרים, וכ"פ הר"ם [גירושין פ"ו הכ"ו]. ור"ש פירש שהגיע בשליח ובטלו שמא יתננו לה השליח אחר
תדור עמו במבוי והשוה ריחוק דירה לערוה שהיא בכרת גבי ישראל, עם דירה דגרושה לגבי כהן שהיא בלאו, והטעם דלאו
שבטלו ותנשא בו. מודעא. היא בשני עניינים, אם אמר לשנים כל גט שאכתוב לאשתי הרי הוא בטל, או אפילו אם הוא מאלו
דכהונה חמיר וערוה שהיא בכרת חמירא. נהרדעי וכו'. והלכתא כרב יוסף דאכולהו מנגיד רב וכן פסק הר"ם [איסו"ב פכ"א
שכופין אותו להוציא, הואיל והודיע להם שמחמת אונסו יאמר* רוצה אני אי לא בטיל ומיהו אינו גומר בלבו לגרשה דלא הוי
הי"ד]. מיהו לא הביא חתנא דדייר בבי חמוה לענין מכת מרדות, אלא שכתב בקדושה פרק כ"א [הט"ו] וכן [אסרו] חכמים
גיטא עד דמבטל גיטא למודעיה בתר דאכתוב תו לא מהני דהא מיד דאכתוב הו"ל כחספא דהא איבטיל כמו שנבאר (בג"ה)
על האיש שידור בבית חמיו שזו עזות פנים. ע"כ. נראה שפירש חתנא אפילו נשאת. ור"ש פירש שמא יכשל בחמותו שסתם
[בע"ה] בהשולח. וכן אם מודיע להם שהוא אנוס אע"ג דהוי מאלו שכופין אותן להוציא הואיל והודיע להם שמחמת אונסו
חמות אוהבת חתנה. ולזה הפירוש קשה אמאי אמר בי חמוה היה לנו לומר בי חמותו דלדידיה אם אין לו חמות מותר.
יאמר רוצה אני אי לא בטיל למודעא בהדיא מקמי דאיכתיב גיטא לא הוי גט כשר, דבאונסא בלא מסירת מודעא בעינן דנימא
ציפתא. אגודה של הדס. ור"ש (ש)פי' מחצלת, שאמר לה הרי את מקודשת לי בזה והיא קבלה בתורת קדושין ואמרה הן
בהדיא רוצה אני, והיכא דמסר מודעא בהדיא בעינן דליבטיל למודעיה כדאיתא בערכין [כא, א] וכמו שביארנו פ' המגרש. וכל
או שתקה שהרי הבינה הלשון. אמרו ליה. אותן העומדים. הא לית ביה שוה פרוטה. ד) ואסרה רבא דלא הוה ס"ל הא
מודעא דגיטא אע"ג דלא ידע בההוא מודעא הויא מודעא, ואע"ג דאמרינן [ב"ב מ, ב] כל מודעא דלא כתיב בה ידענא ביה
דשמואל. שקלתה. כלומר לא זרקתה אלא הלכה לה עם האגודה ולא אמרה כלום כשאמר תתקדש לי בד' זוזי דאית בה.
באנסא דפלוני לאו מודעא היא, ה"מ במקח וממכר אבל בגט הויא מודעא, דכל מודעא לגילוי מילתא בעלמא הוא כדאיתא
תתקדש לי גרסינן. ואית דאמרי דאפילו לא אמר לה השתא לי, הוו ידים מוכיחות דהא מעיקרא אמר לה לי. שתיקה דלאחר
בחזקת הבתים [ב"ב שם] ובטיל גיטא, ובהדיא אמרינן בערכין [שם] גבי הא מילתא אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא
מתן מעות. שהרי מעיקרא כשנטלה האגודה בתורת קדושין לא היה דעתה אלא על האגודה, והואיל והאגודה אינה שוה
אגיטא מודעיה מודעא. שליחא דרבנן. שמכה שליח ב"ד שמזמין לדין, או כשעשה שליחותו ומה
כאן פרוטה, הקדושין אינן כלום, וכי אמר לה בתר הכי תתקדש במה שיש בתוכה הואיל ושתקה אין זה כלום שלא נתרצית.
והאי דלא שדיתא לאגודה, סברא אחייבנא ביה דנשי לאו דינא גמירי כדמפרש רב אחאי לקמן [יג, א]. ואית דגרסי אמרה
ליה שנראה מתוך דבריה שאין דעתה אלא על האגודה, אבל אם אמר לה בזה ולא נראה מתוך תשובתה שאין דעתה אלא
*נראה דכצ"ל: אם אמר לשנים וכו' הרי הוא בטל דלא הוי גיטא עד דמבטל למודעיה מקמי דאיכתיב גיטא אבל בתר דאכתוב תו לא
על מה שהיא רואה, דעתה על כל
מה שבתוכה, ואפילו אין בה באגודה שוה פרוטה
אם יש במה שבתוכה שוה
מהני וכו'. וכן אם מודיע להם שהוא אנוס וכו' יאמר רוצה אני ומיהו אינו גומר בלבו לגרשה דבאונסא וכו'.