האשה נקנית פרק
ראשון
קידושין
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כשם
שאין האשה נקנית בפחות משוה פרוטה כך אין הקרקע
כי אמרה לא נמי הוו קידושין. בתמיה: דשתקה מישתקה. ולא רצתה
קטז א ב ג מיי' פ"ה
א) [בדפו"י: ומתבדי, וכן
בסמוך. רש"ש], ב) כתובות
מהל' אישות הל' י
נקנית כו'. תימה דה"ל למידק איפכא דהא קניני אשה לא
דקאמר ה"ק לא אמרה רוצה אני: לא כלום היא. דהאי דשתקה משום
מז. יבמות כד. מו. נדה לג.
סמג עשין מח טוש"ע
דלא איכפת לה הוא: מי דמי. שתיקה דהכא לשתיקה דהתם: התם.
ידעינן אלא משדה ושמא י"ל דלית ליה ג"ש דקיחה קיחה אלא נפקא
בכורות ו. [שבועות מא:
אה"ע סי' כח סעיף ב:
קיז ד ה מיי' שם הל' יב
גבי כנסי בפקדון מעיקרא בתורת שמירה קבילתיה כי הדר אמר
ליה מויצאה חנם צ) א"נ י"ל דאורחיה דגמ' למינקט ק) הפשוט תחילה
זבחים קב: חולין סה:],
ג) פי' חבילות משי [ור"ח
טוש"ע שם סעיף ג:
כדאי' ר) בנדרים (דף כה:) כשם שנדרי
התקדשי לי בו סברה אי שדינא ליה כו'
קיח ו מיי' פ"א מהל'
פי' מרגליות ור' גרשום
כי אמרה לא נמי הוו קידושין אמאי והא
שגגות מותרות כך שבועות שגגות מכירה הל' ד סמג
הילכך לא שדתינהו והאי דלא מחאי
פי' מצנפת שנותנין על
קאמרה לא אלא לאו רצתה דאמרה אין לא
מותרות ואע"ג דנדר לא ידעינן אלא
משום דלא איכפת לה אבל גבי ציפתא
הפדחת ערוך ובב"מ נא.
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
פרש"י קשורי משי שקורין
קצ סעיף ב:
משבועות דכתיב האדם בשבועה פרט
מעיקרא בתורת קידושין קבילתיה
רצתה דאישתיקה משתקה ושמע מינה
קיט ז מיי' שם פ"ה
בונדיל"ש], ד) [בכת"י
ונהי דציפתא לית בה שוה פרוטה כי
לאנוס (שבועות דף כו.) ש):
שתיקה דלאחר מתן מעות ולא כלום היא
אמר], ה) שבועות לב:
הלכה ו סמג שם
האשה שהביאה חטאתה
הדר ואמר תקדוש בזוזי דאית בה אי
מז. ב"ק קיז. ב"ב לג:,
טוש"ע ח"מ סימן קצה
ת)
קשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא
ו) לקמן נב. תוספתא
סעיף ב:
ומתה. משנה היא
לא ניחא לה תשדינהו דהא לא
קכ ח טוש"ע אה"ע
דקדושין פ"ד ה"ה, ז) שם
בריה דרב יהושע מי דמי התם בתורת
נתחייבה בשמירתה ומדלא שדתינהו
במס' קנים (פ"ב משנה ה) וקתני סיפא סימן מט סעיף ג
פ"ב ה"ח, ח) ב"מ מז,
פקדון יהבינהו ניהלה סברה אי שדינא להו
ט) לעיל ו, י) סנהדרין קח.
וסימן קנד בסדר הגט
ש"מ נתרצית בקידושין: דינא גמירי.
הביאה עולתה ומתה לא יביאו יורשיה
❖
זבחים קיג:, כ) שבועות
סעיף קא:
ומיתברי מחייבנא בהו הכא בתורת קדושין
א)
חטאתה פירוש משום דהוי חטאת
וידעה כיון דלא קבלה נטירותא עלה
לט, ל) [ברש"י שברי"ף:
יהבינהו ניהלה ואי איתא דלא ניחא לה
אי שדיא להו לא ל) תחייב: לא שמיע
שמתו בעליה ולמיתה אזלא משמע
תתחייב], מ) [ב"ק סב
ע"א], נ) ["מעולם" ליתא
לישדינהו פריך רב אחאי אטו כולהו נשי
לן. לא הוא אמר לנו ולא אחר משמו:
דוקא יורשיה לא יביאו חטאתה אחר
תורה אור השלם
ב)
בדפו"ר, וגם לא הוגה
חושו לה. ואצרכוה גיטא: וורשכי.
עולתה אבל היא עצמה אם היתה חיה
דינא גמירי ה"נ סברה אי שדינא להו ומיתברי
ס) [ברש"י
1. אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ
כן ברש"ל],
בינדלו"ש: גזל. דלא יהיב דמי : חמסן.
מביאה חטאתה אחר עולתה ופטורה
שברי"ף: עמה], ע) [שם
מ)
מיתחייבנא באחריותייהו שלחה רב אחא בר
וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים
נוסף: בההוא לא אמרינן
בְּדָמִים נָגָעוּ: הושע ד ב
ותימה דבריש תמיד נשחט (פסחים נט.)
דיהיב דמי אבל לא נתרצו בעלים
רב לקמיה דרבינא כה"ג מאי שלח ליה אנן
דאינה מקודשת], פ) [יב
2. עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ
מעולם למכור: בדשדיך. שדבר בה
אמרינן דכל חטאות קודמות לעולות
נ)
ס)
סוע"ב], צ) [לעיל ג
וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ
לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב
קודם לכן ונתרצית להתקדש לו דהתם
שבאות עמהם אפילו חטאת העוף
ע"ב], ק) [נדצ"ל שאינו
בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף
יהושע אתון דשמיע לכו חושו לה ההיא
פשוט תחילה. (רש"ש)],
א
הַשָּׁמָ›ם וְגַם דְּגֵי הַיָּם
כי שתקה משום דניחא לה ע) הוא:
לעולת בהמה וא"כ איך אפשר
ר) [בדפו"ר בשבועות.
הושע ד ג
יֵאָסֵפוּ:
איתתא דהוה קא מזבנה ג)וורשכי אתא ההוא
נימא מקודשת סתם. ולא איצטריך
שהביאה עולתה קודם חטאתה וליכא
3. כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ
והוא שם בדף כח:, ולא
גברא חטף וורשכא מינה אמרה ליה הבה
לפלוגי ולמימר דכי אמרה לא אינה
למימר דלכתחילה קאמר דמצוה להיות
הוגה ברש"ל ושאר מגיהי
חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר
הש"ס כלפנינו], ש) [וע'
בֶּחָרָבָה מֵתוּ:
מקודשת שאף הקטנים יודעים בו:
החטאות קודמות לעולות אבל בדיעבד
ניהלי אמר לה אי יהיבנא ליך מיקדשת לי
תוס' שבת כ: ד"ה אחד
בראשית ז כב
כי התם. כדתנא בההיא דלעיל פ)
אם הקדימה העולה קריבה החטאת
שקלתיה ואישתיקה ואמר ר"נ יכולה למימר
ומ"ש שם בצידו], ת) שייך
4. כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה
ד)
לע"ב, א) [ויקרא ה],
בשעת מתן מעות מקודשת: לא רצתה
אחריה דהא פריך בפרק תמיד נשחט
הָאָרֶץ כִּי מִפְּנֵי אָלָה
אין שקלי ודידי שקלי איתיביה רבא לר"נ
ה)
ב) [בדפו"ר: דבדיעבד],
אָבְלָה הָאָרֶץ יָבְשׁוּ נְאוֹת
דאישתיקה. וקבילתיה ואפ"ה אינה
(שם) ומי קריבה והתניא והקריב את
ג) [אצ"ל: דקאמר דבמצורע
קידשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף
מִדְבָּר וַתְּהִי מְרוּצָתָם
ו) ב
מקודשת דדידה שקלה ולאחר מתן
אשר לחטאת ראשונה מה ת"ל כו'
א)
נמי בדיעבד כשר. ועיין
רָעָה וּגְבוּרָתָם לֹא כֵן:
סלע מידה וקדשה מקודשת התם בדשדיך
❖
ג
בר"ש מדעסויא], ד) [נדצ"ל
מעות אפילו רצתה דאמרה אין לא
ומסיק זה בנה אב שכל החטאות
ירמיהו כג י
השליכתם], ה) [לעיל יב
ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ודלא שדיך
מקדשה דמעיקרא קבילתיה בחובה
קודמות לעולות הבאות עמהן אלמא
❖
ע"א], ו) [נדצ"ל מציא],
דתניא אמר לה כנסי סלע זו שאני חייב
וכי הדר אמרה אין לא קיהיב לה מידי:
משמע דאפילו בדיעבד לא קרבה וי"ל
ז)
ד
מוסף תוספות
ואלא קשיא הך כו'. מסקנא דמנא
ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת
דהתם מיירי במצורע ודוקא במצורע
א. לכל חייבי חטאת
גליון הש"ס
תימרא היא: לנקוטינהו לשמעתתיה.
הוא דאמר אפילו בדיעבד לא קריבה
❖
מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה
ריטב"א.
ועולה דכוותיה.
נתקבצו לבהמ"ד ואמרו כל ששמע
משום דכתיב ביה הויה (ויקרא יד) זאת
גמ' לא נגזרה גזירה על
מקודשת לאחר מתן מעות אפילו רצתה אינה
דגים שבים. עי' הרא"ם
שמועה חדשה מפיו יאמרנה באזני
תהיה דהוי עיכובא כדמוכח בפ"ק
❖
מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה אילימא
בראשית ו ד"ה אשר בחרו:
תוס' ר"י הזקן
חביריו כדי לצרפם שלא ישתכחו:
דמנחות (דף ה.) אבל בעלמא אמרינן
רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא הא
קונין. בחליפין שלף איש נעלו (רות ד):
ב) בדיעבד קרבה שפיר א"נ י"ל דלפי
פרוטה מקודשת קדושי
אישתיקה הוו קידושין ונתני מקודשת סתם
ודאי, ואם בא אחר
הדר יתבי וקאמרי. בשמעתיה דר'
המסקנא דהתם (פסחים נט:) ניחא
הגהות הב"ח
וקדשה מקודשת לראשון.
כי התם אלא רצתה דאמרה אין לא רצתה
אסי הא דאמר רב יהודה כו' א"ר אסי
דקאמר ג) ובדיעבד נמי כשר משום
(א) רש"י ד"ה מאי וכו'
וכן נראה מהל' הר"ם
❖
דאישתיקה וקא תני דאינה מקודשת מאי
עלה קשים לעולם דיינים המורים
דכתיב והעלה דמשמע שהעלה כבר
דקשים:
שכתב [אישות פ"ה
הכ"ה] ואמרה לו. [מכלל
הוראה בעריות ואינם בקיאין יותר
ומעתה ילפינן בעלמא מיניה מבנין
טעמא יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי
דרישא. כי אמר לה בשעת
מדור המבול: מאי משמע. מהכא
אב דמאחר דגלי לן במצורע
ואלא קשיא הך דקדשה בגזל ובחמס
מתן מעות]. דינא גמירי.
לעזי רש"י
קשים לעולם דקאי על כן תאבל
דבדיעבד קרבה הוא הדין בעלמא :
כלומר וכי הנשים הן
(א)
א
ובגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה
בקיאות בדיני ממונות
בינדלו"ש [בינדיל"ש].
אאשת איש: כדמתרגם רב יוסף.
❖
מלוה שיודעות שמה שאדם
מקודשת אלא לאו שמע מינה הא דשדיך
אגדים, חגורות.
ה
דהוה בקי בתרגום נביאים שתרגם
נותן לה בתורת קדושין
הא דלא שדיך כי נח נפשיה דרב אסי עיילו רבנן לנקוטינהו לשמעתתיה א"ל
אם אינה מתרצה בדבר
יונתן בן עוזיאל דהאי פרצו דמים
ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה הכי א"ר אסי א"ר מני כשם שאין אשה נקנית
ותשליכם ויאבדו לא תהא
מוסף רש"י
בדמים נגעו באשת איש קאי: פרצו.
חייבת לשלם, דתימא
בפחות מש"פ כך אין קרקע נקנית בפחות מש"פ אמרו ליה והתניא אע"פ שאין
כמו וכן יפרוץ (שמות א) מולדין בנין:
ו
אין שקלי ודידי שקלי.
דהואיל ולא ד) השליכם
שלי חטפתי שאתה גזלתו
נתרצית בקדושין, הלא
כי מפני אלה אבלה הארץ. בעלמא
אשה נקנית בפחות משוה פרוטה קרקע נקנית בפחות מש"פ א"ל כי תניא
ממני (שבועות לב:).
אין דרך אשה לדעת
כתיב מיהא שמעינן מינה דאכל
ההיא בחליפין ח) דתניא ז קונין בכלי ואע"פ שאין בו שוה פרוטה הדר יתבי
ובחמס. חמסן יהיב
דיני ממונות, שהרי
חדא קאמר על כן תאבל דהא אלה
דמי על כרחו של בעל
אינה מתעסקת בדינים,
וקאמרי הא ט) דאמר רב יהודה אמר שמואל ח כל שאינו יודע בטיב גיטין
חפץ (לקמן נב.). התם
כדאמרינן בהדיא בהאי
חדא מהנך דקרא קמא היא:
וקדושין לא יהא לו עסק עמהן אמר ר' אסי אמר רבי יוחנן וקשין לעולם
בדשדיך. הא דקתני
פירקא [להלן לה, א]
מקודשת בדשדיך מקמי
אבל דינין אימא איש
יותר מדור המבול שנאמר 1 אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו מאי משמע כדמתרגם
הכי ונתרצית להתקדש לו
דבר משא ומתן אין אשה
רב יוסף מולדין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין וכתיב על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב
דכי קבילתיה לגזל דידה
לא. אבל במידי דמעשר
2
לשם קידושין אחילתיה
שני לא אמרינן הכי
בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו וגו' ואילו בדור המבול י) $ לא נגזרה גזירה על דגים
(לקמן נב:). בחליפין.
כמו שביארנו בנדה פרק
שבים שנאמר מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ואילו הכא אפילו דגים שבים ואימא עד
קנין סודר (לעיל ג.).
תינוקת, ובהדיא אמרינן
כ)
3
בטיב גיטין וקדושין.
בפ' האיש מקדש [להלן
דעביד לכולהו לא סלקא דעתך דכתיב 4 כי מפני אלה אבלה הארץ ואימא אלה לחוד והנך לחודיהון
בהלכותיהן, לא יהא לו
נו, א] אשה יודעת שאין
מי
עסק עמהן. להיות דיין
מעשר שני מתחלל על
בדבר, שמא יתיר איסור
ידה. והלכתא כרבא ורב
ערוה וזה עיוות שאינו יכול לתקן (לעיל ו.). אלה וכחש. נשבעין לשקר. פרצו. תרגם יונתן ומולידין בנין מנשי חבריהון. אחאי דכל שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא, ואפילו קבלה תחלה בתורת קדושין. הילכך הויא מקודשת מספק
ודמים בדמים נגעו. חובין על חובין מוסיפין ולפי משמעו פרצו הגדר והרבו שפיכות דמים עד שנגע דם זה בדם חבירו שמא שוה פרוטה במדי דהלכה כשמואל. ואיכא מ"ד דהואיל ואסיקנא בגמרא אנן לא שמיע לן כלומר לא אמרה לנו
[הושע ד, ב]. תאבל. תחרב ויגדל האבל בה. יאספו. לשון כליון כמו אסף אסיפם [ירמיה ח] (הושע ד, ג).
ולא אחר משמו אתון דשמיע לכו חושו לה, חיישינן. ונפקא מינה אם קדשה בדבר שאינו מתקיים ואינו שוה פרוטה ויש
בתוכו שוה פרוטה אי חיישינן לרב הונא הויא מקודשת בספק ואם בא אחר וקידש תצא מזה ומזה, ומשום דשמואל ליכא
הואיל ואינו מתקיים כדכתבינן ה). וכן נראה דעת הרי"ף שהביא אתון דשמיע לכו חושו לה, דמה צורך להביאה תיפוק לי משום דשמואל. ודעת הר"ם כדכתבינן דהלכתא כרבא כמו שביאר פרק ה' [הכ"ה]. הילכך אם אינו מתקיים אינה מקודשת כלל.
(מכלל דרישא כי אמר לה בשעת מתן מעות). וורשכי. ורטל"ש. דידי שקלי. מפני שהם שלי לקחתים ולא לקחתים בתורת קדושין אבל אי אמרה הן (אינה) [הוי] ודאי מקודשת. קדשה בגזל. אסיקנא בפרקין דלקמן [נב, א] פרושי קא מפרש, קדשה
בגזל בחמס ובגנבה כיצד כגון שחטף סלע מידה, אבל גזל או חמס דאחרים אינה מקודשת אא"כ נתיאשו הבעלים. גזלן. לא יהיב דמי. חמסן. יהיב דמי. דשדיך. איכא מאן דאמר ששאלה אחר שגזלה אם רוצה להתקדש לו בכסף שגזלה או שחמסה שיתננו
לה בכסף קדושיה ואמרה הן, אע"פ ששתקה בשעת מתן מעות מקודשת דהא נתרצית כבר ותו לא יכלה למימר דידי שקלי. ומסתברא אע"פ ששידך זה כמה אפילו קודם שגזלה. וכן נראה מלשון הר"ם שכתב פרק ה' [ה"י] אם לא שידך אותה מעולם.
והטעם דהואיל וכבר רצתה להתקדש לו, בתורת קדושין נטל[ת]ם ותו לא ו) מצי למימר שלא נתרצית. וכן עיקר. כי התם. גבי כנסי סלע זה בפקדון דתני בשעת מתן מעות מקודשת, ואוקימנא לעיל דאשתיקא. בחליפין. ולא בתורת דמים.